חברות התעופה מתמוטטות, הנוסעים ננטשים

התמוטטותן של שתי חברות תעופה אירופיות ותיקות, סוויסייאר וסבנה, בשבועות האחרונים, חשפה את הענף לתופעה שחשבנו כי עברה מהעולם: חברות תעופה גדולות, סדירות, נוטשות את נוסעיהן כאשר הן נקלעות לצרות.
סגירת החברות עברה בשקט יחסי, ופרט לנוסעים שנותרו כשבידם פיסות נייר חסרות-ערך, לא נשמע בעניין כמעט קול מחאה אחד. המצב הקשה בענף התעופה, שקיצו לא נראה באופק, מצריך חשיבה מאורגנת יותר, ושינויי מדיניות שיגנו על הנוסעים. חשיבה בכיוון זה החלה להתגבש בעולם בשבועות האחרונים: עד היום מקובל היה לדרוש מחברות לטיסות-שכר להפקיד ערבות בנקאית, כדי להבטיח שנוסעיהן יגיעו ליעדיהם אם החברות יקלעו לקשיים. על חברות התעופה הסדירות לא חשבו עד כה בהקשר הזה. מומחי תעופה עולמיים אומרים בשבועות האחרונים, כי המקרים של סוויסאייר וסבנה מחייבים להפעיל את מדיניות הערבויות גם על חברות סדירות.
לדעתם, יש למצוא דרך לחייב חברות תעופה סדירות להפקיד ערבות מתאימה, שתאפשר טיפול בכל הנוסעים במקרה של משבר. מעבר לכך, לדעתם יהיה צורך להקים גם מנגנון למעקב אחר חברות התעופה, כך שניתן יהיה להזהיר את נוסעיהן באופן רשמי ומסודר, אם יאותר משבר מתפתח. בנקודה מסוימת, בכל משבר, יש חשש שהחברה תפסיק לפעול. גוף אחראי, מוסמך, יוכל לצמצם את עוגמת הנפש, על-ידי כך שיזהיר מראש את הנוסעים. במקרים כאלה לא די בשמועות אלא צריך מעקב מוסדר, אומר אחד המומחים.
המתנגדים למנגנון של פיקוח והתראה על מצבן של חברות תעופה במשבר, טוענים כי התראת שווא עלולה לגרום לחברות נזק אדיר ובלתי הפיך, שיצטרף להאטה בענף הפוגעת בהן גם כך.
השאלה היא כיצד אינטרסי החברות עומדים מול אינטרסי הנוסעים, שמאבדים את כספם, ואת הדרך הביתה. ארגוני צרכנים צריכים להיות אלה שידחפו להפעלת הסידורים שימנעו את המחזות שנראו ליד דלפקי חברות התעופה, שקרסו בשבועות האחרונים.