שריונרים בגולן: מה שלא עשינו בלבנון נעשה בעזה

ימים ספורים לפני פרסום הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד, שחקרה את מחדלי מלחמת לבנון השנייה, ערכו חיילי גדוד 52 של השריון אימון ברמת הגולן שכלל קווי דמיון ללחימה באזור הסלוקי לקראת תום המלחמה.

מפקד חטיבה 401 של השריון, אלוף-משנה איציק תורג'מן, תיאר השבוע בשיחה עם כתב ynet את תחושת ההחמצה של הטנקטיסטים, על רקע המהלך האחרון של המלחמה: "אחד הדברים שהכי מתסכלים את הלוחמים זו העובדה שעצרנו. הלוחמים אמרו שאם רק יתנו להם להגיע - אולי יהיו עוד נפגעים בדרך - אבל בסוף נגיע".

אפילו הקור העז של רמת הגולן לא השפיע יותר מדי על הלוחמים בתרגיל. מצוידים בטנק הנחשב לטוב בעולם, מרכבה סימן 4 עם מערכת מענ"ק (מחשב המסוגל לתת תמונת קרב בזמן אמת), ולאחר שבעה חודשים של קרבות ברצועת עזה בהם נהרגו יותר מ-40 מחבלים, האימון נראה עבורם קליל. לדברי המח"ט תורג'מן, הלוחמים חותרים לדבר אחד, שלא הושג בלבנון: ניצחון חד-משמעי ומוחשי.

בפועל, התרגיל היה רחוק מלהיות קליל. התמרון הגדודי - השני מאז סיום המלחמה - כלל אתגרים לא פשוטים, לרבות התמודדות עם תנועה בציר הררי בעייתי במיוחד. "מדובר באחד המתארים המורכבים ביותר עבור טנקים", הודה תורג'מן, "יש פה התמודדות גם עם מטענים וירי טילים". בסופו של דבר, האימון עבר בהצלחה. אפשר גם לראות את קווי הדמיון בינו לבין הקרב בסלוקי, אבל המילה הזאת לא יוצאת מהפה של המפקדים. "זאת הטראומה שלהם", יסביר אחד מהם. 

המפקדים והחיילים מודים שהאימונים האינטנסיביים מאז מלחמת לבנון הובילו לשינוי אדיר. גם המג"ד, סגן אלוף רונן דיגמי, סבור שהגדוד נראה אחרת: "חזרנו למצבי היסוד, לטכניקות ולתרגולות. מדברים בשפה צבאית, החיילים מכירים את הטנקים". הוא סבור שהפעילות המבצעית ברצועה חיזקה הביטחון העצמי של הלוחמים בעצמם ובטנק שלהם, והביאה להם תנופה אדירה. "השמדנו מחסני של אמצעי לחימה, דחקנו את חוליות השיגור מערבה, פגענו בחוליות שניסו להגיע לגדר המערכת", סיפר.

ביקורת פוגעת

התחושה בקרב הלוחמים היא שאחרי המלחמה, הביקורת והאימונים האינטנסיביים, הם רוצים להוכיח שהם מסוגלים להגיע להישגים משמעותיים. לנצח את הקסאמים. "צריך לעשות פעולה ארוכה ולטפל בתשתיות ייצור הקסאם, צריך שם חריש עמוק", אמר המח"ט.

לדבריו, לאנשי הגדוד לא קל לשמוע על הביקורת המוטחת כלפי הצבא, בעיקר אם היא מכוונת אל הלוחמים. "זה פוגע בהם מאוד. נהרגו להם חברים, ואף אחד לא רוצה להרגיש שהוא נשלח לשווא. הם נשלחו להגן על מדינת ישראל", אומר תורג'מן בנאום סנגורי.

הוא חוזר ומדגיש באוזני הלוחמים כי בכל הם עשו את המקסימום מבחינתם, ואלמלא הם הכל היה נגמר אחרת. יחד עם זאת הוא מודה שהתחושה בקיץ 2006 לא הייתה אופטימלית, בדיוק כפי שאינה אופטימלית כיום נוכח מה שקורה בשדרות: "אנחנו לא מרגישים טוב שיורים בשדרות ואנחנו לא נכנסים פנימה וכובשים. להערכתי, ללא כניסה משמעותית, לא נדע לעצור את הקסאם. אבל בסוף יש מי שמקבל את ההחלטות". 

דגלים על המדים

סמל יניב פלצ'י מפלוגה ו' שיתף את ynet בתחושותיו מהלחימה מול האיומים מהרצועה. בשלבים הראשונים ראה את שיגורי הקסאם, אך לא קיבל אישור ירי. "ראינו את השיגורים, שמענו בחדשות ולא עשינו כלום", הוא סיפר. "אבל אחר כך כבר קיבלנו אישורי ירי, וגם ראינו תוצאות".

יותר מ-100 טילים נגד טנקים נורו על הלוחמים בעזה, והם התמודדו עם לא מעט איומים אחרים - כמו מטענים רבי עוצמה, אבל הלחימה בעזה רק לכידה אותם יותר. באופן אקראי החלו להופיע על מדיהם דגל ישראל קטן מבד, מעין תחושת גאווה

ישראלית. למרות ההישגים של הגדוד ברצועה, הם רוצים הרבה יותר. "במשימות שלנו עמדנו, אבל ברור שהתחושה לא טובה. אנו רוצים לעשות עוד", אומר המג"ד דיגמי. 

דבר אחד בלט באימון השבוע, המוטיבציה של הלוחמים. סמל פלצ'י למשל סירב לצאת לקורס קצינים בזמן שהיה עם חבריו בעזה, ומפקדו, סרן שגיב דהן שבכלל נפצע באותה פעילות וממתין לניתוח בידו, לא ויתר על ההזמנות להיות עם חייליו באימון. "הבטחתי לחיילים שאני אעזוב רק אחרי שהם יהיו מוכנים לכל דבר", הסביר.