(כתבת: מורן זלמה צילום: אסי כהן עריכה: אסף קוזין)
צוק איתן, צהרי היום התשיעי למבצע, והמרינה בתל אביב לא בדיוק שוקקת חיים. ובכל זאת, יש גלים יפים, הגולשים רצים לתפוס אותם, ועפר שכטר מבקש לשבת מול הים, מקנא בהם בקול רם. "הפסדת, איזה גל יפה, תראי את ההוא עם הסאפ". הוא שזוף מאוד, חזר עכשיו מחופשה בחו"ל שכללה גלישות בקוסטה ריקה וטיול בארצות הברית. אולי זו הסיבה שהוא מרואיין נוח במיוחד: חד, מצחיק ועונה בכנות מרשימה על כל שאלה. מה שכן, הוא נחת פה בדיוק לתוך פסטיבל הקסאמים. "האמת שתכננתי לרדת לדרום לשמח במקלטים, עוד לא הספקתי", הוא מספר. "חזרתי מחו"ל ממש עכשיו והעבודה שאבה אותי. זה לא נעים, אבל אני לא כל כך מפחד. אני כזה מטבעי, אסקפיסט, 'לי זה לא יקרה'".
אז מה קורה באזעקות? אדיש?
"היו כמה פעמים שירדתי למקלט, אבל בפעמים האחרונות פשוט נשארתי בחדר, חישבתי את זווית הבניין שלי ומיקום הדירה והבנתי שאין סיכוי בעולם. כמו שלא זכיתי בלוטו? אין סיכוי שזה יקרה. זה אחד ל־, וגם אני צריך להיות בבית, ושכיפת ברזל תחטיא, ושהם יכוונו בדיוק. אל תדאגי, לים לא כל כך יורים".
יש לך דעה על המצב?
"קשה ועצוב לשמוע על חיילים שנהרגים. אפילו בתור מישהו שחווה שכול, אני לא יכול לתאר איך מרגיש הורה שאיבד את הילד שלו. אני לא אוהב להתעסק בכלל בפוליטיקה. הדעות הפוליטיות שלי מאוד לא נחרצות, אני מרגיש שקטונתי מלמצוא פתרון. אני פשוט מבואס מהמצב ומקווה שיימצא פיתרון במהרה".
לזכותו של שכטר ייאמר שאין לו יותר מדי זמן להיות מעורה. כשהוא לא גולש למשל, הוא אחד השחקנים העסוקים בישראל. למחרת הראיון שלנו הוא מתחיל צילומים לעונה השנייה של "שנות ה־80", לפני כן היתה לו "אמבוש" המפתיעה בערוץ 10, ובשאר הזמן הוא ממשיך לתחזק את קריירת הסטנד־אפ המתפתחת שלו. אבל אנחנו כאן כדי לדבר על "מתים לרגע" שעלתה ב־HOT, דרמת בית חולים יומית עם נגיעות מדע בדיוני, שבה הוא מגלם (לצד אגם רודברג, יובל סגל ועוד) מתמחה מצטיין לרפואה עם חוש הומור עוקצני שמגלה את החיים שאחרי המוות ואיך זה לנהל רומן עם ערבייה (מאיסה אל־האבדי). "זאת העבודה שלי", הוא עונה בחיוך כשאני שואלת למה הוא צריך עוד דרמה יומית לרזומה, אחרי שלוש עונות של "האלופה" ו־150 פרקים מהטלנובלה האחרונה שלו, "אניגמה".
זו השישית שאתה עושה.
"את בטוחה? נראה לי יותר. תשמעי, אני מאוד אוהב דרמות יומיות. אני אוהב את הקצב, את האנרגיה, אתה עובד נורא־נורא מהר וזה עובד על אינטואיציה ואינסטינקטים. זה יותר מתאים לטמפרמנט שלי. בסרטים אתה מוצא את עצמך עושה סצנה, שעתיים מכוונים תאורה, שתי דקות סצנה, שעתיים תאורה, ואז 'המגבת שם מאחורה לא בזווית הנכונה', 'הזבוב שם לא טוב לנו לפריים'. אני, אין לי סבלנות, אני אוהב לשחק. אני חייב להודות שהיה לי קל, באתי לכייף. אחרי 'אניגמה' שהכל בה היה כבד, צרחות, להשתגע, לבכות, 150 פרקים כאלה, פתאום לבוא לכייף, היה פנאן".
ואיך היה עם אגם?
"הייתי נורא מבסוט מהאטיטיוד שלה. אני מכיר אותה כילדת קסם, היא היתה קצת פוצה. ופתאום היא מצחיקה, וכיפית וזורמת. כמובן שהשתדרגה רמת המשחק שלה. אני חייב להודות שנורא חששתי. זכרתי אותה כפוצה. גם אמרתי לה את זה. על היום הראשון, ׳מה קרה לך? נהיית כיפית!".
יש עבודות שמביכות אותך?
"בדיעבד? לא ממש. לפעמים אני נבוך תוך כדי, אבל הגעתי למצב שאני יכול לזהות מראש מה יביך אותי. ואם אני קולט שזה ממש יביך אותי, אז אדרוש שכר שירפד לי את המבוכה".
אם כבר העלית את זה, כמה הרווחת על "שנות ה־80"?
"(צוחק) לא אהבת? אני מת על זה. ואני לא אומר את זה כי אני פוליטיקאי, אני קל, אני לא ממהר לשפוט. הסדרה הזאת היתה היסטריה".
ונשחטה בביקורות.
"בסדר. אהבתי את זה, לא אכפת לי מהביקורות. אם היו שוחטים אותי ב'אמבוש' הייתי מתבאס, כי זה היה אני, הדי.אן.איי שלי היה בפנים. האמת היא שאני גם לא רואה הרבה דברים שאני עושה, אני אוהב להיות בתוך העשייה, התוצאה פחות קריטית לי. אני מאוד אוהב את שלום (אסייג - ש"ט). אנשים לא יודעים את זה, אבל שלום מדהים. כולו לב. מפרגן, נותן, תומך, ובסדרה הוא מצחיק אותי בטירוף".
מה דעתך על כך ששלום ואחיו מני עונים למבקרים בפייסבוק?
"זה קרע אותי מצחוק. אני לא חושב שיש צורך להחזיר, אבל אני חושב שבגלל שמני עבד קשה על הסדרה, והוא רגיש, הוא לקח את זה קשה. הם באים ממשפחה כל כך טובה, יש להם לב, זה פוגע. זו הסדרה הראשונה של מני. ובכלל, אני אוהב קומדיה, זה הכיף שלי. אני רוצה לעשות קומדיות. אני מקווה שיום אחד תהיה לי סדרה משלי, משהו בסגנון 'קליפורניקיישן' או 'Eastbound and Down' (שנקראה פה: "על הפנים" - ש"ט).
אתה לוקח קשה כישלונות מקצועיים? למשל, "שבוע סוף החדש". לא הביך אותך?
"לא. אנשים נורא פוחדים להיכשל, אבל רק ככה אתה לומד. נכשלים, וממשיכים הלאה. הכישלון לא עשה לי הרבה, התבאסתי, והמשכתי הלאה בחיי. יש הרבה כישלונות בחיים, כשלתי בעוד תחומים, לא רק במקצוע. בעצם כשלתי בכל התחומים. זה כיף להתלכלך, לגעת בבוץ, לצלול אל המים העכורים, וככה אתה מעריך את המים הצלולים'.
אז איך אתה בוחר היום פרויקטים?
"לפי המזומנים. תכתבי: 'הוא אמר וצחק!'".
אתה מרגיש מחובר לגיל 33?
"כן. תמיד הייתי קצת סבתא, אנשים חושבים שהחיקוי זה הכל. אבל אני סבתא, אוהב ללכת לישון מוקדם, לאכול בריא, להיות בבית. הרבה פעמים אומרים לי, 'בוא יוצאים', אין לי כוח. אני גם ילדותי, אני נע על הסקאלה, גם וגם וגם".
צובע את השיער?
"לא. נראה צבוע? לא מאמינה לי? מעולם לא צבעתי את השיער שלי. נשבע לך ביקר לי. זה בגלל השמש. יש עליי כל מיני שמועות, שאני צובע את השיער, שאני מסדר גבות ושאני הומו".
מה השמועה האהובה עליך?
"הגבות זה מצחיק ממש. מה אני יכול לעשות, קיבלתי את הגבות של אמא שלי. נשיות. זה מצחיק". הוא מפהק.
(צילום: אוהד רומנו; סגנון: שלו לבן; איפור ושיער: אביבית מוגרבי; ע.צלם: אוהד בק)
