כולם שמעו על פרשת תמונות העירום של הסלבס שהופצוברשת. פיגורות כמו קייט אפטון, ג'ניפר לורנס, קירסטן דאנסט, אריאנה גרנדה ואחרות, מצולמות בעירום חוצה גבולות שלא משאיר מקום לדמיון. הקונפליקט החדש שמגיע "בילד אין" עם תמונות פרטיות שהופכות בן רגע להיות ציבוריות, מזכיר לי את הבסיס לבעיות האכילה שנשים סובלות מהן היום. מצד אחד יש את כל השפע הזה: כל אישה בימינו הולכת לסופרמרקט ולעיניה יש הכל - גלידות, שוקולד, בורקסים וופלות, ומצד שני, היא צריכה לשמור על הגזרה ולהסתפק בסלט. רק תחשבו על האיפוק המטורף הזה שאנחנו נדרשות אליו מדי יום.
"רק תחשבו כמה שליטה עצמית נדרשת מאיתנו"
ועכשיו, נולד איפוק חדש: מצד אחד את יכולה לשחק בלהיות אשת החלומות, להרגיש לרגע שאת משאת נפשו של כל גבר, להתערטל, לחקות את הפוזות הפתייניות שלמדת היטב מכל מקום אליו פתחת את עינייך הסקרניות (כי הרי עירום והבעות הפנים מתענגות כבר מזמן אינן רק נחלתם של סרטי פורנו אלא נשקפים אלינו מכל שלט פרסומת או תוכנית טלוויזיה) וכל מה שצריך זה רק ללחוץ על הכפתור (של המצלמה או של הוואטסאפ). ומצד שני, חס וחלילה שתעשי את זה, כי עכשיו אנחנו למדים היטב, על בשרינו, שהמשחק בעצם אכזרי והתמונה האישית שלך יכולה בקלות להפוך לנחלת הכלל.
רק תחשבו כמה שליטה עצמית נדרשת מאיתנו בעולם שהחוקים שלו משתנים כל הזמן. ואיך אנחנו בכלל יכולות לדעת מה החוקים שטובים לנו?
לא מזמן עברתי על אלבום התמונות והראיונות שלי מהתקשורת ונזכרתי איך פעם, כשהייתי בת 16 וכתבו בכל עיתון "הג'ינג'ית שכובשת את העולם", התחושה שאפפה אותי היתה בעיקר גדלות. הייתי בכל עיתון אפשרי, התייחסו אלי כמישהי גדולה מהמציאות, כאילו הייתי שווה יותר מאדם אחר ושזה נורא מעניין באיזה צד של המיטה אני קמה בבוקר.
"הסקס הציבורי החליף את הסקס הפרטי"
אני לא יכולה שלא לחשוב מה היה קורה אם כבר אז, כשהייתי בת 16, היה אינטרנט זמין כל-כך כמו היום בשילוב עם כל הדברים הנלווים לפרסום. אם צלמי הפפראצי היו מבזיקים את הפלאשים שלהם אליי בכל מקום והאם התמונות הפרטיות שלי, מחיי היום-יום (שבהם נראיתי אחרת לגמרי) היו גם מתפרסמות ומה היו ההדים שלהן.
כי לצד "הגדלות", מלווה התבגרות רגילה של נערה, של אישה, שחיה עם מחשבות רגילות, רצונות ומשאלות כמו של כמעט כל אחת אחרת. מה היה קורה אם העולם הזה היה נחרב?
היום, תופעת צילומי העירום נמצאת בכל מקום וגדלה מרגע לרגע. כל כמה שבועות אנחנו שומעים על עוד פרשייה של נערה שתמונותיה המעורטלות מופצות על ידי נער כזה או אחר בוואטסאפ ועוד שיימינג שנעשה ברשתות החברתיות. זה העולם שלנו. עולם שבו אין יותר זכר לאינטימיות. עולם בו יש פחות סקס מרוב השימוש בסקס. הסקס הציבורי החליף את הסקס הפרטי.
בחורות מצלמות את עצמן בעירום היום, כי ככה הן רואות את עצמן, מבחוץ. הן רואות איך הגוף שלהן נראה דרך עיניים של מישהו אחר ואז, בהיגיון הפגום הזה, הן מרגישות נחשקות. למרבה הצער, כיום גם נערות צעירות הן חלק מחגיגת החוקים החדשים האלו.
"אני בטוחה שהן חוות חרדה גדולה"
הסלבס, שאחרי הכל - הם רק בני אדם, מייצגים את מה שקורה היום. הם סוג של מקרה בוחן. חוסר הגבולות והמרדף אחרי הרצון להיות הכי נחשקת, כל מה שהיה במאווייה הפרטיים ביותר של כמעט כל אישה, הופך להיות מפלצת דו ראשית של פומביות. ולמה? כי זה אפשרי.
לאן זה יילך ואלו תופעות והפרעות חדשות יתעוררו במילון המונחים בפסיכו-פתולוגיה מהחוסר גבולות הזה, מהקלות הזאת שבלחיצה על הכפתור - אפשר רק לדמיין. אני מתארת לעצמי, שלהיות אחת הסלבס האלו שתמונותיהן פורסמו ללא ידיעתן ורשותן זה מביך עד אימה. אני בטוחה שהן חוות חרדה גדולה ואולי אפילו דיכאון. וזה ממש לא מצחיק.
מעין קרת - מנכ"לית משותפת "המסלול שלך" ודוגמנית
