מוקי בצילומים לשער "פנאי פלוס"
(צילום: אסי כהן עריכה: אסף קוזין)
בלי לפגוע ביבנאים שבין קוראי הכתבה הזו, כשמוקי שאל אותי שעה לפני הראיון ב־SMS איפה ניפגש בעיר בה גדל, ידעתי שצפוי לנו אתגר לא קטן. מתברר שביבנה הפרברית ישנו בית קפה אחד בלבד (!), שמשום מה נותר סגור גם אחרי צאת החג. לאחר שיטוט של חצי שעה בנופי ילדותו הסגורים אחד אחד, הוא נשבר ומעז אפילו להציע את ביתו החדש (הוא עבר לכאן מיהוד רק לפני שבועיים, בדיוק בזמן להכניס את הילדים לבית הספר). בסוף מצאנו פאב מקומי די מנומנם, רק אנחנו והמלצרית. פיצה, חצי ליטר בירה, המקום והזמן המתאימים לחגוג את השנה הטובה בקריירה של מוקי, שהסתיימה באופן סמלי עם בחירתו לאיש השנה במוזיקה של מאזיני גלגל"צ, כשהלהיט שלו "ילד של אבא" הוא שיר השנה, ו"לב חופשי" במקום השני. הישג מרשים, ללא ספק. "מבחינתי זאת היתה שנה נהדרת, מאוד מיוחדת", הוא מנסה לסכם, "הרבה עבודה קשה, שנה שבה עבדתי עם חבורה לא קטנה ובאמת נהדרת של אנשים. המון דברים טובים קרו השנה. אני מרגיש שנפתח בי משהו, אני רק רוצה לעשות עוד ועוד. מהרבה בחינות זו היתה השנה הטובה בקריירה שלי".
הפרידה משב"ק ס' השנה היא חלק מזה?
"זה לא עניין של פרידה. כרגע אני רוצה להתרכז במה שאני עושה, בסיבוב ההופעות ובהקלטות של הדברים שלי, ואני צריך להיות מפוקס כולי בזה. שב"ק זה משהו שיקר לי ואהוב עליי מאוד, אבל גם לוקח הרבה אנרגיה וזמן. כרגע זה לא היה לי נכון להיות שם, אני לא יכול להיות חצי כוח - או שאני שם או שאני לא שם. אבל זו ממש לא פרידה, זו הפסקה. בטוח שנחזור לעבוד ביחד. אנחנו עובדים יחד כל כך הרבה שנים, שאני כבר רואה את התמונה הגדולה, לא את הרגע של עכשיו".
הטייטל "זמר השנה" עושה לך משהו ממרום הגיל והניסיון?
"בטח שזה עושה משהו. זה אנשים שמקשיבים למוזיקה ומביעים את האהבה שלהם וחולקים אותה איתך. זה לא עניין של לנצח בתחרות, זה שולי, אלא העובדה שהמוזיקה שאני עושה הגיעה לאנשים והם התחברו אליה, והם גם דואגים להגיד את זה. מרגש זאת מילה כל כך שחוקה, אבל אני באמת ובתמים התרגשתי. היו לי צמרמורות כשהייתי באולפן של גלי צה"ל. אמרו לי, זמר השנה, מקום ראשון, מקום שני, לא האמנתי! התרגשתי כמו ילדה קטנה. באמת. תענוג".
והוא עבד בשביל התענוג הזה. "זאת עבודה קשה. אני יושב לילה לילה, שעות, מול המחברת שלי. לפעמים לא יוצאת לי אות, ואני מתחרפן, משתגע. יש לילות שפתאום בא לך פזמון או בית שלם, במכה. יש שירים שלקח לי שלוש שנים לכתוב אותם, וכאלה שלקח לי שבוע. אני עושה את הדברים כמו שאני מאמין בהם, ובאמת שעבדתי מאוד מאוד קשה על האלבום הזה. וכשהוא מתקבל ככה אז זה סיפוק אדיר ותחושה שאין מילים להסביר אותה, כמה היא עושה טוב. עשית משהו - והוא הלך לאן שרצית שהוא ילך, ישר ללב של האנשים, לראש או לבטן, וואטאבר".
דני ניב הוא היבנאי שמאחורי מוקי. בן 39, נשוי+3, כמעט שני עשורים יוצר, משחק, זועם פה ושם. בשנה האחרונה, מלבד האלבום, הספיק גם לשחק בתפקיד הראשי כחוזר בתשובה בדרמה המצוינת "מקימי" של רם נהרי ותמר מרום (לפי ספרה של נועה ירון). אבל זה כנראה הגיג אליו הוקפץ עם התפוצצות פרשת אייל גולן, כשופט ב"הכוכב הבא" - שהצליח להפתיע באמת את מרימי הגבות למיניהם, שתהו מה לזמר המחאה הבוטה ולריאליטי, יחד עם הפרידה (הזמנית, לטענתו) משב"ק ס'. אני מנסה לברר אם הוא חושב שהתרכך והתמרכז. "ממש לא", הוא קובע. "אני מניח שבמקומות מסוימים התרככתי, אבל במקומות אחרים לא. אלה החיים, דברים זזים, הדברים שחשבת אתמול - היום אתה יכול, רשאי, אפילו מוכרח! - לבדוק מה אתה חושב עליהם עכשיו. ספק חייב להיות כל הזמן, לתפיסתי. ברור שאני משתנה, יש הרבה דברים שרואים אחרת".
איפה אתה מרגיש שהתרככת?
"כשיש משפחה, סדר העדיפויות משתנה. אתה לא האדם הכי חשוב בעולם, יש אנשים לפניך שאתה דואג להם. זה משפיע על כל דבר שאתה עושה. אתה מחליט על אילו דברים שווה לך להילחם ומה מיותר".
זה גם מה שאתה מסביר למי ששואל אותך איך זה יכול להיות שהסכמת לשפוט ב"הכוכב הבא"?
"גם", הוא מחייך. "נגיד, כשאנשים שאוהבים אותי שואלים אותי, 'איך הלכת ל׳כוכב הבא'?, אני עונה להם: 'מה, עדיף שיהיה שם מישהו שאתה לא אוהב?'. אבל עזבי, כל הדיבור הזה וההתעסקות ב'הלך, למה הלך', זה אבק ברוח. זה לא ממש מעניין. אני מרגיש שאני עושה את הדבר שלי בכל מקום שאליו אגיע, גם אם זה מגרש משחקים שלא הייתי בו קודם, ואני מרגיש עם זה טוב מאוד".
וזה שעלולים לבוא ולהגיד עליך שאתה סחי, חלילה וחס?
"זה החלום שלי, שיגידו עליי שאני סחי. סתם, אני צוחק. אני מקיף את עצמי באנשים שאני אוהב, ביצירה, בחיוביות. ומה שחשוב לי להגיד לעניין הביקורות האלה, וביקורות באופן כללי, הוא שאני מקבל כל כך הרבה אהבה מאנשים, באמת כמויות עצומות של אהבה, שזה פשוט עובר לידי. הביקורת לגיטימית, אבל היא שולית בעיניי".
ומה מוקי גרסת 2010, זה שקונן על תופעת הריאליטי והשווה אותה לסמים, היה אומר על מוקי גרסת 2014?
"זה אותו בן אדם".
אתה לא חושב שהוא היה קצת מלגלג על מי שיושב בין רני רהב לאסתי גינזבורג במסגרת משימה של "האח הגדול"?
הוא מגחך. "אולי, אבל גם מוקי של עכשיו היה צוחק עליו בחזרה, כי הדברים האלה הם לא ממש הרי גורל. זה כולה משחק. מה שבאמת הרה גורל מבחינתי זו היצירה, וכל עוד אני נאמן לעצמי וליצירה שלי, ואני מרגיש שאני עושה את מה שאני באמת רוצה - זה סבבה. וגם בתוך הדברים שאני עושה, בין אם זה משחק או 'הכוכב הבא', גם שם אני מרגיש שאני אני. אני לא מכחיש שזו גם פרנסה טובה, אבל זה מקום שאני לומד בו הרבה, מרגיש שאני מתקדם, עושה דברים חדשים. מעניין לי, יש שם אנשים טובים, זה מקום שאני נהנה להיות בו".
ממשיך לעוד עונה?
"כן. יהיה כיף".
אולי לא לכולם. קצת הבכת אותם, לא? הם לא מנסים לרסן אותך לקראת העונה הבאה?
"לא. אני לא חושב שצריך ואני לא חושב שזו גישה נכונה. בתוך המערכת הזאת, בתוך התחרות הזאת, אתה מוצא את המקום שלך, מתמקם בו ועושה מה שאתה מבין".
התוכניות האלה תורמות למוזיקה הישראלית?
"מבחינתי התוכניות האלה, בסופו של דבר, הן תוכניות בידור. הפלטפורמה היא מוזיקה, אבל התוכנית היא שואו, תוכנית בידור לכל דבר ועניין. אני שמח שיש מוזיקה בטלוויזיה, המון שירים יצאו מהבוידעם וקיבלו חיים חדשים. במהלך העונות של כל התוכניות יצאו הרבה אמנים שעובדים והם חלק נכבד מהשוק, חיים וקיימים. חוץ מזה, צריך לזכור שזה משחק, בידור, זה לא חיים ומוות".
אז עכשיו מוקי מבדר אתכם, והוא שלם עם זה. ובכל זאת, מעניין לבחון מדוע דווקא "ילד של אבא" הסנטימנטלי הפך לשיר השנה, ולא אחד משירי המחאה הנמצאים ככל הנראה במעמקי האלבום. "בהופעות שלי יש הרבה שירים", הוא שולל את ההנחה שהפך לזמר לכל המשפחה. "'ילד של אבא', 'עוקף מלמעלה', 'אלוהים', אני כותב על המון דברים. אם יש לי שיר שנקרא 'כולם מדברים על שלום', זה לא הופך אותי לזמר מחאה. אין מה לעשות, אתם לא יכולים לשים אותי באף קובייה, אני גם זה וגם זה וגם זה. אני יכול הכל".
ובכל זאת, התדמית שלך, גם כשופט בריאליטי, היתה של מי שאומר מה שהוא חושב, בלי פילטרים.
"ברור שיש שינוי, שאני אשאר אותו דבר כל החיים? כל שנה להוציא את 'כולם מדברים על שלום'?".
לא. אבל לך יש דעות מוצקות על מה שמתחולל במדינה.
"ברור. את יודעת, דעה זה כמו חור תחת, לכל אחד יש. אז בטח שיש לי דעות, אבל אני בוחר מתי להגיד אותן ואיפה. אני מבין מה יותר חשוב לי להוציא החוצה ומה פחות חשוב לי".
צריך להיזהר יותר, אחרי מקרי אורנה בנאי וגילה אלמגור?
"תראי", הוא מרצין, "אחד מהדברים שהקיץ האחרון האיר בנו זה סוג של התלהמות שאני חושב שהיא לא בריאה לאף אחד. אין מי שיקשיב. אנחנו צריכים להיות צלולים, שקולים ולדעת להקשיב. לא להסכים זה על הכיפאק, אבל צריך להיות מסוגל להקשיב. אני חושב שהכוח של החברה הוא היכולת שלה להכיל בתוכה דעות שונות. יש המון דעות סביבי שאני לא מסכים איתן, אז מה? ארביץ? אצעק? אני אדבר, אולי אשכנע, אולי ישכנעו אותי. בסוף זה מגיע ללהיות בן אדם. זה לא משהו שכזה קשה לעשות".
אבל כן נהיה מפחיד להביע דעה פוליטית פה.
"זה לא עניין של פחד. אנחנו חיים במקום יוצא דופן, העצבים חשופים כל הזמן. בכל מקום שאתה הולך אתה דורך למישהו על הבוהן. כשאתה מדבר בתקשורת צריך לקחת בחשבון שיש השלכות לדברים שאתה אומר. ברור לחלוטין שדברים יצאו מפרופורציות. חבל, כי אני חושב שאנחנו כחברה מבולבלים קצת, ומשהו שאנחנו רוצים ומצפים מההנהגה שלנו אנחנו בטעות משליכים על אחרים, אלה שהם לא נציגי ציבור, כמו אמנים. מצד אחד, התקשורת רוצה לשמוע מה דעתם; מצד שני, אני לא בטוח שהקהל תמיד רוצה לשמוע מה יש להם להגיד על דברים שלא קשורים לתחום העיסוק שלהם".
מעייף להיות מוערך, אה? תמיד מצפים ממך לנפק איזו אמירה פרובוקטיבית חדשה.
"גם כשאתה אומר מה שאתה חושב אתה יכול לבחור למי אתה אומר, איך אתה אומר. למילים יש כוח אדיר, ואני מנסה לברור את שלי ביותר זהירות".
אז ברוח יום כיפור, אתה מתחרט על משהו? מצטער?
"יש דברים שאני מצטער על מה שנהיה מהם. בעיקרון, אחרי כל ראיון שאני עושה ברור שאני מצטער. זה אף פעם לא יוצא מה שאתה רוצה. אבל אלה לא דברים שאני יכול להרשות לעצמי לסחוב איתי. אין לי מקום. נקסט".
מוקי יופיע עם המופע "לב חופשי" ב־13.10 בפסטיבל התמר , ב־15.10 באמפי שוני וב־16.10 בפסטיבל המוזיקה של ראשון לציון
>> הראיון המלא - בגיליון פנאי פלוס החדש
קרדיטים:
צילום: רונן אקרמן, סגנון: הילה חזן "לסולו",איפור ושיער: אן חסון ל"פלורמר", ביגוד: קסטרו, דיזל, אמריקן וינטג'
