רכילות+
מלך הילדים
טל מוסרי: "גם היום עדיין צורחים לי בהערצה. יש כלפיי אובססיה"
חשבתם שהדור הצעיר כבר לא מזיל ריר על טל מוסרי? עם תפקיד ב"השמינייה – הדור הבא", מחזמר בחנוכה ושום כוונה לעזוב את ערוץ הילדים לטובת הצגות בקאמרי – אופס, טעיתם

כשטל מוסרי ניסה להתקבל להיות מנחה בערוץ הילדים, שאלו אותו באודישן כמו מי הוא רוצה להיות. מוסרי, אז בן 22, ענה "כמו נתן דטנר ואבי קושניר". אחרי שהתקבל סיפרו לו שהתשובה הזאת הפתיעה אותם מאוד, כי עד אז כל המרואיינים רצו להיות כמו אביב גפן ואקי אבני. "אבל זה לא מעניין", מחייך מוסרי (הוא מחייך רוב הזמן). "לא מעניין אותי צרחות והיסטריה. קושניר לא מקבל צרחות כשהוא יוצא לרחוב, אבל הוא יכול לעשות הצגות בהבימה, ללכת להנחות את 'כלוב הזהב' ולהיות ב'זהו זה'. לכזה דבר רציתי להגיע".

"תמיד שיחקתי תפקיד של ילד. לא אהבתי לשחק את המבוגר". מוסרי (דנה קרן)
"תמיד שיחקתי תפקיד של ילד. לא אהבתי לשחק את המבוגר". מוסרידנה קרן

אז אומנם מוסרי עדיין לא מנחה בפריים טיים כמו קושניר, אבל יש לו רזומה לא פחות מגוון ועמוס. אחרי אינספור פסטיגלים, הופעות וסדרות, ובימים אלה השתתפות בסדרה החדשה "השמינייה - הדור הבא", בחנוכה הקרוב תוכלו לראות את מוסרי (38) מככב כראש הגמדים במחזמר "שלגייה והצייד", שבו משתתפים גם יעל בר־זוהר, גיא זו־ארץ, גלית גוטמן וחנה לסלאו. וחוץ מזה? הוא גם המנחה הכי אהוב בערוץ הילדים, תודה ששאלתם.

"בעבר הייתי ילד מבוהל", מוסרי מתוודה, "היה לי מאוד קשה עם ההערצה ההיסטרית שהיתה סביבי. לא ידעתי ליהנות ממנה. בתקופת בחינות הבגרות הייתי בלהקת צעירי תל אביב, ואני זוכר שהגעתי כדי לעשות את הבגרות באנגלית בתלמה ילין ושלוש בנות נתלו על הסורגים וצרחו 'טל, טל', זה היה נורא. קיבלתי את הציון הכי נמוך בחיים שלי".

זה נשמע קצת כמו "אוי אוי אוי".

"תראי, זה לא ממש כיף לצאת מהבית כשמעריצות יושבות בחדר המדרגות כל היום וועד הבית רוצה להעיף את המשפחה שלך מהבניין, החוויה הזאת יכולה להיות גם טראומטית. היום אני עושה לעצמי תיקון ונהנה מההערצה. בשנים הראשונות הייתי טס לחו"ל ולא מבין למה לא מזהים אותי ברחוב. זה היה מוזר, כי אנשים תמיד מגיבים אליי".

אבל היום מן הסתם יש פחות הערצה והיסטריה.

"גם היום עדיין מחלצים אותי אחרי הופעות, כשכל הילדים רוצים לקחת ממני חלק מהגוף או מהבגדים. עדיין צורחים לי בהערצה".

מעריצים אובססיביים? מעריצות חולות אהבה?

"יש, יש כאלה. יש כלפיי אובססיה, אבל היא נעימה. אני חושב שהבנות ההיסטריות באמת נמצאות אצל תובל שפיר".

נדמה לפעמים שרוב ההערצה ההיסטרית היום פונה לכוכבי ריאליטי, פחות על אלה שכבר שנים בתחום.

"אל תאמיני לזה. גם אני חוויתי את התקופה שבה לא יכולתי לצאת מהבית. יש היום בעידן של הריאליטי כוכבים לדקה, ואני שמח ש־15 דקות התהילה שלי נמשכות כבר שנים. אני לא רוצה לחשוב על היום שבו אעבור בתוך קבוצה של ילדים ולא יזהו אותי או יבקשו ממני חתימה. זה יהיה בשבילי כמו המוות".

מוסרי התחיל את דרכו האמנותית בגיל 12, בתוכנית "תופסים ראש" (בהנחיית נתן דטנר). בהמשך הצטרף ללהקת צעירי תל אביב, התגייס ללהקה הצבאית ושיחק בתיאטרון הקאמרי ("המפקח", "שבעה"), בהבימה ובבית לסין, במגוון תוכניות טלוויזיה ("השמינייה", "האי", "מה בכריש", גאליס") והופיע בשמונה פסטיגלים עד כה. בשנת 1997 נבחר מוסרי להנחות בערוץ הילדים, וכיום הוא המנחה הוותיק ביותר. "אי אפשר להגיד שאני לא מחפש את הפרסום", הוא מתוודה, "ברור שאני מחפש. אבל אני כבר לא סופר לייקים או קורא טוקבקים. נגמלתי. פעם הייתי בודק טוקבקים כל הזמן, אבל היום כבר למדתי להבדיל בין טפל לעיקר. בעבר אם מישהו היה זורק לי הערה ברחוב, הייתי לוקח את זה קשה. היום אני כבר לא שם".

יכול להיות שנכנסת לכל העולם הזה מוקדם מדי?

"יכול להיות. אולי זה היה גדול עליי. יש הרבה הורים שמתקשרים ומספרים שיש להם ילד מאוד מוכשר, ושואלים אם אפשר לקחת אותו למשהו בערוץ הילדים או בפסטיגל. 'אתה חייב לראות אותו'. ותמיד ההמלצה שלי היא 'תנו לילדים להיות ילדים'. ולמרות זאת, את כל מה שאני עושה במקצוע למדתי בשנותיי הצעירות. מצד שני אני חושב שפספסתי את הילדות שלי כילד רגיל, לא הלכתי לצופים ולים ולא השתוללתי עם החברים בשכונה כי היו לי חזרות".

ואם הילד שלך היה בא אליך ומבקש להיכנס לערוץ הילדים?

"הייתי אומר לו לחכות עד שיגדל. אני מגדל את הילד שלי בניגוד לצורה שבה גידלו אותי, בגישה של 'לתת לו להיות ילד'. אולי בגלל זה אני מסרב להתבגר, כי לא הייתי מספיק ילד כשהייתי ילד. תראי מה זה, פסיכולוגיה בגרוש".

"ההישג הכי גדול בעשייה שלי זה היציבות" (דנה קרן)
"ההישג הכי גדול בעשייה שלי זה היציבות"דנה קרן

 

הילד של מוסרי, ליבי בן השש, אח לדריה בת השנתיים, מעסיק את טל לא מעט במהלך הראיון, עד שבסופו של דבר אני נשברת ומבקשת לראות תמונה. פניו של מוסרי מוארים מיד, הוא לוקח את הסלולרי לידיים ומתחיל לחפש. "איפה אתה, תק־תק?" הוא שואל, ואז מראה לי תמונה של ילדון עם רעמת שיער שדי ברור מהיכן הוא ירש אותה. "למדתי לסגור את הנייד בין 17:00 ל־20:00", הוא מספר, "ובשעות האלה אני איתם באופן טוטאלי. פעם הייתי רץ לאינסטגרם ולפייסבוק. היום אני דואג להיות רק איתם".

מתי יוצא לך להיות עם הילדים בין כל ההצגות והפסטיגלים?

"יש תקופות שהבית הופך לחמ"ל. בחנוכה אני כמעט ולא בבית, אבל נעם אשתי (נעם בן גוריון, נצר למשפחת דוד בן גוריון - צ.ב) לא עובדת, אז היא כל הזמן בבית. אבל אני מקדיש להם את הזמן שלהם. זה לא קל, כי אני מתחזק את הפייסבוק שלי בעצמי ואני מגיב לילדים כל הזמן. הפייסבוק שלי הוא החזק בישראל, ידעת את זה? (89 אלף לייקים - צ.ב). יש כוכבים לא מושגים, שיוצאים מהופעה ומצילומים ולא מתייחסים לילדים. אני כוכב מושג. עונה לטלפונים של הילדים, מאחל להם מזל טוב בימי הולדת. ואני אבא מצוין. לא חלמתי שאהיה אבא טוב".

למה לא?

"לא ידעתי איך אתפקד בתוך הדבר הזה עם הילדים הפרטיים שלי. לא ידעתי אם יהיו לי את התכונות והאופי. נכון, אני בערוץ הילדים ומסתובב עם ילדים כל הזמן, אבל אין לזה שום קשר לכישורי הורות. את יכולה להיות גרועה עם ילדים אבל אמא טובה. אני גם הייתי המנחה הראשון בערוץ הילדים שהפך להורה. מנחים אחרים נכנסו צעירים ומגניבים ואז עזבו את הערוץ והפכו להורים. אני גאה להגיד שאני אבא מצוין".

הילדות עדיין צורחות לו. מוסרי (דנה קרן)
הילדות עדיין צורחות לו. מוסרידנה קרן

 

למוסרי היה מספיק זמן להתכונן לתפקיד האב. כשהוא מדבר על הדמות שגילם ושהכי מזוהה עמו - דדי דביר מ"השמינייה", אבא של איה וניני - תפקיד

אותו קיבל לפני שהפך להורה, הוא מספר על החרדה שהיתה לו לשחק דמות של מבוגר. "הסתכלתי על כל החבר'ה של 'השמינייה' שעדיין לא היו מפורסמים, על עדי הימלבלוי ודון לני גבאי ומיכאל אלוני, ורציתי להיות חבר שלהם, לא אבא שלהם. תמיד שיחקתי תפקיד של ילד, של חייל, תמיד היו לי הורים. לא אהבתי לשחק את המבוגר, לא הצלחתי להתחבר. לאט לאט התרגלתי, ועכשיו כשחזרתי ל'השמינייה - הדור הבא' ואני כבר אבא, הרבה יותר קל לי".

ומה ליבי חושב על האבא המפורסם שלו?

"הוא לא ממש היה מודע לזה עד עכשיו. הוא היה קטן מדי, אז לא הבאתי אותו להצגות והוא לא ראה ערוץ הילדים. 'שלגייה והצייד' תהיה ההצגה הראשונה שבה הוא יראה אותי. את יודעת, שנים הוא חשב שאני שחקן כדורגל בברצלונה".

רגע, מה?

"הוא שמע אנשים ברחוב שאומרים שאני שחקן, ופעם אחת נסעתי לברצלונה למשחק וכשחזרתי הבאתי לו חולצה של מסי, אז הוא היה בטוח שאני שחקן כדורגל בברצלונה. אבל לאט לאט הוא מבין ומגיב לזה טוב. כשהוא רואה ילדים שרוצים להצטלם איתי, הוא מחכה בצד בסבלנות. לפני שנולדו לי ילדים לא היה סיכוי שתראי אותי בשבת בבוקר בפארק, כי יש שם המון ילדים וזה עבודה מבחינתי, אבל עכשיו אין ברירה. השעה הראשונה היא קשה, כי אני רוצה להיות עם הבן שלי אבל צריך להתייחס לכולם, אבל אחריה אני מפנה רק לו את הזמן".

 

 

כבר לא בעניין של סקס, סמים וטל מוסרי. מוסרי גירסת 2007 (שרון בק)
כבר לא בעניין של סקס, סמים וטל מוסרי. מוסרי גירסת 2007שרון בק

לפני כמה שנים מוסרי התראיין ב"פנאי פלוס" והעניק ציטוטים באווירת "סקס, סמים וטל מוסרי", כאלה שאי אפשר להגיד בערוץ הילדים. למשל "כמות הסטוצים שלי יכולה לפרנס גיליון מורחב של 'פנאי פלוס'", ושאר הגיגים על סמים שעשה בהודו. "אני לא מעוניין להתייחס לזה", הוא יורה כשאני שואלת על הראיון ההוא, "עברו כל כך הרבה דברים וראיונות מאז, יש לי כבר שני ילדים, זה משהו ישן ולא מעניין".

מוסרי, סוג של ילד נצחי, לא חושב לרגע על עזיבת ערוץ הילדים או על קריירה בעולם המבוגרים. הוא גם לא היה רוצה להתחלף עם אחיו, עידו מוסרי, שכיכב בתפקיד לא קטן בכלל בסרט "אל תתעסקו עם הזוהאן" לצד אדם סנדלר. "בניגוד לאח שלי, הוליווד לא עושה לי את זה", הוא טוען. "עידו התקשר אליי ב־4:00 לפנות בוקר וסיפר לי בהתלהבות על האודישן שהוא עשה בחדר בניו יורק כשאדם סנדלר ישב מולו. אותי כל זה לא מעניין. אני מרגיש נורא ישראלי ומקומי, ואם כבר משהו ירגש אותי, זה לשחק עם דב'לה נבון או רמי הויברגר".

ואם יציעו לך לשחק איתם בסרט למבוגרים, על חשבון עולם הילדים?

"אז אוותר על זה. אני לא מוכן להיפרד מערוץ הילדים. היה לי קטע בחיים שהייתי בצומת דרכים והייתי צריך להחליט מה אני רוצה לעשות. הייתי שמח להמשיך גם בעולם הילדים וגם בעולם המבוגרים, אבל קשה להתחלק היום. אני חושב שכל אחד צריך להעמיק במה שהוא עושה, והייתי צריך להחליט מה עושה לי יותר טוב, להנחות את 'ששטוס' או להשתתף בהצגה בקאמרי, ולקחתי החלטה. אני כבר לא במקום שבו יש לי תפקיד נחשק שממש הייתי רוצה לעשות. ההישג הכי גדול בעשייה שלי זה היציבות, משהו שנורא מעריכים בעיקר בארצות הברית, בטח היום, בעידן של כוכבי ריאליטי לרגע".

מה בנוגע לתוכניות ריאליטי VIP?

"אין סיכוי. שום ריאליטי. קיבלתי הצעה מ'האח הגדול' להשתתף בעונת VIP, וקיבלתי הצעות לעוד תוכניות עם אנשים מוכרים, ואני שמח שאני יכול לענות בשלילה. אני לא אוהב את התוכניות האלה והן לא מעניינות אותי. 'רוקדים עם כוכבים', למשל? כל שנה מבקשים ממני".

אז יאללה. זאת התוכנית הכי פחות כבדה בקטע של ריאליטי.

"לא למדתי משחק וריקוד ושירה ולא נכנסתי למקצוע הזה בשביל ריאליטי. אני רוצה לעבוד עם תסריט, עם במאי. לא מעניין אותי להתפלש בבוץ הזה. אני אפילו לא יכול להגיד לך מי זכה ב'האח הגדול'. אה, רגע, בעצם אני יודע: טהוניה. אבל אין לי מושג איך היא נראית. כיף לי מאוד בערוץ הילדים, ואני מתכנן להמשיך לעשות מה שכיף לי גם בעתיד".

אתה נשמע כל כך אופטימי.

"פעם הייתי פסימי ודיכאוני. ערוץ הילדים, או יותר נכון הילדים בעצמם, לימדו אותי לחייך אל העולם ואז הוא יחייך אליך בחזרה. איזו קלישאה נוראית. בא לך לחנוק אותי, מה?"

קצת. אז אם אשאל איפה אתה רואה את עצמך בעוד 20 שנה, התשובה תהיה ערוץ הילדים?

"יכול להיות, מי יודע מה יהיה עוד 20 שנה? אבל בהנחה שהכל יהיה כמו היום - אז כן, בהחלט".

ובחזרה לעבר: איפה היית היום אם לא היית נזרק ל"תופסים ראש" בגיל 12?

"אמא'לה! לא יודע. אני לא מכיר את עצמי אחרת, בלי קהל. לא רוצה לחשוב על זה אפילו".

 

  • מעריצים של טל מוסרי? ספרו לנו על זה בפייסבוק!


 

 

תגובות לכתבה
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
פייסבוק
אינסטגרם
twitter
ספיישל
הדגמים המנצחים של 2018