בחודש יוני הקרוב ימלאו עשר שנים למותו של מייקל ג'קסון, מלך הפופ שהותיר אחריו, מלבד מורשת מוזיקלית מכובדת, ילדים פגועים שיעברו שנים רבות עד שיצליחו לעכל מה עברו. ואנחנו אפילו לא מתכוונים לוויד רובסון ולג'יימס סייפצ'ק, שמגוללים בסרט "לעזוב את נוורלנד" את הפגיעות המיניות החמורות שספגו, לכאורה, מהזמר הנערץ. ילדיו הביולוגיים לכאורה (למה לכאורה? לכך נגיע בהמשך) - פרינס, פריס ובלאנקט - הם אלה שנאלצים להתמודד עם השלדים שאביהם השאיר בארונות.
בסוף השבוע שעבר פריס ג'קסון, בתו בת ה-20 של מייקל, ניסתה לשים קץ לחייה. אין זו הפעם הראשונה שהצעירה המבולבלת מנסה להתאבד, אולם הפעם הייתה תפנית בעלילה: בזמן שצהובונים מעבר לים דיווחו שחתכה את הוורידים ופונתה לבית חולים, ג'קסון עצמה צייצה בחשבון הטוויטר שלה, תקפה את רשת הרכילות TMZ וכתבה שהחדשות על אודותיה שקריות לחלוטין. קרובי משפחתה נשבעו לאתר TMZ שהיא לא הצליחה לעמוד בלחץ שהופעל עליה לאחר צאת הסרט לאקרנים.
פריס אינה היחידה שמתמודדת עם ריקושטים, עלבונות ובריונות בעקבות מעשיו של אביה, שמת כשהייתה בת 11 בלבד. מה עובר על ילדיו של מייקל ג'קסון?
מייקל ג'וזף פרינס ג'וניור, בנם הבכור של ג'קסון ודבי רואו, נולד בשנת 1997 בלוס אנג'לס. הוא זכה לכינוי פרינס, שמלווה אותו עד היום, מספר ימים אחרי לידתו. מי שעזרו בגידולו היו תריסר אחיות ומטפלות שעבדו מסביב לשעון באחוזת נוורלנד, שם התגוררה המשפחה הצעירה. על אף שהוא פעיל ברשתות החברתיות, ג'קסון הצעיר לא התייחס לסרט והעדיף להתמקד בתחביביו: אופנועים, בעלי חיים וטיולים.
נכון לכתיבת שורות אלה, פרינס לא הגיב בצורה מפורשת לסרט. ריאיון שהעניק ל"לוס אנג'לס טיימס" בשנת 2016 יכול להסגיר את דעותיו לגבי הסיפור, שכן שמועות על אודות סטיותיו של מייקל ליוו את בני המשפחה מגיל צעיר. לדעתו, כל ההאשמות מסתכמות בכמה ניסיונות סחיטה בלבד: "הייתי בהלם כי הכול הגיע בבת אחת, אבל למדנו להתמודד עם הסיפורים ופשוט להתעלם מהם".
בחודש דצמבר האחרון ביקר פרינס בטוקיו, והעלה לחשבון האינסטגרם שלו סרטון מחוץ למסעדה שעל חלון הראווה שלה הוצגה מחווה מיוחדת לאביו. "אני מתמלא גאווה בכל פעם שאני נתקל בהערצה והערכה כלפי אבי מסביב לעולם. זה מזכיר לי שאדם אחד יכול לשנות בעזרת אהבה והבנה. אני יודע שאבא שלי העניק לכם אותה ההשראה שהוא העניק לי", כתב.
פריס מייקל קת'רין ג'קסון נולדה בשנת 1998, ונקראה על שם העיר שבה נוצרה. הסנדקים שלה הם אליזבת' טיילור ומקולי קאלקין, ולפי שמועות עיקשות, מייקל רצה שהאפיפיור ג'ון פול השני יטביל את בתו, אולם הוותיקן הטיל וטו על חגיגת הפופ הדתית.
ג'קסון הצעירה התקשתה להתמודד עם הפרסום שנכפה עליה בגיל כה צעיר. הוסיפו לזה את העובדה שאביה הכריח אותה ואת אחיה לחבוש מסכות בכל פעם שיצאו מהבית, את הגיל הצעיר שבו איבדה אותו ואת החיבה לחומרים מטשטשי תודעה, ותקבלו אישה צעירה ומבולבלת שזקוקה לעזרה דחופה.
בשנת 2013 ניסתה ג'קסון לשים קץ לחייה. היא פונתה לבית החולים לאחר שנטלה כמות גדולה של תרופות וחתכה את ידה הימנית בסכין מטבח. שעות ספורות לפני כן פרסמה בחשבון הטוויטר שלה מספר ציוצים מטרידים, ששיקפו את המצב הנפשי הקשה שבו הייתה שרויה. היא אושפזה להסתכלות פסיכיאטרית של 72 שעות, ולאחר ששוחררה נסעה להחלים אצל אמה, דבי רואו.
בריאיון שהעניקה למגזין "רולינג סטון" בתחילת שנת 2017 סיפרה ג'קסון על התקופה הקשה שעברה: "הייתי מלאה שנאה עצמית וסבלתי מדימוי עצמי נמוך. חשבתי שאני לא מצליחה לעשות שום דבר כמו שצריך ושלא מגיע לי לחיות". באותו ריאיון סיפרה שהותקפה מינית על ידי אדם מבוגר בצעירותה, אולם סירבה לחשוף פרטים על זהותו.
על אף שעברו מספר שנים מאז מותו של אביה, ג'קסון הצעירה עדיין מתקשה להתמודד עם האובדן: "אומרים שזמן מרפא את הפצעים, אבל זה לא נכון. אני חיה את חיי בידיעה שאיבדתי את האדם היחיד שהיה לי אכפת ממנו. אבא היה בוכה בלילות. תארו לכם שההורה שלכם בוכה בכל לילה, ומספר לכם שכל העולם שונא אותו בגלל מעשים שלא עשה. התחלתי לשנוא את העולם בגלל מה שאבי עבר".
בהמשך עיטרה את גופה בשלל קעקועים לזכרו של אביה, סיפרה שהיא ביסקסואלית, התמכרה לסמים ואלכוהול ואושפזה במספר מכוני גמילה - וכל זה לפני שהגיעה לגיל שבו מותר לה לשתות באופן חוקי בארצות הברית. מאז שהסרט "לעזוב את נוורלנד" יצא, פריס עסוקה בהגנה על שמו הטוב של אביה ובלקיחת אחריות, שלא בצדק, על מעשיו של אביה.
"היה לו לב טוב", כתבה פריס בחשבון הטוויטר שלה, והוסיפה שהיא לא מאמינה להאשמות שהועלו נגד אביה. היא כינתה את הסרט "צהוב ומלא בשקרים", ופיזרה רמזים עבים מאוד לכך שהקורבן האמיתי בסיפור הוא אביה: "הם מנסים לעשות את זה לכל אדם עם לב טוב שניסה לגרום לשינוי, אבל האם באמת יצליחו לפגוע בשמו הטוב?". מקורב למשפחה סיפר לאתר TMZ שג'קסון לא צפתה בסרט, אולם התגובות שהוא עורר גרמו לה לקרוס ולפגוע בעצמה.
האחרון ברשימה הוא פרינס מייקל השני, שזכה לכינוי בלאנקט שאיתו היה מזוהה עד גיל 17, אז בחר להחליף את שמו לביגי מכיוון שסבל מבריונות. עיקר תהילתו של ג'קסון הצעיר הגיעה עוד לפני שלמד לדבר: בשנת 2002, כשהיה בן 11 חודשים בלבד, הניף אותו אביו מעבר למעקה המרפסת בבית מלון בברלין. התקרית החמורה תועדה היטב, וגרמה לציבור לפקפק בכשירות של מייקל להיות הורה, על אף שהתנצל על מעשיו.
מאז אותה תקרית נעלם בלאנקט לחלוטין מהעין הציבורית. הוא חי עם סבתו קת'רין עד שזו הגיעה לגיל 87, ואז עבר לחזקתו של דודו, טיטו ג'קסון. הוא ניהל חיים רגילים שאופייניים לכל נער מתבגר, עסק באמנויות לחימה ומשחקי וידיאו - ואז הגיע הסרט שטלטל את עולמו. ה"מירור" הבריטי דיווח שבלאנקט הרוס מהמעשים המדוברים של אביו. טיטו סיפר שהנער חדל לתקשר עם סביבתו, ואחותו פריס סיפרה שהוא מסוגר בבית סבתו וניזון משוקולד וממזון מהיר בלבד.
מארק לסטר, הסנדק של הילדים, סיפר שבני המשפחה מנסים לגונן על בלאנקט - אבל פוגעים בו: "הם מנסים לשמור עליו מפני העולם החיצון, אבל זה לא טוב. כלומר, כדאי לגונן עליו מפני דברים מסוימים, אבל לא לבודד אותו לחלוטין מהחברה".
שמו של לסטר עלה בהקשר אחר לחלוטין, כששמועות טענו שהוא עשוי להיות אביהם הביולוגי של פריס ופרינס. הילדים נולדו לג'קסון ודבי רואו, אחות דרמטולוגית שטיפלה בו ונישאה לו בסוף שנות ה-90. השניים ניהלו מערכת יחסים ביזארית במיוחד שכללה מגורים בבתים נפרדים, ובריאיון שהעניקה בשנת 2009 חשפה רואו שמייקל אינו האבא הביולוגי של פרינס ופריס.
"זה לא היה הזרע של מייקל", טענה רואו, שמתגוררת בחווה. וכן, הפרט הזה נחוץ להמשך: "הייתי כלי קיבול ותו לא. אני נוהגת להרביע את הסוסות שלי ולהכניס לתוכן זרע - זה בדיוק מה שעשו לי. שילמו לי ועברתי הלאה".
רואו לא הייתה בקשר עם ילדיה, ופריס סיפרה בריאיון שעד גיל עשר חשבה שיש לה רק אבא. לאחר שהבינה שגברים לא מסוגלים ללדת היא שאלה אותו על אודות אמה, אולם חידשה את הקשר עימה רק כשהייתה בת 13. מספר שנים לאחר מכן חלתה דבי בסרטן השד, ופריס תמכה בה ושהתה איתה בבית החולים.
