ב-10 ביוני 1922 נולדה במינסוטה, ארה"ב פרנסס אתל גאם. תינוקת לא מתוכננת, שהוריה לא רצו ושקלו להפיל. לבסוף הם החליטו להביא את התינוקת לעולם, ובוודאי שמחו על ההחלטה כשהבינו שמדובר לא רק בילדה כישרונית במיוחד אלא במכרה זהב פוטנציאלי. לרוע מזלה של אותה הילדה, שהפכה לימים לג'ודי גרלנד, זוהי הדרך שבה ראתה אותה הסביבה. כולם נהנו לקחת נתחים מהצלחתה - אך בדרך גם תרמו למפלתה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
הוריה של גרלנד היו בדרנים כושלים שגילו במהרה שיש להם אוצר בבית – שלוש בנות מוכשרות מאוד. בגיל שנתיים, פרנסס הקטנה הופיעה לראשונה עם אחיותיה הגדולות, שהיו אז בנות תשע ושבע, במופע חג מולד שערך אביהן בתיאטרון שבבעלות המשפחה. המופע זכה להצלחה גדולה ושלוש האחיות, שהחלו להופיע בקביעות תחת השם "האחיות גאם", הפכו לאטרקציה מקומית. האידיליה המשפחתית הגיעה לסיומה כשגרלנד הייתה בת ארבע, אז נפוצו שמועות על כך שאביה מעדיף חברת גברים צעירים על פני זו של אשתו. המשפחה ארזה את מיטלטליה ועברה ללוס אנג'לס.
שדרת הכוכבים - בחזרה לסיפורי הוליווד
המעבר לעיר המלאכים לא היה מקרי כמובן, המטרה הייתה לנסות להיכנס לעסקי השעשועים. ואכן, האחיות הפכו לסנסציה והחלו להופיע ברחבי המדינה, אך שמו לב שהקהל מגיב בצחוק מלגלג בכל פעם שהוצגו בפניו עם השם "גאם" (מסטיק). אחרי ניסיון כושל בתור "האחיות גלאם", הן גילו את השם גרלנד. לורנה לופט, בתה של ג'ודי, סיפרה שהקרדיט מגיע לשחקן ג'ורג' ג'סל, אשר הופיע לעיתים עם האחיות ואמר להן פעם שהן יפות כמו זר פרחים (garland). עם שינוי שם המשפחה הוחלט גם לשנות את שמה הפרטי של פרנסס, וכך היא הפכה לג'ודי.
עם הזמן, אחיותיה של ג'ודי מיצו את העסק המשפחתי והחליטו להפסיק להופיע יחד. זה אילץ את הוריהן, שכבר היו גרושים בשלב זה, למקד את מירב תשומת ליבם בבתם הקטנה. ג'ודי עצמה לא באמת עניינה אותם – הקריירה שלה הייתה זו שחשובה: "בתור ילדה, הפעמים היחידות שבהן הרגשתי רצויה היו כשהייתי על הבמה", אמרה פעם. הוריה שלחו אותה להופיע במועדונים שונים, חלקם מפוקפקים למדי, ולא טרחו לשאול לדעתה. ב-1967 סיפרה גרלנד לברברה וולטרס על אימה: "היא הייתה עומדת בצד, ואם הייתי אומרת שאני לא מרגישה טוב, היא הייתה עונה: 'את תצאי ותשירי או שאכבול אותך למיטה ואכה אותך'. אז הייתי יוצאת ושרה". ב-1935 הלך אביה לעולמו, וזמן קצר לאחר מכן אמה נישאה בשנית.
כשמלאו לה 13 שנים, גרלנד הוזמנה לערוך אודישן עבור אולפני MGM, שבו שרה שני שירים כולל אחד ביידיש. היא הוחתמה מיד על חוזה, אך מנהלי האולפנים לא ממש ידעו מה לעשות איתה. היא כבר הייתה מבוגרת מכדי לעשות דמויות של ילדות מתוקות, וצעירה מדי עבור תפקידים בוגרים יותר. היא הייתה נמוכה, בעלת מראה לא זוהר במיוחד וחסרת ביטחון עצמי. העובדה שראש האולפנים, לואי ב. מאייר, התייחס אליה בתור "הגיבנת הקטנה" לא עזרה, וגם לא הניסיונות לשפץ את המראה שלה בעזרת שיוף אפה וכתרים זמניים ששמו על שיניה.
הפעם הראשונה שבה האולפנים הבינו את הפוטנציאל של גרלנד הייתה ב-1937, כשהופיעה במסיבת יום הולדתו של השחקן קלארק גייבל, שם כבשה את לב הקהל. באותו הזמן עלה הרעיון לצוות אותה לשחקן הצעיר מיקי רוני, שהיה מבוגר ממנה בשנתיים וכבר בעל רזומה קולנועי מרשים. סרטם הראשון יחד היה המחזמר Thoroughbreds Don't Cry שזכה להצלחה.
גרלנד החלה לקבל עוד ועוד תפקידים, בעוד מעסיקיה העניקו לה יחס שלא נותר אלא להגדיר כהתעללות: בניסיון לשוות לה מראה של כוכבת אילצו אותה לקחת כדורים מדכאי תיאבון ודאגו שהארוחות שלה יהיו על טוהרת הקפה השחור, קערת מרק וחסה. פעם סיפרה שהדבר שהכי חסר לה בתור נערה היה האוכל: "מאז שהייתי בת 13, היה מאבק בלתי פוסק ביני לבין MGM: האם מותר לי לאכול? כמה מותר לי לאכול? מה מותר לי לאכול? זה בעיקר מה שאני זוכרת מתקופת הילדות שלי".
על האוכל שלא קיבלה פיצו אותה בגלולות - השחקנים הצעירים קיבלו ממריצים כדי להישאר ערים במהלך ימי הצילום הארוכים, ובלילות, כדי שיוכלו לישון קצת, נתנו להם כדורי שינה. גרלנד כבר הייתה רגילה – אמה עשתה בדיוק אותו הדבר כששלחה אותה להופיע במועדוני הלילה. היא גם סבלה מהטרדות מיניות - "אל תחשבו שלא כולם ניסו זאת", סיפרה שנים לאחר מכן.
ב-1938 החלה העבודה על עיבוד קולנועי לספר המפורסם של ליימן פרנק באום, "הקוסם מארץ עוץ". מאייר שוב זלזל ביכולותיה של גרלנד, ואף שמפיקי הסרט רצו אותה לתפקיד דורותי, הוא העדיף שחקניות אחרות לתפקיד - כמו שירלי טמפל למשל, שהייתה חתומה בכלל באולפני פוקס המאה ה-20, או דיאנה דורבין שנאלצה לסרב בגלל לוח זמנים עמוס. בלית ברירה אישר מאייר את ליהוקה של גרלנד, אבל בתנאי שתלבש פאה בלונדינית – שלמרבה המזל סולקה מראשה בסופה של דבר.
ימי הצילום היו ארוכים: שישה ימים בשבוע שהחלו בארבע בבוקר ונמשכו עד שעות הערב המאוחרות. גרלנד סבלה מכל רגע, היא הייתה בת 16 אבל שיחקה ילדה בת 12, ובניסיון להסתיר את העובדה שמדובר בנערה מתבגרת אילצו אותה ללבוש מחוך וקשרו לה את החזה. בין הטייקים היא סבלה מאלימות ומהטרדות - יום אחד, כשצחקה במהלך הצילומים ולא הצליחה להפסיק, לקח אותה הבמאי ויקטור פלמינג הצידה וסטר לה. גם השחקנים שגילמו את המנצ'קינים, גברים בני 40, לא חסו עליה – הטרידו אותה ונגעו בה.
"הקוסם מארץ עוץ" נחשב כיום לאחד מסרטי הקולנוע הגדולים של כל הזמנים, אך כשיצא באוגוסט 1939 הוא דווקא לא הצליח במיוחד בקופות. בטקס האוסקר, לעומת זאת, המעורבים רוו קצת נחת. הסרט היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר, כולל לסרט הטוב ביותר (והפסיד ל"חלף עם הרוח"), וזכה בקטגוריית הפסקול והשיר הטוב ביותר עבור "אי שם מעבר לקשת". השיר הזה, שכיום נחשב לאחד השירים הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע ובכלל, כמעט שלא נכלל בסרט לאחר שמאייר חש שהוא מאט את הקצב ולא מתאים לדמות של ילדה צעירה. למרבה המזל, הבמאי העקשן נלחם וזכה במאבק – השיר נכנס, והשאר היסטוריה. לימים סיפרה גרלנד: "השיר הפך לחלק מחיי. שרתי אותו כבר אלפי פעמים, וזה עדיין השיר הקרוב ביותר לליבי".
ביצוע בלתי נשכח
גרלנד קיבלה באותו הערב פסלון מיוחד שהוענק לכוכב צעיר שבלט בכישרונו. עם השנים, דמותה כדורותי הפכה לאייקונית וכזו שכל אחד מזהה מיד, בעיקר את הנעליים האדומות שלרגליה.
מיקי רוני מעניק לגרלנד את הפרס
בשנים שלאחר "הקוסם מארץ עוץ" הפכה גרלנד מכוכבת מתבגרת לאישה צעירה, מה שכמובן התבטא גם בסרטיה. גרלנד החלה לגלם תפקידים רומנטיים, על המסך הגדול וגם במציאות. הזוגיות הרצינית הראשונה שלה הייתה עם המוזיקאי ארטי שואו, שזנח אותה עבור השחקנית לנה טרנר. לאחר מכן הפכה לבת זוגו של מוזיקאי אחר, ונשוי, בשם דייוויד רוז. האולפנים חששו מפרסום רע עבור הכוכבת שלהם – לגרלנד הייתה תדמית "הבת של השכן" שהם הקפידו לטפח, וכותרות על בגידות ורומנים מהצד היו עלולות לפגוע באהדת הקהל. הם אילצו את השניים להיפרד, אבל חודשים לאחר מכן רוז התגרש מאשתו וביולי 1941 הוא וגרלנד כבר החליפו נדרים. האולפנים לא ממש שמחו בשמחתה של הכוכבת שלהם, ובמקום לשלוח את איחוליהם דרשו ממנה לחזור לעבוד כבר ביום שלמחרת. ואז היא נכנסה להיריון, וגם הבשורה הזאת לא התקבלה באושר גדול.
"נשואות או לא, MGM רצו שלשחקניות שלהן תהיה תדמית בתולית", סיפרה הסופרת ג'יין אלן וויין בספר שכתבה על תור הזהב של האולפנים. האם הקהל יקבל את דורותי הנצחית כאישה בוגרת? כאמא? האולפנים ממש לא הסתקרנו לגלות. הם דרשו מגרלנד לעבור הפלה וגייסו לעניין את אימה, שקיבלה מהם בעצמה משכורת. בתחרות של כסף מול נכד, עבור אימה של ג'ודי הבחירה הייתה ברורה, והיא שיתפה פעולה נגד בתה. יחסי אהבה בהחלט לא היו שם: "'המכשפה הרעה מהמערב' האמיתית", כינתה אותה גרלנד והוסיפה: "היא קינאה בי כי הייתה חסרת כישרון לחלוטין". שנתיים מאוחר יותר גרלנד מצאה את עצמה שוב בהיריון, אך הפעם היה ברור לכולם שהוא לא יכול להימשך - מכיוון שנוצר כתוצאה מרומן שגרלנד ניהלה מחוץ לנישואים.
נישואיה של גרלנד לרוז הגיעו לקיצם ב-1944, אך היא לא נותרה לבדה זמן רב מדי. באותה שנה כיכבה באחד מסרטיה הידועים ביותר, "פגוש אותי בסנט לואיס", שביים וינסנט מינלי. עד סיום הצילומים האהבה ביניהם כבר פרחה – או לפחות החיבה ביניהם, שכן השמועות טענו שהיה הומו או ביסקסואל. בכל אופן, ב-1945 הוא וגרלנד התחתנו. היא הייתה אז בת 23 והוא בן 42. הפעם האולפנים לא עמדו בדרכה לאימהות - ב-1946 נולדה בתה הראשונה ומי שהפכה בעצמה עם השנים לכוכבת גדולה, לייזה מינלי.
על פניו היה נראה שלגרלנד יש הכול – קריירה מצליחה וחיי משפחה – אבל הלחצים והיחס הנורא שקיבלה ממעסיקיה וממשפחתה החלו לתת בה את אותותיהם. היא סבלה מדיכאון שלאחר לידה והייתה מכורה לשלל סוגים של כדורים. המשבר הגדול הראשון הגיע ב-1947, בזמן צילומי הסרט "הפיראט", שבו כיכבה לצידו של ג'ין קלי ובבימויו של בעלה.
בנוסף למצבה הנפשי הרעוע גם כך, נישואיה למינלי החלו להתפרק, וגם במישור המקצועי היא לא הייתה מרוצה ממנו. גרלנד חשה שהוא וקלי סוטים מהתכנון המקורי ועושים סרט שיועד רק עבורם ולא עבור הקהל הרחב (השמועות, אגב, טענו כי מינלי וקלי ניהלו רומן). מינון הכדורים היומי שלקחה גדל וגדל, וכל זה הוביל להתקף חרדה שגרם לאשפוזה במהלך הצילומים. מתוך 135 ימי צילומים, גרלנד החמיצה 99. בסופו של דבר הצילומים הושלמו, אך על אף שהביקורות פרגנו, לגרלנד במיוחד, הוא הפך לסרטה הראשון מאז "הקוסם מארץ עוץ" שלא זכה לרווח קופתי. חודשיים לאחר מכן היא ניסתה להתאבד ואושפזה פעם נוספת.
הקריירה שלה, לעומת זאת, נסקה לשיאים חדשים - ב-1948 היא כיכבה לצד פרד אסטר בסרט המוזיקלי Easter Parade, שהפך להצלחה הקופתית הגדולה ביותר שלה. האולפנים ראו כי טוב וציוותו את השניים לסרט נוסף, אך גרלנד לא הייתה כשירה לעבוד. תערובת של כדורי שינה והרגעה, בשילוב התמכרות לאלכוהול ומיגרנות באות והולכות, גרמו לה להחמיץ יותר מדי ימי צילום, עד שפוטרה בלית ברירה, וג'ינג'ר רוג'רס נקראה להחליפה.
תקופת המנוחה שנכפתה על גרלנד עזרה לה להתאושש מעט, והיא לוהקה לסרט In the Good Old Summertime, שצילומיו הושלמו ללא בעיות מיוחדות ואף זכה להצלחה בקופות (אגב, לייזה מינלי בת השלוש עשתה בו את הופעת הבכורה שלה). מי שקיווה שגרלנד עלתה על דרך הישר התאכזב לגלות שבסרטה הבא, "אנני אוקלי אשת לפידות", היא כבר שבה לסורה. גרלנד טופלה באותם ימים באלקטרודות חשמליות בגלל הדיכאון שלה. היו ימים שבהם איחרה לצילומים, ובאחרים פשוט לא הגיעה. בסופו של דבר היא פוטרה גם מהסרט הזה.
גרלנד התאשפזה במכון גמילה וסיימה את התהליך בהצלחה. אך אז היא מצאה עצמה במעגל אכזרי: היא סוף-סוף אכלה כראוי - ולכן גם עלתה במשקל. כשלוהקה ב-1950 לסרט Summer Stock לצידו של ג'ין קלי, חשה שעליה לחזור לממדיה הקודמים ושבה אל כדורי הדיאטה. לאחר שתמו הצילומים, שהתארכו גם הם בגלל איחורים והיעלמויות של הכוכבת, גרלנד נקראה אל הסט שוב על מנת לצלם קטע נוסף – ביצוע לשיר Get Happy, שהפך לאחד מלהיטיה הגדולים והמזוהים איתה ביותר. הסרט זכה להצלחה אצל המבקרים ואצל הקהל ויהפוך לימים לקלאסיקה, אך הודות לגרלנד הוא בכל זאת סיים ככישלון קופתי – ההברזות שלה מהצילומים גרמו לתקציב להתנפח, והסרט לא הצליח להחזיר את ההשקעה.
אף שפגעה באולפנים במקום הכי כואב, בכיס, מאייר זכר לגרלנד חסד נעורים והסכים לתת לה הזדמנות אחרונה: "היא עשתה לאולפנים הון תועפות בימיה הטובים, והמעט שנוכל לעשות הוא לתת לה צ'אנס נוסף. אחרת זה יגמור אותה", אמר למקורביו. אבל לא היה בכך טעם – גם בסרט הבא שאליו לוהקה, "חתונה מלכותית" לצידו של פרד אסטר, גרלנד המשיכה בהתנהגותה הקבועה ופוטרה פעם נוספת - ואחרונה. ב-1950, לאחר 15 שנים של עבודה משותפת, אולפני MGM החליטו לסיים את החוזה איתה. גרלנד שוב ניסתה להתאבד: "כל מה שראיתי בעתידי היה בלבול. רציתי לחסום את העתיד וגם את העבר, לפגוע בעצמי ובכל מי שפגע בי", סיפרה לאחר מכן.
אך מהייאוש צמחה לה תקווה, גם אם זמנית. גרלנד המציאה את עצמה מחדש וחזרה אל המקום שבו הכול התחיל - אל הבמה. היא ערכה סיבובי הופעות בארה"ב ובאירופה, בפני אולמות מלאים וביקורות מהללות. אבל בסופו של יום, לא היה לה ממש לאן לחזור – היא ומינלי היו מסוכסכים כבר תקופה ארוכה, והיא אף הביאה לפיטוריו מסרט שצילמה לפני שפוטרה בעצמה. מדורי הרכילות ידעו גם לספר שהיא מבלה את לילותיה עם גברים אחרים. ב-1952 השניים התגרשו, אך כהרגלה בקודש היא לא נשארה לבד זמן רב - כמה חודשים לאחר מכן כבר נישאה לבעל מספר שלוש, המפיק סידני לופט, שהפך למנהלה האישי ולקח על עצמו לשקם את הקריירה הקולנועית שלה.
"הוליווד חשבה שאני גמורה. ואז הגיעה ההזדמנות הנפלאה להופיע בלונדון, ושם ג'ודי גרלנד נולדה מחדש", כך אמרה הכוכבת וצדקה – הבאז החיובי סביבה הביא לקאמבק הוליוודי ב-1954, בסרט "כוכב נולד" - חידוש ראשון מתוך שלושה (אחריה עשו את התפקיד ברברה סטרייסנד ולאחרונה גם ליידי גאגא) לסרט באותו השם מ-1937. גרלנד הצהירה אומנם שנולדה מחדש, אך בפועל הבעיות מהעבר עקבו אחריה - ההתמכרויות, מצבי הרוח המשתנים וההברזות מימי הצילום. למרות הכול, הסרט זכה להצלחה גדולה וגרלנד קיבלה בזכותו את גלובוס הזהב וגם מועמדות לאוסקר - שהתחזיות ניבאו כי תזכה גם בו.
גרלנד לא יכלה להגיע לטקס, היא הייתה עדיין בבית החולים לאחר לידת בנה, אך צוות נשלח במיוחד לחדרה על מנת שיוכלו לצלם אותה מקבלת את הפסלון. למרבה המבוכה התברר שיש זוכה אחרת - גרייס קלי. צוות הצילום נאלץ לחזור כלעומת שבא.
בשנים שלאחר מכן גרלנד המשיכה להופיע על הבמות, אך הבעיות הבריאותיות שלה הלכו והחמירו, עד שב-1960 בישרו לה הרופאים כי ככל הנראה נותרו לה שנים בודדות לחיות, וגם אם תאריך ימים יותר מהמתוכנן – לא תוכל לשיר יותר. מקורביה מספרים שהחדשות גרמו לה לאנחת רווחה: "לראשונה בחיי לא הופעל עליי לחץ", אמרה אז. היא פנתה לקבל עזרה נפשית, אבל לא לקחה את הטיפולים ברצינות: "היא הייתה ממציאה סיפורים נהדרים עבורם", סיפרה עליה לייזה. "היא הייתה שואלת, 'מה אני יכולה להגיד שחלמתי?'. הייתי אומרת לה: 'לא כדאי שתספרי על מה שבאמת חלמת, כדי שהוא יוכל לעזור לך?', והיא הייתה עונה: 'אבל הוא תמיד נראה כל כך משועמם".
בינתיים היא המשיכה לעבוד – לא הייתה לה ברירה, מצבה הכספי לא היה מזהיר. וכך היא עשתה משהו שבעבר נשבעה שלא תעשה: עברה לטלוויזיה. ב-1963 עלתה לאוויר סדרת ספשלים בשם "המופע של ג'ודי גרלנד", שבהם אירחה חברים מפורסמים כמו פרנק סינטרה, ברברה סטרייסנד, מיקי רוני ולנה הורן, ובזכותה שלשלה לחשבון הבנק שלה 24 מיליון דולר. רשת CBS הזמינה ממנה עונה שלמה, אך שיבצה אותה מול "בוננזה", הלהיט הטלוויזיוני הגדול ביותר באותם ימים. התוכנית של גרלנד לא עמדה בתחרות – ובוטלה אחרי עונה אחת בלבד, לקול מחאת המעריצים.
גרלנד וברברה סטרייסנד בדואט מתוך תוכנית הטלוויזיה שלה
גם הנישואים ללופט לא החזיקו מעמד. השניים עמדו כמה פעמים על סף גירושים, אך התפייסו בכל פעם מחדש. במהלך צילומי התוכנית שלה, גרלנד ניהלה רומן עם השחקן גלן פורד, אך הוא סיים את הקשר לאחר שהבין שהיא רוצה להתחתן איתו - והוא העדיף שלא. זמן קצר לאחר מכן היא הגישה בקשת גירושים נוספת, וסיפרה כי לופט התעלל בה ואיים שייקח ממנה את שני ילדיהם המשותפים. הוא מצידו סיפר בביוגרפיה שלו שהייתה מסוממת בזמן שבילתה איתם. בתם, השחקנית לורנה לופט, סיפרה פעם שאביה לימד אותה להחליף בין הכדורים שאימה נהגה לקחת לבין כדורי סוכר.
גרלנד חזרה אל הבמות ברחבי העולם, בתחילה בהצלחה יתרה – האולמות בסידני שבאוסטרליה, למשל, לא הצליחו להכיל את כל הקהל. אך במופעים המאוחרים יותר היא הגיעה שתויה, איחרה לעלות לבמה ונתנה הופעה לא קוהרנטית לצלילי הקהל הכועס, שלא חסך בקריאות "בוז". לגרלנד נמאס מהקריירה ההפכפכה שלה: "אני מלכת הקאמבקים. נמאס לי לחזור. אני לא יכולה אפילו להיכנס לחדר האיפור מבלי זה ייחשב לקאמבק", אמרה בריאיון.
גירושיהם של גרלנד ולופט הפכו לרשמיים במאי 1965, וגם הפעם היא בחרה שלא להתענג על חיי הרווקות - כחצי שנה לאחר מכן היא נישאה למארק הרון, שהפיק את סיבוב ההופעות שלה. גם הנישואים האלה לא החזיקו מעמד, ואף היו קצרים מהרגיל - כמה חודשים בלבד. גרלנד האשימה אותו שהיכה אותה והוא הודה, אך טען שעשה זאת רק פעם אחת וכהגנה עצמית.
מכות אחרות ניחתו על גרלנד מכל עבר – הקריירה שלה גססה, מנהליה גזלו ממנה את רווחיה והיא הייתה חייבת כסף רב למס ההכנסה, שעיקל את ביתה ולקח כל סנט שקיבלה. בפברואר 1969 היא התגרשה בפעם הרביעית, וחודש לאחר מכן התחתנה בפעם החמישית, עם מנהל מועדון בשם מיקי דינס. "סוף-סוף אני מרגישה נאהבת", אמרה לעיתונאים.
דינס גם היה זה שמצא את גופתה, בחדר האמבטיה בביתם, ב-22 ביוני 1969 – 12 ימים לאחר יום הולדתה ה-47. נקבע שסיבת המוות הייתה מנת יתר של כדורי הרדמה, וכי היה מדובר בתאונה ולגרלנד לא הייתה כוונה להתאבד. הקהל הגיע בהמוניו לחלוק לה כבוד אחרון - בטקס האשכבה שנערך לה בניו יורק נכחו 20 אלף איש.
סיקור ההלוויה
"חייה האישיים של גרלנד נראו לא פעם כמו חיפוש אינסופי אחר האושר שהובטח ב'אי שם מעבר לקשת'", נכתב עליה לאחר מותה, ואכן גרלנד, שהייתה לדורות שלמים מקור של אופטימיות כשהבטיחה שיש מקום שבו יהיה טוב יותר, מתה כמעט חסרת כל – נכסיה הוערכו בשווי של 40 אלף דולר בלבד. בתה לייזה נאלצה לשלם את החובות מכיסה. כמה שנים לפני מותה, ברברה וולטרס שאלה את גרלנד מה עושה אותה מאושרת. גרלנד חשבה לרגע וענתה: "הילדים שלי, העתיד שלי, העבר, ההווה והקהל שלי. זה לא רע... אני חושבת שהיו לי חיים נחמדים מאוד".