אם תחפשו את ג'ואן קרופורד ברישומי הלידה בעיר סן אנטוניו, טקסס שבארה"ב, נראה שתתקשו למצוא אותה. ראשית, קרופורד, כמו כוכבים רבים אחרים, שינתה את השם שהעניקו לה הוריה לשם נוצץ וקליט יותר. שנית, איש לא יודע מתי היא באמת נולדה. יש הטוענים שהגיחה לאוויר העולם ב-1904, היא עצמה ציינה את שנת 1906, ואילו לפי רישומי הביטוח הלאומי בארה"ב היא נולדה ב-1908. באותן שנים לא נופקו בטקסס תעודות לידה, כך שהיה קל לזייף גיל ולהרגיש צעירה יותר בכמה שנים. זול יותר מבוטוקס.
כתבות נוספות במדור "שדרת הכוכבים":
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
היא הייתה הבת השלישית והצעירה במשפחה, ועוד לפני שמלאה לה שנה, אביה תומס עזב והותיר את אימה אנה לטפל בילדיהם לבדה. כמה שנים אחר כך נישאה האם בשנית להנרי קאסין. מכיוון שאביה החורג נכנס לחייה בגיל צעיר מאוד, היא גדלה במחשבה שהוא אביה הביולוגי, עד שגילתה את האמת שנים לאחר מכן.
קרופורד לא אהבה ללמוד, ופרשה מהקולג' לאחר זמן קצר. את הלימודים היא החליפה בריקודים, בהצגות ובמועדונים מקומיים. ערב אחד לכדה את עינו של מפיק שליהק אותה כרקדנית להצגה נחשבת בברודוויי. מלהק של אולפני MGM ראה אותה אף הוא, התלהב והעניק לה חוזה בסכום של 75 דולר לשבוע.
קרופורד החלה באופן רשמי את דרכה הקולנועית. אז עדיין היה מדובר בראינוע, עם תפקידים קטנים שעל חלקם אפילו לא קיבלה קרדיט, אבל עוררו עניין אצל ראשי האולפנים. כשבדקו מה שמה של הניצבת המסקרנת, הם נחרדו לגלות ששם משפחתה מזכיר את המילה Sewer - ביוב. זה הוביל לרעיון מעניין להעלאת העניין הציבורי סביבה: "תנו לה שם וזכו באלף דולר" הציע המגזין Movie Weekly לקהל קוראיו, ממש כאילו הייתה חפץ או חיית מחמד.
תיבת ההצעות התמלאה ברעיונות, וכך הפך השם שנולדה איתו - לוסיל פיי לה-סור - לג'ואן ארדן. אחר כך התברר שכבר יש שחקנית בשם הזה, שאף מאיימת לתבוע. שם המשפחה שונה שוב, הפעם לזה שהגיע למקום השני, קרופורד - מה שזיכה את האישה שהציעה אותו, גברת לואיז מ. ארטיסדייל מרוצ'סטר, ניו יורק, ב-500 דולר. מאוחר יותר סיפרה קרופורד ששנאה את השם, אבל ידעה שהוא עדיף עבור הקריירה שלה.
למרות הקמפיין לשינוי שמה ואולי בגללו, קרופורד חשה שהאולפנים לא לוקחים אותה ברצינות ולא נותנים לה תפקידים טובים. היא החליטה לקחת את הענייניים לידיים. פרדריקה מאס, אחת מתסריטאיות הבית של MGM, סיפרה: "אף אחד לא החליט להפוך אותה לכוכבת. ג'ואן קרופורד הפכה לכוכבת כי ג'ואן קרופורד החליטה שהיא תהפוך לכוכבת".
כדי לעשות זאת, היא החליטה להיעזר באחת מחוזקותיה הגדולות – הריקוד. היא הגיעה לנשפים ולמסיבות של התעשייה, השתתפה בתחרויות הריקוד שנערכו בהם, לעיתים קרובות גם זכתה וחשוב מכך – כבשה את לב האורחים. התוכנית שלה עבדה: תשומת הלב שקיבלה הניבה הצעות לתפקידים טובים יותר, ובמהרה היא הפכה לאחת השחקניות המובילות של האולפנים.
הסרט שהקפיץ את הקריירה שלה, Sally, Irene and Mary, יצא ב-1925, שנה שבה ייתכן שהתחתנה לראשונה וייתכן גם שלא. כפי ששנת הולדתה המדויקת נותרה בגדר תעלומה, כך ישנן גם ספקולציות לגבי בעלה הראשון – נגן סקסופון בשם ג'יימס וולטון, שניגן באחת ההצגות שבהן השתתפה. הנישואים האלו נותרו בגדר שמועה לא מבוססת, ואם אכן קרו, הם הסתיימו כעבור כמה חודשים וקרופורד מעולם לא הזכירה אותם. עוד חידה לרשימה.
ההצלחה שלה לא מנעה ממנה לקנא בכוכבת הגדולה של אותה תקופה, נורמה שירר, שהייתה במקרה גם אשתו של ארווין ת'אלברג, ראש מחלקת ההפקה של האולפנים. כיאה למעמדה ככוכבת וכאשתו של אחד מבכירי MGM, לשירר הייתה זכות ראשונים על כל תפקיד שרצתה, ולקרופורד נותרו רק השאריות. "איך אני יכולה להתחרות בנורמה?", שאלה קרופורד במרמור. "היא שוכבת עם הבוס!"
למרות זאת לא הייתה לה באמת סיבה להתלונן: הקריירה שלה פרחה, וב-1928 שיחקה בלהיט הגדול ביותר שלה עד כה, סרט הריקודים "בנותינו הרקדניות", שהקנה לה שבחים מהמבקרים ומיצב אותה כ"איט גירל" של התקופה - סמל הנשיות החדשה של שנות ה-20 ובעלת תדמית מתוחכמת ומודרנית.
ב-1929 היא נישאה בשנית (או לראשונה, לכו תדעו), לשחקן והמפיק דאגלס פיירבנקס ג'וניור. ממש במקביל, העולם עשה את המעבר מהראינוע לקולנוע, ו-MGM היה האולפן האחרון שנכנע לקדמה. שחקנים רבים של העידן החולף לא צלחו את השינוי הדרסטי, אך קרופורד לא הייתה אחת מהם. הקהל אהב גם לשמוע אותה, וגל ההצלחה שלה המשיך עמוק אל תוך שנות ה-30. היא הופיעה לצד הכוכבים הגדולים ביותר כמו רוברט מונטגומרי, גארי קופר ופרד אסטר, ובכמה סרטים נחשבים מאוד כולל "גרנד הוטל" לצידה של גרטה גרבו, שזכה באוסקר. הסרטים שלה עשו חיל בקופות: ב-1932 היא דורגה שלישית במצעד השחקנים הרווחיים של אותה שנה, והיא המשיכה לככב ברשימה הזו גם בארבע השנים שלאחר מכן.
שנת 1931 הייתה ללא ספק השנה שלה ושל קלארק גייבל, ביותר ממובן אחד. הם כיכבו בשלושה סרטים משותפים וחגגו את הצלחתם גם מאחורי הקלעים – עם רומן שהכעיס מאוד את ראשי האולפנים. שניהם היו נשואים, והאולפנים חששו שהרומן יפגע בתדמיתם. "יודעי דבר" אף סיפרו שהיו אלו בני זוגם של השניים שצעדו למשרדי ההנהלה ודרשו כי יכריחו אותם להיפרד. זה עזר, אבל רק באופן זמני – לאורך השנים הם כיכבו בכמה סרטים נוספים יחד והמשיכו לסירוגין לנהל רומן, תוך שהם מחליפים את בני זוגם אך לא הופכים לבני זוג בעצמם.
עם או בלי קשר לגייבל, בעוד שהקריירה של קרופורד זרחה, נישואיה לפיירבנקס ג'וניור שקעו וב-1933 הם התגרשו. באותה שנה היא הכירה את בעלה הבא, השחקן פרנצ'וט טון אשר שיחק לצידה בסרט Dancing Lady. הם התחתנו כעבור שנתיים. הנישואים ארכו ארבע שנים, כללו כמה היריונות שתמו בהפלות טבעיות והסתיימו אחרי שהתלוננה שהכה אותה.
גייבל וטון לא היו הפרטנרים הקולנועיים היחידים שעוררו את סקרנותה של קרופורד במובן הרומנטי. היה לה מנהג להעביר במיטתה את הכוכבים שלצידה, בהם ספנסר טרייסי, ג'ף צ'נדלר וג'ון אירלנד, וגם את וינסנט שרמן שביים את אחד מסרטיה. דייט אחד שעורר שערורייה היה עם השחקן ג'קי קופר, שהיה בן מחצית מגילה ויצא איתה כשרק מלאו לו 17.
לקראת סוף שנות ה-30 הקריירה של קרופורד התחילה לאבד תאוצה. הרווחים כבר היו נמוכים בהרבה, וב-1937 היא וטון כיכבו בסרטם המשותף השביעי והאחרון, "הכלה לבשה אדום", שהפך לאחד הכישלונות הכלכליים הגדולים ביותר של MGM באותה שנה. לאחר שרשרת אכזבות קופתיות העניק לה "מגזין הקולנוע העצמאי" את הכינוי "רעל להכנסות". הנחמה היחידה הייתה שגם יריבתה הגדולה, נורמה שירר, זכתה להיכנס לרשימת "השחקנים שלא מחזירים את ההשקעה". אם כבר ליפול, אז לפחות עם מישהו שאתה שונא.
ב-1939 הן סוף-סוף נפגשו על המסך הגדול בסרט "הנשים", ודווקא הוא זה שהסב לשתיהן קצת נחת וזכה להצלחה. אחריו הגיעו כמה הצלחות קולנועיות נוספות, כולל סרטה השמיני והאחרון עם גייבל, שהוכיחו שעוד מוקדם היה להספיד את הקריירה שלה.
ב-1940 ג'ואן שוב הייתה ללא בעל, אבל החליטה שהגיעה זמנה להפוך לאם. מכיוון שחוקי קליפורניה אסרו על אנשים לא נשואים לאמץ ילדים, היא נסעה ללאס וגאס, שם התקנות היו שונות, ואימצה את התינוקת כריסטינה. האם עשתה זאת באופן חוקי? תלוי את מי שואלים. ההשערות הן שכריסטינה נקנתה בשוק השחור. שבע שנים לאחר מכן קרופורד אימצה שתי בנות נוספות, קאת'י וסינדי, שאומצו גם הן מבית יתומים שהתגלה לאחר מכן כמרכז של סחר בילדים.
בכלל, הסיפורים על הליכי האימוץ של קרופורד יכולים למלא ספר שלם. ב-1942 היא התחתנה עם השחקן פיליפ טרי לאחר זוגיות של חצי שנה. הם אימצו יחד בן, כריסטופר, אך אימו הביולוגית התחרטה על כך שמסרה אותו ובני הזוג השיבו לה אותו - ואימצו במקומו תינוק אחר שקיבל גם הוא שם זהה.
במקביל לאימהות, הקריירה של קרופורד קיבלה תפנית מפתיעה. על אף שסרטיה הבאים זכו להצלחה יחסית, היא לא הצליחה להתגבר על תדמית ה"רעל", ואולפני MGM חשו שכבר לא משתלם להם להעסיק אותה. ב-1943, אחרי 18 שנות עבודה משותפות, הם היו כל כך נחושים להיפטר ממנה שהעדיפו לשחרר אותה עם פיצוי של 100 אלף דולר מאשר להפיק את הסרט הנוסף והאחרון שנשאר בחוזה שלה.
אבל אתם יודעים מה אומרים, האכזבה של אחד היא האוצר של האחר: אולפני וורנר דווקא קיבלו אותה בברכה, עם חוזה לשלושה סרטים בשווי 500 אלף דולר. לרווחת כל המעורבים, הסרט הראשון שעשתה אצלם - Hollywood Canteen - זכה להכנסות מכובדות בקופות.
יחד עם זאת, האידיליה נתקלה במהמורה כשקרופורד חשקה בתפקיד הראשי בסרט "מילדרד פירס". הבעיה? היא לא הייתה ההעדפה הראשונה, וגם לא השנייה. בתחילה הייתה זו בטי דיוויס שקיבלה את ההצעה מהאולפנים וסירבה, מה שהוביל את הבמאי מייקל קורטיז לפנות לבחירה השנייה שלו, ברברה סטנוויק - וכשהיא לא הייתה פנויה הלך גם לאן שרידן, לאוליביה דה-הבילנד ולג'ואן פונטיין. כולן סירבו: או שהיו צעירות מדי או שנעלבו מכך שרמזו שהן מבוגרות מספיק עבור תפקיד של אם לבת מתבגרת.
בסופו של דבר האולפנים שמו סוף למירוץ אחר הליהוק, ואילצו את קורטיז לקחת את קרופורד לתפקיד. הסרט הצליח בענק, וקרופורד קיבלה את האוסקר הנכסף על תפקידה במה שהפך לסיפור של קאמבק מהאגדות. לטקס עצמו היא לא טרחה להגיע. התירוץ הרשמי היה שחלתה, אך לחשושים מאחורי הקלעים טענו כי הייתה בטוחה שתפסיד לאינגריד ברגמן ולכן העדיפה להישאר בבית. כשגילתה שזכתה החליטה לא לפספס את הרגע, ומיהרה להזמין את כלי התקשורת למסיבת עיתונאים – שנערכה בחדרה בעוד היא שוכבת במיטת חוליה, שם קיבלה את הפרס. ב-2012 הפסלון נמכר במכירה פומבית תמורת סכום פעוט של 426,732 דולר.
הסרט הזה הזניק את הקריירה של קרופורד לגבהים חדשים, ומכיוון שהאולפנים לא ראו צורך לתקן משהו שאינו שבור, נתנו לה שרשרת תפקידים בסרטים מאותו הז'אנר – מלודרמות שהצליחו כולן, ועבור אחת מהן, Possessed, אף קיבלה מועמדות שנייה לאוסקר.
בינתיים, לאחר ארבע שנות נישואים, היא וטרי התגרשו. אלו לא היו נישואיה האחרונים: ב-1955 התחתנה שוב עם נשיא חברת פפסי, אלפרד סטיל. הזוגיות הזו נקטעה באופן טראגי כשסטיל מת מהתקף לב ארבע שנים לאחר מכן.
למרות גל ההצלחה השני שחוותה, לאחר כמה שנים היא חשה שאולפני וורנר כבר לא משקיעים בה כבעבר, וב-1952 החליטה להחליף אולפנים. גם המעבר הזה עשה לה טוב, והסרט הראשון שעשתה אחריו, "פחד פתאומי", הניב לה מועמדות שלישית לאוסקר.
עשור אחר כך יצא הסרט שהפך לאחד הסרטים המזוהים ביותר איתה: "מה קרה לבייבי ג'יין". הסרט איחד בין קרופורד לבין כוכבת ותיקה נוספת, בטי דיוויס, שהפכה מהר מאוד לנמסיס הבלתי מעורערת שלה.
הן דווקא היו דומות בלא מעט דרכים – שתיהן פרחו בשנות ה-30, היו ידועות במשחקן המוגזם לעיתים, התחתנו והתגרשו כמה פעמים והיו אימהות לילדים מאומצים, שאיתם הסתכסכו בהמשך. שתיהן גם החזיקו בקריירה מרשימה, אך זכו לחוסר הערכה מתמשך ופוטרו בשלב מסוים על ידי האולפנים שבהם הועסקו. למרבה הצער, כל זה לא גרם להן להפגין אחדות או להרגיש קצת חמלה זו כלפי זו.
כשנשאלה דיוויס על קרופורד, אמרה: "היא כוכבת קולנוע. אני שחקנית". העובדה שהיו לה כבר שני אוסקרים על המדף, לעומת אחד בלבד של קרופורד, תרמה להתנשאות. גם קרופורד מצידה לא חיבבה את דיוויס, בטח לא מאז שניהלה רומן עם פרנצ'וט טון זמן קצר לפני שקרופורד נישאה לו. למרות זאת, היא הייתה מוכנה לשים את המשקעים בצד מכיוון שידעה שכאן טמונה ההזדמנות שלה לעשות משהו מיוחד, כזה שיחזיר אותה לפסגה. כך הופתעה דיוויס לילה אחד כשהודיעו לה, לאחר שסיימה הצגה בניו יורק, שקרופורד והבמאי רוברט אולדריץ' ממתינים כדי להיכנס לחדרה מאחורי הקלעים. היא לא מיהרה לקבל את ההצעה אבל בסוף התרצתה, לא לפני שווידאה דבר אחד – שאולדריץ' וקרופורד לא שוכבים יחד: "לא עניינו אותי החיים הפרטיים שלו או שלה - זה עניין של טעם - אבל לא רציתי שהוא ייתן לה יותר קלוז-אפים", הסבירה.
האחראים על יחסי הציבור של הסרט ציפו בכיליון עיניים שהשתיים יפצחו בריב על הסט, כדי שיוכלו להפיץ את הסיפורים למדורי הרכילות, אך התאכזבו לגלות שהצילומים התנהלו בשלווה יחסית. אולדריץ' סיפר: "הן תיעבו זו את זו, אבל התנהגו כמו שצריך". זה כמובן לא אומר שהן היו חביבות זו כלפי זו: השתיים עקצו זו את זו בכל הזדמנות, ועד לסיום הצילומים שתיהן היו מלאות מרמור וכעס זו על זו.
להפתעת כולם הסרט הפך להצלחה ענקית ושתי השחקניות זכו לשבחים, אך במקום ליהנות ולנוח קצת על זרי הדפנה הן העדיפו לזרוק זו על זו קוצים. השתיים היו אמורות לעשות יחד סבב ריאיונות בכלי התקשורת אך קרופורד ביטלה ברגע האחרון, ודיוויס טענה שהיא עשתה זאת כי לא רצתה להיות איתה על במה אחת. קרופורד, לעומת זאת, סיפרה אחרי שנים שלאחר יציאת הסרט שאלה את דיוויס מה היא חושבת על התוצאה הסופית, וזו ענתה לה: "הסרט נהדר. ואני הייתי נפלאה!". קרופורד מחתה: "וזהו זה. היא לא אמרה שום דבר על ההופעה שלי. אף מילה".
היריבות בין השתיים הגיעה לשיא כשהתברר שדיוויס קיבלה מועמדות לאוסקר, בעוד שקרופורד נותרה מחוץ לרשימה. קרופורד סירבה להשלים עם העניין, והחליטה שהיא תעמוד על במת הטקס עם הפסלון בידה ויהי מה. ואז היא עשתה צעד מרתק: גאוני או קטנוני, תחליטו אתם. היא יצרה קשר עם שאר המועמדות בקטגוריה, ובישרה להן שאם לא יוכלו להגיע לטקס, היא תשמח לקבל את הפרס בשמן אם יזכו. אן בנקרופט, שהייתה אמורה להופיע בערב הטקס בהצגה בניו יורק, קיבלה את הצעתה בשמחה ואכן זכתה. כך קרופורד הייתה זו שעלתה לבמה וקיבלה את הפסלון, גם אם לא באמת היה שייך לה, בעוד דיוויס צופה בה מהקהל.
זה לא נגמר שם – אולדריץ', הבמאי של "בייבי ג'יין", ביקש להכות על הברזל בעודו חם והציע לשתיהן לככב יחד בסרט נוסף: "שארלוט המתוקה". גם הפעם היה ברור לשתיהן שעדיף להן לשים את המחלוקות בצד לטובת הקריירה. רק שהן לא ממש הצליחו, ובניגוד לצילומי "בייבי ג'יין" שעברו בשלום יחסי, הפעם מאבק הכוחות ביניהן כמעט גרם לביטול הסרט, ורק אחת יצאה ממנו מנצחת. עוד בהתחלה דיוויס הכריחה את אנשי הצוות להחליט אם הם ב"מחנה דיוויס" או ב"מחנה קרופורד", והתברר שהצד שלה היה הגדול מבין השניים.
יום אחד, קרופורד סיימה את חלקה בצילומים ופרשה לחדרה לנוח. כשיצאה ממנו אחרי כמה שעות שינה גילתה שהמקום ריק, ושכל צוות ההפקה עזב מבלי להודיע לה. היא הייתה משוכנעת שדיוויס עמדה מאחורי התעלול. לאחר מכן הודיעה שהיא חולה והתאשפזה בבית חולים, אך האולפנים חשדו שהיא מעמידה פנים ושכרו בלש פרטי שיעקוב אחריה. בסופו של דבר הוחלט לפטר אותה, והיא הוחלפה באוליביה דה-הבילנד. הסרט זכה להצלחה וקיבל שבע מועמדויות לאוסקר, על אף ששחקניותיו הראשיות לא נכללו במועמדים.
קרופורד לא סלחה לאולדריץ', וגם היחסים עם דיוויס מעולם לא שוקמו. היריבות המרה ביניהן הייתה הבסיס לעלילת הסדרה "אויבות" מ-2017, שבה ג'סיקה לאנג גילמה את קרופורד וסוזן סרנדון את דיוויס.
לאחר הצלחת "בייבי ג'יין", קרופורד נשארה בז'אנר האימה בשרשרת סרטים שזכו להצלחה. ב-1970 קיבלה פרס מפעל חיים, ובאותה שנה יצא סרטה האחרון, "טרוג", שכשל והיה דרך גרועה למדי לסיים בה קריירה. הופעתה הפומבית האחרונה הייתה ב-1974. לאחר שראתה תמונות פפראצי לא מחמיאות שלה בעיתון סירבה לצאת שוב: "אם ככה אני נראית, הם לא יראו אותי יותר", החליטה. היא החלה לצאת מביתה פחות ופחות, כמעט שלא התראיינה והתמודדה עם בעיות בריאותיות שונות ושתייה מרובה.
היא הלכה לעולמה במאי 1977, כתוצאה מהתקף לב. היא הורישה לכל אחת משתי בנותיה הצעירות, סינדי וקאת'י, 77,500 דולר, אך את שני ילדיה הבוגרים, כריסטינה וכריסטופר, נישלה לחלוטין מהצוואה וציינה ששניהם יודעים היטב מהי הסיבה לכך. הם פנו לבית המשפט, ובסופו של דבר קיבלו כל אחד 55 אלף דולר.
קרופורד לא נשכחה עם מותה – להיפך. מי שרצה לדעת קצת על היחסים העכורים בינה לבין שני ילדיה הבוגרים, קיבל יותר ממבוקשו כאשר שנה לאחר מכן כריסטינה הוציאה את הספר "אמא יקרה", שבו סיפרה שאימה המאמצת נהגה להתעלל בה ובכריסטופר, נפשית ופיזית. היא סיפרה בין היתר שהייתה בת 13 כשהבינה שאימה לא אוהבת אותה, ועל אירועי האלימות הקשים שחוותה ממנה. לדבריה, כשהייתה בת תשע גררה אותה ג'ואן ממיטתה באמצע הלילה והכתה אותה מכיוון שהשאירה את חדר האמבטיה לא מספיק נקי, לטעמה. בפעם אחרת חנקה אותה, נתנה לה אגרוף והטיחה את ראשה ברצפה. את כריסטופר היא קשרה למיטה על מנת שלא יוכל לקום בלילה לשירותים. "היא לא הייתה אדם בריא. אם זה היה קורה היום, היו אוסרים את האישה הזו ומכניסים אותה לכלא", אמרה.
המשפחה הצטלמה יחד לתמונות לבביות שהופיעו במגזינים ותיארו חיי משפחה מקסימים ופוטוגניים, אך בחדרי חדרים הבית היה גיהינום. היא מספרת שכולם ידעו, אבל אף אחד לא התערב: "זה היה הדבר הכי גרוע. הצוות שלנו, השכנים... אבל היא הייתה מפורסמת, והם רצו לשמור על המשרות שלהם".
הספר, כצפוי, עורר סערה, נשאר ברשימת רבי המכר בארה"ב במשך קרוב לשנה ועובד לסרט בכיכובה של פיי דאנאוויי.
שתי בנותיה הצעירות של קרופורד טענו שכריסטינה משקרת, וגם בעלה לשעבר של אימן, דאגלס פיירבנקס ג'וניור, יצא להגנתה ואמר: "ג'ואן קרופורד שרואים ב'אמא יקרה' היא לא הג'ואן שאני הכרתי". ניסיונותיהם להגן על ג'ואן ועל זכרה הלכו לאיבוד ברעש שעוררו סיפוריה של כריסטינה - וכך הכוכבת הגדולה, שדימויה הפומבי היה כל כך חשוב לה, זכורה כיום בעיקר כאם מתעללת.