השם בטי פורד מתקשר מיד למכון הגמילה המפורסם, ההוא שעשירי ארה"ב וכוכבי הוליווד לא מפסיקים להיכנס אליו ולצאת ממנו (ואז לחזור לסיבוב נוסף). אבל מאחורי השם מסתתרת דמות מרשימה, עם קורות חיים שכוללים פוליטיקה, אלכוהול ועזרה לאחרים.
כתבות נוספות למנויים:
בטי פורד, או בשם נעוריה אליזבת אן בלומר, נולדה ב-1918 בשיקגו וחלמה להיות רקדנית ודוגמנית. היו לה כמה הזדמנויות לעבור לניו יורק ולהגשים את החלום, אבל אמא שלה פחות התלהבה מהרעיון, והילדה הצייתנית נשארה קרוב למשפחתה. היא לא ויתרה לגמרי על שאיפותיה והקימה קבוצת מחול מקומית.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
כשהייתה בת 24 נישאה לסוכן ביטוח בשם וויליאם וורן, אבל הנישואים לא היו מוצלחים ובטי ביקשה להתגרש. לרוע המזל וורן, שהיה אלכוהוליסט, נפל למשכב והיא נאלצה להעדיף שוב את יקיריה על פני רצונותיה שלה, נשארה לצידו וסעדה אותו במשך שנתיים. רק אחרי שהבריא התגרשה ממנו.
כשנה לאחר מכן התחילה פרק ב' עם בן זוג חדש: ג'רלד פורד, עורך דין שעשה את צעדיו הראשונים בפוליטיקה. הם תכננו להינשא אבל פורד הרפובליקני, שהתמודד אז על כיסא בבית הנבחרים, חשש מתגובת ציבור בוחריו השמרן על כך שאשתו המיועדת היא, אבוי, רקדנית וגרושה. לכן דחו בני הזוג את החתונה עד לאחר הבחירות - שבהן הוא אכן הצליח - ובאוקטובר 1948 הם סוף-סוף נישאו.
עם הפיכתה לאשת פוליטיקאי, גברת פורד רצתה להבין לעומק את רזי העולם החדש שהייתה כעת חלק ממנו: היא חקרה ולמדה נושאים פוליטיים, הכירה ושיננה שמות ותפקידים של מנהיגי עולם והצטרפה למועדונים פוליטיים שיועדו לנשות הפוליטיקאים.
פורד עשה חיל בשנים הבאות, וכיהן בין היתר בתור נציג המחוז החמישי של מדינת מישיגן וכמנהיג המיעוט בבית הנבחרים. הוא לא תכנן ולא ציפה שיגיע לבית הלבן - דרכו לשם נסללה בעקבות שערוריות של אחרים, שהביאו אותו לתפקיד האדם החזק ביותר בארה"ב.
ב-1973 התפטר סגן הנשיא דאז, ספירו אגניו, לאחר שהודה בהעלמת מס, בקבלת שוחד ובהלבנת הון. הנשיא ריצ'רד ניקסון בחר בפורד להחליף את אגניו, והוא נענה להצעה וראה במינוי את שיא הקריירה שלו, תפקיד שבסיומו תכנן לפרוש. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד - וכאן המציאות בהחלט הביאה עימה הפתעות, כשניקסון התפטר ב-1974 מתפקידו בעקבות שחיתות משלו, פרשת ווטרגייט.
התוצאה: פורד התקדם במעלה הסולם לשלב הגבוה ביותר – והפך לנשיא היחיד בתולדות ארה"ב שלא באמת נבחר לתפקיד. הוא כיהן במשך כשנתיים וחצי, אך בבחירות הבאות לא הצליח להיבחר בזכות עצמו והפסיד למועמד הדמוקרטי ג'ימי קרטר. אשתו ניסתה להסביר את ההפסד המביך בכך שבעלה לא באמת קיבל הזדמנות הוגנת לטפל בנושאים חשובים, מכיוון שהיה עסוק בניסיון להחזיר את אמון הציבור למוסד הנשיאותי רווי השערוריות.
פורד אולי כשל בהותרת חותמו כנשיא, אבל בטי התגלתה ככוכבת. אף שבעלה השתייך כאמור למחנה הרפובליקני, שלרוב ידוע בשמרנותו, היא דווקא הייתה ליברלית בנושאים רבים שבאותן שנים נחשבו למוקצים, או לכאלו שנהגו לטאטא מתחת לשטיח: היא לחמה למען זכויות נשים, תמכה בזכות להפלות ודיברה בפתיחות על הצעירים המעשנים מריחואנה ומקיימים יחסי מין לפני הנישואים. בהמשך גם פעלה למען העלאת המודעות למלחמה באיידס, והביעה תמיכה בקהילה הלהט"בית ובמתן שוויון זכויות לחבריה.
בכלל, היה לה חוש הומור והיא לא לקחה את עצמה יותר מדי ברצינות. בעידן שבו נראו בטלוויזיה זוגות נשואים ישנים בנפרד, פורד סיפרה שהיא וג'רי דווקא חולקים מיטה אחת, ואמרה שבריאיונות השונים שאלו אותה בערך על כל דבר אפשרי, והנושא היחיד שלא עלה הוא כנראה התכיפות שבה היא ובעלה מקיימים יחסי מין. "אם היו שואלים אותי, הייתי עונה. לעיתים קרובות ככל האפשר", אמרה.
הקהל השמרן זעם עליה, אך היה מדובר במיעוט: בסקרים זכתה לתמיכה של 75%, והיא קיבלה גם שבחים מהתקשורת – מגזין Time כינה אותה "הגברת הראשונה הלוחמנית", ובחר בה לאשת השנה של 1975. היא הייתה הרבה יותר אהודה מבעלה, ולאחר שהפסיד בבחירות אמרה: "הייתי נותנת את חיי כדי שלג'רי יהיו שיעורי תמיכה כמו שלי". כאילו רצה היקום להוכיח עד כמה הייתה דומיננטית בהשוואה לבעלה, את נאום ההפסד שלו נאמה היא, מכיוון שהוא איבד את קולו ולא היה מסוגל לדבר באותו ערב.
בטי פורד מדברת על ההתמודדות עם הסרטן
פורד נחשבה ללוחמנית בכל הנוגע לנושאים ציבוריים, אבל גם בחייה האישיים נאלצה לצאת למלחמה - על בריאותה, כשחלתה בסרטן השד זמן קצר לאחר שבעלה הפך לנשיא. היא עברה טיפולים שכללו כריתת שד ודיברה על מצבה בפתיחות, כי ידעה שהיא יכולה להעלות את המודעות למחלה, שבזמנו הייתה נושא שכמעט לא דיברו עליו: "זה גרם להרבה נשים להבין שזה עלול לקרות גם להן. אני בטוחה שהצלתי לפחות אישה אחת, אם לא יותר", אמרה לאחר מכן.
למרות הפתיחות שלה לגבי נושאים רבים כל כך, היה עניין אחד שפורד שמרה בסוד: התמכרותה לאלכוהול ולכדורים. ב-1965 היא התמודדה עם כמה בעיות בריאותיות שעבורם קיבלה משככי כאבים והפכה לתלויה בהם. באותן שנים לא היה פיקוח על הנושא, והרופאים סיפקו לה סוגי תרופות שונים וללא הגבלה - היא סיפרה בהמשך שבתקופות מסוימות נטלה 20 כדורים שונים מדי יום.
האלכוהול לא היה זר לה עוד מהבית - אחיה ואביה התמכרו גם הם לטיפה המרה. "אהבתי אלכוהול, הוא נתן לי הרגשה חמימה, ואהבתי את הכדורים - הם לקחו ממני את המתח והכאב", כתבה באוטוביוגרפיה שלה. "היה לי אוסף גדול של כדורים ועשיתי לעצמי מרשמים: אם כדור אחד הוא מוצלח, שניים יהיו אפילו טובים יותר. כשהוספתי לכך וודקה, עברתי למקום נפלא ונעים שבו הכול היה בסדר".
לאחר ההפסד של בעלה והסרת חובות "הגברת הראשונה", פורד הרשתה לעצמה לשתות יותר ויותר וההתמכרות החריפה. זה נמשך כשנה, עד שב-1978 התעמתו איתה בני משפחתה ואילצו אותה לקבל את העובדה שיש לה בעיה. בנה ג'ק אמר לה שהוא פוחד להביא חברים הביתה מחשש שתעשה משהו שיביך אותו. בתה סוזן בת ה-19 אמרה לה שפעם הייתה עדינה וחיננית, וכעת היא מגושמת ונופלת כל הזמן. הם הזכירו לה שגם לאביה, לאחיה ולבעלה הראשון הייתה בעיה זהה, ובעלה אמר: "אנחנו רוצים שתקשיבי כי אנחנו אוהבים אותך". עד אז לא חשבה כלל שיש לה בעיה כלשהי: "האיפור שלי לא היה מרוח, השיער שלי היה מסודר, התנהגתי בנימוס ומעולם לא סיימתי בקבוק, אז איך יכולתי להיות אלכוהוליסטית?", אמרה. "כעת אני יודעת שהייתי כזו, כי הייתי עסוקה כל הזמן בשאלה אם יגישו אלכוהול או לא".
היא לא מיהרה להודות בכך שהם צודקים, אבל ימים ספורים לאחר העימות אשפזה את עצמה במכון גמילה. היא לא קיבלה שם הטבות בתור אשת הנשיא לשעבר – היא חלקה חדר עם מטופלות אחרות, ניקתה את השירותים והייתה תורנית בחדר האוכל, כל זאת תוך כדי שהיא משתתפת בטיפולים קבוצתיים ופרטניים.
פורד, שדגלה רוב חייה בפתיחות ובשיתוף, לא חרגה ממנהגה והייתה גלויה עם הציבור לגבי הסיבות לאשפוזה. הפעם לא רק שיתפה - היא גם עשתה: לאחר שהבינה שאין מוסד ראוי שיורד לשורשי הבעיות שמובילות להתמכרויות ומטפל בהן, היא פתחה בקליפורניה מוסד גמילה שנקרא על שמה. "שלום, אני בטי פורד, אני אלכוהוליסטית ומכורה לסמים", הייתה אומרת למטופלים החדשים בסרטון הווידאו שקיבל את פניהם בכניסה.
מאוחר יותר כתבה כמה ספרים שבהם סיפרה על ההתמכרויות שלה ועל תהליך הגמילה שעברה, עם עצות וטיפים לאחרים שמתמודדים עם אותן הבעיות. היא סיפרה על אחת השיטות שעזרו לה להתנתק מהשתייה: "החלטתי שאני אלרגית לאלכוהול. כמו שמישהו אלרגי לתותים, ולכן לא יאכל אותם. זה היה הגיוני עבורי".
יש לציין שכדי לקבל טיפול במכון של פורד נאלצו המטופלים להיפרד מהרבה מאוד כסף, שכן בטי אולי רצתה לעזור לאחרים, אבל העדיפה שיבריאו בסטייל, שכלל בין היתר בריכות, חדרי כושר ומאמנים אישיים, דיאטנים, יועצים לענייני משפחה, יועצים רוחניים, מרחבים עצומים ונופים עוצרי נשימה של הטבע שהקיף את המוסד המבודד. כיום, לדוגמה, שהות במוסד עולה בין 33 אלף דולר ל-67 אלף דולר לחודש, תלוי בצרכיו וברצונותיו של המטופל. נשמע כמו קלאב מד, אבל לא באמת – עובדי המקום מספרים שהליך הגמילה מתחיל מהרגע הראשון, כשכל מטופל שמגיע נפרד לשלום מכל סוג של תרופות או ויטמינים שברשותו. מלבד הטיפולים האישיים והקבוצתיים, המטופלים אחראים על ניקיונות המקום, עושים תורנויות בחדר האוכל ובחדר הכביסה, ואת כל זה הם מתחילים ב-6:30 בבוקר – שעת ההשכמה שלהם.
בעקבות העלות הגבוהה, רוב הלקוחות היו עשירי האזור. כך הפך המכון למזוהה בעיקר עם כוכבי הוליווד, שפקדו אותו בזה אחר זה והקנו לו יוקרה וזוהר, עד כמה שמכון גמילה יכול להיות זוהר ונוצץ. אחת הכוכבות הראשונות שהתארחה במקום הייתה אליזבת טיילור, שב-1983 אשפזה את עצמה לאחר שסבלה מדיכאון ומהתמכרות לאלכוהול ולמשככי כאבים. היא הייתה המפורסמת הראשונה שגם דיברה על כך בגלוי: "הייתי הכוכבת הראשונה שהתאשפזה שם, לאחר מכן הגיעו עוד כמה מפורסמים, אבל אל תחשבו שמדובר בספא לכוכבים. כל סוגי האנשים הולכים לשם, כולל ג'אנקים מהרחוב. כולם שווים שם". הטיפול עזר לזמן מה, אך כעבור חמש שנים היא חזרה למקום לסיבוב גמילה נוסף.
אחריה הגיעו גם לייזה מינלי, שב-1984 קטעה את העבודה על המחזמר The Rink על מנת לטפל בבעיות הסמים והאלכוהול שהתמודדה איתן מאז שהייתה נערה, וסטיבי ניקס שסיפרה שמרוב שימוש בקוקאין נאלצה לעבור ניתוח פלסטי שיתקן את אפה. אחת המטופלות הצעירות של המקום הייתה הילדה-כוכבת דרו ברימור, שהייתה בת 13 בלבד כשהתאשפזה שם לראשונה. היא חזרה כשנה לאחר מכן, בעקבות ניסיון התאבדות.
לעיתים סייעה פורד למטופלים באופן אישי לעבור את התקופה הלא פשוטה הזו. כשמרי טיילר מור, שהייתה מאושפזת במקום בגלל התמכרות לאלכוהול, החליטה לעזוב לפני סיום הטיפול, פורד התקשרה אליה ושכנעה אותה להישאר. "השיחה הזו הצילה את חיי", סיפרה השחקנית.
רשימת המטופלים המפורסמים כללה שמות רבים נוספים כמו אוזי אוסבורן, טוני קרטיס, אנדי גיב, צ'בי צ'ייס, אליס קופר, אנה ניקול סמית, סטיבן טיילר, דון ג'ונסון, בילי ג'ואל, בובי בראון, דיוויד הסלהוף, רוברט דאוני ג'וניור, ג'וני קאש, קית' אורבן, ג'יי.זי ולינדזי לוהן - רבים מהם לא הסתפקו באשפוז אחד וחזרו לסיבוב נוסף כעבור זמן מה.
קלסי גרמר סיפר ב-1996 בתוכנית האירוח של ג'יי לנו שהאשפוז במוסד הציל אותו והחזיר לו את חדוות החיים, והתבדח על כך שידע באופן רשמי שהוא כוכב ברגע שהתאשפז שם: "זהו, עשיתי את זה, אני הולך למוסד של בטי פורד", צחק. במכון עצמו, אגב, טוענים ששיעור המטופלים המפורסמים ששהו בו לא עולה על אחוז בודד.
בשנים שלאחר פתיחת המכון נשארה פורד דמות ציבורית והמשיכה לעסוק בנושאים חברתיים, ובעיקר בזכויות נשים. היא קיבלה תארים, פרסים והוקרה על פעילותה הרבה, בהם מדליית החופש הנשיאותית מידי הנשיא בוש ב-1991 ומדליית הזהב של הקונגרס ב-1999.
היא הלכה לעולמה לפי עשור - זמן קצר לאחר יום הולדתה ה-93. היא נקברה לצד בעלה, שמת חמש שנים קודם לכן. ב-2013 נכנסה להיכל התהילה הלאומי לנשים, וב-2018 הוקם במישיגן פסל בדמותה מחוץ למוזיאון הנשיאותי אשר מוקדש לפועלו של בעלה.
מה הייתה חושבת על הפסל הזה? אולי אפשר למצוא רמז במשפט שאמרה פעם בריאיון: "אנשים שהבריאו אמרו לי לא פעם שהצלתי את חייהם או ששיניתי אותם. הם לא מבינים שבסך הכול סיפקתי להם את האמצעים לעשות זאת בעצמם, זה הכול".