בשמונה השנים האחרונות אין לילה שבו לינור סביניק לא נזכרת בפנים של הגבר שאנס אותה כשהייתה בת 17, תוהה איפה הוא מסתובב, אם יש לו ילדים, אם הוא עשה את זה לנשים נוספות. עד לפני חצי שנה היא גם נשבעה לעצמה שלעולם לא תספר על מה שעברה, לא תחשוף את שאירע לה בלילה ההוא בביתן נטוש בחולון, גם לא בפני הקרובים לה ביותר, אבל תוכנית ריאליטי אחת שינתה לה את התוכניות. השבוע היא החליטה להיחשף, להפסיק להעמיד פנים שהכל פאן לה במקסימום, ולהתמודד לראשונה עם האירוע ששינה את חייה. זה מתחיל מלדבר על זה בקול.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
- רמי ורד: "ב'אח הגדול' נעשה לי סיכול ממוקד"
- "תסתכלו על עצמכם לפני שאתם מסתכלים על הטוסיק שלי"
- לינור סביניק: "רמי ורד לא ניסה לשלוט בי"
"השעה הייתה עשרה לארבע לפנות בוקר", היא משחזרת. "חזרתי ממועדון עם חברות, לא היה לנו כסף למוניות אז חלקנו מונית אחת והחלטנו על שתי תחנות. אני ירדתי בקיוסק שקרוב לבית שלי, מקום מפגש כזה שתמיד היה מלא באנשים, אבל במקרה באותו הלילה הוא היה ריק. התחלתי להתקדם לכיוון הבית שלי, שהיה ברחוב ללא מוצא, ופתאום שמעתי צעדים. הסתובבתי וראיתי גבר חסון, נאה. הוא שאל אותי, 'את מפה?' עניתי לו שכן. הוא שאל, 'את יודעת איפה זה רחוב ההסתדרות?' עניתי לו שהוא בכיוון הלא־נכון, וכיוונתי אותו. הוא הודה לי ואני זוכרת שהוחמאתי, כי הוא היה מבוגר ממני, נראה טוב, מלא קעקועים, גבר כזה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"המשכתי ללכת ופתאום הוא תפס אותי מאחורה, חסם לי את הפה והתחיל למשוך אותי לכיוון ביתן נטוש שעמד בחניית חול גדולה בקרבת הבית שלי. הוא גרר אותי לשם, ושתביני שיש תאורה, עשרה מטרים מאחורינו יש בניינים. צרחתי אבל אף אחד לא שמע. באירוע כזה הכל קורה בשבריר שנייה והמוח לא יכול להגיב. הוא הצמיד אותי לקיר המתפורר של הביתן והתחיל להרים לי את השמלה. השתוללתי, ניסיתי לצרוח, ובשלב הזה הבנתי שאני לא באמת יודעת איך האירוע הזה ייגמר. כבר לא ידעתי ממה אני מפחדת - מהחדירה או מזה שאולי הוא מתכוון לרצוח אותי. כל מה שעובר לי בראש זה השאלה האם זה ייגמר רק באונס. התחלתי לנהל דיאלוג עם עצמי, לחשב האם כדאי לי להניח לו לעשות את מה שהוא רוצה ובזה זה ייגמר, או להמשיך להשתולל ואז אולי אצליח לברוח ואולי זה ייגמר ברצח".
תוך כדי האירוע את עושה בראש ניהול סיכונים.
"כן. לא עניין אותי לא להיאנס, עניין אותי לצאת בחיים. בכיתי, התחננתי שיירחם עליי. זעקתי מכל תא בגוף. והוא מסתכל לי בעיניים. בשלב הזה הוא כבר לא נראה לי גבר נאה, והוא אמר, 'אני יודע איפה את גרה ואני אחכה פה לילה־לילה'. ובאמת גרתי 20 שניות הליכה משם, משהו כמו שני מטרים. בשלב הזה הוא הוריד את היד מהפה שלי ואני התחננתי על חיי, אמרתי לו, 'בבקשה, נעשה כאילו זה לא קרה. אני לא יודעת מי אתה, לא אדבר עליך, רק תן לי ללכת'. הוא תפס לי את השיער ואמר, 'אני מבין שאת לא מבינה'. ואני רוצה לשתוק אבל הבכי חונק, זה כאילו אדם עומד לך עם סכין על הצוואר. ניסיתי להיות בשקט והוא הרים לי את השמלה והוריד לי את התחתונים עד הברכיים. הייתי רק עם נעל אחת כי נעל אחת עפה לי בדרך, אז עמדתי עקומה.
"האקט עצמו לקח בערך ארבע דקות אבל הרגיש כמו חיים שלמים. חשבתי על כל החיים שלי בארבע הדקות האלה, כי לא ידעתי אם אצא ואיך אצא מהסיטואציה הזאת. פתאום דמיינתי שיחות עם ההורים, דמיינתי שאמא שלי נכנסת לחדר ומוצאת אותי מתה. אלה היו ארבע הדקות הכי נוראיות בחיים שלי. ואז זה נגמר, הרגשתי שהוא מוציא אותו, ופחדתי להסתובב. סידרתי על עצמי את השמלה. שמעתי שהוא סוגר את הריצ'רץ', ואז הוא הדביק אותי לקיר ולחש לי באוזן, 'אני מקווה שזה ברור לך שאת לא מדברת עם אף אחד על המקרה הזה כי כמו שאמרתי, אני יודע איפה את גרה'. ואז הוא פשוט נעלם.
"ישבתי שם עוד כמה דקות, חיפשתי את הנעל, את הטלפון ורצתי הביתה. כבר הייתה זריחה. ישבתי באמבטיה עד תשע בבוקר. שם נשבעתי שלא אספר את זה לאף אחד אף פעם, גם כי פחדתי ממנו מאוד וגם כי לא רציתי להיות במקום הזה של 'הבחורה שעברה אונס'. לא הסכמתי שיסתכלו עליי כאילו עברתי אירוע, כאילו אני לא בסדר. אמרתי לעצמי, 'זה לא קרה לי. דמיינתי, הזיתי'. באמבטיה הזאת החלטתי שלינור לא עברה אונס, וששום דבר לא יכול לפגוע בה יותר. יצרתי דמות חדשה, אחרת, של מישהי שכלום לא כואב לה ושכלום לא מזיז לה.
"אחרי האמבטיה ההיא הלכתי לישון, ישנתי במשך שעות. קמתי והתחלתי להתנהל בעולם כלינור הדמות, רובוט. הוא לקח לי את כל מה שהכרתי, את כל מה שאהבתי. הפסקתי לדבר עם עצמי. לא סיפרתי לאף אחד, גם לא להורים, הפסקתי טיפול פסיכולוגי כי לא רציתי לספר את זה לפסיכולוגית. האירוע הזה שינה את מסלול החיים שלי כי הוא הפך אותי לאדם קר, רציונלי ובודד, מישהי תפקודית שעושה צבא, מקימה עסק, מתחתנת, אבל לא שם באמת, לא מרגישה. הפכתי להיות בחורה שיושבת עם חברות ואומרת, 'הכל מהמם, הכל חלום, יש לי בעל נדיר ועסק נדיר והכל נדיר לי'. ואז חוזרת הביתה, יושבת באמבטיה ובוכה. קיימתי חיים נורמטיביים לחלוטין, אבל החוויה נכחה בי כל הזמן. לינור הקודמת נשארה בביתן".
שמונה שנים ניהלה סביניק חיים כפולים. בת הזקונים של מנהלת בנק ובעלים של חברת היי־טק שמכנה את הוריה “אריה ולביאה” ושמעידה כי הייתה לה ילדות מאושרת בבית חם ומחזק, החליטה להפוך את עצמה לטפלון אנושי. כלום לא נוגע. אם בגיל ההתבגרות עוד הרשתה לעצמה לחוות עצב, תסכול וקורטוב של שנאה עצמית ("הייתי שמנמנה עם אקנה והבנות היו רעות אליי, פחדתי לצאת מהכיתה בהפסקות כדי שהבנים לא יירדו עליי. לימים אחד מהם סיפר לחברה שלי שהם חשבו שאני הדבר הכי יפה שקיים"), לינור החדשה חוותה רק רגשות מסקאלת ההאפי־האפי־ג’וי־ג’וי.
שבוע אחרי האונס עברה המשפחה מחולון לאזור, וכשהביתן רחוק מהעין, סביניק נעלה את הלילה ההוא מאחורי סורג ובריח, ועלתה על המסלול המהיר של החיים, מהסוג שמצטלם טוב לרשתות. אחרי שהשתחררה מהצבא היא הכירה גבר כלבבה, בעל חברת מוניות שמבוגר ממנה בשמונה שנים, ושנתיים אחר כך עמדה איתו תחת החופה. הנישואים האלה החזיקו מעמד שנה וחודשיים. “הוא היה אדם שכולם רוצים בחברתו וזה משך אותי ברמות, שמחת החיים שלו שבתה אותי", היא מודה. "אבל אני לא שמחתי בשום דבר. פתחנו יחד עסק מצליח למוצרי קוסמטיקה אבל כלום לא סיפק אותי. עזבתי אותו ותוך שבועות בודדים כבר היה לי בן זוג חדש".
איך הצלחת לקיים אינטראקציה עם גברים אחרי החוויה המצלקת ההיא?
"אחרי התקרית הזאת רציתי בכל מחיר לקיים יחסי מין ולהרגיש נאהבת במהלך יחסי המין האלה. זו הייתה התרפיה שלי, ולכן מאותו רגע פשוט עברתי מזוגיות לזוגיות. לפני האונס היו לי התנסויות. בגיל 15 היה לי חבר ראשון והיינו יחד כמעט שנתיים, ואיתו חוויתי מין של אהבה. האנס היה הגבר השלישי שלי. מיד אחרי האונס התחלתי לצאת עם מישהו, ובשלושת החודשים הראשונים לא שכבנו, וכששכבנו וראיתי כמה הוא אוהב אותי הרגשתי שמצאתי את התרופה".
והצלחת לקיים מערכות יחסים מיניות בריאות?
"יותר מבריאות אפילו. מאוד התמקדתי במין, הפכתי את זה לאחד הדברים הכי חשובים בקשר. נתתי למין במערכות היחסים שלי הרבה מאוד מקום ומשמעות. זה תמיד היה צריך להיות הכי טוב, הכי נעים, כל רגע היה צריך להיות וואו. אמרתי, 'אני עם בן הזוג שלי צריכה לקיים סקס פעמיים ביום'. הרגשתי שאני כל הזמן צריכה את התרופה הזאת, אני חייבת להרגיש שכשאתה עושה איתי סקס אתה אוהב אותי, זה הסם היומי שלי שעוזר לי לעבור את היום. בגלל שבני הזוג שהיו לי הגיבו לזה כל כך טוב, הפכתי את זה לנקודת הכוח שלי, לאחד היתרונות שבי".
אני מניחה שבני הזוג לא קישרו את זה לפגיעה מינית.
"לא. למזלי לא פיתחתי סלידה ואנטגוניזם ליחסי מין, שזו תסמונת שכן קורית להרבה בחורות אחרי פגיעה מינית. אצלי היה מצב הפוך, הרגשתי שאני צריכה לקיים יחסי מין מאהבה כל הזמן. יכול להיות שהתגובה הזאת קשורה לדמות שיצרתי, של מישהי שמטפלת בעצמה דרך הכול חוץ מלשבת ולהגיד, 'רע לי, אני עצובה ואני צריכה שתחבק אותי עכשיו'. הפכתי להיות אישה חיה־מתה".
בעוד בני הזוג תופסים אותך כפאם פטאל.
"כן".
את מגדירה את זה כהתמכרות למין?
"בכלל לא. נהניתי לקיים יחסי מין כשידעתי שאני בבת עינו של הפרטנר שלי. נהניתי לקיים יחסי מין ולשמוע 'כמה אני אוהב אותך', 'אלוהים בירך אותי שיש לי אישה כמוך', 'אני לא רוצה שהרגע הזה ייגמר'. דברים שגבר אומר לך כשהוא מרגיש, ודברים שאני לא שמעתי במקרה ההוא. אהבתי את התחושה של קיום יחסי מין מאהבה. הסקס היה ממלא אותי".
ואיפה איפשרת לעצמך להיות פשוט את?
"לא הסכמתי לרגע להיות מי שאני באמת. בכל פעם שהיו מגיעות מחשבות על המקרה הייתי מאלחשת אותן בכל דרך, באלכוהול, בחברות או בסרט".
ואף אחד לא ידע? אף אחד לא חשד?
"אף אחד. והיו לי בני זוג מהממים, אבל הייתי שחקנית מעולה. אגיד לך יותר מזה. שנתיים אחרי האונס ראיתי את הגבר שאנס אותי בחוף הים בתל־אביב. ישבתי עם חברות במסעדה והוא ישב ליד עם חברים. בהתחלה הוא חבש כובע של נייקי שחור, תהיתי אם זה הוא ולא יכולתי להפסיק להסתכל. באיזשהו שלב הוא ירד לים, וכשהוא חזר הוא הוריד את הכובע וראיתי שזה הוא. הייתי בשוק, השארתי מאה שקל וברחתי. החברות שלי חשבו שהתפלפתי, כעסו עליי כי הן באו איתי וברחתי להן, ואמרתי להן, 'תחזרו במונית, אני ממש חייבת ללכת'".
היא לוקחת שאיפה ארוכה מהסיגריה, כאילו צריכה לחדש את מלאי האוויר בריאות. היא בוהה בחלל, ואז מיישירה אליי מבט ומחייכת. היא מחייכת הרבה, גם כשהיא מדברת על האירוע המצמית. מגננות לא מתפוררות ביום אחד. "את יודעת, אני זוכרת מה לבשתי באירוע. שמלת מעטפת שלקחתי מאחותי ונעלי פלטפורמה שהיו אז מאוד באופנה. אני גם זוכרת את הפנים שלו בבירור, וזוכרת את הריח שלו, את הבושם המסריח של One Million. לא אשכח את הריח הזה בחיים, שהתערבב עם ריח האלכוהול שנדף ממנו. גם לאבא שלי היה את הבושם הזה, אחרי האירוע זרקתי לו אותו. לא יכולתי להריח את הריח".
נקודת המפנה הדרמטית התרחשה בדצמבר האחרון, כשסביניק נכנסה לבית "האח הגדול". דווקא שם, כשהיא מוקפת במצלמות, בתככים ובמניירות, היא החלה להשיל מעצמה את הדמות שלבשה במשך כמעט עשור, זו שהעניקה לה את כרטיס הכניסה לריאליטי וסיפקה לפרק הפתיחה של התוכנית תעודת זהות רווית סינקים כמו "אני נרקיסיסטית ברמות" ו"אין לי בעיה לצאת לדייטים עם כמה גברים במקביל". היא הזכירה שם בהפגנתיות שהיא חייבת לקיים יחסי מין עם בן הזוג כמה פעמים ביום.
60 יום לתוך הפורמט, ולינור בת ה־25 פגשה את לינור בת ה־17, ושתיהן היו לאחת. "פתאום לקחו לי את כל מקומות הבריחה", היא מודה. "אין לך פייסלים, אין לך אלכוהול, אין לך חברות, אין לך טלפון, אין לך הורים ואין לך בן זוג. את כל מה שיכולתי לעשות בשביל להדחיק - לקחו לי. וכשלקחו לי את מקומות הבריחה האלה, כל מה שהיה לי לעשות ימים שלמים זה לשחזר את מה שעברתי. כשלא היה לי איך לתדלק את הדמות הזאת יותר, שהייתה מונעת מבילויים, מאלכוהול, מבני זוג ומעבודה, הרגשתי שאני יכולה לספר את הסוד שלי לרמי".
רמי הוא הקומיקאי והשחקן רמי ורד, דייר באותה עונה שהפך לחברה הקרוב של סביניק. הגבה הלאומית הורמה סביב הקשר האינטנסיבי והאינטימי בין השניים לנוכח שלושת העשורים המפרידים ביניהם ולאור העובדה שבבית חיכתה לורד בת זוג. כעת סביניק שופכת אור חדש על מערכת היחסים שנרקמה בין השניים בבית, והתנפצה מחוצה לו. "במהלך כל השהות שלי בבית רמי אף פעם לא ראה את הדמות שיצרתי, שאגב המון אנשים היו מאוהבים בה כי היא הייתה כיפית, מצחיקה וזורמת. בקשר איתו ידעתי שאני יכולה להפקיד בידיו את הסוד הגדול הזה, ושהוא לא יראה אותי באור אחר. יום אחד הוא לקח אותי לפינת העישון בבית ואמר לי, 'את גורמת לאנשים לקנות את מה שאת לא באמת מוכרת. כל מי שסובב אותך לא באמת יודע מי את'".
הוא קלט אותך.
"כן. אני לא יודעת איך, אולי זה ניסיון החיים שלו, אבל הוא ראה את הילדה שמתחבאת שם. ישבנו על הספה וסיפרתי לו על האונס, עם ביטחון מלא שההפקה תשמור עליי, שלא ישדרו את זה. הוא אמר לי, 'אני מתחנן בפנייך שתספרי להורים שלך, את צריכה לטפל בזה, אל תדחיקי את זה'. הוא הבין אותי, כאב את הכאב שלי. ידעתי שאני מפקידה אצלו סוד שהוא לעולם לא יעשה בו שימוש כנגדי, שאני לא צריכה לעשות הצגות, שאני לא צריכה לתחזק את הדמות הזאת בשביל שהוא יאהב את לינור, כי הוא אהב את ליני".
והעובדה שאחרי סיום התוכנית הוא בחר לנתק איתך את הקשר באופן חד־צדדי לא פגעה בך?
"זה ריסק אותי לחתיכות", היא דומעת. "כי אני מבינה רציונלית שאתה צריך לנהל את החיים שלך כרגע, אבל אתה אמרת לי לטפל בזה, היית אמור להיות פה עכשיו. כאילו מה, החזרת אותי לחיים בשביל להרוג אותי שוב?"
הוא התנער ממך.
"הוא ויתר עלינו. אני מבינה שהוא לא רוצה לפגוע בי אבל נשבר לי הלב כי לא הבנתי למה הוא התנהג ככה".
פורסם שאחרי הנתק ישבת בהופעה שלו וגילית שבמופע יש כמה חומרים חדשים עם פאנצ'ים על חשבונך.
"כן. זו הייתה חוויה מאוד לא נעימה. נגמר לי האוויר. כתבתי לו הודעת נאצה אבל לא שלחתי אותה. זה היה להתמודד גם עם האונס וגם עם האובדן של רמי וגם עם החיים בחוץ. פתאום היו לי יותר מדי דברים להתמודד איתם".
את בטיפול?
"היום אני עוברת טיפול אצל פסיכולוגית מדהימה ואני לומדת להתחבר לעצמי. יש מצבים שבהם אני אומרת, 'איפה הדמות? תחזרי רגע’, אני צריכה את הביץ' אבל אני לא מצליחה. כאילו היה לדמות הזאת תאריך תפוגה. פתאום אני מרגישה, וזה מעייף".
אז כמו בקלישאות, בתוכנית נולדת מחדש.
"כן. השילוב בין הניתוק מהמציאות לבין החיבור שלי עם רמי והטיפול הפסיכולוגי שההפקה מצמידה למתמודדים גרמו לי לדבר על זה שם, אחרי שמונה שנים. ביום שהודחתי מהתוכנית סיפרתי לאמא שלי ולאחותי. עשו לי בבית מסיבת הפתעה, ואז בצד תפסתי לאמא שלי את היד ואמרתי לה, 'אני רוצה שתדעי שבגיל 17 עברתי סוג של פגיעה מינית', לא אמרתי לה שמדובר באונס מלא. לא סיפרתי לה מה היה, עד היום ההורים לא יודעים מה קרה שם, כי אמרתי שאני לא רוצה לדבר על זה, אלא רק שיידעו שזה קרה".
איך אמא הגיבה?
"היא נכנסה לחרדה, היא ואחותי ניסו להבין במה מדובר אבל לא רציתי להיכנס לפרטים. גם אבא יודע, אבל אנחנו לא מדברים על זה. זו הייתה המתנה מרמי, העצה שלו לספר להורים שלי.
"בכל טיפול יש שלושה שלבים, השלב שאתה מבין שאתה צריך טיפול, השלב של הטיפול ושלב ההחלמה", היא ממשיכה. "כשסיפרתי לרמי הריאות שלי נפתחו, נכנס לי אוויר, נשמתי, כאילו שנים הסתובבתי עם בן אדם נוסף עליי. כשאני מספרת את זה היום זה כבר פחות נעים לי, כואב לי לשחזר את זה, אבל אני עושה את זה היום כי הבנתי שאני כן רוצה להחלים מהדבר הזה. בא לי להפסיק להדחיק, בא לי לשמוח ולהבין שאוקיי, עברתי משהו נוראי אבל אני גם עוד הרבה דברים אחרים. אני לא רק מישהי שנאנסה, אני גם מישהי שאוהבת מאוד ללכת לים, לרקוד, ללמוד, לצייר. פתחתי עסק של בגדים בשם 'סטפניה', אני מקימה מותג איפור, אני פרזנטורית של מותג קוסמטיקה, נבחרתי להנחות תוכנית אירוח יחד עם צביקה הדר ואני במשאים ומתנים על פרויקטים גדולים. אני לא רק הבחורה שנאנסה".
הרצון שהניע את סביניק "למחוק" את האירוע מחייה הוא דרך התמודדות מוכרת בקרב אנשים ששרדו אירועים מהסוג הזה. “בפגיעה מינית יש לנפגעת או לנפגע קול מאוד דומיננטי שאומר ‘לא קרה כלום’”, מסבירה לילך בן עמי, רכזת ליווי בהליך הפלילי והמשפטי במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בתל־אביב. "זה הצורך שלנו עד כמה שניתן לא לערער את השגרה שלנו, לנרמל את הסיטואציות שקורות לנו כדי לשמור על השליטה בחיינו וכדי שלא ניפגש עם הכאב הבלתי נסבל שבפגיעה המינית. הנרמול הזה יכול לקבל צורה של מסגור מחדש, ‘אני רוצה למחוק את האירוע הזה על ידי כך שאכניס לתוך החיים שלי באופן מודע סיטואציות מיניות שאני בוחרת ורוצה בהן’. ככה הנפגעת מטשטשת לכאורה את עקבות האונס וחוסר האונים.
"ההשלכות של הטראומה המינית נמצאות על רצף", היא ממשיכה, "בקוטב אחד נראה נשים שמצטמצמות או נמנעות לחלוטין ממין או מהיקשרות כי זה מאוד טריגרי, לעומת נשים שבמשאלה שלהן רוצות לספר את הסיפור אחרת, לעשות מסגור מחדש, לדבר על עצמן כנשים שאוהבות מין. וזה לא סותר, הן יכולות באמת לאהוב מין, אבל יש רצון למחוק את מה שקרה ולמלא את הוואקום הזה בעשייה שהיא מבחירה".
השבוע חזרה סביניק לראשונה לזירת הפשע, לביתן שבו נגזלו ממנה נעוריה. בפעם הראשונה היא רוצה למצות עם התוקף את הדין ולהישיר מבט לאירוע ולעיניה של בת ה־17 שהייתה. זה התחיל מהגעה פיזית לביתן והמשיך בבניית קלסתרון באופן פרטי, במטרה לנסות ולאתר את התוקף.
עבור נפגעות תקיפה מינית, ההגעה לתחנת המשטרה היא צעד מורכב שאליו יש להבשיל. היא מצריכה מערכת תומכת, נחישות וארגזים של תעצומות נפש ואורך רוח. על פי נתוני מרכז הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, 84 אחוזים מהתלונות על עבירות מין מסתיימות ללא הגשת כתב אישום.
סביניק מתכוונת להגיש תלונה במשטרה, בזמנה. את בניית הקלסתרון היא מתארת כאירוע מטלטל, ממוטט: "זה היה נורא, בלתי נסבל מבחינה רגשית. היו רגעים שהרגשתי שאני לא מצליחה לנשום, כי הייתי חייבת לתאר אותו בצורה מדויקת, להיזכר בתווי הפנים, בקעקועים. בפעם הראשונה אני צריכה לדבר עליו, לתאר אותו כך שהוא הופך להיות אמיתי. פתאום הרחתי את הריח, נזכרתי בנגיעות, חוויתי את האירוע מחדש דרך השחזור. לביתן ליוו אותי אמא שלי ואחותי. בשמונה השנים האחרונות לא בכיתי כפי שבכיתי ביום הזה".
כי מה הבנת?
"שהייתי צריכה לעבור את התהליך הזה לפני. שאם לא הייתי בורחת מהמצב ומעצמי אולי הבן אדם הזה היה נענש. גם בכיתי על עצמי, התחלתי לשאול, למה זה קרה לי? פתאום התחלתי לחשוב על זה, שאם הייתי מתעכבת עם המונית בחמש דקות - כל הסיפור הזה לא היה קורה, וכעסתי על כל מה שהפסדתי".
הפסקת להדחיק והתחלת לכעוס.
"נכון, כי את כל הכוחות שלי ניתבתי ללשכוח במקום ללטפל, וככה זרקתי חתיכת חיים לפח. מי במודע מוותר על שמונה שנים מהחיים שלו? אם לא הייתי נכנסת ל’אח הגדול’ אני בספק אם הייתי אי פעם נוגעת בנושא הזה. אז מה, ככה הייתי ממשיכה בחיי? מביאה ככה ילדים? אני כל הזמן רצה, וזה אחלה לרוץ ולכוון גבוה, אבל אני בחרתי להפסיק להרגיש".
ואיך ממשיכים מכאן?
"אין תהליך מוסדר, רוב הסיכויים שאי־אפשר לעשות עם זה יותר מדי, אי־אפשר לקחת ממצאים מזהים מהזירה או לקחת חומרים מהמצלמות של הקיוסק. אולי יש עוד מישהי שעברה מקרה דומה איתו ותזהה אותו, ואז יתחיל תהליך של פוליגרף ועימות. אם מגיעים לממצאים הוא ישלם מחיר, גם אם זה לא יהיה העונש הכי גבוה בחוק".
תהיי מסוגלת לשבת מולו בעימות?
"כן. אני רוצה שהוא יישב מולי ויגיד לי למה הוא עשה את זה, מה הוא הרגיש אחרי, אם הוא הבין שבאותו לילה הוא הרג אותי, אם הוא מבין שזה היה רצח לכל דבר. אני שואלת את עצמי אם הוא עשה את זה לעוד נשים".
אין לך רצון לראות אותו מאחורי סורג ובריח?
"אין לי יצר נקמה, יש לי רצון להבין למה. זה בן אדם שלבש חולצת לקוסט, ג’ינס של דיזל, נעליים של נייקי, היה לו רולקס על היד, אדם שנראה שלא חסר לו שום דבר בחיים. אני חושבת שאם יש לו אישה היא צריכה לעזוב אותו, שאם יש לו עבודה צריכים לפטר אותו. כל הזמן חשבתי עליו ב’אח הגדול’, שאלתי את עצמי אם הוא רואה אותי, אם הוא מפחד שאדבר על זה. והיום אני מדברת על זה, אני מבינה שזה לא משהו שאפשר פשוט להניח על המדף".
את חושבת שהטיפול בפצע הזה ישפיע גם על איך שאת תופסת זוגיות?
"שמעי, בפעם הראשונה אני לבד. גבר עכשיו זה לא אופציה, אני כן יוצאת ומכירה אבל אני לא מתערבבת בכלל. אני מפוקסת בעצמי ובתהליך הטיפול ולא מרגישה צורך שמישהו יגיד לי ‘אני אוהב אותך’, כי עכשיו אני מתחילה להגיד לעצמי ‘אני אוהבת אותך’".
פורסם לראשונה: 07:16, 15.10.21