כתבות נוספות למנויים:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
נולדתי בחולון לפני 37 שנה כניסו עג'מי. הייתי ילד שמן. לוקחת חלה, שמה עליה ג'חנון ואוכלת, איזה דוב. הייתי חולה על פסטה בולונז בפיתה, אולי אייל שני לקח את הרעיון ממני. הייתי לוקחת קערה ושמה מלא פרוסות גבינה צהובה, ממיסה במיקרו ואוכלת עם כפית. שחיתות. אולי זו הייתה הנחמה שלי. מגיל צעיר חיפשתי הרבה אהבה. אמא שלי נתנה לי אבל חיפשתי עוד. אני חושבת שמצאתי חיבוק באכילה הרגשית.
באתי מבית קצת קשה יום, תמיד היו בעיות כלכליות, זה מה שהפך אותי לבן־אדם הישרדותי. ההורים היו רבים ומתווכחים, וכשהייתי בת 12 הם התגרשו. זה היה החלום שלי. הייתי אומרת לאמא, "תתגרשי, אני אעזור לך ואעבוד ואביא כסף הביתה". באיזשהו שלב הפכתי לאמא של אמא שלי. המשענת שלה, הגב. גם הכלכלי. אני עדיין מרגישה המשענת שלה. יכול להיות שהייתי צריכה שאבא שלי ילך כדי להגשים את עצמי.
אחרי הגירושים אבא שלי עבר לבת־ים. נפגשתי איתו פעם־פעמיים והתאדיתי. גם הוא לא ניסה להמשיך. לי זה היה נוח. הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה בברית של הבן של אחותי. אז כבר הייתי בל ולא ניסו. הוא לא זיהה אותי.
לפני חודש הוא חלה בקורונה. הוא סיפר לאחותי שיש לו חום ואין לו אוכל. 20 שנה שאני לא בקשר איתו ולא מרגישה אליו כלום וכשאחותי סיפרה את זה, התחלתי לבכות. 20 שנה לא כאב לי עליו, אבל באותו רגע חשבתי על בן־אדם לא צעיר חולה קורונה ואין מי שידאג לו. התרסקתי מזה. נתתי לאמא שלי כרטיס אשראי לעשות לו קניות וביקשתי ממנה שתבשל לו המון אוכל. היא שמה לו ליד הדלת. הוא לא יודע שזה ממני. אני לא יודעת אם יש לי צורך לשמוע ממנו, וכמה הוא מוכן לזה. אולי הוא פוחד, אולי הוא לא מקבל אותי. אבל הצעד שעשיתי הוא צעד ענק.
למרות שהייתי ילד מאוד נשי, לא סבלתי מהצקות בבית ספר. כדי להגן על עצמי הפכתי את עצמי לילדה מופרעת יותר מכל הילדים המופרעים. זה הציל אותי. בכיתה י' הבנתי שמשהו בי שונה. אני מרגישה נשית אבל אי־אפשר להיות בת, אז מה אני? הומו? הומו שמרגיש בת? המון שאלות. לא היה לי את מי לשתף. זה היה קשה.
הכרתי בחטיבה ילד שאמר שהוא אוהב בנים וכשגדלנו קצת הלכנו למועדוני דראג בתל-אביב. במועדון אחד ישבה על הבר בלונדינית יפה נורא. חשבתי שהיא דוגמנית וכשדיברנו היא פתאום אמרה שהיא הייתה פעם בן, ואז כל האסימונים שלי נפלו. הבנתי שאני טרנסג'נדרית. התחלתי להופיע במועדון בלבוש אישה. אחרי כמה פעמים שהופעתי באתי לאמא שלי עם שמלה. היא אמרה שאני מהממת. שם החיים שלי התחילו לזרוח. זה היה הרגע הכי משמעותי בחיים שלי.
לפני שנתיים התקשרו אליי ממשרד החינוך ואמרו שמתוך אלפי מועמדים לפרס מחנכי השנה של ישראל החליטו לבחור בי (אגם הקימה קבוצת תמיכה לנערות טרנסיות - י"י). חשבתי שמישהו מחרטט אותי וניתקתי. ואז התקשרו שוב. התחלתי לבכות. אמרתי לעצמי שעשיתי את זה. זו הייתה ההכרה הממסדית הראשונה שקיבלתי. ומה הסיכוי שיקראו לאישה טרנסג'נדרית "מחנכת ישראל?" תמיד אהבתי את המדינה, אבל ברגע ההוא התחלתי לאהוב הרבה יותר. אגב, בנט חתם על התעודה הזאת, שזה הדבר הכי מטורף בעולם.
לפני חודש וחצי קיבלתי טלפון ממשרד החוץ. הפעם לא ניתקתי. אמרו לי שנבחרתי פה אחד כדמות שתייצג את המדינה בעולם מבחינה חברתית בלוח השנה של ישראל. הייתי שוב בהלם. העולם הולך להכיר אותי? זה לוח שמופץ בעולם ואני חודש אוגוסט. אין חודש שמתאים לי יותר. קיץ ופאן. אמרו גם שרוצים לעשות סרט תדמית שיופץ בעולם והתלוו אליי מהבוקר עד הלילה. זה כמו 'יום בחיי'. ברחוב אנשים ניגשו אליי. מחבקים ואוהבים. זה לא מובן מאליו.
אני מאוד אוהבת קהל אז בניתי מופע. אנשים אוהבים חאפלות ושילבתי גם ריקודי בטן, דרבוקות וגם סטנד־אפ. אני לא מופיעה בפני גברים. זה יישמע מצחיק, אבל זה מתוך צניעות. מרגישה שאם אני אמצא את עצמי עומדת באמצע סלון מול גברים ששותים וודקה ורד בול ואני עם חצאית וחזייה אנענע להם, זה מוזיל את מה שאני רוצה לעשות.
ההצעה להשתתף בתוכנית הגיעה כשבניתי את המופע. זה פאן, תוכנית בלי הדחות, וזה היה גם פרסומת ששווה המון כסף לעסק שלי. כשהתוכנית עלתה החיים שלי השתנו. הגעתי דרכה להמון קהלים, והכוכבות הכי גדולות ביקשו ממני לבוא. עשיתי מסיבת רווקות לעדן בן־זקן, חינה לאגם רודברג, יום הולדת לציפי רפאלי. הופעתי לאילנית לוי, למור ממן, מאוד התרגשתי כשעדן הזמינה אותי. יום אחרי זה האינסטגרם שלי קרס.
באחת ממסיבות הרווקות, חמש דקות אחרי שנכנסתי הכלה התעלפה, כנראה שתתה יותר מדי. כשהיא קמה היא לא הפסיקה לבכות והלכה למיטה. נהרסה לה המסיבה. היא אמרה לי שכל כך בא לה להיות איתי, אז הורדתי את העקבים, ובמשך שעתיים שכבתי לצד הכלה במיטה ודיברנו והיא שמה עליי ראש ובכתה וצחקנו. אמרתי לה, חיכית לי? אני איתך. הצטלמנו שיכורות ככה במיטה.
אחרי שעשיתי סרטון שמסביר לילדים מה זה טרנסג'נדרית, הרבה דתיים כתבו עליי פוסטים נוראים, "אלוהים ישמור, אסונות העולם הגיעו", "הבחור שמתחפש לאישה מרמה ילדים", "המקום של הבן־אדם הזה בגיהינום". זה העליב אותי, אבל לא הוריד אותי. אני מסתדרת מעולה עם חרדיות. עושה להן מסיבות אחרי שהן חוזרות מהמקווה. מופיעה באירוע הכי קדוש של הכלה. עושה שמח. אני כבר מכירה את כל הרבניות. יש חיבור אדיר בינינו והן מברכות אותי ועושות לי חלות אישיות. גם במסיבות מקווה אני בלבוש של רקדנית בטן. כל עוד אנחנו רק נשים, אין בזה בעיה.
כשהתחלתי את חיי כאישה מדי פעם היו זורקים לי מילים, אבל לא הייתי שותקת. תמיד הייתה לי גאווה. רק פעם אחת הרגשתי ממש בסכנה. נסעתי עם נהג מונית וישבתי לידו. הוא כל רגע הסתכל עליי, שאל שאלות. הייתי עם חצאית ופתאום אני מרגישה את היד שלו על הרגל שלי. קפאתי. הוא היה מפחיד. אמרתי, אם אני אגיד "תוריד את היד" בעצבים, אולי הוא יתקוף אותי. איך אני יוצאת מזה? החלטתי לשקר לו. אמרתי לו, לא נוח פה, אתה רוצה שאני אתן לך את הטלפון ותבוא אליי? הוא אמר לי, "כן. אפילו שאני יודע מה את או אתה היית, את יפה". עשיתי כאילו אני רוצה אותו. יצאתי משם וניצלתי.
לא יודעת איך נדבקתי. הייתי טיפה מקוררת וחלשה, ועשיתי בדיקה כי רציתי לצאת לחופשה עם מורן אטיאס, חברה טובה. כשיצא חיובי לא האמנתי. איבדתי את הריח והטעם והרגשתי חולשה. אחרי עשרה ימים קיבלתי אישור שהחלמתי. מבחינת פרנסה, בתקופה הזאת נפגעתי כלכלית מאוד. השתמשתי בחסכונות. זה מבאס כי חסכתי למשכנתה ועכשיו אין סיכוי. עכשיו אני זרוקה בבית ואוכלת טוסטים.
לפני כעשור הייתי ברגע השפל שלי. הכל נראה לי תקוע. הרגשתי כובד בנשמה והתחלתי לשקוע, אבל בגלל שאני הישרדותית אני יודעת איך להציל את עצמי. הלכתי לטפל בעצמי. לא ישבתי מול פסיכולוג בחיים, אני טיפוס יותר רוחני, וחבר טוב שלי, מיקי בוגנים, סיפר לי על שמאנית מתל־אביב. התחברתי לזה. תמיד הרגשתי שיש בי עוד ישות, קול שמדבר איתי מגיל קטן. היום, אחרי כמעט עשר שנים איתה, היא שינתה את כל החיים שלי. את המחשבה, את החיבור. פעם הייתי אומרת שאני אישה לכל דבר ומתגוננת מהמגדר שלי. היא הפכה אותי לאדם שלם ויציב.
יהיו הרבה טרנסג'נדריות שיתעצבנו עליי, כי המודל שלהן הוא להיות מאה אחוז אישה. אבל אני תמיד אומרת אחרת. אני מאה אחוז אישה טרנסית. לי יש מגדר משלי. למה אני צריכה להסתיר אותו?
הכרתי אנשים שנשארו בנים ביום־יום, אבל רצו להיות בנות. היינו חבורה של שלוש־ארבע כאלה. כל פעם שהיינו רוצות להתחפש לנשים היינו אומרות, "אז עולות על האישה השבוע?" אמא שלי כבר קיבלה אותי, אבל המשפחות של החברים לא ידעו, אז כולם באו אלינו לפני שיצאנו והתלבשו כנשים. אמא תפרה לנו, עזרה עם פאות, ותוך שעתיים ארבע טרנסיות הפכו לנשים.
בתקופה ההיא קנינו הורמונים בשוק השחור. אחרי זה הלכתי כבר לקופת חולים לקבל הורמונים בצורה יותר מסודרת. כשהתחלתי את ההורמונים כל בוקר הייתי הולכת למראה לראות אם יצא לי ציצי. זה היה מרגש.
3 צפייה בגלריה
''כשהתחלתי את ההורמונים כל בוקר הייתי הולכת למראה לראות אם יצא לי ציצי. זה היה מרגש''
(צילום: דביר כחלון)
בשלב שלקחתי הורמונים הופעתי במועדון דראג. הגיעה לשם מלהקת והזמינה אותי לאודישן לתוכנית טלוויזיה. התלהבתי כי רציתי שהחברה תאשר אותי. הייתי חצי בן וחצי בת אז. עברתי את האודישנים, והיה ברור לי שאני הולכת להביא משהו שאנשים לא מכירים מספיק.
הטרנסג'נדרית הראשונה שנכנסים לחיים הפרטים שלה. שהתחילה את התהליך ההורמונלי מול מצלמות. היה לי אומץ ולמדתי איך להנגיש את עצמי. היה לתוכנית באזז מטורף. כשיצאתי משם משהו השתנה בחיים שלי. הרי היו אמורים לזרוק לי קללות ברחוב, אבל במקום זה יצאתי כוכבת. במקום שיירקו עליי, רצו להצטלם איתי.
הופעתי באחד הפרקים של "האלופה". השתתפתי גם בסדרות "יום האם" ו"אטלנטיקה". זה לא הצליח להחזיק אותי כלכלית, אז עבדתי במקביל במסעדה בחוף בוגרשוב כמלצרית. זה היה מאוד אמיץ, טרנסג'נדרית שחצי מהמדינה מכירה אותה. תקופה כיפית, הייתי המלצרית שמרוויחה הכי הרבה כסף. הייתי חברמנית. אם ידעתי שרוצים להגיד לי משהו, הייתי אומרת אותו לפני. "מה אתה אומר, לספר לו שהייתי פעם בן?" הייתי מביכה אנשים. לוקחת לעצמי את הכוח.
בתקופה ההיא חסכתי כסף לניתוח חזה. הניתוח לא היה משהו שגרם לי להרגיש שאני אישה. שמחתי שאני אהיה יותר נשית וסקסית, אבל הדברים שגרמו לשינוי תמיד היו פנימיים.
הסדרה הראשונה שבה לא לוהקתי כטרנסג'נדרית. זה היה דבר ענק מבחינתי. אפשר ללהק אותי כאדם לכל מיני דברים. המלהקת אמרה, את יפה ומצחיקה, אז בואי לאודישן של עורכת דין. זו הייתה פריצת דרך.
האהבה הכי גדולה שהייתה לי הייתה זוגיות של שלוש שנים וחצי. זו הייתה הפעם הראשונה שחוויתי מערכת יחסים ברמה שלא יכולתי לחלום עליה. ההורים שלו קיבלו אותי וגם המשפחה המורחבת שלו. כשישבתי בערסל והוא היה מחבק אותי, הייתי חושבת לעצמי שמה שאני עוברת עכשיו טבעי בעיניי אבל לא טבעי בעיני החברה. זה היה לפני שש שנים ונגמר, כי כל אחד היה במקום אחר.
היום אנחנו חברים ואין בינינו שום דבר רגשי. אני רוצה אהבה. אני פחות אדם של טינדר. מתחילים איתי מלא ואני לגמרי פנויה. אני רוצה מישהו מאוד רוחני, שיחד נקים את התא שלנו. פעם היית אומרת לי "ילדים", הייתי אומרת מה פתאום. היום, אחרי שראיתי את האחיינים שלי, אני לא שוללת. אני בשלה לאהבה. מי שיבחר להיות איתי הוא גבר אמיץ שבטוח במיניות שלו ובבחירות שלו. אני לא רוצה גבר שיצטרך לחפור לעצמו בראש מי הוא ומה הוא בגלל שהוא איתי.