טבעת זהב דקה מעטרת את הקמיצה השמאלית של מירי בוהדנה שבעלה הטרי, בבו קובו, קורא לה "מרים" או "חיים". הם התחתנו לפני חצי שנה, בערב ראש השנה, אחרי 19 שנות זוגיות ושלושה ילדים משותפים. היא בדרך ל־44, הוא ציין בקורונה את יום הולדתו ה־70. "יש בינינו 25 שנה", היא מסכמת בנונשלנט, "הוא הסול מייט שלי ואנחנו מאוהבים זה בזו כמו בני 20".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויים:
האם מיסיס קובו היא הדוגמנית בוהדנה? הרי תמיד ענית תשובה קבועה: "מעולם לא פינטזתי על שמלה לבנה".
"נכון, כדוגמנית לבשתי המון שמלות לבנות ותמיד הרגשתי שהן קצת חונקות ולא נוחות לי. בנוסף, אף פעם לא אהבתי אירועים המוניים. כשבבו דחף אותי לשיחות על חתונה, דמיינתי אירוע משפחתי קטן עם כמה חברים. אבל אז התחילה הקורונה והילדים למדו בזום ולא יצאנו מהבית וביום שישי, כשבבו ראה אותי מדליקה נרות שבת ושאל למה אני בלי מטפחת, עניתי שרק נשים נשואות חייבות בכיסוי ראש. אז בבו אמר 'בשישי הבא מתחתנים'. זה היה בשיא המגפה, פחדתי להביא את הוריי משדרות, רק בן, הבכור שלנו, נסע איתנו לבית הכנסת הגדול בתל־אביב והחזיק את אחד ממוטות החופה. היה שם מניין, חברים של בבו, רבנים שהוא מכיר, הרב שמלווה אותו כבר הרבה שנים ערך את הטקס וזה היה קצר. עשר דקות, אולי רבע שעה. הסתכלנו זה לזו בעיניים, התנשקנו על השפתיים וחזרנו הביתה".
חתונה סודית?
"לא, חתונת קורונה. היה סגר חלקי ולא רצינו לסכן אחרים. העדפנו לעשות את זה צ'יק־צ'ק, כמו אלה שעושים חתונת בזק בלאס־וגאס".
הנשמות הטובות טוענות שהחתונה היתה חפוזה בגלל מצבו הבריאותי של בבו.
"מה? השתגעת? איזה רוע, איזה אנשים רעים. בבו בן 70, אבל בדיקות הדם שלו יותר טובות משלי. כשבבו ואני הכרנו אף אחד לא נתן לנו יותר מחודש ביחד, בהתחלה הזוגיות שלנו הייתה לא פשוטה וכשהיו פיצוצים אפילו אנחנו לא האמנו שנחזיק, אבל אחרי 19 שנה ביחד, בשלב שבו רוב הזוגות מתפרקים, בחרנו להתאחד באופן רשמי. יש אנשים שמשעמם להם, בדיוק ההפך ממני, ולכן הם מדברים. אין לי אינסטגרם ופייסבוק בגלל שלא מעניין אותי לראות מה ההיא בישלה לצהריים ומה ההוא חושב על מזג האוויר. גם לילדים שלי אין אינסטגרם ואפילו לא טיק טוק. הם מסתכלים, אבל אין להם חשבון משלהם. החינוך הטוב ביותר הוא דוגמה אישית וחוץ מזה, מה הייתי מעלה לאינסטגרם שלי אילו היה לי? שקיעה ושקיעה ועוד שקיעה".
השקיעות ביישוב היוקרה ארסוף, קו ראשון לים, אכן יפות במיוחד. שלושה כלבי ענק נוהמים מאחורי השער ("אני אוהבת בעלי חיים גדולים, לכן התאהבתי בסוסים, אבל אני לא מסוגלת להפוך לצמחונית בגלל שסוג הדם שלי, או מינוס, מחייב אותי לאכול מנת בשר בשבוע") והמרפסת שבקומה השנייה ("השטח של הבית גדול מאוד, אבל אין בו יותר מדי חדרים, לא צריך ג'י־פי־אס כדי לנווט") משקיפה על בריכת הענק ("עוד לא פתחתי את עונת הרחצה, קר לי, אבל בן כבר קופץ, הוא רגיל למים קרים, הוא צולל"). הוריה נחים אצלה ממעדני המימונה, "בחג השני של פסח היינו אצלם, כולנו, עם עודד, בנו הבכור של בבו מנישואיו הראשונים, ופתאום קלטתי אותם מדברים על כמה כיף לגור בשדרות", היא מתמוגגת. "ברור שהתערבתי בשיחה. סיפרתי שלגור בשדרות זה חלום. יש שם אוויר טרופי ואנשים אותנטיים, טובים וחמים. עובדה שכבר שנים אני מנסה להעביר את הורי למרכז והם מסרבים. טוב להם שם. הלוואי שהילדים שלי יגדלו באווירה של שכונה, כמו שאני גדלתי, זה ההיפך הגמור מאורח החיים שלהם כאן, כשאי אפשר לזוז בלי גלגלים. בשדרות אפשר לקנות כמה מגרשים ולבנות אחוזה. זה לא יקר. אבל לאף אחד אין פתרון לקסאמים ולטילים. נכון, יש צבע אדום, אבל אם הבית לא נופל עליך אתה נופל במהלך 15 השניות של הריצה לממ"ד. זה פחד אינסופי".
בעל הבית לא בבית?
"אתמול הוא טס. לדובאי. יש לו פגישות עסקים עם אנשים שרוצים להשקיע בלונדון. לא בקמדן מרקט, את זה בבו מכר מזמן, אלא באזור של נוטינג היל".
והוא בריא כארז?
"הלוואי שנזכה לחיות ביחד עד 120. אבל למה אנחנו מדברות על בבו? בשבת הקרובה עולה ברשת העונה האני־לא־סופרת־כמה של 'משחקי השף'. אסף גרניט, מושיק רוט, יוסי שטרית, ארז קומרובסקי שמתלהב מאוד מהלחם שאני אופה, מהמחמצת שאני מגדלת, וארז יודע על מה הוא מדבר, הוא אופה. התחלנו עם 'משחקי השף קונדיטור', אחר כך עשינו את 'אוטו אוכל', וזו העונה החמישית של 'משחקי השף', פרויקט חיי. אנחנו, החמישה, הפכנו ממש למשפחה, יש לנו קבוצת ווטסאפ למתכונים, למדתי מהם המון טכניקות חדשות".
5 צפייה בגלריה
''הפכנו ממש למשפחה''. עם מושיק רוט, אסף גרניט, יוסי בן שטרית וארז קומורובסקי
(צילום: אמיר מאירי)
את אוהבת לאכול?
"יש מישהו שלא אוהב אוכל טוב? לצערי מעולם לא ביקרתי במסעדת שני כוכבי המישלן של מושיק באמסטרדם. בישול מולקולרי, אסקרגו, צפרדעים ויונים. גם אם הייתי מבקרת במסעדה לא הייתי אוכלת דברים כאלה מטעמי כשרות. אני מבשלת למשפחה שלי את כל סוגי הבשרים והדגים, יש לי קבבונים מדהימים, בשבת האחרונה הגשתי שוק טלה, חמש שעות בתנור, וכולם ליקקו את האצבעות. אני מבשלת הכל חוץ מקוסקוס. סורי, בבית אין ביקוש".
מתי יוצא לך לבשל?
"במשך השבוע יש לנו את סיגל, שגם מבשלת נהדר וגם עוזרת לי בהסעות לחוגים, כשאני עובדת או כשאני מתעייפת מהלוך ושוב כמו נהג מונית, אבל בשישי בבוקר אני נכנסת למטבח, שותה קפה ומתחילה לבשל בכיף, בהנאה, עד שהסלולרי נותן לי תזכורת רבע שעה לפני זמן הדלקת הנרות. חשוב לי שהילדים יאכלו בריא. בחורף אני מכריחה אותם לסתום את האף ולשתות משהו שאני רוקחת להם, עם הרבה ויטמינים וכורכום. אין אצלנו ג'אנק פוד, חוץ מפיצה לפעמים, אבל כזאת שיצאה מהתנור שלי. בשנת הקורונה העליתי שישה ק"ג, אני לא מכירה מישהו שלא עלה, כל היום הייתי במטבח, אז עכשיו, במסגרת 'הכיני גופך לקיץ', אני אעשה יותר כושר".
כמה שעות ביום?
"שעות? הגזמת. גם ברכיבה אני שורפת המון אנרגיה. אני עוד לא נוזלת ואני בסדר עם הקימורים שלי. בוטוקס במצח זה חובה מפני שאני מנחה בטלוויזיה עם המון מימיקה, אבל לא מעבר לכך. בבו הבטיח שהוא יהיה הראשון שיגיד לי כשיגיע זמן הפייס ליפט".
בימים אלה היא מתכוננת לצילומי העונה השנייה של "זיגי" ("סדרת נוער עם ערך מוסף של קבלת השונה, הילדים שלי מתים עליה, אני משחקת את אמו של הגיבור הראשי שסובל מתסמונת ויטיליגו") ולעונה החדשה של "שנות השמונים", ולדבריה היא פתוחה להצעות. "גם תיאטרון מעניין אותי. עכשיו, כשהילדים גדלו, אני יכולה לצאת יותר, בתנאי שזה יהיה משהו מכובד שאתחבר אליו, לא מעניין אותי לעשות רק בשביל לעשות".
הכי רחוק מבוהדנה שאחרי הצבא היגרה משדרות לעיר הגדולה וקרעה אותה בגדול.
"נכון, הכרתי את בבו כשהייתי בת 25, בשיא התקופה הפראית שלי. אני זוכרת שזה קרה לפני 19 שנה מפני שנועם בוהדנה, האחיינית שלי, בדיוק נולדה. סיימתי זוגיות של שנתיים עם בחור לא מפורסם, עזבתי את הדירה ועברתי לכמה ימים לחברה עד שאתארגן על עצמי. היא גררה אותי למועדון ובבו, שהוא הכי לא טיפוס של מועדון, הגיע לשם עם חבר שלו, האדריכל אילן פיבקו, אחרי ארוחה עם אלכוהול. כשהוא ניגש אליי ואמר לי 'הסתובבתי הרבה בעולם וראיתי הרבה נשים בחיי, אבל מישהי כמוך לא ראיתי' חשבתי בלב שלי 'זה משפט הפתיחה הכי חזק שלך?' אחר כך הוא שאל אותי אם אני קרובת משפחה של אלבינה, הזמרת אישתאר. הרבה העירו לי על הדמיון בינינו, במצח ובעצמות הלחיים הגבוהות. אחר כך עשינו עוד קצת סמול טוק, לא חשבתי שזה ילך לשום כיוון ונפרדנו לשלום".
ראית מול עינייך את הכפיל של אפולו?
"ברור. גבר החלומות. גבוה, בנוי לתלפיות ונראה מעולה, גם היום הוא שמור נהדר. אפס קשר בין הנראות שלו לכרונולוגיה של הגיל. הוא מקפיד מאוד בלבוש שלו ואין מה לעשות, הדבר הראשון שאני מסתכלת זה סגנון הלבוש. לי יש גם חולשה לנעליים, אני תמיד בודקת מה הגבר נועל. בבו מקפיד על טיפוח ותמיד יש לו ריח משכר. יש לו קול רדיופוני כזה, בטלפון הוא נשמע כמו בן 30. בבו סיפר לי שהוא 25 שנה מעליי, שהוא גרוש".
הוא היה אז רק פרוד.
"נכון, זה הבדל סמנטי בלבד. בדייט הראשון הוא לקח אותי לחוף הרצליה, ליד המלון שבו התאכסן, ואכלנו שקשוקה על הים. עד שהכיר אותי הוא נהג להגיע ארצה רק פעם בחודש ובזכותי קצב הביקורים שלו גבר. גם אני טסתי אליו. סיפור החיים שלו הדהים אותי, הוא גדל ביפו בשכונת ז'אן ראסין שהיתה ענייה, על גבול הפשע, ובנה את האימפריה שלו במו ידיו. כשנכנס לעסקי הטקסטיל עם האחים נקש הוא היה זה שהמציא את הלייקרה בג'ינס וצייר את הסקיצות. בבית הזה, שאליו עקרנו לפני ארבע שנים, כל הציורים הם שלו. ענקיים ומרהיבים. הוקסמתי ממנו ונמשכתי אליו נורא, אבל בהתחלה נפגשנו בסתר, בלי לצאת מהבית. הרגשתי לא בנוח מהעובדה שהוא מבוגר ממני בכל כך הרבה שנים. בגיל 25 גם ידעתי שאני אמורה להתחיל לחשוב על זוגיות ומשפחה, רציתי ילדים, השתוקקתי להיות אמא, ולא ידעתי אם זה עשוי לקרות ברומן עם גבר שאני בגיל של רוני, בתו האמצעית, מעצבת אופנה שחיה בארצות הברית".
איך היא קיבלה אותך?
"אני בטוחה שבהתחלה לא היה לה קל, גם לי זה לא היה פשוט אילו אבא שלי היה מתחיל מערכת יחסים עם מישהי בגילי, אבל היום אנחנו החברות הכי טובות. מילדיו עודד ודנה בבו סבא לארבעה ועד כמה שזה יישמע מוזר, כולנו חברים טובים. וואן ביג פמילי. כולל גרושתו".
הוא יותר מבוגר מאבא שלך?
"לא, אבא שלי בן 80. כחודש אחרי שהתחלנו לצאת הוא נסע איתי אליהם, לשדרות, ואבא שלי שתה איתו בירה. אבא אמר 'מירי היא הבת הכי יקרה לי, היא בת הזקונים שלי' ובבו אמר לו 'אני מבטיח לשמור עליה טוב־טוב'. רבנו הרבה בגלל קנאה איומה. עשיתי לו סצנות של 'לאן אתה הולך? עם מי אתה נפגש?' שנבעו מחוסר ביטחון וגם הוא עשה לי. נפרדנו המון פעמים, לשבוע, שבועיים, חודש, ותמיד הרגשנו שאנחנו חייבים להתמגנט זה לזו. גם נהניתי לצאת איתו לשופינג. אין לי טעם בבגדים, אין לי מושג מה מתאים לי, אני מורידה משהו מהקולב ומודדת וזה נראה עליי כמו מכה, אבל בבו נכנס לחנות כמו סטייליסט פרטי, לוקח מכאן ומשם וזהו, המלתחה מוכנה".
בעבר סיפרת לי שבבו היה זה שהפך אותך לליידי.
"היום, ממרומי גילי, אני יודעת שאז התלבשתי לפעמים בצורה פרובוקטיבית ולא מכבדת. היו לי 12 קעקועים, בבו היה אומר שהקעקועים מתאימים 'לנערת גוגו בווגאס'. הלכתי לטיפולים, רובם ירדו בטיפול הראשון תחת אלחוש, וכשנפטרתי מכולם הסתכלתי על עצמי ולא הבנתי בשביל מה עשיתי אותם".
הורייך לא העירו לך על החיים עם גבר שעדיין נשוי על הנייר?
"לא. הם ראו שטוב לי. הם הבינו, כמוני, שמה שהיה בינו לבין אשתו הראשונה נגמר וכבר לא רלוונטי לחיינו ואני לא הייתי לחוצת חתונה. עברו כמה שנים עד שהוא קיבל גט וגם אז אף פעם לא שאלתי מתי. בבו הכיר אותי אחרי שראה ושבע והיו לו אין ספור נשים בחייו והתעייף מהפייק. כנראה שהפשטות שבי קסמה לו".
5 צפייה בגלריה
''תראי לי עוד מישהי בגילי שמדגמנת בגדי ים והלבשה תחתונה''. מירי בוהדנה
(צילום: שי כהן ארבל)
וכשאת מסתכלת על בני זוג שהיו לך בעבר, כמו אייל גולן?
"הם נראים לי כמו חלק מחייה של אישה אחרת, שכבר מזמן היא לא אני. אני יכולה להיזכר באפיזודות ובאירועים, אבל לא ברבדים משמעותיים. ההתחלה של בבו ושלי היתה בפיקים גבוהים וסוערים, לפעמים הקנאה טישטשה את האהבה, אבל עם השנים והילדים והמשפחתיות שבנינו ביחד הגיעה השלווה. הפאזל הושלם".
בגללו הפסקת לדגמן בגדי ים?
"מה פתאום. בבו אף פעם לא התערב לי בעבודה. מבחינתו אני יכולה לעשות הכל כל עוד זה מכבד אותי ואותו ואת הילדים".
אז למה הפסקת?
"די, עשיתי את שלי. תראי לי עוד מישהי בגילי שמדגמנת בגדי ים והלבשה תחתונה. צריך לדעת מתי להפסיק. מאז שהילדים גדלו אני שומרת מאוד על עצמי ועליהם. הבכור שלי בן 14 ויש לו חברים הורמונליים וזה לא לעניין שהם יסתכלו על אמא שלו בבגד ים. גם כשאני יורדת לבריכה או לים אני תמיד עם פריאו מעל בגד הים. זו בגרות שבאה עם הגיל".
ואם היום היו מציעים לך מיליון דולר לקטלוג ביקיני?
"הכסף אף פעם לא עניין אותי. אפשר לחשוב איזה סכומים מציעים. אנחנו ארץ קטנה. בעבר עשיתי את זה רק מפני שאהבתי את העבודה".
מה סוד הזוגיות שלכם?
"אין סודות. יש בינינו אהבה וכבוד הדדי, הוא הפלס שמיישר אותי ואני מיישרת אותו, וגם יש בינינו המון צחוקים. כל הזמן אנחנו קוראים זה לזו בכנויי חיבה. אנחנו הכי דביקי".
בשבע בבוקר היא מזנקת מהמיטה כדי להכין את הילדים לעמל יומם. "אסתר (עשר וחצי) ורפאל (תשע וחצי) לומדים בבית ספר 'אדם וסביבה' בקיבוץ געש, חינוך על פי שיטת מונטסורי, עם המון פעילויות וחוגים, ובן עלה לבית הספר האזורי בשפיים. בגדול אני סומכת עליהם שיכינו שיעורים ומשתדלת לא להתנהג כמו קרצייה. בקורונה עשיתי להם הום סקולינג. מצאתי מורה פרטי שהגיע אלינו, ארבע שעות ביום, וקידם אותם במקצועות שונים. עבורם זו לא הייתה שנה אבודה. גם לא בשבילי. כשהייתי בגילם חלמתי להיות רופאה, וזה לא יצא, אז באתי בהפוכה. סיימתי קורס חובשים במד"א, קיבלתי ציונים מאוד גבוהים ועכשיו אני מתחילה את השלב המעשי שכולל החייאה, החדרת עירוי וקבלת לידה. אני לא נרתעת ממצבים מורכבים או מדם. שום דבר לא מגעיל אותי".
אם אסתר תרצה לדגמן?
"לא יקרה. אין מצב. אמנם היא מיני מי שלי, שתינו ילידות מזל מאזניים וגם היא חולה סוסים, אבל עולם היופי לא מעניין אותה בכלל. אני, כבר בגיל שבע־שמונה מדדתי את הבגדים של אמא שלי והסתובבתי בבית עם נעלי העקב שלה ועשיתי פוזות למצלמה".
ואם אסתר תתאהב בגבר שמבוגר ממנה ב־25 שנה?
"הוא יהיה מסכן. הוא יצטרך לעבור הרבה אודישנים, של בבו ושלי, ושל האחים שלה, אבל אחרי שיקבל אישור מכולם הוא יהיה מאושר. אסתר מדהימה".