לברן קוקס זוכרת היטב את היום ההוא בחטיבת הביניים. היא הייתה אז ילד נשי בשם רודריק־לברן, שחייו הקצרים היו סיוט. באותו יום ירדה מהאוטובוס ואחריה חמישה ילדים. הם לא יכלו להציק לה באוטובוס כי פחדו מהנהג, אז חיכו בסבלנות שתרד ואז החלו לרדוף אחריה. היא רצה כאילו חייה היו תלויים בכך, כי הם אכן היו. כשהילדים תפסו אותה, הם הרביצו לה עם מקלות של תופים. הורה של תלמיד שראה את הכמעט־לינץ' התקשר למנהל וזה התקשר לאמה של קוקס, שכעסה עליה גם כי לא סיפרה מה הילדים עושים לה, וגם כי לא נלחמה בהם.
עשרות שנים אחרי, לברן קוקס, אחת הטרנסג'נדריות המפורסמות בעולם, אישה מצליחה ומבוססת, הלכה לפני כמה חודשים לטייל עם ידיד בפארק בלוס־אנג'לס. "הייתי עם מסכה וקפוצ'ון על הראש, מנסה להיות אנונימית קצת", היא מספרת, "ואיש אחד עבר לידנו ושאל מאוד באגרסיביות 'מה השעה'. החבר שהייתי איתו אמר לו את השעה, והאיש שאל, 'זה בן או בת?' החבר אמר לו, 'פאק יו', והוא ישר תקף אותו במכות. הוצאתי את הטלפון להתקשר למשטרה והוא ברח".
מפחיד.
"זה קורה לי הרבה. לא תמיד מגיע לאלימות, אבל הטרדות ברחוב זה החיים שלי".
למרות שאת מפורסמת?
"סלבריטאיות לא מבודדת אותך לגמרי. היא נותנת לך הרבה מאוד פריבילגיות, אבל בסוף, כשאני יוצאת לרחוב, אני טרנסג'נדרית שחורה, וזו אולי הזהות הכי מאוימת בעולם. המספרים של טרנסג'נדריות שחורות שנרצחות בארה"ב מזוויעים, זה מפגש קטלני בין טרנספוביה, מיזוגיניה וגזענות".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
את מפחדת ללכת סתם ברחוב?
"אני בת 49, ולא היה יום בחיי שבו הרגשתי בטוחה ללכת ברחוב. הטראומה כבר מולחמת לתוך מערכת העצבים שלי. אני תמיד נזהרת וחושבת פעמיים על לאן אני הולכת ומתי. זה לא פשוט לחיות בפחד, יש ימים שאני מתעוררת ואני שוב הילד שהרביצו לו עם מקלות תופים. מה שקרה בפארק היה מפחיד ונורא, אבל לא הייתי משתמשת במילה 'מפתיע'".
ב־2014 הייתה לברן קוקס לטרנסג'נדר הראשון על השער של מגזין ''טיים'', תחת הכותרת ''נקודת המפנה הטרנסג'נדרית''. זה היה אחרי העונה הראשונה של ''כתום הוא השחור החדש'' - לנצח האמא של נטפליקס לצד אבא ''בית הקלפים''. צונאמי שוויון הזכויות ללהט"ב שטף אז את אמריקה. טרנסג'נדרים עדיין נשארו חצי צעד מאחור, אבל גם זה היה גן עדן לעומת הגיהינום שקדם לו.
לפני כן עשתה קוקס קצת ריאליטי, והתפרנסה בעיקר מהופעות בניו־יורק, אבל ''כתום'' הייתה הפעם הראשונה שבה סדרת טלוויזיה במיינסטרים ליהקה טרנסית לדמות של טרנסית - סופיה ברסט, שישבה בכלא על הונאת כרטיסי אשראי כדי לממן ניתוח לשינוי מין. קוקס התגלתה לא רק כשחקנית מוכשרת אלא גם כאדם שטרנסג'נדרים נזקקו לו כדי להקסים ולהמס לבבות קשים. זה היה קצת דומה למה שעשתה אלן דג'נרס שנים קודם, אבל ההתמקמות של קוקס במיינסטרים הייתה אפילו מהירה יותר. קולנוע, טלוויזיה, הפקות עצמאיות, ג'וב ככתבת השטיח האדום המובילה של ערוץ E! שתביא את הפרספקטיבה שלה לכל אירוע הוליוודי גדול, ועכשיו גם פרזנטורית של מותג מיינסטרים מוכר.
כשחברת סודהסטרים פנתה לקוקס והציגה לה את הרעיון לקמפיין שבו תוצג ותאויר כגיבורת־על, קוקס נחנקה מהתרגשות. "אני עדיין מתרגשת כשאני רואה את הקליפ", היא אומרת בשיחה מביתה בלוס־אנג'לס, "כולם רוצים לאהוב גיבורי־על. אנשים לא מכירים עולם שבו טרנסג'נדרים נתפסים כגיבורי־על, אבל אני יודעת שיש לנו מקום מקודש בהרבה תרבויות עתיקות, ואנחנו צריכים לקחת את המקום שמגיע לנו גם בתרבות גיבורי־העל".
קוקס בקמפיין של סודהסטרים
כמי שיודעת היטב איזו משמעות יש לכל צעד שלה, קוקס לקחה בחשבון את האפשרות של תגובת־נגד לעבודה עם חברה ישראלית, בוודאי כזו שיש לה היסטוריה סוערת. בדיוק בשנה שבה הופיעה קוקס על השער של ''טיים'', הפכה סקרלט ג'והנסון לפרזנטורית של סודהסטרים, מה שעורר אז היסטריה בקנה המידה של בן אנד ג'ריס. קוקס חשבה על הכול, והחליטה שהסיכון שווה. "קשה להיות דמות ציבורית ולא לחשוש מתגובת־נגד, או מתרבות הביטול, אבל אני רוצה שיהיה לי אומץ לעשות את מה שאני יודעת שהוא הדבר הנכון. המסר של הקמפיין הזה היה חשוב לי מדי".
כחלק מההכנה ערכה קוקס שיחת זום עם דנה אינטרנשיונל, והיא אפילו לא מנסה להסתיר את ההערצה אליה. במבט היסטורי, דנה היא גיבורת מאבק לזכויות אדם ופורצת דרך שקוקס מרגישה, בצדק, כי היא עומדת על כתפיה. היא אפילו זוכרת את השנה שבה דנה זכתה באירוויזיון.
"1998 הייתה השנה שבה התחלתי את השינוי הרפואי שלי", אומרת קוקס, "העולם היה כל כך שונה אז. זה שישראל בחרה בדנה לייצג אותה באירוויזיון היה מהפכני ושנוי במחלוקת ומלא השראה, אבל בסופו של דבר היא זכתה בתחרות פשוט כי היה לה שיר נהדר וקול נהדר. בשנות ה־90 ידעתי שבהרבה מקומות, לא רק בישראל, יש תרבות של טרנסג'נדרים, אבל בארה"ב בכלל לא דיברו על זה. דנה עזרה לי להרגיש פחות לבד. היא מגדלור נוצץ בהיסטוריית המאבק לשוויון טרנסג'נדרי".
את דנה של ארה"ב.
"כשהייתי מועמדת לאמי ב־2014 וניסיתי לעכל מה זה אומר, ראיתי ריאיון עם סידני פואטייה, שהיה השחקן השחור הראשון שזכה באוסקר. הוא אמר, 'הכול טוב ויפה, אבל אני לא יכול להיות היחיד'. זה עזר לי לשים את עצמי בפרופורציות, מה שחשוב הוא לא המועמדות שלי לאמי, אלא מה בא אחרי".
בישראל, למשל, יש היום באזז גדול וחיובי סביב שופטת כדורגל טרנסג'נדרית.
"באמת? שופטת כדורגל? וואו. מה שמה?"
ספיר ברמן.
"מאוד מרגש. כשאני חושבת על אישה טרנסית שהיא שופטת כדורגל ומתקבלת יפה בעולם מאוד גברי, כשאני מסתכלת על הקשת הארוכה של ההיסטוריה, באמת מדהים כמה התקדמנו. היום יש לילדים טרנסים על מי להסתכל, וגם יש להם דרכים להתחבר ביניהם באינטרנט. זה גורם לך להרגיש פחות לבד ונותן תחושה של 'זה מי שאני וזה בסדר, אני לא לבד'. רחוק מאוד מהרגשת ה'מה לעזאזל דפוק אצלי' שאני גדלתי איתה. מתברר שזה לא היה סוף העולם כשאישה טרנסית הלכה לאירוויזיון, או הייתה מועמדת לפרס האמי או כשהיא שופטת כדורגל".
קוקס נולדה במוביל, אלבמה, עם אחיה התאום, המוזיקאי M למאר, שגילם את גרסת טרום־המעבר שלה ב''כתום הוא השחור החדש''. היא לא הכירה את אביה, ואמה עבדה קשה מאוד כדי לגדל שני ילדים שחורים באחת המדינות הגזעניות בארה"ב. הנשיות של לברן לא הקלה את החיים. "הייתי מאוד יצירתית", סיפרה קוקס בעבר, "התחלתי לרקוד בגיל צעיר מאוד. התחננתי בפני אמי שתכניס אותי לשיעורי ריקוד והיא הסכימה, אבל לא הסכימה שאלמד בלט. היא חשבה שזה הומוסקסואלי, וגם ככה תמיד הייתי מאוד נשית והציקו לי, התגרו בי ולעגו לי".
כשקוקס הייתה בכיתה ג' התקשרה המורה לאמה ואמרה לה, 'הבן שלך יגמור כדראג קווין בניו־אורלינס אם לא נכניס אותו לטיפול מיד'. האם אכן לקחה את הילד לטיפול, ולברן הבינה מהר שכנראה אין דבר יותר גרוע מאשר לגמור כדראג קווין בניו־אורלינס. "חשבתי שזה אומר שאני כישלון, שאני אדם נחות שלא יכול להצליח", סיפרה קוקס בעבר, "אמי הייתה מורה, היא טיפחה את אחי ואותי להיות אנשים מצליחים. הבהירו לי שלהיות טרנס, או ללבוש שמלה, זה לא משהו שמתחבר להצלחה, אז פשוט הדחקתי את זה. רציתי להיות מפורסמת יותר מכל דבר אחר".
בכיתה ו' הפכה המשיכה שלה לבנים למוחשית, אבל בכנסייה היא למדה שמדובר בחטא. "דמיינתי שסבתא שלי מסתכלת עליי מלמעלה ויודעת מה אני חושבת. הידיעה שאני מאכזבת אותה הרסה אותי". באותה שנה בערך, בסביבות גיל 11, פתחה קוקס את ארון התרופות ובלעה בקבוק כדורים בתקווה שלא להתעורר. עד היום היא לא יודעת מה בלעה. היא התעוררה עם כאב בטן נוראי.
אחרי ניסיון ההתאבדות קיבלה קוקס סוף־סוף אפשרות לעבור ללמוד מחול בבית ספר לאמנויות באלבמה, "מה שהציל את חיי". בשנות העשרה המאוחרות הגיעה לניו־יורק והחלה את תהליך ההתאמה המגדרית. חיי הלילה בעיר הגדולה פירנסו אותה, ואפילו במהלך העונה הראשונה של ''כתום'' עדיין עבדה במסעדה בלואר איסט סייד. היא רצתה להיות מלצרית וסיימה כדראג קווין. "זה היה משפיל", סיפרה ל'גרדיאן', "הופענו במסיבות רווקות בפני בנות שהיו באות מכל רחבי ניו־יורק כדי לחגוג עם הפריקים".
בעונה השנייה כבר לא הייתה צריכה קוקס לעסוק בחלטורות, ומאז היא עובדת כמעט בלי הפסקה. עם השנים גם מציעים לה פחות ופחות תפקידים של עובדת מין. מאידך, היא נוגעת ב־50, שגם ככה הוא גיל לא פשוט לנשים בהוליווד.
"תמיד עמדתי מול מכשול כפול", אומרת קוקס, "הרי כשפרצתי כבר הייתי אחרי גיל 40. הציעו לי השנה פעמיים תפקיד של מנהלת בית ספר או בת זוג של אישה בת 60. לא לקחתי אף הצעה. היום אני יכולה להרשות לעצמי להיות בררנית. לפני פחות מחודש יצא Jolt, סרט אקשן עם קייט בקינסייל וסטנלי טוצ'י, שבו אני מגלמת שוטרת. זה לא תפקיד שחשבתי שאקבל בסרט הוליוודי".
כשקוקס עובדת, היא נמצאת בבועה והיא יודעת את זה. כשהיא חוזרת הביתה, היא קוראת על עוד טרנסג'נדרית שנרצחה - בחצי השנה הראשונה של 2021 נרצחו בארה"ב 33 טרנסג'נדרים, כמעט כולם נשים שחורות ולטיניות - או על עוד חוק אנטי־טרנסג'נדרי שהועבר בידי פוליטיקאים שמרנים באמריקה. זה קורה דווקא כשבבית הלבן יושב ג'ו ביידן, נשיא שנחשב בעל ברית של הקהילה ובין היתר מינה טרנסית ראשונה, רייצ'ל לווין, לתפקיד סגנית לשר הבריאות.
"יש נראות חסרת תקדים של טרנסג'נדרים בתקשורת, בבידור וברשתות החברתיות", אומרת קוקס, "אבל מה ששומעים פחות זה את תגובת־הנגד. בשנים האחרונות עברו בכל מיני מדינות עשרות חוקי אנטי־טרנס שמתמקדים בילדים. זה ממש קורע לב לראות באיזו התלהבות ואגרסיביות האנשים האלה מנסים לפגוע בילדי טרנס".
כיוון שהיא לא יכולה להעביר חוקים בעצמה, ממשיכה קוקס לעשות את מה שהיא כן יכולה, שזה בעיקר לשים את עצמה בחזית. חלק מהמחיר הוא חיי אהבה פומביים מאוד. היא ניהלה במשך שנתיים רומן מצולם היטב עם קייל דרייפר, בעלי חברת הקלטות, ואפילו על הפרידה ב־2019 הודיעה באינסטגרם. עכשיו היא מנסה בדיוק את ההפך ומגוננת על זהות החבר הנוכחי שלה, שצעיר ממנה ב־20 שנה.
"אחרי שהקשר האחרון שלי הסתיים, הייתי הרוסה", אמרה קוקס לאלן דג'נרס, "אני טרנסית שחורה בת 49, שהיא גם קצת מפורסמת, ואני מרגישה שזה נס שמצאתי אהבה שוב. החבר הנוכחי שלי מעולם לא יצא עם טרנסג'נדרית. אחת הבעיות הגדולות שלנו היא שלעיתים קרובות עצם הנשיות של אישה טרנסית מתקבלת בספקנות במקרה הטוב. הרבה אנשים לא רואים בנו נשים. לכן, גברים שנמשכים אלינו מיד מתויגים כהומואים, וזה מרתיע הרבה גברים מלהיות פומביים במערכות היחסים האלה. אז צריך להגיד שוב, לא, גברים שנמשכים לנשים טרנסיות נמשכים לנשים, הם לא הומואים".
סיפרת שיצאת עם הרבה יהודים.
"או כן, יצאתי עם המון גברים יהודים כשגרתי בניו־יורק. זה היה כל כך מוזר, לא חיפשתי אותם אבל מצאנו זה את זה".
מיעוטים נרדפים.
"או מיי גאד, אולי. עם רובם היה לי ניסיון נחמד. החבר היהודי האחרון שהיה לי אפילו לקח אותי לעשות שבת עם המשפחה. היה מעניין".
פורסם לראשונה: 07:47, 13.08.21