כסף לא יכול לקנות לך אהבה, אבל הוא יכול לקנות לך הרבה סמים. המון. תשאלו את גל ששון, הבן של מוריס ששון, מלך הג'ינסים של שנות ה־70, ומלכת היופי לשעבר נילי דרוקר. הנה, הוא מושיט את היד ומראה קעקוע על הזרוע של גרם מדרגות, עץ מנותק מהאדמה ובקבוקון שעליו כתוב "קטמין", סם מסיבות פופולרי ובמקור חומר הרדמה לבעלי חיים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
- בתו של יהודה בארקן: "אבא לא היה מעורב, אבל הוא כיפר על זה"
"לא עשיתי שום דבר חוץ מזה ובסופו של דבר זה משהו שמשתמשים בו באמבולנסים ובניתוחים", הוא מסביר. "זה לא חומר שאמורים לעשות כל יום, ולמרות שזה לא סם ממכר, תמיד צריך יותר ממנו, עד שהגעתי לנקודה שזה לא משפיע בכלל ולא יכולתי לחזור להשתמש בזה יותר. והגוף דחה את זה לגמרי. הייתי צריך את ה'קיי' (הכינוי לקטמין ‑ ט"ג) כי הוא עשה אותי לאדם בלי רגשות. המדרגות בקעקוע הן פתח לעולם שחור. יש לי גם קעקועים שמזכירים לי את אמא שלי ואח שלי".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
זה מקרה קלאסי של אדם שהיה לו הכל ולא היה לו כלום. אבא מפורסם, אמא נערת זוהר, כסף, מסיבות, טיולים נוצצים. בן לזוג המלכותי - "מלך הג'ינסים" ו"ברוק שילדס הישראלית". אביו, איש העסקים מוריס ששון, הקים בשנות ה־70 את אימפריית האופנה העולמית "ששון ג'ינס" - מותג ג'ינס המעצבים הראשון בעולם. כמה גדול היה מוריס ששון בארה"ב? רק נאמר שהוא הקדים מעצבים כמו קלווין קליין, ובשנות ה־80 הופיע בסרטון פרסומת למותג זמר בשם אלטון ג'ון.
כשנישא לנילי דרוקר, היא הייתה דוגמנית בת 19 והוא איש עסקים בן 37, יחד עברו לניו־יורק ובהמשך להונג־קונג, עד שהשתקעו בארץ בשנות ה־90. “אבא שלי נחשב למעצב אופנה גדול, וכן, אלטון ג’ון עשה לו פרסומות. הוא היה עם האנשים הכי חזקים שיש, היה יוצא עם בלונדי, עם אלטון ג’ון, עם ג’ון לנון. היום הוא בן 72. נולדתי כשהוא היה בערך בן 46 ואמא שלי הייתה בת 28. גם בין אחותי (אל) לבן זוג שלה (ג'ורג'י אקירוב, בנו של המיליארדר אלפרד אקירוב) יש פער של 20 שנה".
אבל רצף של טרגדיות ניפץ את האידיליה. אמא שלו שמה קץ לחייה באפריל 2017, כשהיא בת 48 והוא בן 20. כעשור קודם לכן, הוא איבד את אחיו מור, שבגיל 18 נפל מהקומה השישית שבה גרה המשפחה בשכונת נווה אביבים בתל־אביב. "אמא תלתה את עצמה וניסו לא לומר לי את זה", הוא חושף. "גיליתי את זה אחרי שהיא נפטרה, בבית חולים. בסוף נתנו לי לבוא לשם, אבל זה היה כבר מאוחר מדי. היא שכבה שם ארבעה ימים, כמה זמן במצב של צמח".
זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שפגשת אותה?
"לא פגשתי אותה הרבה זמן, אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שישבנו. אני זוכר את שיחת הטלפון האחרונה, ולא דיברנו בה על המצב. על הדיכאון שלה גיליתי אחרי כי החביאו ממני. יש אצלנו חוקים במשפחה על מה מותר לדבר, אחרת, הייתי אומר הרבה דברים, אבל יש הרבה רגישויות. הלוואי ויכולתי לדבר יותר".
היה לך כעס כלפיה?
"בהתחלה חשבתי איך לא חושבים עליי, אבל אז כל הכעס הלך למי שהיה מסביבה וראיתי אותם יותר אשמים במה שקרה. אמא שלי באמת לא הייתה שייכת לברנז’ה. היום כשאני חושב עליה, היא הייתה בן אדם שיצרו אותו מורכב מדי. אישה פשוטה ששמו במקום הכי הפוך מפשוט".
בן כמה היית כשאחיך נפטר?
"אני הייתי בן 12. הוא בא לארץ מביקור בהוואי, הוא היה גולש והיה באותו יום חולה מאוד, עם חום גבוה של 42. אחרי שהוא נחת, הוא הגיע לבית ברמת אביב ותיכנן ללכת לישון. ומה שקרה זה שהוא רץ בבית, נתקע במעקה של המרפסת ועף מקומה שישית. הייתי בבית ספר, אף אחד לא היה בבית. ראו אותו השכנים. אני זוכר איך אני חוזר מבית הספר, וכל השכונה התאספה מתחת לבניין שלנו. התקשר חבר ואמר לי, 'רציתי לבדוק אם אתה מת'. לא הבנתי על מה הוא מדבר איתי, ואז התקרבתי לבית וראיתי אמבולנס מרחוק. חשבתי שזה אבא שלי, התקף לב אולי. לא דמיינתי שזה קשור לאח שלי. כשהתקרבתי לאנשים כולם אמרו, 'הוא לא יודע, הוא לא יודע', אחותי ואבא שלי לקחו אותי הצידה ואל אמרה שאח שלנו נפטר".
מה קרה שם? מהאופן שבו זה סוקר אז בעיתונות, נרמז לניסיון התאבדות.
"לא, זה לא היה הוא. זה לא התאים לאופי שלו, הוא היה בן אדם מאוד שמח וגם אף אחד לא יטוס במטוס 30 שעות וינחת ויעשה את זה בבית שלו. מה שקרה הוא מסובך: היה לו חום מאוד גבוה והיו לו הזיות. הוא היה לוקח משככי כאבים, וקרה לו מקרה דומה של הזיות שנתיים קודם. הפעם לא היה אף אחד בבית שיעזור לו ויטפל בו. הוא פשוט רץ מתוך שינה. לאמא שלי היה מאוד קשה עם הדבר הזה. היא התכנסה לתוך עצמה. אבא שלי נעלם, התחיל ללכת לבית כנסת שלוש פעמים ביום. הוא לא ניסה לחזור בתשובה, הוא היה מסביר לי שהוא מתפלל כדי שהנשמה של מור תגיע כמה שיותר גבוה".
ועליך, איך זה השפיע?
"בהתחלה לא ידעתי כל כך איך לקבל את זה. לא עיכלתי את זה. ואני הייתי האדם היחידי שמתפקד. הרגשתי לבד".
מה זה אומר?
"הייתי יכול להזמין כמה חברים שאני רוצה, לעשות מה שאני רוצה. לא היו לי חוקים, לא גדלתי עם עונשים או מגבלות. אמא שלי הייתה אומרת על כל דבר כן. לא הייתי צריך לבקש אישור לכלום, אם הייתי רוצה להביא אחרי בית ספר חבר אחד או חמישה, לא הייתי שואל קודם. תמיד היה מקום ואוכל לכולם".
אתה ואמא הייתם קרובים?
"מאוד. היה לה מאוד קשה, לקח לה שנים להמשיך מזה, ואני מבין אותה בהרבה מובנים. אני לא כועס על ההחלטות שלה, אני יכול רק לתאר מה היא עברה".
היית בטיפול נפשי בתקופה הזאת?
"לפני שמור נפטר לא, אבל אחרי כן. לא ממש שיתפתי פעולה, הייתי הולך למטפלים ולא משתף פעולה בכלל. עכשיו אני מבין שאני עושה את זה בשבילי. אחרי שאמא נפטרה היו סימנים של מצוקה שאני מבין היום, ובמקרים כאלה אני תמיד נשאב או לעשייה קיצונית או לשיעמום ושניהם לא טובים".
אמא הייתה דיכאונית?
"זה התחיל הרבה יותר מוקדם. אמא שלי הייתה בדיכאון אחרי הלידה שלי, אז נטישה בפעם הראשונה חוויתי כשהייתי בן חודש. היא אושפזה והייתה חייבת טיפול, כי היא נכנסה לדיכאון ממש רציני. אחרי שמור נפטר היא בכתה הרבה ואני הייתי מנחם אותה. היינו משפחה לא יציבה במיוחד, כל אחד הלך בדרך שלו ואני הייתי קרוב לאמא שלי ולאח שלי, ואחותי ואבא שלי יותר קרובים אחד לשנייה. אני תמיד אומר שלפעמים מהמרים על סוסים שלא מנצחים. אני הימרתי על החצי משפחה שלא נשאר".
זה כואב.
"אחי היה הדבק של המשפחה, הוא השאיר את כולם יחד וכשהוא הלך התפצלנו. הוא היה הכי יציב, פשוט הבן אדם הכי טוב במשפחה. כשאמא שלי ואחותי היו רבות או כשאני ואבא היינו רבים, הוא תמיד היה באמצע כדי לפייס. אחרי שמור נפטר, גם אני הסתגרתי קצת. הרגשתי שלא מבינים אותי ולא יודעים איך להתנהג איתי, מה להגיד או לא להגיד. כולם בשכונה הכירו את הסיפור וכולם הכירו את אח שלי, אבל לא ידעו להכיל. הדחקתי הרבה מהילדות, זו כנראה דרך להתמודד עם כל מה שהיה".
אתה מתאר ילדות מאוד לא מקורקעת, כל אחד במקום אחר על הגלובוס, וגם כשקרובים עדיין נשמר הריחוק.
"כן, והיום אבא שלי מנסה לתקן את זה וזה לא ממש מצליח. הוא מנסה להיכנס לחיים שלי אחרי שעבר הזמן המתאים לעשות את זה. עם כל מה שרצו לתת לי, לא ידעו לתת לי מה שהייתי צריך. דוגמה קלאסית לאנשים שיש להם הכל ואין להם כלום".
זה דבר קשה לומר.
"כן, כי אני רואה את התוצאות, אני עכשיו משלם על התוצאות. ואני מבין שהייתי צריך לעשות דברים אחרת, ללכת בדרך שלי. אם פעם הייתי רוצה לעשות כסף, היום אני רוצה פשוט להיות שמח ויציב, את הדברים הכי בסיסיים בעולם".
לפני שאמא מתה בנסיבות מצערות, ראית שמצבה מידרדר?
"לא, שמעתי רק מה שרצו שאני אשמע. הסתירו ממני הכל. הייתי בהוואי בתקופה הזאת, בקושי מתקשר הביתה. היה לי ממש טוב שם, יכולתי להתנתק. מה שקרה לה היה פתאומי, לפחות עבורי. לא אמרו לי גם שהיא הייתה בבית חולים. יש לי הרבה צלקות מהעניין הזה, זו התקופה הכי קשה עם המשפחה כי הרבה דברים לא קרו כמו שרצינו, וכל אחד כעס על השני. אני זוכר שאבא התקשר אליי, אמר שאמא שלי בבית חולים ולא הוסיף יותר מדי. ואז היא השתחררה הביתה, שוב חזרה לבית החולים ובפעם השנייה היא לא יצאה מזה".
קורונה או לא, בקיץ האחרון הוא טס לאיביזה ומאז הספיק לבקר בעשר מדינות שונות. קצת לפני שהמגפה פרצה לחיינו, הוא נכנס לעולם המסיבות של הקהילה הגאה ונשאב לתוך מאורת ארנב כימית. "לפני הקורונה התחלתי לצאת למסיבות ונכנסתי למעגל של הקהילה הגאה ומהר מאוד נשאבתי לעולם הזה, בלי עבודה ובלי שיש לי יותר מדי מה לעשות. עד הקורונה לא נגעתי בשום סם, אלכוהול אני שונא ולא שותה בגלל שזה משמין ואכפת לי מהקלוריות. לקח לאבא המון זמן לשים לב למה שקרה לי, לכולם לקח זמן. יש לאבא מכון כושר בתוך הבית והייתי בא להתאמן אצלו בכל בוקר, עם מאמן או לבד. הייתי אז בלופ של לאכול בריא ולהתאמן, וכפרס הייתי נותן לעצמי אחר כך לעשות שטויות. זה המקום שהייתי משתחרר בו.
"אבא ראה אותי כל הזמן אבל לפני קצת יותר משנה הגוף התחיל להשתגע, התחלתי לרעוד ולא נתתי לזה להשפיע לי על הספורט. הייתי מגיע להתאמן, רועד והוא היה שם לב. אז הייתי ממציא כל מיני דברים שקרו לי, שאני רועד מהאימונים. אבל הרעידות הביאו אותי למצב שאני לא מתפקד פיזית אחר כך, אז החלטתי שאני מפסיק לגעת בכל הדברים האלה. לקח לי חודשיים בבית, הייתי בבית והיה לי מאוד קשה. וברגע שראיתי שזה גדול עליי, החלטתי שאני צריך ללכת למרכז גמילה. ועכשיו יש לי כל כך הרבה ביטחון וכוח שאני מרגיש שבחיים לא היה לי. יש שם הרבה מאוד אנשים שלא היו להם גבולות, שגדלו עם מטפלות במקום הורים, כל מיני סיפורים".
בעצם הלכת למסיבות כדי להשתלב בקהילה, כדי להרגיש חלק ממנה. וקיבלת כאפה.
"אף פעם לא חשבתי שמנצלים אותי, אבל שם זה היה כל כך ברור. קיבלתי כאפה רצינית. תמיד נתתי מה שאני יכול לתת, אבל נכוויתי כל כך מהאנשים שיצאתי איתם. אין לי בעיה של כסף ותמיד הרווחתי, והבנתי שקניתי לעצמי אנשים וזו הרגשה הכי גרועה שיכולה להיות. שהם רואים בך כסף. אחרי המסיבה הייתי מזמין לבית חברים והיה יוצא ש־60־80 אנשים באים. אבל בשנייה שעליתי על דרך נקייה לגמרי, לא שותה ולא עושה סמים ולא נוגע בשום דבר שמשנה תודעה, הם התרחקו. ואצלי אין באמצע, כשאני עושה אני עושה עד הסוף. הרבה שם המשיכו איתי למכון גמילה, ואתה פתאום מבין שלאנשים האלה דווקא כן יש כסף. אנשים שהתעלקו על אחרים, יש להם מלא כסף. זאת גמילה שהיא סוג של ריזורט ואנשים שם מאוד מפונקים, משלמים שם 30־40 אלף שקל. לוקח מינימום שלושה חודשים כדי לעשות את זה, וזה אם אתה פתוח בראש".
מה קיבלת בתהליך הגמילה שם?
"אני לא יכול להיות האחד שאומר אם זה עובד או לא עובד. בהתחלה הייתי מאוד נגד והייתי עושה בעיות, ואז השלמתי עם זה ופתאום הכל מתחיל להיות יותר פשוט. אבל שמעתי ש־97 אחוזים ממי שנכנס למכון גמילה חוזרים להשתמש. סטטיסטיקה מאוד קשה. בגלל זה הייתי שם יותר מפעם אחת. אומרים לך שאתה צריך להתנתק מהמון דברים, לא לשתות אלכוהול, לא לעשן כלום. אז הייתי בן 24 והיה לי קשה מאוד לקבל את זה. כאילו, אין סיכוי, איך אני אחיה?"
יש שם גם נשים?
"יש נשים אבל מעט, והן בעיקר על אלכוהול והפרעות אכילה, פחות סמים".
איך היה שם? זוכר את הסדר יום? זה נשמע סוג של מחנה קיץ כזה.
"זה מכון הגמילה הכי יקר בארץ. זה רק מרגיש כאילו זה בית סוהר, אבל לא באמת. יש בריכה, יש ג'קוזי, אתה יכול גם לצאת מפעם לפעם. האח הגדול לא מתקרב למה שהולך שם. זה מהבחינה הזאת שמשחקים לך בראש, אלא שאומרים לך כשאתה נכנס לשם, 'תקשיב, אל תחשוב. תעשה רק מה שאומרים. פשוט תקשיב'. וגם יש הרבה צחוקים, בלגנים, ריבים, מכות לפעמים. אנשים מנסים לברוח, או מנסים להבריח כל מיני דברים לתוך המקום. מישהו, למשל, הזמין בקבוק וודקה עם מונית וביקש שיעבירו לו דרך גדר קטנה. הוא עטף אותו בשקית אטומה, שם ליד הפח וקלטו אותו במצלמות של המקום. העיפו אותו. כל מה שנשאר לך זה לצחוק עליו, זה צחוקים שרק מכורים יבינו. התחלופה של האנשים היא לא נורמלית, מעטים אלה שמצליחים להישאר לטיפול. אני נכנסתי ויצאתי משם - פעם אחת שבוע, פעם שנייה יומיים, פעם נוספת עוד שבועיים. עד שהחלטתי שאני צריך לשים גבולות מסוימים, אז חתמתי להם ושילמתי בעצמי לתוכנית של שלושה חודשים והתחלתי אותה בגישה קצת שונה".
העובדה שאתה זה ששילם ולא אבא, גרמה לך להיות מחויב יותר לתהליך?
"כן, בסופו של דבר הרגשתי שוויתרו עליי כולם, ולא היו לי יותר מדי אפשרויות אחרות. לא האמינו שאני אכנס ואעשה את העבודה, לא האמינו שאני אשאר יותר מיומיים, אבל התחייבתי והצלחתי".
מה בסיבוב הזה גרם לך להישאר שם?
"לסמים לוקח שלושה־ארבעה ימים לצאת מהגוף, אבל עם כדורי מרשם, אני עד עכשיו מרגיש שאני לא במאה אחוז עצמי. בארצות־הברית הרבה אנשים לוקחים כדורי מרשם ודברים מאוד קשים, אני לקחתי קלונקס, זה הדבר הכי פופולרי שיש, אבל גם מאוד ממכר, זה לא נורמלי. לאנשים שלקחו אופיאטים תהליך ההתנקות יכול לקחת שלושה חודשים, והם עוברים גיהינום בדרך".
מה המצב שלך עכשיו?
"אני בסוף הטיפול. החיים שלי השתנו, עברתי חינוך מחדש. למדתי לשים את עצמי ראשון ולא לפעול מתוך לרצות אנשים. יש לי כמה אנשים שאני מגדיר כחברים, אף פעם לא הערכתי קודם כמה שניים־שלושה אנשים נכונים יכולים להיות מספיקים".
השהות שם החזירה אותך לכל מיני סיטואציות, גרמה לך לחשוב על מה שעברת?
"התחושות של חוסר אונים, הסתובבתי במקומות הכי נמוכים בנפש כשהייתי שם. נשארו לי הרעידות בידיים, אני לא יודע אם זה יעבור אי פעם, אני מאמין שזה ילך ויפחת. שאלתי חברה שעברה אותו הדבר אם הרעידות שלה ירדו אחרי חצי שנה שהיא נקייה והיא אמרה שלא. דפקנו את עצמנו קצת".
אמרת שפגשת במכון הגמילה אנשים שהכרת.
"יצא שבקורונה גם החברים מהקהילה הגיעו יחד איתי לאותו המקום, לגמילה. חשבתי שהכרתי חברים לחיים והבנתי שזה ממש לא היה זה. זה היה בולשיט. היו שם הרבה אנשים רעילים ומנצלים, כל אחד שם היה בשביל עצמו. היו יכולים להיות בערך 50 אנשים שאני מגדיר אותם כחברים ובשנייה שהפסקתי עם הסמים, כולם נעלמו. ואף אחד לא שולח הודעה ואף אחד לא מתעניין. ובאפליקציות כמו גריינדר, דווקא לשם לא נכנסתי הרבה, כותבים לך שתי מילים ואז שואלים ישר, 'אתה אקטיבי או פסיבי?' וזהו".
הוטרדת מינית בקהילה?
"היו כמה פעמים ששמו לי סמים בתוך המשקאות. אני שותה ופתאום אני מתחיל להרגיש שונה. שמו לי ג’י, סם אונס, שזה הכי גרוע שיש. אני זוכר את עצמי הולך לשירותים, מקיא ולא זוכר כלום, ואיכשהו מגיע ככה הביתה. אני מקווה שלא עשו לי כלום באותה סיטואציה שאני תחת השפעה, אני לא יכול לדעת כי אני לא כל כך זוכר. אני עוד גבר, אבל בנות שהיו מקבלות את הסם הזה, היו לוקחים לבתים ועושים איתן מה שרוצים. האמת שבדרך כלל חברים היו עושים את זה, שמים את הסמים במשקה. לא בקטע רע, הם רוצים להיות בסטלה ורוצים להעביר את זה הלאה. כי אם אתה תחת השפעה, אתה רוצה שגם אנשים סביבך יהיו תחת השפעה. כל הקטע הוא שאתה לא שם לב ששמו לך. הם לא מבינים כמה זה מסוכן, ועם הסמים של הקהילה הגאה, ערבוב של אלכוהול זה הרבה יותר קיצוני".
אחותו הבכורה, אל, הלכה גם היא בדרכם של הוריהם והפכה למעצבת אופנה עם קריירה בינלאומית, שמלבישה גם את בר רפאלי ויעל גולדמן. בזמן הזה, גל הלך על עסקי הנדל"ן. "הייתי לוקח בניינים כאן בנווה צדק או בכרם התימנים, משכיר אותם ל־10־20 שנה, חוזה ארוך מאוד, לוקח בכוונה דירות שנראות זוועה והיו ב־3,000־4,000 שקל בחודש. הייתי משפץ אותן ועושה עליהן 12־14 אלף שקל. הייתי עובד עם חברה שמביאה ריהוט, היה לי אתר כמו של אייר־בי־אנד־בי רק שלי. והיו לי לקוחות קבועים, הייתי מטפל בדירות של משפחות מאוד עשירות, או שלוקח 20־30 אחוז מאנשים שאני רק אנהל להם את הדירה, או שהייתי משכיר בעצמי ומשפץ ומרהט. הייתי עובד משבע בבוקר עד 12 בלילה כל יום, ככה שנה וחצי, ולפעמים בשלוש בבוקר אנשים מאבדים מפתח. זו הייתה עבודה ממש־ממש קשה".
מי השקיע בך בהתחלה?
"התחלתי עם הדירה שלי בנווה צדק, ששיפצתי והתחלתי להשכיר באייר־בי־אנד־בי. אמרתי לעצמי שאם אצליח לקבל עליה אלף שקל ללילה, אני טס לאיביזה בזמן שיתגוררו בה. ושכרו אותה לשבועיים, אז קניתי כרטיס. עד שחזרתי משם הדירה כבר הייתה שכורה לחודשיים קדימה. אבא שלי ניסה להוריד אותי מזה, אמר לי שסתם יהרסו לי את הדירה ושלא כדאי לי. אבל יש לי תמיד רצון להוכיח לאנשים שהם טועים וזה באמת תפס. אחרי זה הייתי צריך דירה בשבילי לגור בה, וגם עליה עשיתי חוזה שאני יכול להשכיר אותה. במקרה התקשרתי לעורך דין של אבא שלי והוא אמר שיש לו בניין בכרם התימנים ולקחתי אותו".
התייעצת עם גיסך ג’ורג’י אקירוב על נדל"ן?
"לא, האמת שלא. הייתי אומר לאחותי שאני אעבור את ג'ורג'י והיא צחקה. ראיתי את עצמי מצליח מאוד".
מתי הדוגמנות נכנסה לתמונה?
"כשהתחלתי לצאת למסיבות התחלתי להתאמן ולאכול כמו שצריך וירדתי הרבה במשקל בתוך שלושה חודשים. הביטחון עלה. עכשיו כשאני רואה תמונות מאז אני חושב שהייתי שמן, אבל לא חשבתי את זה על עצמי אז. הגעתי למשקלים מאוד נמוכים, ל־50 קילו. הפסקתי לאכול בצק, מלח, סוכר ושמן. עברתי לפירות, ירקות וחזה עוף, תזונת שייקים. פתאום קיבלתי יחס שונה".
קשה לך לשחק את המשחק של האינסטגרם?
"מחקתי חצי מהתמונות שהיו לי שם בשבועות האחרונים, אני מנסה להתנתק מזה. אם אני נכנס לטינדר, אין מצב שאני אחליק ימינה ולא יהיה לי מאץ’, או שיהיו לי 500 לייקים. אבל אני מדבר עם עשרה אנשים ויכול להיות שעם אחד בקושי אני אפגש. גברים באפליקציות האלה, כל אחד יודע את התפקיד שלו, וברגע שמבינים שזה לא זה - מגיעים מהר ליזיזות. בין אישה לגבר, אם זה לא הצליח - זה לא הצליח. אבל כשאתה מדבר עם מישהו, ויש חיבור וזה לא מתאים מבחינה רומנטית, אין לגברים אגו, זה הופך למיני וזהו".
איך הייתה היציאה שלך מהארון מול אבא?
"היציאה מהארון הפתיעה את אבא. עד היום הוא יכול להגיד הערות שהן לא במקום. אחותי מקבלת את זה. אבל לקח המון זמן, ולמשל היה אסור לי להביא בנים לבית שלו. השנתיים האלו היו כל כך מבלבלות שאני לא פוסל כלום, אז כרגע אני לא בטוח בכלום, אבל אני רואה את עצמי עם גברים. מה שכן, מאז שיצאתי מהארון, זה קרה לי יותר עם נשים מלפני שיצאתי מהארון. יש הרבה נשים גם במועדוני גייז, ויש כנראה עדיין משהו בראש שאומר לי שזה לא נכון ולא בסדר ואני מתבייש".
התגובה של המשפחה הפתיעה אותך?
"אני חשבתי שכשאבא שלי יידע על זה הוא יקבל התקף לב וימות. הוא מכיר המון אנשים מפורסמים מהקהילה הגאה, אבל לא חשב שזה יהיה הבן שלו. לפחות ממה שאני הרגשתי, היו מזמינים אותי פחות לארוחות של המשפחה, הרגשתי שמתביישים בי. לא שהיה אכפת לי, עשיתי את מה שרציתי בכל מקרה והעדפתי לא להיות בארוחות, אבל היה לי יותר נוח אם היו מקבלים את זה. אבא שלי לא האמין והוא עדיין לא מאמין. הוא חשב שזה רק לתקופה. היה אומר לי, 'חכה, זה יעבור לך'. הוא שנא את כל האנשים שיצאתי איתם. הוא היה שכן שלי והיה נכנס עם המפתח של הבית כשאני נמצא, אז יום אחד הוא ראה אותי עם חבורה של גברים לפני שיצאנו מהמסיבה. הוא קיבל חום. תמיד רציתי לרצות את אבא שלי ואף פעם לא הצלחתי, וזה התבטא במקומות אחרים".
אתה מחובר לאתוס של אבא "מלך הג’ינס"?
"אני לא חייתי את זה, אחותי חייתה את זה יותר ממני. הייתי מסכים להיות עכשיו בגיל שלי בשנות ה־80 מאשר לחיות עכשיו, במיוחד אם הייתי צמוד שם לאבא שלי בתקופה ההיא. אבא לימד אותי שאושר מגיע מכסף, לימדו אותי מגיל שש לא לחשוב על לעשות 50 שקל בשעה, אלא 500 שקל בשעה, ואז לעשות מהם 5,000 שקל. תמיד לחשוב יותר גדול. אבל היום אני יודע שזה לא יביא לי אושר. עם כל הדברים שעברתי ובמקומות שהייתי, אני יודע שאני צריך יותר כוחות ממה שהייתי צריך בכל החיים שלי ושאפשר להסתדר בהרבה פחות. העיקר לרדת מרכבות הרים של רגשות. אבא מבוגר, ואני לא מנסה לשנות אותו אלא מנסה לשנות אותי".
פורסם לראשונה: 07:46, 13.08.21