גם היום, כשהיא כבר מזמן לא מצטלמת בביקיני ומככבת במדורי הרכילות, חן טל (38) יודעת שלא ישכחו לה את הבחורה בת ה-23 שעשתה הכול כדי להתפרסם. עכשיו היא מגדירה את עצמה כיוצרת תוכן, גם כדי ליצור הפרדה בין התדמית שנוצרה לה לבין מי שהיא באמת. "בעבר הייתי סוג של כוכבת רשת, והטייטל השתנה", היא מספרת בפודקאסט "הברזייה" של מגזין סופ"ש של ynet. "פעם לא היו כל כך פלטפורמות ליצור תוכן. באינסטגרם הייתה בסך הכול אפשרות להעלות תמונות, לא היה סטורי, וכמובן, ללא קשר לזה, אני גם אימא, אני אישה, אני אשת עסקים, אני עוד הרבה דברים, אבל בהגדרה אינסטגרמית אני יוצרת תוכן".
מה את עושה כאשת עסקים?
"מלבד האינסטגרם, אני לא יודעת אם אנשים יודעים, אבל עד לפני שנתיים עבדתי במשך 18 שנים בחנות חיות כשכירה, עם משכורת הכי ממוצעת שיש, ארבע ספרות, במשרה של שמונה עד חמש. היו שנים שגם שמונה עד שמונה, אבל מאז שנהייתי אימא זה היה שמונה עד חמש, וזו הייתה העבודה שלי עד לא מזמן".
מה עושים בחנות חיות?
"כל מה שאתה חושב, הכול מהכול. לבוא בבוקר, לנקות, לפתוח את החנות, לענות לטלפונים, לסדר סחורה, לעשות הזמנות, לעשות חשבונות לאנשים. התחלתי שם בגיל 19 והחזקתי 18 שנים".
הברזייה עם חן טל
איך זה לעבוד 18 שנה באותו מקום?
"מטורף. לפעמים אני חושבת על זה ואומרת, 'איך עשיתי את זה?'. בשש השנים האחרונות כבר הייתי יוצרת תוכן, אפשר להגיד במשרה מלאה, וגם בחנות חיות במשרה מלאה. זאת אומרת, היו לי שתי עבודות במשרה מלאה. אני לפעמים נכנסת לגלריית התמונות שלי בטלפון ומסתכלת מתי עבדתי כיוצרת תוכן, ואני רואה 12 בלילה, אחת בלילה, שתיים בלילה. כאילו ממש משמרת נוספת של עבודה, כדי לא לוותר על העבודה בחנות, כי היא נתנה לי איזושהי יציבות, מסגרת וגם ביטחון כלכלי".
מתי הגיעה ההחלטה להתחיל דרך חדשה?
"בחמש השנים האחרונות כבר הרגשתי שזה לא כל כך המקום שלי, כי באמת הרגשתי שיש לי את האופציה לפרוץ באינסטגרם ולהצליח רק בזה, אבל מאוד מאוד פחדתי. אני יודעת שהרבה פעמים אומרים 'מי שלא מעז לא מצליח', אבל אני פחדתי להעז. הייתי צריכה שיהיה לי ביטחון כלכלי כדי לעזוב. הרבה פעמים לקוחות היו נכנסים ואומרים לי 'את עובדת פה?', 'מה את עושה פה?'. אני לא הטיפוס שנראה שעובד בחנות חיות. גם לאלירן, בעלי, כל הזמן אמרתי שאני רוצה לעזוב, ובמהלך העשור האחרון החלטנו שאנחנו עושים הכול כדי שתהיה לנו יציבות כדי שאני אוכל לצאת מהעסק ובאמת לעשות את מה שאני אוהבת".
"עשינו חתונה אזרחית בחו"ל. זה נבע גם מהמקום שאני חושבת שמגיע שוויון לכל האוכלוסייה במדינה שלנו, גם לקהילה הלהט"בית, ולא הייתי מוכנה לתת יד למוסד כזה שלא מקבל את כולם
"החיים שלי הם ריאליטי"
החנות, החתונה, ההיריון, הלידה והדיכאון שאחריה, הרגעים הטובים וגם הטובים פחות - האינטימיות הזאת היא לב ליבו של התוכן שטל מייצרת כבר עשור, וגם הסיבה לכך שהעוקבות נשארות איתה שנים כה רבות. לאחרונה היו לה חדשות משמחות במיוחד לחלוק איתן: "בינואר האחרון נפלה עלינו ההזדמנות. החנות חיות עמדה למכירה וקנינו אותה. 18 שנה עבדתי בחנות חיות, עזבתי, אחרי שנה וחצי רכשנו אותה, והיום בעלי עובד שם, אז זה ממש סגירת מעגל. ככה יש לי עוד יותר ביטחון כלכלי ושקט נפשי".
יש כל כך הרבה יוצרות תוכן. למה העוקבות בוחרות דווקא בך?
"עשור שלם מהחיים, מהרגע שהפיצ'ר של סטורי עלה ב-2016, העוקבות שלי איתי בכל הרגעים, בין אם זה בהיריון, בלידה המטורפת שחוויתי, בדיכאון אחרי לידה, בחתונה שעשינו, בכל כך הרבה רגעים בחיים של כישלונות ושל הצלחות".
בעצם את עושה ריאליטי.
"זה ריאליטי, בדיוק. לא הלכתי לריאליטי, לא התפוצצתי מריאליטי, לא הייתה לי שום מקפצה כזו, אבל פשוט החיים שלי הם ריאליטי. אני באמת מדברת איתם ומשתפת אותם ואומרת להם את האמת שלי וחיה את החיים שלי. בסוף גם אם תעשה 100 סטורי ביום זה עדיין 100 דקות, זה כלום".
איזה דברים לא פשוטים את שמחה שבחרת להראות?
"וואו, המון. עשינו חתונה אזרחית בחו"ל, לא התחתנו בארץ. בזמנו זה נבע גם מהמקום שאני חושבת שמגיע שוויון לכל האוכלוסייה במדינה שלנו, גם לקהילה הלהט"בית. אין הבדל ביני לבינם ולא הייתי מוכנה לתת יד למוסד כזה שלא מקבל את כולם. אחר כך ההיריון שהיה לא פשוט, הלידה שהייתה באמת קשה מנשוא, אי אפשר להסביר במילים. נאלצתי לעבוד עיבוד לידה לאחרונה, אפילו שעברו מאז עשר שנים".
עשר שנים אחרי?
"כן, הרגשתי שזה פשוט יושב עליי, שלא הצלחתי לשחרר את הטראומה הזאת. בעיבוד לידה את נפגשת פעם בשבוע במשך מספר שבועות עם מישהי שעוברת איתך תהליך ומעבדת איתך צעד צעד את החוויה הזאת".
מה קרה בלידה שגרם לך לטראומה?
"הגעתי לחדר לידה בשבוע 42, שזה באמת הפינאלה של הפינאלה. עברתי את שלושת סוגי הזירוזים כי הצירים לא הגיעו באופן טבעי. את הכול חוויתי בלי אפידורל. ניסו לעשות לי אפידורל פעם אחת וזה לא השפיע, עשו לי פעם שנייה וגם זה לא עבד, ואז הביאו את המרדים הראשי של בית החולים לעשות לי אפידורל בפעם השלישית. תוך כדי אני סובלת מצירים מטורפים, ובין דבר לדבר עוברות שעות. בסוף המרדים אמר לי, 'את מכירה את המשפט אחד למיליון?' אמרתי לו כן. הוא אמר לי, 'אז עלייך לא עובד אפידורל'.
"אחרי כמעט 48 שעות שאני עם צירים בלי אפידורל התחלנו לידה רגילה. אמרו לי ללחוץ, ובכל לחיצה הדופק של העובר ירד. הראש כבר התחיל לצאת, והמיילדת אמרה לי להושיט את היד ולהרגיש את הראש. אני רק רציתי שזה כבר ייגמר. ואז היא אמרה לי, 'רגע, תעצרי, אין דופק לעובר'. היא הכניסה את הראש פנימה וצעקה, 'קיסרי חירום, עכשיו!'.
מדינת ישראל היא מדינה שמקדשת ילודה, לפעמים בכל מחיר, ואני לא חושבת שזה נכון ושזה מתאים לכולם
"הכניסו אותי לחדר ניתוח ואמרו לי לעבור למיטה. הייתי עם צירים פסיכיים אחרי שלושה אפידורלים שלא עבדו, כאובה, ולא היה שם שום רגש. המרדים ראה שעשו לי אפידורל שלוש פעמים, לקח מין פטישון קטן, דפק לי על הברך ושאל אם אני מרגישה. אמרתי לו שלא, ושיקרתי. הרגשתי, אבל הייתי חייבת שיוציאו ממני את הילד, כי לא יכולתי יותר. התחלתי להרגיש שהם פותחים לי את הבטן. אלירן ישב מאחוריי, ואמרתי לו, 'אני מרגישה שהם פותחים לי את הבטן, והנה התינוק עכשיו יוצא'. הרגשתי הכול, ואז פשוט התעלפתי".
"למדתי לא לבטוח באנשים"
בחדר הניתוח התחילה תקופה מורכבת של התמודדות גופנית ונפשית, אחרי שחוויית הלידה הותירה בטל טראומה כה עמוקה, שהצליחה לגעת בה רק כעבור עשר שנים. כשהתעוררה אחרי כשמונה שעות, היא לא ראתה את התינוק. רק בהמשך למדה שנולד בלי אוויר כשחבל הטבור כרוך סביב צווארו ועבר החייאה. "הוא גם נולד קצת יותר מארבעה קילו, אז אולי בסוף מזל שהוא יצא בקיסרי", היא מחייכת. "אבל כל השתלשלות האירועים הזאת הייתה חוויה מאוד מאוד קשה. היום אני יכולה לשבת ולדבר עליה אפילו עם טיפה חיוך, אבל זו הייתה טראומה מטורפת שלא הצלחתי להשתחרר ממנה".
זה מה שגרם להחלטה לא להביא עוד ילדים?
"אני יודעת שאנשים יגידו 'כן, זה בטוח קשור לזה', אבל זה לא. אני לא האישה היחידה בעולם שעברה לידה קשה. אנחנו שומעים סיפורי לידה קשים בכמויות ואנשים ממשיכים להביא ילדים. מדינת ישראל היא מדינה שמקדשת ילודה, לפעמים בכל מחיר, ואני לא חושבת שזה נכון ושזה מתאים לכולם. מהר מאוד אחרי שאילור נולד הרגשתי שאנחנו משפחה. אין שום ספר חוקים שבו כתוב מה ההגדרה למשפחה. משפחה יכולה להיות זוג עם ילד, יכולה להיות זוג עם ארבעה, יכולה להיות הורה אחד עם שלושה, אין הגדרה למשפחה, מה זה משפחה? משפחה זה הכול, זה מה שאתה מרגיש, זה הבית שלך, זה הלב שלך".
איזה תגובות את מקבלת?
"קשה לאנשים להבין אותי. כל הזמן אומרים לי, 'יש לך ילד כזה טוב', 'את אימא כזאת טובה, לא תביאי עוד אחד?', 'עם פס ייצור כזה צריך לייצר עוד', כי באמת טפו טפו אילור שלי הוא פשוט ילד מתנה. כזה לא יצא עוד אחד. אבל אני חושבת שזה גם בגלל שאני כל כך פנויה, רגשית, נפשית, מנטלית, כלכלית, להיות איתו".
מי שמכיר אותך מפעם זוכר דמות די פרועה.
"עברו 13 שנים. זה היה ונגמר. מי לא היה פרוע בילדות שלו? הנבירה הזאת בעבר.. באמת יש כל כך הרבה דברים שקרו מאז, כל כך הרבה דברים שעשיתי מאז, מה, עכשיו עוד פעם נחזור לתמונות הפרובוקטיביות בבגד ים?".
זה נושא שאת לא אוהבת לגעת בו?
"לא שאני לא אוהבת, אני פשוט חושבת שהוא כבר לא רלוונטי. בדיוק הייתה לי שיחה על זה אתמול עם אלירן, שהוא אמר לי, 'את זוכרת שאחרי שהצעתי לך נישואים, ירדו לך איזה 50 אלף עוקבים?'. המון גברים נטשו את העמוד כי בעצם עכשיו אני כבר נשואה, אני כבר לא משהו מושג, אני לא אופציה. בעצם הקהל נבנה כמעט מחדש. כל הקהל שהצטבר בעשור האחרון זה נשים".
למה היה קשה להביא אותך לראיון?
"סליחה שאני אומרת את זה, זה לא משהו אישי נגדך. בעבר הרחוק, בתקופה ההיא, נהגתי באמת להתראיין הרבה, כי רציתי להיות בכותרות. נפגעתי מכל כך הרבה אנשים בתעשייה הזו, מעיתונאים, מצלמים, מכתבים. 90% מהאנשים שבטחתי בהם פגעו בי, עשו עריכות מגמתיות בתוכניות ובראיונות בכתב".
את מרגישה שנעשה לך עוול או נזק?
"המון. נזק מטורף. נזק ששילמתי עליו מחיר שנים רבות, לפעמים גם עד היום, כמו שאתה אומר 'אני זוכר אותך מפעם'. אבל אני באמת חושבת שבסוף בחיים אתה צומח ולומד מנפילות, מטעויות, מלא לסמוך יותר על אנשים מסוימים, לא לחשוב שכל מה שמבטיחים לך יקרה. את מתבגרת. הייתי צעירה מאוד, בת 23, ורציתי לתת את אמוני באנשים שישבו מולי בביטחון ואמרו לי ככה וככה, ובסוף קרו דברים אחרים".
יש דברים שאת מצטערת שעשית?
"אני מניחה שיש, אבל זה לא יעזור עכשיו להצטער. ואם הייתי צריכה להתנצל בפני מישהו עשיתי את זה באופן אישי".
"היה לי מאבטח צמוד"
על התקופה הפרועה טל לא מתנצלת. להפך - היא מגדירה את עצמה כחלוצה של תופעה שרק בשנים האחרונות קיבלה שם ולגיטימציה. גם כשהיא מסתכלת על התמונות שלה מאז היא לא מתרגשת. "זה כלום לעומת מה שקורה היום ברשת. אני הבן אדם הכי צנוע בעולם עם מה שקורה פה היום. היום אני רואה את זה על ימין ועל שמאל, אבל אז הייתי ראשונה, הייתי חלוצה, לא הכירו דבר כזה בישראל. זה היה מטורף. אבל אני הייתי בת 23, בוגרת, לא קטינה. היום גם בנות צעירות יותר עושות את זה, בין אם זה לצורך פרובוקציה או בשביל לייקים וחשיפה ופרסום".
איך בחורה בת 23 מתמודדת עם תגובות כל כך קשות?
"אני התמודדתי עם זה כמו חיה, עם עור של פיל. אני לא יודעת איך עשיתי את זה. הייתי כל כך בטוחה בעצמי ובמה שאני עושה, שאמרתי, 'כולם פה מגיבים כמו יצורים', ובסוף הם אלה שהרימו אותי. אם לא היו לי תגובות בכלל, בסוף זה היה נבלע איפשהו בארכיון הפייסבוק. אנשים על בסיס יומיומי נתנו לי את הבמה הזו, עשו לי לייקים, עשו לי שיתופים, הגיבו לי, וזה בסוף גם מה שגרם לי להתפרסם. ובזמנו חשבתי שפרסום רע הוא עדיין פרסום.
8 צפייה בגלריה
"אני מניחה שיש דברים שאני מצטערת שעשיתי, אבל זה לא יעזור עכשיו להצטער"
(צילום: יאיר סרגון)
"היו מזמינים אותי למועדונים ברחבי הארץ, מקריית שמונה ועד אילת. מפרסמים שחן טל מגיעה למועדון ואתה לא מבין מה היה קורה. לא היה אז את הסטורי להעלות את זה, אז אין לי תיעוד. היה לי מאבטח צמוד שהלך איתי לכל מקום ושמר עליי מכל משמר, זה היה טירוף שאין כמוהו. זה גם היה חלק מהעבודה, כל הדבר הזה התחיל בגלל שהייתי יחצ"נית במועדוני לילה הכי גדולים בתל אביב".
איך קיבלו את זה בסביבה שלך?
"לא הכי יפה בעולם, מן הסתם. אני לא חושבת שמישהו ייחל לזה, אבל בסוף בסוף, בבפנים, מאז ומתמיד אני אותו בן אדם. לא השתניתי, פשוט לאף אחד לא יצא להכיר אותי באישי שלי, כי לא הייתה לי הפלטפורמה לזה. ופתאום, כשיצא הסטורי, אנשים היו בשוק שאני בכלל יודעת להרכיב שני משפטים קוהרנטיים ברצף. הם היו בטוחים שאני נעל בית, פתאום אתה פוגש בחורה - וכן אני אעיד על עצמי ואני לא מתביישת להגיד - חכמה, אינטליגנטית, משכילה, באה מבית טוב, שיש לה חיים, אוהבת לראות סרטי דיסני, עובדת בחנות חיות, מתנדבת עם חיות".
התמונות החושפניות יצרו דמות שלא באמת הייתה את?
"ביום יום כשמישהו ישב לדבר איתי אנשים היו המומים. הם היו יושבים עם הפה פתוח ואומרים 'אנחנו לא מאמינים'. אני ממש זוכרת שהתראיינתי לכל מיני תוכניות בטלוויזיה ואנשים היו בשוק. היו מכבים את המצלמות והמראיינים אומרים לי 'תקשיבי, מה קורה? את חכמה, למה את לא עושה עם עצמך משהו?'. אני כל כך חכמה, שאני יודעת מה אני עושה. זה לא שבאתי מאיזה רקע קשה ונפלתי לעולם השחור של תרבות הרשע והפשע. לא, הכול היה מאוד מאוד מחושב".
אמרת לעצמך 'אני אשתמש במה שיש לי'?
"בטח. כדי להצליח, כדי להתפרסם, כדי לעשות כסף, כדי להרוויח עבודות, עשיתי. אני מניחה שאם היה אונליפנס בזמנו, כנראה הייתי מגיעה לשם. אני לא מבינה בזה כי אף פעם לא הייתי באפליקציה הזו, אבל אני יודעת שיש לזה כל מיני דרגות. אני מניחה שהייתי הולכת לדרגה שמתאימה לי. אני לא באמת יודעת כמה כסף מרוויחים שם, אבל נראה לי שהרווחתי יותר במסיבות".
"הגדרתי מחדש את הכוכבות"
היום, כשהיא מסתכלת אחורה מנקודת מבט בוגרת יותר, טל מסבירה את מה שקרה שם - לא טעות נעורים או מקרה חד-פעמי, אלא מעשה מודע שיצר סוג חדש של פרסום שלא היה קיים קודם לכן בישראל. "זה היה סוג של כוכבות. להבדיל, כן?, אני לא משווה את עצמי, שאני לא אצא פה איזו מתלהבת. אבל גם כשקים קרדשיאן והמשפחה שלה התחילו להתפרסם בארצות הברית, זה לא היה כי הם היו שחקנים, זמרים, סופרים או משוררים. זה קרה, לא משנה באילו נסיבות".
זו קצת תרבות סקס.
"נכון. אז אני אומרת, פה בעצם יצרתי, לא אקרא לזה מקצוע, אבל, הגדרה חדשה לכוכבות שלא הכרנו לפני כן. כי ידענו מה זה יוצא ריאליטי, ידענו מה זה שחקן, זמר וכו'. וזה היה מוזר לאנשים, זה היה שונה, זה היה חדש.
הרבה פעמים אנשים מחפשים להעריץ את זאת ששמה פס על כולם, שעושה מה שהיא רוצה. וזה ראוי להערצה על ידי נשים. גם היום אנחנו רואים בנות ששלמות עם עצמן, עם הגוף שלהן, לא משנה באיזו מידה, ואנחנו אומרים: גו גירל, תעשי מה שאת רוצה. ואנחנו מבסוטים עליהן. למה? כי הן בסוף עושות מה שהן רוצות. בזמנו לא שמעתי את כל הקולות מסביב בכלל".
יש לך קמפיין חדש ל-After Shower. איך זה מרגיש?
"זה כל כך מטורף. קודם כל, אני חושבת שהמותג הזה הוא כמו כפפה ליד עבורי, After Shower זה הכי אני שיש. מי שעוקבת אחריי ומי שמכירה אותי יודעת שאני מקדשת את התרבות הזאת של המי-טיים, של הזמן לעצמי. אני כל היום מדברת עם העוקבות שלי על טיפוח הפנים, טיפוח הגוף, זה אחד הנושאים הראשיים בעמוד שלי, אז הקמפיין הזה תפור עליי. אלה מוצרים באיכות מעולה, במחירים נגישים, שזה משהו שהעמוד שלי מושתת עליו. אני לא לוקחת קמפיינים של מותגים יקרים, אמרתי לא לעשרות מותגים מהמובילים בארץ ובעולם שרצו לעבוד איתי".
איך זה להיות פתאום פרזנטורית?
"הכי מרגש בעולם. זו פעם ראשונה שאני פרזנטורית של מותג כזה גדול שעומד מאחוריו גם צוות מטורף. אמרתי לעצמי 'כל הכבוד, מגיע לך, עבדת כל כך קשה כל השנים האלו'. באמת לאט לאט, והנה בסוף הגיע משהו שהכי מתאים, הכי אני שאפשר".
עשית שינוי חיצוני ודיברת על אכילה רגשית. מה זה אומר?
"אכילה רגשית זה אומר שאת אוכלת, לא משנה מה קורה. רע לך, טוב לך, את עצובה, את שמחה, את אוכלת ובולסת עד שכואב לך. ג'אנק, חטיפים, הכול, כמויות שאת לא יכולה לדמיין שנכנסות בבן אדם. היה לי יום מוצלח בעבודה? יאללה, מגיע לי עכשיו סושי, היה לי יום חרא? יאללה, מגיע לי. זה לא בא ממקום של רעב אלא ממשהו עמוק יותר, רגשי, שאת ממלאת את עצמך ממש עד כאב. הגעתי למשקל של כמעט 100 קילו.
"ואז ביום בהיר אחד, אמרתי: נמאס לי. אני לא נושמת, אני מתקשה לישון, קשה לי לרוץ אחרי הילד, אני כבדה, אני לא מוצאת בגדים בשום מקום. אני צריכה להזמין מחנויות של מידות גדולות. אני רוצה לעשות שינוי. באותו יום שלחתי הודעה למישהי שאני מכירה, מאמנת כושר, ואמרתי: 'אני רוצה להתחיל תהליך'. הלכתי לתזונאית, הלכתי למאמנת כושר והתחלתי תהליך פסיכי של משמעת עצמית מטורפת.
"בשנה וחצי בערך ירדתי 30 קילו. עשיתי את זה בתהליך מאוד בריא, מאוד מסודר, מאוד מוקפד. ירדתי במשקל, וכשיורדים במשקל לפעמים יש עור עודף, לפעמים החזה לא נשאר באותו מקום, הפנים לא נשארות באותו מקום. גם עברתי קיסרי, שזה משאיר צלקת ופאוץ' כזה, שאצלי באמצעות ספורט לא הצליח לחזור למקום. החלטתי שאני רוצה לשנות דברים שמפריעים לי בעצמי ונכנסתי לחדר ניתוח לעשות מתיחת בטן והוצאה של השתלים. אולי מה שהכי אפיין אותי, החלטתי להגיד לו ביי ביי. הרגשתי שאני כבר לא צריכה את זה יותר כדי להרגיש ביטחון. המשכתי לעשות ספורט, המשכתי לעשות טיפולים אסתטיים בפנים, הזרקות, מתיחת גבות, בוטוקס, חומצות, הכול, כל מה שצריך, כדי שאני ארגיש בגרסה הכי טובה של עצמי. עשיתי טיפולים בשיניים, תוספות שיער, ציפורניים. אני אוהבת את זה".
