הזמר תום שנייד (31) כבר הרגיש שהנה הפריצה הגדולה מגיעה. הוא היה הישראלי היחיד שהתקבל לתוכנית אמנים של כוכבת הפופ האמריקאית קשה.
במסגרת התוכנית, קשה הציעה פרסים ותמריצים למי שיבצע פריסטייל מוצלח על שיר שלה, והדובדבן שבקצפת: אפשרות להתארח באלבום שלה, כרטיס כניסה לתעשיית הפופ מהדלת הראשית. "הפכתי את זה למשימה לאומית. חילקתי פליירים שקוראים להצביע לי", מספר שנייד כיצד נערך לתחרות.
הקהל של שנייד אכן נהנה ואלפי ישראלים שהצביעו לו, העלו אותו למקום הראשון. אלא שאז כמו הרבה אמנים ישראלים אחרים המנסים להצליח בחו"ל, שנייד טעם מטעמה המר של התדמית הישראלית הנוכחית. "מגאמי, כוכבת העונה ה-16 של הריאליטי 'רופול'ס דראג רייס' כתבה בטוויטר שהציונים מרמים את דרכם לפסגה והוסיפה קללות הומופוביות ואנטישמיות. היא התחילה בקמפיין להדחה שלי. קיבלתי איומים בטוויטר, הודעות של 'הלוואי תמות, טרוריסט', 'לך לרצוח ילדים'", הוא מספר.
למרות המתקפה האנטי-ישראלית, שנייד שמר על ההובלה בהצבעה. ואז הגיעה התפנית השנייה. "פתאום יצאה הודעה: 'אנחנו המומים מהכישרון של כולם והחלטנו שקשה תבחר את המנצח באופן אישי'. ייתרו את הצורך בהצבעה. התעלמו מההצבעות והשאירו אותי בחוץ. אם היה לי 50 אלף דולר, הייתי שמח לתבוע, אבל אין לי. אני משחרר מזה. גם המתמודדים האחרים יודעים שהחוקים שונו באמצע".
שנייד הוא לא אמן שייתן לאירוע מצער כזה לשבור אותו. מלכתחילה הוא בחר בדרך ארוכה וקשה יותר מהמקובל. הוא זמר, הומו מוצהר, אבל אצלו לא תקבלו "הרמות" ולהיטים על ה"וודג'", אלא שירים כנים וחושפניים על מה זה באמת להיות הומו בישראל.
במקור הוא איש הייטק. יוצא יחידת ממר"ם ששימש כמרצה לסייבר. "אם היית שואל לפני שנתיים, הייתי אומר לך שאני עובד פול-טיים בהייטק, לא ישן בלילות ועושה קריירה מוזיקלית, אבל הצלחתי לאזן את זה יותר טוב. עברתי להיות עצמאי. אני מייעץ מדי פעם. זה עוד לא האידיאל, אבל אני מרגיש שזה דווקא מאזן אותי. מוזיקה ויצירה זה תחום אינטנסיבי, טוב שיש לי עוד דברים בחיים".
אינטנסיבי וגם לא מתגמל כמו הייטק.
"נכון, אבל גם התחום שבחרתי בהייטק היה פחות מתגמל. אני אוהב אנשים, אז בחרתי להרצות וללמד במקום לעבוד בסטארט-אפ. כמו בבחירות במוזיקה זו בחירה הפוכה מכלכלית. המוזיקה לא מתגמלת, צריכים לעשות ויתורים על רמת החיים. עברתי מעל ל-15 דירות. רק בתל אביב גרתי בחמש דירות שונות. עזבתי ליוון וחזרתי. עברתי גם ליפן וחזרתי, העבודה שם הפכה לאסון. האירופאים בצוות, רובם להט"בים, החרימו אותי. גם כשפניתי למשאבי אנוש התעלמו ממני. התנכלו אליי ממש. אני מאוד אוהב ריגושים וטלטלות, אבל כרגע הדבר הנכון בשבילי הוא ללכת לפריפריה – גבעתיים".
שנייד משלב במוזיקה שלו בין ראפ לפופ, או כמו שהוא מגדיר זאת: "הייפר-פופ אלקטרוני". "מאז ומתמיד נמשכתי לפופ. הפופ עניין אותי בתור תופעה. הייתי צופה בבריטני ספירס וקשה, ועניין אותי איך הן עושות את זה. עניין אותי איך לגרום לאנשים להתמכר לפזמון. הייתי מאזין וחוקר וקורא קרדיטים, להבין מי עשה מה.
"המוזיקה אצלי הייתה תמיד איזשהו תחביב מהצד. התחלתי לנגן בפסנתר בגיל צעיר, הייתי ילד חנון ומחונן שמתכנת, בלי הרבה חברים. סבלתי המון בבית הספר. עוד לפני שידעתי שאני הומו סבלתי מלהיות כזה. הייתי יוצר את המוזיקה המוזרה שלי למגירה והתכנות היה הדבר המרשים שעשיתי. בו התמקדתי.
"הפריצה הראשונה שלי הייתה בסרטון שעשיתי בצבא. הייתי איש קבע בממר"ם ועשיתי סרטון פרודיה על היחידה. קיבלתי על זה תלונה, עבירת ביטחון מידע והייתי אמור ללכת לכלא. אני חושב שזו הפעם הראשונה בחיים ששילמתי איזשהו מחיר על פרסום. בסוף העונש הומר בחודש ריתוק. זה פתח לי את התיאבון והמשכתי לתחזק את הדמות של הבחור בסרטון".
"אתה יכול להיות הומו, אבל הומו אכיל"
עם הזמן שנייד החל לטפטף למוזיקה שלו גם מההוויה שלו כהומו. "בהתחלה בהדרגה, באופן מדוד ועסקי", הוא אומר, "פתאום בקליפים שלי הופיע לוגו של גריינדר על הקיר ופתאום יצרתי סרטון מצחיק עם זוג בנים, לא אני חס וחלילה. המשכתי עם הדמות המצחיקה עד שהרגשתי שהיא לא מייצגת אותי. הגלגול האחרון היה ב-2020, בקורונה, הוצאתי בפעם הראשונה שיר על בן בעברית. מאותו הרגע הבנתי את המותג שלי יותר נכון. הדמות הציבורית שלי יצאה מהארון כמוני והתחלתי לשיר על בנים. בהתחלה לקחתי את זה בפול, עשיתי קליפ שאני עושה בו דראג. הבנתי שאני רוצה לדבר על גבריות ונשיות כל מה שעניין אותי לחקור בעצמי. אני משתדל שזה יהיה ציני ומעניין ועם כמה רבדים.
"אחד הדברים הראשונים שניסיתי לעשות זה לפנות לכל מיני חברות תקליטים, סוכנויות, חלק גם פנו אליי, אבל הבנתי שיש איזושהי דרישה מכל הגופים האלה שאני אקטין. רק התחלתי לעשות מוזיקה להט"בית, לשיר על בנים והבנתי שהציפייה ממני היא לא להחצין את זה. תהיה הומו, אבל אל תדבר באמת על מה זה אומר להיות הומו. העדפתי לצאת לדרך עצמאית, כל שקל ושקל אני שם לבד.
ואיך זה מרגיש לשמוע מילים כאלה כמו 'להצניע'?
אני חושב שיש הבדל מאוד גדול בין עכשיו ללפני 5 שנים. עכשיו אנחנו אחרי טיקטוק, אחרי קורונה. ב-2020 אחת מחברות התקליטים הגדולות בארץ אמרה לי 'זה מגניב', 'זה נשמע טוב', אבל אתה לא יכול לשיר על בן. הבנתי כמה אנחנו עדיין רחוקים.
"הייתי אוכל את עצמי המון. לילות לבנים ושיחות תסכול עם החברים. מראה להם את המינוס באפליקציה של הבנק ושואל למה אני עושה את זה? היו רגעים שאמרתי 'די נשבר לי, אני חוזר לחיים האפורים בהייטק'. היום אני יותר בשלום עם זה"
אתה מרוויח מזה כסף היום?
סוכנת אחרת שהיא גם סוכנת של אחת הזמרות הכי מוכרות בארץ, לקחה אותי תחת חסותה. היא ישבה איתי לשיחה ואמרה לי 'אני לא יכולה עם זה. יש לנו עם מה לעבוד, אבל אני לא יכולה עם החולצות בטן'. היו דברים מאוד ספציפיים בנראות שלי שהפריעו ודרשו ממני לתקן. הייתי מביא לקליפים מלכות דראג, חברות טרנסיות – ומקבל רשימת תיקונים: בלי ציפורניים, בלי מלכות דראג. 'אני לא רוצה מלכות' הפך להיות גאג בין החברים.
אתה יכול להיות הומו אבל הומו 'אכיל', אתה יכול להיות הומו כמו אסי עזר, שהוא אחלה גבר, אבל ברגע שזה לא עם חסות סופר סטרייטית של גבר יציב, כריזמטי וגברי, ברגע שאתה קצת סוטה מהדבר הזה, זה לא אכיל בארץ.
כמה עולה לעשות קליפ?
קליפ יכול לעלות עשרות אלפי שקלים. הקליפים הראשונים שהוצאתי היו מהשקעות אישיות שלי. פתחתי חסכונות והמשכתי לעבוד במשרה מלאה בהייטק - וגם הדבר הזה קצת התפוצץ לי בפרצוף. אחרי שעבדתי בתור יועץ בכיר בחברת ייעוץ ולקחתי חודש חל"ת בשביל להופיע, הם כבר אמרו לי 'תום די, אי אפשר להמשיך. תבחר'. בחרתי ועזבתי.
הייתה שנה שלא יכולתי להוציא כלום. רק השליחה של השירים לרדיו זו הוצאה של אלפי שקלים, המעטפת הגרפית וכו'. החלטתי לפנות לעצמי – לעשות הכול בעצמי, כולל העריכה של הווידאו. חוץ מזה יש גם צוות של אנשים שעובדים איתי המון שנים. היו פעמים שהוצאתי דברים ונכנסתי למינוס כי הייתי חייב להוציא".
אתה אחרי שמונה שנות עשייה. אתה שמח מהמקום שאתה נמצא בו או מאוכזב?
"היו לי נקודות שברון. הבנתי שהמסלול שלי שונה משל כוכבי פופ בארץ. הייתי אוכל את עצמי המון. לילות לבנים ושיחות תסכול עם החברים. מראה להם את המינוס באפליקציה של הבנק ושואל למה אני עושה את זה? היו רגעים שאמרתי 'די נשבר לי, אני חוזר לחיים האפורים בהייטק'. היום אני יותר בשלום עם זה".
"ברגע שמסתכלים על הומואים לא כעל איזה צעצוע שקורה בחודש יוני על הבמות, אלא כישות עם עומק, חלק מאוכלוסייה שעוברת דיכוי, אז אפשר לדבר על שברון לב, בדידות, סקס וחרמנות"
אתה מרוויח מזה כסף היום?
"היום אני יכול להגיד שכן. אני מופיע, מרוויח כסף, יש לי גם שיתופי פעולה ומרצ'נדייז. זו לא הפרנסה היחידה שלי, אבל אחרי כל כך הרבה השקעה, כן אני יכול להרוויח מזה. אני יודע שזה לא מובן מאליו. באמת".
"הזמרים מפחדים מהקהל"
אחד מרגעי השיא של שנייד עד כה היה הוצאת שיר עם זוכת האירוויזיון והאייקון דנה אינטרנשיונל. "זה התחיל כשהייתי ביפן וקיבלתי מייל מ'בלה דואגת', ארגון להט"בי שמקדם מודעות לנגיף ה-HIV. הם הציעו לעשות איתי שיר שעוסק בסקס מוגן. רציתי שזה יהיה שיר שלי שאני מרח בו זמרת איי-ליסטית. הצעתי את הפרויקט הזה לכל מיני זמרות. קיבלתי לא אחרי לא. העניין של בריאות מינית של להט"בים ומלחמה באיידס פשוט מבריח איי ליסטים.
התייעצתי עם המפיק שמעון שירזי והוא הציע לי לפנות לדנה. הבנתי שהיא לא במצב רוח טוב אחרי המלחמה עם איראן ושהיא לא תגיע לאולפן. מצאתי ריאיון שלה מ-2003 שהיא דיברה בו על סקס בצורה כל כך ליברלית שכנראה לא ידברו פה גם 30 שנה קדימה. יחד עם המפיקים שעבדתי איתם, הפכנו את זה למעין קטע ספוקן וורד. שלחתי לדנה וקיבלתי הודעה מהמנהל שלה שהתלהב בטירוף. המשכנו את ההתכתבות ודנה הסכימה להיות פיצ'ר רשמי בשיר.
במוזיקה הישראלית אנחנו באמת לא רואים הומואים ששרים על מה זה להיות הומואים.
"ברור. וגם אם כן, הם עושים את הדבר היחיד שהומו יכול במוזיקה בישראל, אני קורא לזה 'תיאוריית ההומו האכיל' - אני הומו, אבל מה שיש לי להגיד זה, 'יאחתי', 'תרימי', 'וודג'', 'פורח',. אין לי שום דבר להציע לעולם, לא מערכות יחסים, לא אהבה, חס וחלילה אם אתה רוצה קריירה, אני לא נאבק על כלום, הכל פאקינג מושלם, אני גר בתל אביב ויש לי חברה הכי טובה ואנחנו עושים שופינג ביחד. זה לא מחסן מילים שאני ממציא, כשנקראתי פעם לכתוב שיר גאווה עבור זמרת, נאמר לי שאלו המילים שאני יכול להשתמש בהן.
מה המילים שאתה מרגיש לנכון שייכנסו לשיר כזה?
"ברגע שמסתכלים על הומואים לא כעל איזה צעצוע שקורה בחודש יוני על הבמות, אלא כישות עם עומק, חלק מאוכלוסייה שעוברת דיכוי, אז אפשר לדבר על שברון לב, בדידות, סקס וחרמנות. כל ראפר שר על הדברים האלה באופן הטרוסקסואלי, אני חושב שגם להט"בים יכולים אבל אנחנו עוד לא שם. אני מנסה לעשות את זה וזה עדיין מעורר פליאה וגורם להרמת גבות. זה עוד לא אכיל".
ולמה אמנים מפחדים לשיר על זה?
"הם מפחדים מביטול, מפחדים מקהל המיינסטרים בארץ. גדלנו על סדרות נוער שאין בהן הומו או שההומו ההוא החברה הכי טובה או הסייד קיק המצחיק. אני חושב שעדיין נוח להיות בתבנית הזאת. יש פה ערים בארץ שעדיין שורפים בהן דגלי גאווה. טרנסיות מותקפות ברחוב. זה הלך הרוח. ולנו אסור להרגיז, אסור להביע דעה".
כשמגיע מגיע חודש גאווה, מה אתה חושב על השירים והמבצעים שלהם?
"יש בנות סטרייטיות שהן גיי אייקון, שיש להן חיבור אמיתי לקהילה, אבל כשמישהי עם אפס קשר לעניין שרה, זה עושה לי קרינג'.
הייתי רוצה לשמוע מהן ערך מוסף. שכוכבת פופ תעלה פוסט ולא תפחד לשים אמוג'י של דגל גאווה במקום רק לכתוב 'אהבה זו אהבה'. תגידי מה המהות של החודש הזה. למה הוא מתקיים. כוכבת פופ מאוד גדולה כתבה שחודש הגאווה הוא חודש של 'הרמות וצבעים'. אז תרשי לי לתקן, זה חודש מאבק עבור שוויון זכויות ללסביות הומואים טראנסים וביסקסואלים. רק לפני חודש זרקו על טרנסית אבנים ברוטשילד. זה לא חודש של הרמות וצבעים. זה ניצול ציני".
אתה מגדיר את עצמך כקוויר. מה זה בדיוק אומר?
"קוויריות זו מטרייה שמכילה בתוכה גם איזשהו נראות מגדרית, כלומר אולי להתנהג ולהתלבש בצורה שלא נהוגה בנורמה של המגדר שלך, כלומר גבר שמתלבש בצורה יותר נשית או יותר פתוחה ומנגד גם הפגנה של שוני. אנחנו בהכרח שונים מהנורמה ואנחנו חיים באופן שהוא הכי חופשי לנו, גם אם הוא לא מרצה את החברה. זה יכול להתבטא בציפורניים ואייליינר או בהתנהלות מינית וזוגית שלא נהוגה בחברה".
כאמן, פחדת לא להצליח, שבסוף שזה לא יקרה לך?
"כן, הפחד תמיד שם. אבל אני בשלב שאוציא אלבום גם אם יהיו לו ארבע השמעות: אמא שלי, שתי חברות וצפרדע. זה בוער בי מהרגע שאני קם בבוקר. אם לא יצליח, לא נורא. אמשיך לדבר הבא. בסוף יולי אני מוציא סינגל חדש, 'כמה נמוך'".
