בהופעה האחרונה שלה בגריי, שרון חזיז גילתה בקהל פרצופים חדשים, של צעירים שהגיעו בעקבות "פאוור קאפל", שבה השתתפה עם בן זוגה בחמש השנים האחרונות, לצד המעריצים הקבועים, שמלווים אותה עוד מתקופת "עניין של זמן" ומזכירים לה כמה עשורים עברו מאז. "חברה שלא ראיתי בערך שלוש שנים אמרה לי: 'ראיתי אותך ב'פאוור קאפל' ואמרתי: 'זאת לא יכולה להיות היא, היא לא נראית ככה'", מספרת חזיז (56) בפודקאסט "הברזייה" של מגזין סופ"ש של ynet.
"אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי. הלוואי שהיה בי השחרור לומר, 'זהו, זה מה יש. עברו 56 שנה ומתחילים להתבגר. אלה החיים, והכול בסדר'. אבל צעירים לא מבינים שכשבראש אתה עדיין שטותניק, טיפשי וילדותי, ואותם דברים שהצחיקו אותך בגיל עשרים עדיין מצחיקים אותך, קשה באמת לקבל את ההתבגרות הזאת".
אני מסתכל עלייך ורואה בדיוק את אותה שרון חזיז של פעם.
"לא אמרתי את זה כדי לסחוט מחמאה, אבל תודה. בסופו של דבר אתה מסתכל על עצמך. אמנים, זמרים ושחקנים שמתבגרים מול המצלמה לא יכולים להתחמק מזה. חברות שלי בגילי, שלא עוסקות במקצוע, לא רואות את עצמן כל הזמן בתמונות, ואז פתאום צצה תמונה מלפני עשור והן בוכות שנה. מצד שני, יש בי היום איכויות שאין לצעירים. אני פחות שיפוטית, לוקחת את החיים יותר בקלות ופוחדת פחות".
מה את עושה או חושבת היום, שלפני עשרים שנה היית אומרת עליו: "אין מצב"?
"אני חושבת שהייתי טיפוס די מרצה, והיום אני כבר פחות כזאת. עדיין יש מקומות שבהם אני נופלת. רוב האמנים שאני מכירה מכורים לתחושה שהם חיוניים ושצריכים אותם. אבל אני מנסה לרצות פחות ולהתעסק פחות בשאלה מי אוהב אותי ומי לא. נדמה לי שגם 'פאוור קאפל' לימדה אותי משהו על זה. אף פעם לא באמת התחככתי בעולם הזה. תמיד שמרתי על הצניעות, הבית והמופנמות שלי, ולא הייתי פעילה במיוחד ברשתות. פתאום באה החשיפה הזאת, ויש תגובות טובות ופחות טובות".
הברזייה עם שרון חזיז
בני 25, למשל, לא בהכרח מכירים את כל הרקורד שלך.
"הרבה צעירים מכירים אותי מ'פאוור קאפל'. זה מוזר, אבל גם נחמד. בהופעה שהייתה לי בגריי ראיתי בקהל פרצופים צעירים והבנתי שהם הגיעו בעקבות התוכנית. פתאום אני גם מקבלת הודעות מאנשים צעירים מאוד: וואו, השיר שלך, 'פנסים', איזה מגניב הוא. זה תמיד משמח".
"עדי ואסי חטפו עליי את הקריזה"
גם חזיז, שפרצה בתחילת שנות ה-90, עברה את המסלול המוכר שעובר כמעט כל כוכב בישראל: עבודה קשה, שנות השיא, והתבגרות שלא תמיד מחזיקה את הקהל או מצליחה להביא קהל חדש. "אני רק אתקן אותך, כי אני באמת מאמינה שכוכבים יש רק בשמיים, ולא כקלישאה", היא אומרת. "הבנתי את זה כבר בגיל צעיר. אמא שלי, זיכרונה לברכה, ידעה לטפטף לי את המסר הזה, לפעמים אפילו בלי איזון. בילדות סבלתי מחוסר ביטחון בגלל דברים שאמרו לי, והיא תמיד אמרה: 'זה לא חשוב. חשוב יותר שתהיי אדם טוב'.
"הבמה היא הדבר שאני הכי אוהבת, ואני אזניח הכול כדי להיות בתיאטרון, בהופעות ובמוזיקה. אבל למזלי אני גם קצת תמנונית. בתקופה שבה הייתה לי פחות עבודה עשיתי המון קריינויות - למילקי, לתפוזינה וללוריאל. דיבבתי ב"דיג'ימון", השתתפתי בפרסומות ושיחקתי בתיאטרון. אלה דברים שרואים פחות בטלוויזיה, אבל המשכתי להתפרנס מהמקצוע.
8 צפייה בגלריה
שרון חזיז עם דני ליטני, פבלו רוזנברג, שלומי שבת ורמי קליינשטיין ב-1994
(צילום: מאיר פרטוש)
"גם בתקופה שבה הכי הצלחתי ידעתי שיהיו עליות וירידות, והערכתי את מה שקורה סביבי. אולי זה גם הבדל בין הדור שלי לדור הצעיר יותר. לא אצל כולם, כמובן. מבחינתי זה כמו אדם שעובד בביטוח: לפעמים יש לו יותר לקוחות ולפעמים פחות; לפעמים הוא מצליח יותר ולפעמים פחות. קשה מאוד לשמר הצלחה לאורך זמן".
חשבת שתחזרי למסך דרך תוכנית ריאליטי?
"בשום אופן לא. לפני כמה שנים צילמתי משהו עם מוריאל, שערכה את 'פאוור קאפל', והיא אמרה לי: 'יום אחד נעשה משהו ביחד'. אמרתי: 'בסדר, בסדר'. אחר כך היא הזמינה את רונן ואותי לפגישה, ואני מיד פסלתי את הרעיון. היא שאלה למה, ומשהו באינטואיציה שלי גרם לי לסמוך עליה. היינו בטוחים שאנחנו מגיעים לתוכנית תחרותית מאוד, ומה שהטריד אותי היה שלא אצליח לעמוד במשימות כמו לאכול נמלים או לקפוץ בנג'י. אני כבר לא יודעת מה דמיינתי".
אני מאמינה באהבה בכל גיל. אפילו אמא שלי, לקראת מותה, הייתה דלוקה על מישהו בבית האבות. הדברים האלה מתעוררים. אנחנו לא מזדקנים במחשבות ויש חיים אחרי גיל 40 ו-50
מהתוכנית יצאו גם לא מעט רכילות, ריבים וג'וס.
"לא ממש הייתי חלק מזה. נכון להיום, רוב הקאסט עדיין בקשר גם אחרי שהתוכנית הסתיימה. פתחנו קבוצה, ואנחנו מדברים ומעדכנים זה את זה כל הזמן. אני בקשר עם כולם חוץ מזוג אחד".
מי?
"עם מי שכולם לא בקשר איתם - עדי ואסי. ראיתי את התוכנית ונפגעתי מאוד. אולי לא הייתי צריכה להיעלב ככה, אבל הם חטפו עליי את הקריזה שדיברתי על זה. אסי, שעד אותו רגע חיבבתי מאוד, לא רק התנתק ממני אלא גם פרסם התכתבות שלנו, ואחר כך התכתבויות נוספות, והציג אותן בצורה לא יפה. אני לא רוצה להישמע מתנשאת, אבל זה לא לרמתי ולא לגילי. וזהו, ניתקתי. ולמרות שנפגעתי, ולמרות שכביכול כולם נפגעו מהם, כתבתי להם ביום כיפור".
והם ענו?
"לא. כתבתי שזו בסך הכול תוכנית טלוויזיה, לא החיים האמיתיים. גם אם לא הסתדרנו ורבנו בסוף, לא הייתי רוצה להיתקל בהם מחר ולהרגיש שיש בינינו משהו רע. בסך הכול חיבבתי אותם".
גם עם אהובה אלפרון הסתבכת קצת.
"זה קרה בתמימות. אחד המתמודדים, שלא אנקוב בשמו למרות שחלק כבר יודעים במי מדובר, אמר לי רגע לפני שנכנסנו לצלם את הגמר: 'אין מה לעשות, היא מתנהגת כמו אהובה אלפרון'. יום קודם ראיתי בפעם הראשונה את פרק המכירה הפומבית, והגעתי לצילומי הגמר טעונה ובוכה. כנראה שהשם שלה נשאר לי איפשהו בראש. כששמעתי שהיא נפגעה, ישר הרמתי אליה טלפון. היא הייתה חמודה וסלחה לי על פליטת הפה הלא קשורה הזאת. התנצלתי, אבל עדיין קיבלתי תגובות קשות".
"בגיל 50 קיבלתי עוד ארבעה ילדים"
חזיז התחתנה והתגרשה שלוש פעמים לפני שנחתה בחיקו של רונן נוף, מעצב פנים וקבלן שיפוצים ובניין, והיא ממשיכה להאמין באהבה - בכל גיל. "אפילו אמא שלי, לקראת מותה, הייתה דלוקה על מישהו בבית האבות. הדברים האלה מתעוררים. אנחנו לא מזדקנים במחשבות, בהוויה ובמאוויים שלנו. יש חיים אחרי גיל 40 ו-50, במיוחד בזמננו", היא אומרת.
"יש לי המון חברים צעירים מאוד. אחד החברים הכי טובים שלי בן 32. אני לא רואה גיל. הכול בראש. ומה שאני מרגישה היום הוא שפשוט קשה מאוד להכיר. דווקא אצל הצעירים אני רואה קושי. הרבה מהם לא מוצאים אהבה, כי הכול מאוד אינסטגרמי. לא נותנים הזדמנות אמיתית".
איך הכרת את רונן?
"יש לי אגו בעניינים האלה, כאילו הגבר צריך להתחיל עם האישה. אבל חברה הראתה לי את רונן בפייסבוק ואמרה: 'תראי איזה חתיך'. אמרתי לה: "בוא'נה, זו הפעם הראשונה שאת מראה לי מישהו שבאמת לטעמי'. נכנסתי לפייסבוק שלו וראיתי שעידית הלוי, הזמרת וחברה טובה שלי, חברה שלו. התקשרתי אליה והיא אמרה: 'איך לא חשבתי עליכם? אתם מדהימים, אתם מתאימים'. היא שידכה בינינו ונפגשנו. בלילה הראשון והשני ישנתי בבית, ומאז, כבר חמש שנים וחצי, כמעט לא נפרדנו. הייתי חודש בתאילנד, אבל חוץ מזה אנחנו גרים וחיים יחד".
איך זה לעבור לגור עם אדם בשלב הזה בחיים, אחרי שכבר עברת מערכות יחסים?
"רונן הוא אדם מיוחד מאוד. בדיוק כשהכרנו, חרב עליי עולמי והבנתי שלאמא שלי יש דמנציה קשה. לא ידעתי מה לעשות, והוא היה שם בשבילי. לא רק שעברנו לגור יחד, אלא גם לקחנו אלינו את אמא שלי לשלוש שנים. תחשוב איזה גבר אצילי ואיזה לב יש לאדם שעושה דבר כזה בשביל אישה שהוא מכיר רק שנה. אמא שלי, עליה השלום, הייתה בן אדם עדין ושקט, ולא הפריעה, אבל עדיין. אני חושבת שבגיל שלנו אפשר לחיות יחד כשמכבדים את המרחב של האחר. אני צריכה זמן ומקום משלי ולהיות לבד עם עצמי. למזלי, גם הוא כזה. זה כיף.
"יש לו ארבעה ילדים מדהימים, והקמנו יחד סוג של בית. לי יש בת אחת, שתהיה בריאה. תמיד אהבתי בית ורציתי עוד ילדים, אבל כנראה שאלוהים נותן את מה שאפשר לקבל. קיבלתי ילדה אחת, ואני אומרת: ברוך השם, אם נגזרה עליי בת יחידה, אז שזו תהיה אנה המהממת שלי. ובכל זאת, בגיל 50 קיבלתי עוד ילדים, ואני מתייחסת אליהם כאילו הם שלי".
הגעתי לנומרולוגיה כי תמיד התעניינתי במיסטיקה ובשאלות כמו מה קורה אחרי המוות, מאין באנו ולאן אנחנו הולכים. כל אחד מאיתנו נולד עם מעין ברקוד ייחודי שמשפיע על החיים
איך המגורים עם אמא שלך השפיעו על הזוגיות עם רונן?
"היה לנו בית גדול מאוד. עזבנו אותו עכשיו כי כבר לא היינו צריכים אותו, כי כל הילדים יצאו מהבית. לאמא שלי הייתה יחידה משלה, אז כמעט לא הרגשנו אותה והיא כמעט לא הרגישה אותנו. היא הייתה צריכה פרטיות אפילו יותר ממני. היא הייתה רגילה לחיות לבד ואהבה את הלבד שלה. כשהעברנו אותה למרכז לאלצהיימר הבנתי משהו שחשוב לי להעביר, כי הרבה אנשים שמטפלים בהורים דמנטיים חוששים להעביר אותם מהבית למסגרת, ואני כל כך הצטערתי שלא עשיתי את זה הרבה קודם.
"היא פרחה שם, הרגשתי שהיא חוזרת לנעורים ולחיי חברה. הם מקבלים ספורט בקצב שלהם, מוזיקה, קונצרטים, הרצאות, חום, אהבה וחברויות. היום שבו העברתי אותה לשם היה הקשה בחיי. הרגשתי שאני משאירה ילדה קטנה במקום זר. ישבתי למטה עם חברה ולא הפסקתי לבכות. אחת העובדות אמרה לי 'אל תדאגי, עוד שבוע תראי אותה מתעמלת עם כולם'. עניתי: 'לא, גלית, זה לא יקרה'. יומיים אחר כך היא שלחה לי סרטון של אמא שלי מאושרת ומשחקת בכדור.
8 צפייה בגלריה
"רציתי עוד ילדים, אבל כנראה שאלוהים נותן את מה שאפשר לקבל"
(צילום: אלון שפרנסקי | סגנון: ראובן כהן)
"בסופו של דבר היא לא נפטרה מהאלצהיימר אלא מסרטן. זה עדיין קצת טרי. עוד לא עברה שנה. עדיין יש את הרגעים האלה שקורה משהו, אפילו הכי שטחי, מישהו צילם אותי יפה, או כל מיני דברים טיפשיים ששלחתי לה או לספר לה, 'אמא, הייתה לי הופעה פה ופה ואת לא מבינה'. אבא שלי, שהיה הנשמה התאומה שלי, נפטר לפני 12 שנה. לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה עם אמא שלי, אבל אמא זה משהו אחר. זה כמו איבר בגוף. כשמאבדים אמא, לא משנה באיזה גיל, זה קשה מאוד. אני אסירת תודה למרכז לאלצהיימר. הרגשתי שהיא סיימה את חייה בטוב, הרבה בזכותם".
"אני יכולה להגיע איתך לגלגול קודם"
אם ההופעות במועדונים ועל המסך, הבית והמשפחה המורחבת לא מספיקים, לאחרונה נוסף לחזיז עיסוק נוסף: נומרולוגיה. "אמרתי לך, אני כמו תמנונית. אני גם מורה לפילאטיס, למרות שהיום אני כמעט לא מתעסקת בזה. לנומרולוגיה הגעתי במקרה, כי תמיד התעניינתי במיסטיקה ובשאלות כמו מה קורה אחרי המוות, מאין באנו ולאן אנחנו הולכים. כל אחד מאיתנו נולד עם מעין ברקוד ייחודי, מספרים מסוימים שמרכיבים מפה מסוימת ומשפיעים על החיים. כשאמרו לי דברים מדויקים על עצמי, הייתי חייבת לבדוק את זה לעומק. קראתי פוסט של מיכל גרין על השם שרון. ככה הגעתי לתחום, ואחר כך גם למדתי אצלה".
8 צפייה בגלריה
עם רונן "בפאוור קאפל". "הרבה צעירים מכירים אותי משם. זה מוזר וגם נחמד"
(צילום: באדיבות רשת 13)
מה המשמעות של נומרולוגיה? אומרים לי מה האופי שלי וזהו?
"לא. אני יכולה להגיע איתך עד לגלגול קודם. אנשים לא באים רק כדי שאנתח את האישיות שלהם. יש משהו שנקרא 'פסגות ואתגרים': כל תשע שנים אתה נמצא בתקופה אחרת. אפשר לרדת לרמת הימים, החודשים והשנים - מתי אתה מרגיש כך, מתי כדאי לפעול ומתי לעצור, לנשום ולנוח. מיליון דברים. אני מכינה מפות לאנשים, הם מגיעים אליי הביתה. בעיקר בזמן המלחמה עשיתי המון מפות ודיברתי עם המון אנשים בזום.
"אני חושבת שזה עוזר לאנשים להבין את עצמם טוב יותר ולנתב את דרכם בחיים. למשל, מישהי באה אליי ואומרת: 'אני עובדת שנים בהייטק ולא טוב לי'. היא חכמה מאוד, אבל הייעוד שלה הוא לטפל באנשים. היא התחילה ללמוד טיפול רגשי, עזבה את ההייטק, ופתאום היא מרגישה מלאה ושיש לה עניין בחיים".
איך אנשים מגיבים כששרון חזיז פותחת להם מפה נומרולוגית?
"אחרי דקה הם שוכחים שאני שרון חזיז הזמרת. בסופו של דבר אנשים באים לשמוע מה אני אומרת עליהם, מה אני חושבת ואיפה לדעתי הם צריכים להיות בחיים שלהם. אני גם אדם נגיש".
מה גילית על עצמך בתוך הדבר הזה?
"שנורא בא לי לעזור לאנשים. הרבה פעמים אני מתאפקת. אני נמצאת בסיטואציות וחושבת: שאשאל אותה מה תאריך הלידה שלה? ואז אומרת לעצמי: לא, אל תשאלי, אל תתערבי. זה נורא כיף כשאנשים יוצאים ואומרים: 'וואו, תודה'".
איך נראה התהליך?
"אני לוקחת תאריך לידה, שם פרטי ותאריך עברי, ופותחת מפה. אלה חישובים על גבי חישובים. אני גרועה במתמטיקה, הכול עם המחשב. ככה אני מתחילה לראות את החיים שלו מהרגע שנולד ועד לעתיד. אני מראה לו איפה החוזקות והחולשות שלו, על מה כדאי לעבוד ועל איזו גבעה הוא צריך לטפס כדי להגיע לשיעור הנשמה ולייעוד שלו. אבל אני לא קואוצ'רית ולא מתיימרת להיות כזאת".
קראתי בוויקיפדיה שבמשך השנים ניסו להציג אותך כסמל מין, ושניסית לברוח מזה.
"איזה קטע שכותבים כזה דבר. תראה, אם כל היום אגיד לך: 'בר היפה, בר היפה', תגיד: 'די, אני בר. אני לא 'בר היפה'. אז אני שרון. יש לי שירים וקליפים. נכון, הקליפים שלי נועזים יותר, ועל הבמה אני נועזת יותר, אבל יש במה ויש חיים.
כשבמאית או במאי רצו קליפ שבו אני מתנשקת עם מישהו או נראית טוב, זרמתי. לא חשבתי שזמרת חייבת ללבוש ג'ינס וטי־שירט כדי להיחשב איכותית. אפשר גם לתת את כל השואו
"בזמנו הייתי צעירונת וזה היה קצת גדול עליי, כי הייתי נשואה ודי חננה. חשבתי: למה אתם מלבישים עליי את זה? ולא תמיד עשו זאת בצורה יפה. אם יכולתי להיות מפורסמת בלי להיות מפורסמת, להופיע מול קהל בלי כל מה שמסביב, זה היה נהדר. זה עבר לי, אבל אז לא ממש הבנתי מה רוצים ממני".
אבל גם ידעת שאת נראית טוב.
"גם השתמשתי בזה. כשבמאית או במאי רצו קליפ שבו אני מתנשקת עם מישהו או נראית טוב, זרמתי. בתקופה שלי היה טירוף ה-MTV, ומה שראיתי לנגד עיניי היה קיילי ומדונה. לא חשבתי שזמרת חייבת ללבוש ג'ינס וטי-שירט כדי להיחשב איכותית ולהעביר מסר. אפשר גם לתת את כל השואו. היום מבינים את זה. אז מי שלא הופיעה בג'ינס וטי-שירט נחשבה לא רצינית או נחותה".
למה? מה יש בג'ינס וטי-שירט?
"זה משדר כאילו לא אכפת לי איך אני נראית, העיקר שיקשיבו לטקסט שאני אומרת. אני לא כזאת. גם אם לא הייתי זמרת, לא הייתי כזאת. עד היום, גם בגילי המופלג יחסית, כשאני עולה על הבמה אני אחרת. אני טורפת, אני אוהבת. זה דבר טוב. כנראה שזה חלק ממני. זו לא הייתה החלטה. לא ישבנו ואמרנו: 'שרון חזיז תהיה זמרת שמשדרת סקס'. אלה היו עולמות ה־MTV, וזה מה ששידרו אז. היום זה בדיחה".
"פאוור קאפל" הסתיימה, ומה הלאה?
"עכשיו הוצאתי עם אורי בנאי שיר בשם 'רק אני ואת', והוא מגניב להפליא. כדאי לכם לשמוע. לפני שבועיים הופעתי בגריי עם אורחים, ואני ממשיכה לרוץ עם המופע הזה ברחבי הארץ ובהופעות סגורות. רוב האמנים מתפרנסים מהופעות סגורות. אנחנו מתחילים סיבוב חורף עם כל השירים שלי ועם אורחים מהדור שלי: רון רוזנפלד מפורטרט, דודי לוי שהפיק את האלבום הראשון שלי ואורי בנאי, שמלווה אותי עוד מ"עניין של זמן".
