בסרטונים הכול קורה מהר, אבל מאחורי הקצב הזה מסתתרת עבודה הרבה פחות פוטוגנית, כזאת שכוללת תכנון, חזרות ותיקונים שאף צופה לא אמור להרגיש. וכשהאיש שעל המסך אחראי גם למה שקורה מאחוריו, לא פלא שהיומן של עידן תלם (אינדה גיים) נראה פחות כמו של יוטיובר בן 27 ויותר כמו של בכיר בתעשייה.
"קודם כול, לפני כל מחויבות אחרת, אני מנהל את ערוץ היוטיוב שלי, שזה בעצם ערוץ טלוויזיה בדיגיטל", הוא מספר. "אני מפיק, מנהל, עורך ומתכנן תוכנית אחת בשבוע של כ-25 דקות, שזה תכנונים, תסריטים, הפקה, עריכה ואסטרטגיה. פלוס שניים-שלושה סרטונים קצרים בשבוע. המון תוכן שאני גם מצטלם אליו וגם מנהל את הכול. במקביל יש המון פרויקטים, הפסטיגל, קמפיינים עם איקאה, שיאומי ולוריאל פריז. זוגיות, משפחה, לא חסר".
עד כמה העבודה הזאת תובענית?
"זה תלוי ברמת ההשקעה, היצירה והמחויבות. בטיקטוק אתה יכול לשים את עצמך מדבר בשירותים, ואתה יכול להרים מערכון מתוסרט עם צלם וסאונדמן. ביוטיוב זה אותו דבר, פלטפורמה שכל אחד לוקח לעולם שלו. אחת הסיבות שהגעתי להיות היוטיובר הכי גדול בארץ, עם מעל מיליון עוקבים, היא שאני פשוט מאוד משקיע. אני חושב על רעיונות, מתכלל ומרים אותם, ועורך אותם עם העורכים שלי שעות על גבי שעות עם סבבי תיקונים על כל קאט".
מתי ההשקעה התחילה להשתלם?
"זה משהו שנבנה. התחלתי כילד על מחשב עם טלפון ומצלמת רשת. עוד סרטון ועוד רעיון, ופתאום מביא חבר שיצלם, עורך, אפטריסט, מפיקה, צוות צילום, שוכר אולפן. כל פעם שאתה רואה הצלחה אתה משקיע יותר. תמיד שואלים אותי איפה הייתה הפריצה. אין משהו נקודתי; לא עשיתי ריאליטי וזכיתי בתחרות. היה עוד דבר ועוד פרויקט: פסטיגל ראשון, קמפיין של דיסקונט עם רותם סלע, מיליון עוקבים. לאט לאט אתה לוחץ על הגז ומוציא יותר כסף. פעם סרטונים עלו לי מאה שקל; היום סרטון עולה לי 80 אלף שקל. אני עושה את זה לאט ובזהירות כבר עשר שנים".
גיימינג מתקשר אצל הרבה אנשים לחנונים.
"קודם כול, מצוין להיות קצת חנון. מה רע? אני חושב שרוב ההייטקיסטים אולי קצת חנונים, וזה מדהים והם חכמים. המילה חנון יכולה להישמע עלבון בגיל צעיר, אבל באיזשהו גיל אתה אומר: מה הבעיה? ילד טוב שלא עושה בלגן, שיש לו תחביבים שקשורים לטכנולוגיה או קומיקסים. אני אוהב שיש בי חנוניות.
"גם גיימינג זו מילה שיכולה להישמע שלילית בעיני הרבה אנשים, בעיקר הורים. גם אמא שלי לא שמחה שהייתי כל היום במחשב. אבל כשילד נורא אוהב משהו, לאסור עליו לעשות אותו זה לא חכם. צריך להסביר לו את המשמעויות. אחים שלי רוצים לקנות מלא דברים במשחקים, ואני מסביר להם: אתם לא תשחקו בזה עוד שנתיים, תחליפו משחקים כמו שלפני שנתיים שיחקתם במשהו אחר, אז לא צריך להוציא הרבה כסף.
"אפשר להסביר להורים גם את היתרונות: הילד לומד אנגלית ומשחק עם חברים. כמובן שצריך איזון, לא להיות בקיצוניות. אני חושב שאני משלב המון ערכים טובים בתכנים שלי: לתת השראה, להראות שכדי להצליח צריך לעבוד מאוד קשה ושזה לא קורה ביום אחד, קבלת האחר, הערכה של דברים ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו. כיף שאפשר להעביר את זה בעולם שלהם ולא לדחוף להם את זה ממקום אחר".
הורים פונים אליך בנושא המסכים?
"כל הזמן. אני תמיד אומר שקודם כול צריך איזון, אי אפשר בלי גבולות. כל עוד הילד משחק עם חברים ומבין את המשמעות של הלימודים, צריך להיכנס לעולם שלו, לדעת במה הוא משחק ועל מה הוא מדבר, כי אז יהיה שיח. אם מדברים בארוחת ערב ורוצים שגם הוא יבוא וייהנה, צריך לדבר בשפה שלו. להיות מעורבים: לדעת אילו יוטיוברים הוא רואה ואילו תכנים, אולי לראות איתו קצת. לתת מקום לעולם שלו ולא ללכת נגדו. כך תהיה תקשורת טובה יותר עם ההורים. זה מאוד חשוב בעיניי".
"הבנתי שאני צריך להציב גבולות"
ההמלצה שלו להורים להכיר את העולם של הילדים פוגשת גם אותו מהצד השני: תלם מכיר היטב את הקהל שלו, אבל בעשר שנים של יצירה גם הוא התבגר והטעם שלו השתנה. חלק מהצופים כבר גדלו, חדשים הצטרפו, והוא צריך להחליט אילו מהציפיות שלהם הוא עדיין רוצה למלא, ולאן הוא רוצה להגיע בעצמו.
"אני פתוח להתפתח עם הקהל שלי. כבר יש המון חבר'ה בני 20–25 שאומרים לי: 'גדלתי עליך', שזה נורא מצחיק ומגניב. מצד שני, אני מאוד אוהב את עולם הילדים. הילדים במדינה שלנו חוו כל כך הרבה, ואם אני יכול להיות קול שפוי שנותן להם תכנים שהם אוהבים, אני חושב שהם אצלי בידיים טובות. ככה אני מאמין ומקווה שרואים כמה זה חשוב לי.
ילדים דופקים בדלת ואיכשהו מגיעים אליי הביתה. הם צועקים, מתלהבים ומתרגשים, אז אני מרגיע אותם ואומר: חבר׳ה, אני ממש מתנצל, אני אוהב אתכם ויודע שאתם מצפים לתמונה, אבל אני לא מצטלם על סף הדלת שלי. ברחוב - בשמחה, אבל בבית שלי לא. הם מבקשים ומבקשים ואתה מסביר בסבלנות
"יש תכנים שאני יוצר שמתאימים יותר לנוער ומעלה ולאו דווקא לילדים, לא כי הם בוטים אלא כי הם עמוקים ואינטליגנטיים יותר, פחות נוצצים ומלאים באדרנלין. אני כבר פחות עושה טרנדים שילדים אוהבים. יש דברים שאני פשוט לא רוצה בערכים שלי ופחות מתחבר אליהם כמי שאני, ולא יכול לעשות גם אם הילדים מצפים שאעשה. חשובים לי הערכים שלי. הייתי מאוד רוצה להיות מנחה בטלוויזיה, בריאליטי או בתוכנית. אני חושב שאני יכול לעשות את זה בגאווה ובהצלחה. אני לא רוצה לאלץ את זה, אלא שזה יבוא טבעי".
קצת מספרים, לעמוד היוטיוב של אינדה גיים יש כיום 1.14 מיליון מנויים. היוצר העצמאי הראשון בישראל שחצה את המיליון עוקבים. הסרטון הכי נצפה בעמוד, קליפ רשמי למשחק "בראול סטארס" מגרד את ה-5 מיליון צפיות. בטיקטוק הוא עומד על 513 אלף עוקבים.
היוטיובר שהתחיל את דרכו לפני כעשור עם סרטונים על המשחק "קלאש רויאל", מרים כיום הפקות מושקעות כמו משחק מחבואים ענקי באצטדיון סמי עופר, אתגרים שונים, תחרויות כישרונות ועוד, באופן שמזכיר את כוכב היוטיוב האמריקאי מיסטר ביסט.
כמה אתה מרגיש בחוץ את האהדה של הקהל?
"אני לא אוהב לדבר על זה שאני מפורסם, מצחיק להגיד את זה לעצמי. אתמול הלכתי לתופר, ובדיוק נגמר יום הלימודים. תוך חמש דקות כמה ילדים הביאו את כל בית הספר, והייתי צריך ללכת כדי שלא יהיה אירוע, כי זה היה על הכביש. אני חי את זה המון שנים.
"לפעמים זה חודר לפרטיות, ילדים שדופקים בדלת ואיכשהו מגיעים אליי הביתה, הורים שמשיגים את המספר הפרטי ודורשים שאדבר עם הילדים שלהם או אפילו אבוא אליהם הביתה. קשה לדבר מהכובע של מישהו שמפורסם בזכות הקהל שלו ומצד שני להבין שאם לא יהיו גבולות מסוימים, פשוט אין לי איך להתקיים. לא ממקום מתנשא. אני בן אדם כמו כולם, וכשחוצים גבולות של פרטיות חשוב להגיד את זה".
מה אתה עושה כשילדים זרים דופקים בדלת?
"פותח. הם צועקים, מתלהבים ומתרגשים, אז אני מרגיע אותם ואומר: חבר׳ה, אני ממש מתנצל, אני אוהב אתכם ויודע שאתם מצפים לתמונה, אבל אני לא מצטלם על סף הדלת שלי. ברחוב - בשמחה, אבל בבית שלי לא. הם מבקשים ומבקשים ואתה מסביר בסבלנות. מותר לי לצעוק, ואני לא עושה את זה בחיים. הם ילדים, לא עושים את זה מכוונה רעה, אבל צריך לשים גבול. הם אומרים לחברים שלהם שאני עושה את זה ואיפה אני גר, ואז באים עוד. בהתחלה אמרתי טוב, בסדר, וכשראיתי שזה מחמיר עצרתי את זה".
מה הדבר הכי מלחיץ שקרה?
"ילדים שמזהים ברחוב, רצים בכביש ולא קולטים שמסביב יש מכוניות, כי הם באטרף ומפחדים שאלך ורוצים תמונה. לפעמים אני מקבל הודעה שמשלוח מגיע, פותח את הדלת והשליח עם הילד שלו מבקש תמונה. זה קרה כמה פעמים. טכנאי כותב לי: אנחנו עולים. אני שואל מי זה אנחנו? הוא אומר: אני והילד שלי, הוא מאוד אוהב אותך אז הוא מתלווה היום לעבודה.
"כשאתה חווה את זה במשך שנים, אתה מבין שאם לא תשים גבולות, אף אחד לא ישים אותם עבורך. אתה רוצה להמשיך ליהנות ולשמח. אני יכול לאכול בדייט בערב וניגשים אליי, ואני אומר: באהבה, רק אסיים את המנה. אומרים: לא, עכשיו, ואני עם המבורגר. אני אומר: רק אסיים את הביס, וכבר מצלמים אותי תוך כדי. קשה להסביר את זה למישהו שלא חווה את זה. אני מאוד לא רוצה לצאת מתנשא ושחצן. זה בא עם הפרסום; פשוט צריך קצת גבולות".
"הרווחתי את המקום שלי בפסטיגל"
אחרי שמתח קווים אדומים במרחב הפרטי, תלם חוזר למרכז הבמה התובענית ביותר בעולם הילדים והנוער. עבורו הפסטיגל הוא הכרה בדרך שעשה מהסרטונים הראשונים ועד לאחד המופעים הגדולים והנחשבים בארץ, אבל גם חותמת למעמדם של כוכבי הרשת ויוצרי התוכן בין זמרים ושחקנים מקצועיים.
"אני עושה את זה בשביל החוויה, וזה פרויקט נורא גדול עם כוכבים כאלה גדולים, זה באמת כבוד. אני גם גאה להגיד שהרווחתי את זה. יש קצת ביקורת בשאלה אם כוכבי רשת צריכים להיות בפסטיגל. בעולם הילדים והנוער, שזה לדעתי קהל היעד המרכזי, כבר אין כל כך ערוצי ילדים בטלוויזיה כמו פעם. היום רובם המוחלט של הילדים ובני הנוער נמצא ברשת.
"אם הפסטיגל רוצה לבחור את הכוכבים הגדולים של השנה בהתאם לקהל הזה, אין ספק שיש מקום לכוכבי רשת, באיזון כמובן עם שחקנים וזמרים, שהם הליבה של הפסטיגל. המטרה היא להביא ערכים טובים לילדים, להעביר מסרים, להגשים חלומות ולתת ביטחון - דברים שאני מאוד מעביר בתכנים שלי. אני חושב שמקומי שם לגמרי".
כבר התחלתם את החזרות?
"עוד לא התחלנו חזרות במה. כרגע לומדים תסריטים, מצטלמים הרבה ועובדים על השירים שרק יצאו. כבר פגשתי את כולם והם מדהימים. בתור יוצר תוכן, לפגוש כוכבי על ולראות שהם כל כך נחמדים - זה היה וואו בשבילי. אני אומר: וואלה, מותר להם קצת אטיטיוד ודיסטנס. והם ממש נחמדים ואנשים טובים, כולם. לא ציפיתי לזה וממש שמחתי להיות מופתע".
איך זה לעבוד עם הילי טולדנו, בת הזוג שלך?
"עשינו הכנה מראש ודיברנו על כך שנצטרך לבוא זה לקראת זו. אנחנו לא צמד, לכל אחד יש קריירה משלו, ואנחנו מגיעים יחד לפרויקט. במיוחד כשהשיר שלנו משותף והתפקידים שלנו זה מול זו, מבינים שכל אחד צריך לבוא לקראת השני, וכשמישהו רוצה משהו והשני לא - צריך לשחרר. למזלנו התקשורת שלנו מאוד טובה, ויש פתאום הרבה יותר זמן איכות ביחד, שזה תמיד כיף".
הייתה התלבטות בגלל האינטנסיביות של העבודה יחד?
"זה לא עורר חשש, אלא גרם לנו לומר: בואי נדבר ונבין שאנחנו באותו ראש. עשינו תיאום ציפיות לגבי מה חשוב לכל אחד. הבנו שזה מתאים. חיכינו לפרויקט גדול לעשות ביחד, כי מותגים ופרויקטים פונים אלינו, אבל אם כבר משהו ביחד - אז פסטיגל".
יש ערך בזה שאתם מגיעים כזוג?
"ברור, אבל אני חושב שהיו לוקחים כל אחד מאיתנו בנפרד. הילי פרצה בשנתיים ומשהו האחרונות בצורה אסטרונומית, והקהל אכל להם את הראש שהיא תהיה בפסטיגל. זה בא מהשטח. גם אם לא הייתי בפנים, היא עדיין הייתה משתתפת, אני בטוח בזה וגם אמרו לה. זה שרצו את שנינו גרם לי לרצות את זה עוד יותר".
אתם שנתיים וחצי יחד. איך זה עובד כששניכם אנשים מוכרים?
"יש יתרונות גדולים לכך שאנחנו מבינים זה את זו ומדברים באותה שפה. אנחנו יכולים לספר ולא רק להקשיב, אלא באמת להבין מה קורה בחיים של כל אחד מאיתנו. מצד שני, כשפונים אלינו עם קמפיין ורוצים שנבוא כזוג, לא בטוח שזה מתאים לצד השני או משתלב באסטרטגיה ובמיתוג שכל אחד רוצה.
ברור שאני מפנק את הילי ומזמין אותה לחופשות. גם בדייטים אני תמיד רוצה לשלם, ויש פעמים שהיא מבקשת לשלם, ויש פעמים שעושים אבן נייר ומספריים על מי משלם, וזה מצחיק וכיף
"כשיוצאים לדייטים, בכיף נצטלם, אבל יכול להיות שבדיוק נכנסים לסרט ואוכלים פופקורן, אז אם אפשר אחר כך, כדי שיהיה לנו זמן איכות. אני יודע שיש מפורסמים שפחות יוצאים יחד למקומות ציבוריים, כי לא נעים להם להגיד לא. אני מעדיף לאפשר לעצמנו לצאת ולבלות, אבל לדעת לשים גבול".
איך אתם מנהלים כלכלית את החיים יחד?
"זה נושא רציני, כי יש אנשים שלא יקבלו אותו בעין יפה. שנינו קרייריסטים, יוזמים ושאפתנים; לכל אחד מאיתנו יש חברה בע״מ ושנינו מרוויחים יפה. אנחנו פחות מתחשבנים על מי משלם על מה, אבל את שכר הדירה אנחנו מחלקים חצי-חצי. לה זה היה מאוד חשוב והיא התעקשה. שנייה אחרי שאמרה את זה, אמרתי שאני שמח, כי גם לי זה חשוב.
"כשיוצאים לשותפות, גרים ביחד, מנהלים חיים ורוצים להסתכל קדימה, יש משהו מאוד נכון בדבר הזה. לדעתי לא בריא לתת לאישה הרגשה שהבית בבעלות הגבר, שהחשבונות עליו, שהכסף אצלו ושהיא גרה שם. זה נותן תחושת שליטה לא נעימה. כל אחת והרגשתה, כמובן. חשוב לי שהאישה שלי תהיה שותפה, תעבוד ותהיה אשת קריירה.
"ברור שאני מפנק את הילי ומזמין אותה לחופשות. לקחתי על עצמי את החשבונות שמסביב לשכירות והתעקשתי על כך. אני לא מתכוון להתחשבן איתה על כל שקל. גם בדייטים אני תמיד רוצה לשלם, ויש פעמים שהיא מבקשת לשלם, ויש פעמים שעושים אבן נייר ומספריים על מי משלם, וזה מצחיק וכיף. אני דואג להיות זה שמשלם ברוב הפעמים, אבל היא מתעקשת גם, ואני מעריך את זה בטירוף".
היו מערכות יחסים שבהן ציפו שתשלם על הכול?
"כן, וזה הרגיש לי לא נעים ולא נוח. זה לא אומר שאני לא ג'נטלמן. ג'נטלמן זה מי שפותח את הדלת בדייט, מביא פרח בשישי, משאיר פתק בבית 'אני חושב עלייך' או שולח הודעה באמצע היום. לשלם על אישה זו לא ההגדרה של להיות ג'נטלמן. כסף זה משהו חומרי. גם אני שוטף כלים, אני לא מצפה שהיא תעשה את הדברים האלה. יש המון תרבויות בארץ ולכל אחד התרבות שלו, וזה בסדר. הבעיה היא כשלא מקבלים תרבות של מישהו שונה".
"הילי הייתה מצליחה בלי קשר אליי"
את הדילמה מי משלם במסעדה הם עוד יכולים לסגור באבן, נייר ומספריים, אבל על הסיפורים שאנשים מספרים לעצמם על הזוגיות שלהם יש להם פחות שליטה. גם את השאלה הכי טעונה - מי "מרוויח" יותר מהקשר - הם שאלו את עצמם הרבה לפני שמישהו אחר הספיק.
"כשהתחלנו לצאת היה לשנינו, ובעיקר לה, חשש שיחשבו שהיא איתי בשביל הצפיות או שהיא זקוקה לפרסום. היו פעמים שקניתי לה משהו ולא רצינו לשתף, כדי שלא יחשבו שאני קונה לה הכול. היא כוכבת מלידה והייתה מצליחה - ותצליח - בלי קשר אליי. כשמישהי יפה או מרשימה הולכת עם מישהו מצליח, חושבים שזה בגלל שיש לו כסף, ולא עוצרים לחשוב: אולי הוא בן אדם טוב ובן זוג טוב. אנשים לא יודעים מה קורה מאחורי הקלעים וחורצים מסקנות מהר מדי".
מתי התחלת להרוויח מהעבודה הזאת?
"כשהייתי בן 18 התחלתי להכניס כמה אלפי שקלים בודדים מיוטיוב, על הפרסומות בסרטונים. אחר כך זה התחיל לקבל תאוצה, הבנתי שאפשר להכניס קמפיינים ולהרשות לעצמי להביא עובד במשרה חלקית שיערוך או יצלם. בהתחלה הייתי עוסק פטור והרווחתי כמה אלפי שקלים. הפכתי לעוסק מורשה, ובהמשך פתחתי חברה בע״מ וכבר היו לי כמה עובדים. זה התפתח והפך לעסק.
"יש הבדל בין משפיען ליוצר תוכן. משפיען משתף יותר מחיי היום יום, ויוצר תוכן עובד עם תסריטים וצלמים ועושה הפקות, ויש לזה המון עלויות. יש גם הבדל גדול מאוד בין מרוויח למכניס. קל להגיד שאני מכניס 100 אלף שקל בחודש, אבל אם הוצאתי 90 אלף, אנשים מתרשמים מהמאה ומפספסים את ה-10,000 שנשאר. החודש שלי מתחיל בהוצאה של מאה אלף שקל על תוכן, נטו על תוכן. יש לי שבעה עובדים. אני כמובן רווחי, לא עסק מפסיד, אבל לא מכניס פי כמה ממה שאני מוציא".
מתי הרגשת שהגעת לרווחה כלכלית?
"אחרי הצבא, כשהתחלתי להיות חופשי יותר ולעשות את זה במשרה מלאה בלי עוד משהו במקביל. התחלתי להרים הילוך ולהשקיע, למדתי מאנשים, מיועצים בארץ ובחו״ל, הייתי בכנסים. אני עובד בזה מגיל 17, כבר עשר שנים. אלה ממש החיים שלי".
איך מנהלים כסף בגיל צעיר כל כך?
"ההורים מאוד תמכו בי. הם לא באו מרקע רלוונטי - אמא עורכת דין ואבא מנהל מכירות - אבל עזרו לי להבין איך לפתוח עסק, איך להתמודד עם הסכמים בתחילת הדרך ומה לעשות עם הכסף. באיזשהו שלב התחלתי להבין יותר. הם סמכו עליי ושחררו אותי להתמודד עם הכול, תוך כדי שהם מייעצים ועוזרים. ניהלתי את העסק לבד. אין לי מנכ"ל או שותף. יש צוות מדהים וסוכנות מדהימה, אבל בסוף אני המנהל של הכול".
7 צפייה בגלריה
האמא ח"כ לשעבר לימור מגן תלם. "שמח שהיא מגשימה את עצמה"
(צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)
הם הופתעו מהסכומים?
"ברור. בהתחלה גם לא האמינו. בגיל 17 וחצי אמרתי לאמא שקיבלתי 1,500 שקל ושאני צריך חשבון בנק. היא אמרה: 'לא, גונבים לך את הכסף, אל תיתן שום פרטים'. אמרתי: 'אמא, זה גוגל, זה יוטיוב, הכול טוב, אני יודע מה אני אומר'. היא בדקה והבינה שאני מתכוון לזה".
אמא שלך (לימור מגן-תלם - ב"ז) הייתה חברת כנסת ורצה גם בבחירות האלה. אתה עוזר לה ברשתות?
"כן, מבחינת דיגיטל וסרטונים היא יכולה להתייעץ איתי, איך לדבר לקהל. גם התראיינתי אצלה בפודקאסט. אני לא מדבר פוליטיקה, כי קשה לי עם השנאה וחוסר הקבלה של הצדדים. לפעמים אי אפשר לנהל דיון, רק לצעוק סיסמאות. מבאס שיש המון שנאה וקרע. ברור שאני תומך בה, וכשהיא צריכה אני מייעץ ועוזר".
אתה שמח שהיא בפוליטיקה?
"אני שמח שהיא מגשימה את עצמה. כשהיא הייתה בכנסת היא באמת עשתה שינוי ונגעה בתחומים כמו נשים שמתמודדות עם אנורקסיה, בתי חולים שלא מטפלים מספיק בנושא והתקציבים לזה. היא עסקה גם בחוקי פוטושופ ובדוגמניות שלא מציינות שנעשה פוטושופ לגופן. בתור דוגמנית לשעבר היא פעלה בצורה פנומנלית. שמחתי בשבילה בטירוף. היא עשתה שינוי בתחומים שהיו חשובים לה".
תצביע למפלגה שלה (ישראל ביתנו - ב"ז)?
"אני לא מדבר על פוליטיקה".
