בדקה התשעים, במרחק נשיקה מהלחי של ניצן שיק, נעצרתי. "יצאתי שלילית, פעמיים, אבל יש לי שיעול של קורונה. אולי עדיף שלא נתחבק".
"הכול טוב", היא החזירה לי נשיקה וירטואלית, "רק לפני יומיים יצאתי מזה". והזמינה תה עם דבש וג'ינג'ר לגרון שעדיין יבש.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
כשסיימתי לספר לה כמה אהבתי אותה בחתונמי, וכמה חשבתי שהגיע לה לקבל מישהו הרבה יותר בשל מזה שמעשן בשנטי־בנטי של המרפסת, שאלתי אותה איך חגגה לפני ארבעה חודשים את יום הולדתה ה־35.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"אני לא זוכרת", היא חייכה במבוכה. "נכון, רק לפני ארבעה חודשים. ולא, זה לא באשמת הקורונה. היא היתה סבירה. חום ושיעולים".
באותו רגע הרגשתי שסוף־סוף הבנתי איך עובדים אצלה החיווטים. שיק יכלה לחמוק מתשובה בנימוק שהקורונה מחקה לה כמה מקטעים מהסרט, אבל העדיפה להיות כנה ומדוייקת. גם כשזה דורש ממנה לתלוש את הפלסטר חזק ובשיא הספיד, ולנתב את השיחה שלנו, שפצחה באווירה צוהלת, לכיוון שונה לחלוטין.
"אני לא אוהבת ימי הולדת", היא אומרת. "בילדות את שמחה שגדלת בשנה, יופי, כל הכבוד לך, אבל מתישהו שמחת ה'הופ הופ טרללה' נעלמת. לא, לא נעלמת, משתנה. יום ההולדת הופך למשהו סמלי, לנקודת ציון בחיים, לחשבון נפש. את לא יכולה שלא להתעמת מול עצמך. מזל טוב לך, גדלת בשנה, אבל עדיין לא הגעת למקום שבו רצית להיות".
יום ההולדת שלך, כרווקה בת 35, היה עצוב?
"בכלל לא. מה פתאום. לא ישבתי בבית בחושך. יש לי הרבה חברים שחגגו לי במשך שבוע שלם, וברגעים של ההתכנסות וההתבוננות פנימית, רשימת ה'יש' מול רשימת ה'עדיין אין', התרכזתי במה שיש לי, באהבה שעוטפת אותי מסביב. השמחה שלי מתחילה ביום שאחרי יום ההולדת, כשאני יודעת שיש לי שנה שלמה להגיע לשם".
יש לה מבט עמוק, שהוא גם רך וגם נוקב. אני מכריחה את עצמי להתעלם מהגוף המהודק שנחשף מתחת לסטרפלס שלה מפני שברור לי מה תהיה תגובתה. "רזית" זה לא מחמאה. בסוף נפלט לי: את מהממת.
"תודה", ברקים ניצתים בעיניה. "טוב לי. סוף־סוף מצאתי את המסלול שבאמת מתאים לי, ואני הולכת בו ובאמת נהנית מהדרך, אבל רק בשבועות האחרונים התחלתי להרגיש ככה. השנה שאחרי חתונמי היתה מאוד־מאוד מאתגרת. מה זה מאתגרת? נכנסתי לדיכאון. עכשיו אני יוצאת".
המלצרית מגישה לה עוד קצת דבש. שיק בוחשת לאט. "מה שקרה לי בריאליטי הוא התגשמות חלומו של כל אדם – לצאת לעולם ולקבל אהבה מכל עבר. עד שהמלהקת של חתונמי סימסה לי דרך ידיד שתייג אותי באיזה פוסט, הייתי הבנאדם הכי פרטי בעולם. בילדות רציתי להיות שחקנית, אבל בגיל 12, כשעזבתי את קיבוץ קליה ועקרתי לירושלים עם אמא שלי ומי שהיה אז בעלה השני ואבא שלי נשאר בים המלח, לא נרשמתי לחוג משחק כי ידעתי שהמקצוע הזה לא יתאים לאחת כמוני, שקנאית לפרטיותה. כשנכנסתי לחתונמי הייתי עובדת סוציאלית במחלקה האונקולוגית באסותא רמת החייל. הכי רחוק מעולם הזוהר. בכלל לא היה לי אינסטגרם. או שהיה לי ולא ידעתי מה עושים איתו. ופתאום יצאתי מהתוכנית עם 80 אלף עוקבים. אמאל'ה, מה אני אמורה לעשות עם זה?"
בתקופת השידורים עוד ישבת במרפסת המפורסמת?
"כן, למרות שכבר היה מעלינו ענן של סימן שאלה. שנינו שנאנו את המצלמות ולא עשינו להפקה חיים קלים. לאורך כל הדרך, הצרכים שלנו, ביחד ולחוד, קדמו לצרכי הצלמים. הפחד שלנו מהמצלמות הפך את שנינו לדבוקה אחת מול הדבר המאיים הזה. הבנתי למה המומחים חשבו שאנחנו עשויים להתאים זה לזו. היה לי פרטנר, היה לי על מי לסמוך. אבל היה לזה מחיר. כל הדברים היפים באמת שהיו בינינו, והיו הרבה, נרקמו בלילות, הרבה אחרי שכיבו את המצלמה. אולי בגלל זה הצופים לא הספיקו להכיר את מנו לעומק ולהתרשם מכמה שהוא אינטליגנט ורגיש. אני מרימה לו בכיף".
באמת אהבת אותו?
"כן. כבר שנים אני מודעת לעובדה שיש לי שתי בעיות מול הצד השני. אין הרבה אנשים שמוצאים חן בעיניי וקשה לי להיקשר בקלות, לוקח לי זמן להיפתח. ככה אני. תקופת הצילומים איפשרה לי לבנות את הקשר עם מנו לאט, ובהדרגה. נקשרתי אליו מאוד, ראיתי את הפוטנציאל של הקשר, הרגשתי שאני לא רוצה שהוא ייצא לי מהחיים, וכשזה נגמר זה נורא כאב".
נפרדתם כך ביוזמת?
"מנו. אנשים לא יודעים את זה, אבל הוא זה שבחר להיפרד ממני כשהסדרה ירדה ואני לא מתביישת להודות שזאת הייתה חתיכת מכה. הרגשתי שבבת אחת אני מאבדת אחיזה בהרבה עוגנים. לא יצאתי מרוסקת בגלל התוכנית, ואין לי שום טענה כלפי ההפקה שבאמת עשתה הכול כדי לשמור אותנו בצמר גפן. התרסקתי מפני שאני בנאדם רגיש ומפני שעברתי חוויה מטלטלת ומעל לכל, מפני שהייתי בחורה שבורת לב".
4 צפייה בגלריה
''אני שמחה שעשיתי את זה למרות שלא יצאתי עם אהבה''. מתוך ''חתונה ממבט ראשון''
(צילום: באדיבות קשת)
איפה אתם היום, שנה אחרי?
"אין בינינו שום קשר. למה שיהיה? אני לא מחפשת קשר אפלטוני. כשהאהבה נגמרת ממשיכים הלאה. אני לא שומרת על קשר עם אף אחד מהאקסים שלי. לא שהיו לי כל כך הרבה".
ואיפה את?
"אני לא במקום שבו קשה לי לוותר על הלבד שלי. ברחוב עוד מזהים אותי, אנשים מחייכים אליי, מאחלים לי שיהיה לי טוב וזה מחמם את הלב. כשהוא יבוא, אני אדע שזה זה".
בראשיתו של הדיכאון שיק הרגישה שהיא לא מסוגלת להמשיך לתפקד כעובדת סוציאלית. "הפרישה הייתה צעד מאוד משמעותי מבחינתי מפני שמאז ומתמיד ידעתי שאני מחוברת לצד הטיפולי. כשנרשמתי ללימודי עבודה סוציאלית בבן־ גוריון לא חשבתי על תלוש המשכורת. הרי עובדת סוציאלית, במקסימום של המקסימום תקבל מילה טובה. חשבתי שאולי אמשיך לתואר שני, לעובדת סוציאלית קלינית, ואז אוכל לפתוח קליניקה קטנה. באתי מאהבה כדי לתת מהנשמה. כמו פעם. ונתתי. עבדתי בפנימייה בירושלים, כשעברתי לתל־אביב עבדתי בשילוב צעירים בסיכון בעולם התעסוקה, הגעתי לחתונמי מעולם שכל כולו לא למטרות רווח ובבת אחת הועפתי, מתוך עולם הנתינה, לעולם שכולו מרדף אחרי החומריות והרווח. צלמים. פלאשים. סלפיז. זה שינוי מטורף. לא הבנתי איך העולם החדש הזה עובד. נכנסתי למשבר זהות עמוק. פתאום רודפים אחריי עם הצעות לשת"פים באינסטגרם. חכו דקה, מה זה בכלל? כל המהפכים האלה גרמו לי לקרוס. אובחנתי עם דיכאון".
באיזו רמה?
"המשכתי לתפקד, אבל זה עלה לי במאמצים רבים. לא הבנתי למה 'לאשה' בחרה לצלם אותי לשער של יום האישה הבינלאומי. על הסט הייתי חצי מפורקת. ירדתי הרבה במשקל. כבר שנים אני לא נשקלת, אני מרגישה את שינויי המשקל במכנסיים, אבל בדיכאון איבדתי את התיאבון. ואז הבנתי שאני חייבת טיפול. זה לא שעד אז לא הייתי מטופלת. קיבלנו ליווי תומך במהלך הצילומים וגם בתקופת השידורים, חתונמי היא הפקה שמאוד עוטפת, אבל נזקקתי ליותר מזה. פניתי לפסיכיאטר וקיבלתי כדורים והכדורים הצילו אותי. כן, היו כמה וכמה חודשים מאוד מאתגרים. הבנתי שאני חייבת למצוא את הקול שלי בתוך שני העולמות שהתערבבו לי. אבל זה לא פשוט למצוא את הקול. קודם צריך לפתח אומץ".
פיתחת?
"אני על זה. ואני ממשיכה לעבוד עם הפסיכולוגית שלי. חזרתי לאכול וחזרתי להתאמן והחיים יפים. הנה, אנחנו יושבות בבית קפה ושותות תה עם ג'ינג'ר והגופיות של שתינו נרטבות בגשם. נשבעת לך, העולם השתגע. זה מה שסימסתי למלהקת של חתונמי, אחרי שהתגובה הספונטאנית שלי הייתה 'לא, תודה'. מתוך דכדוך הקורונה כתבתי לה שאם העולם השתגע ושהחיים שלנו ממילא הוסטו ממסלולם, אז למה לא לעוף על חתונמי? חמש דקות אחרי זה היא העלתה אותי לזום והשאר היסטוריה".
לפני שנה, שיק שמרה לעצמה את העובדה שהחליטה לפרוש מעבודה סוציאלית. "התביישתי לספר. הרגשתי שאני מאכזבת. אחרי שצילמתי שני קמפיינים, ל'יופלה' ולחברת הטיפוח 'לאבידו', התביישתי לספר כמה שנהניתי להצטלם וכמה שבא לי להשתלב בתעשייה. עכשיו אני לומדת להגיד 'כן, בא לי לשחק'. כן, צריך ללמוד להגיד את זה. כשהגעתי לחתונמי לא הייתי מסוגלת להגיד בקול רם 'אני מחפשת זוגיות ולא מוצאת'. למדתי. כשהתאוששתי מהדיכאון התחלתי לצאת לאודישנים. לא מזמן עשיתי תפקיד קטן בסדרה 'קורדרוי' שתעלה בהוט. הייתי אשתו הנבגדת של אריק ברמן. לא למדתי משחק ועוד אין לי ניסיון, אבל יש בי תשוקה".
והעבודה הסוציאלית?
"אני מאמינה ב'נוור סיי נוור'. יכול להיות שיום אחד כן ארצה לחזור לתחום הטיפולי. לדעתי, החשיפה שלי לא פגעה בסיכויים שלי להיות מטפלת טובה".
למה שהיא תיפגע?
"היא הייתה עלולה לפגוע. בעיניי, אין דבר שהוא מובן מאליו. יכולתי לצאת מחתונמי כדמות מזעזעת שאף אחד לא ירצה להתקרב אליה, אבל יצאתי כאחת שהלב יוצא אליה. אני מאמינה בדינאמיות של החיים ולכן אני לא שמה לעצמי גבולות. אני רוצה להיות אמיצה ולקפוץ על עוד הזדמנויות. ממה אני חיה? מהאינסטגרם. לפני שנה, כשהתחילו לגלגל סכומים, הבנתי שאני צריכה לידי מישהו שמבין בזה. סוכנת. אני עושה הרבה לייבים עם דניאל פסו, חברה טובה שלי. כן, דניאל פסו מ'לאשה'. ביחד יותר קל לנו לדבר על הקמטים, הבדידות, הכאב. כל אחד רוצה להיות נאהב. אף אחד לא רוצה להיות לבד".
העובדה שאת ניצן מחתונמי הזניקה את המניות שלך?
"כן, קיבלתי המון פניות מבחורים, וגם ממכרים משותפים של בחורים שרצו להכיר אותי, אבל עזבי, אסונות. היו כאלה שרצו להתחכך בפרסום שלי, אבל הוא איים עליהם. פעם שלחתי למישהו תשובה שכנראה לא מצאה חן בעיניו אז הוא צייץ עליי בטוויטר. משהו מרושע. בשנה הזאת גיליתי כמה אחוז מהגברים לא מספרים את כל המידע על עצמם. זה לא פשוט להבדיל בין מישהו אמיתי למתחזה. היו לי מתחזים, היה אחד שעשה לי סצנה מטורפת, אבל למזלי יש לי אינסטינקטים טובים. משנה לשנה אני סומכת יותר על תחושות הבטן".
תעשי עוד ריאליטי?
"אין מצב. לא באתי לעשות קריירה בריאליטי. באתי כי הייתה לי הזדמנות לטרוף את הקלפים בדרך שבסופו של דבר אולי היתה מביאה לי אהבה. ואני שמחה שעשיתי את זה למרות שלא יצאתי עם אהבה. אני אמצא אותה מפני שעכשיו יש לי זמן לחפש אותה בראש שקט, בלי לחץ".
בלי לחץ?
"לגמרי. עכשיו, שנה אחרי חתונמי, אני מתחילה תהליך של שימור פריון. כבר הייתי, הכרתי, נפגשתי, ביררתי, נשאר רק להתחיל. בעיניי זה תעודת ביטוח. אני לא מתחייבת על גיל או תאריך, אני רוצה להמשיך לנהל את החיים שלי בכיף בלי לחץ של ביציות".
הפקה: מיכל עמר שוורץ; סטיילינג: עומר יהב ; איפור: שיר לוגסי לארטבוק; שיער: נסאל מורל לארטבוק; צולם בקראון פלזה סיטי סנטר תל־אביב