עד לימי השירות הצבאי, עידן שלו או "מיסטר שלווה" כפי שעוקביו מכירים אותו, כוכב רשת עם 685 אלף עוקבים בטיקטוק, בכלל סלד מרשתות חברתיות. מי שכבר בילדותו כיכב בהצגות בחגים לצד שחקנים מפורסמים, ראה בעצמו שחקן, כזה שאמור לנוע מאודישן לאודישן ולא מסטורי לסטורי.
הרומן שלו עם עולמות הסושיאל, לא הגיע מתוך רצון להראות את הנוף המהמם באי התאילנדי שהוא נופש בו, או להתגאות בתפקיד הנחשק שלוהק אליו, אלא דווקא ברגע של תסכול רב בצבא.
שלו שובץ לשרת כאחראי משתמטים בלשכת הגיוס בחיפה, מי שאמור לרדוף אחרי אלו שמסרבים לעלות על מדים. "בכל יום הייתי חוטף קללות מהורים של חיילים שלא הגיעו להתגייס. איחלו לאמא שלי סרטן. הייתי במצב נפשי לא טוב, בדיכאון. אנשים לא מבינים כמה רוע יש בבסיסים האלה שיוצאים בהם יומיות. לא מעמיסים עליך פיזית, מעמיסים עליך נפשית", הוא נזכר.
שלו אמנם הצליח להשיג מעמד של אמן פעיל, שאמור היה להקל על תנאי השירות, אבל גם זה לא ממש עזר כי הוא נותר אחראי משתמטים.
לכל שחקן יש את הרצון לקבל את האקסטרה חשיפה. בסוף אם לא היה לי את הטיקטוק, הייתי כנראה ממלצר בין תפקיד לתפקיד. זה לא עולם קל. הטיקטוק הציל לי את התקופה שבין תפקיד לתפקיד, כשאני לא יודע מה אני עושה. מה גם שנחשפתי אליו בתקופה הכי חשוכה בחיים שלי
כל התסכול הזה התפוצץ, כששלו גילה ששובץ לשמירה בחג, בניגוד למה שהובטח לו שיבצע שמירת חג אחת במשך כל השירות. "חבר בשם איתן שמע אותי מתעצבן והחליט לפתוח מצלמה. יצא סרטון מצחיק מאוד של ג'ובניק אומלל שמדבר על זה שהוא צריך לשמור בחג", הוא נזכר.
הסרטון המדובר הגיע לטיקטוק וצבר תאוצה. "אני זוכר שאחרי שעה הוא נכנס אליי למשרד ואמר לי שיש לסרטון 200 צפיות ועשרה לייקים, אחרי שעתיים זה כבר היה על 2,000 צפיות ובסוף היום הסרטון כבר עמד על 50 אלף צפיות".
שלו הבין את הפוטנציאל בטיקטוק. בבוקר למחרת הוא שוב פתח מצלמה והעלה סרטון נוסף שזכה לעשרות אלפי צפיות. "התחלתי לצבור תאוצה ברשת ומהר מאוד כבר היו לי 30,000 עוקבים. אחרי כמה סרטונים שהתפוצצו זומנתי לשיחה אצל מפקדת הבסיס, הייתי בטוח שמדובר בשיחת נזיפה. להפתעתי הרבה היא בישרה לי שהיא מעבירה אותי תפקיד לרס"ר - ושאני צריך מעתה לעשות סרטוני תדמית לבסיס. עד היום אתה יכול לראות בלשכת גיוס חיפה סרטונים שלי מסביר למלש"בים איך עוברים את שרשרת החיול".
אז בסוף צה"ל כן הבין את היכולות שלך.
"נכון. אין לי מושג איך זה קרה ומה היה מאחורי הקלעים אני רק זוכר שאמרתי אמן ותודה".
יצא מהארון בטיקטוק
היום הוא כבר שועל רשת לכל דבר ועניין. יש לו סוכן צמוד שמטפל בענייניו, ובן זוג בועז שמקפיד להביא אותו בזמן לכל אירוע, גם לריאיון הזה. "אני מאוד מפוזר, הסדר והארגון אצלי זקוקים לשיפור", הוא אומר.
ההתחלה עם זאת לא הייתה זוהרת. שלו לא הכיר כאמור את עולם הרשתות ונפל בפח של חברות שנוח להן לנצל כוכבים עולים ובלתי מנוסים. "היו מנצלים אותי", הוא אומר, "שלחו לי מוצרים וחשבתי שלעשות סרטון למותג בלי לקבל תשלום, זה דבר הגיוני. הקמפיינים שעשיתי הגיעו למאות אלפי צפיות אורגניות".
לא הבנת שמנצלים אותך?
"לא הכרתי את העולם הזה, לא היה לי טיקטוק. אני בא מעולם של משחק, שיחקתי בתיאטרון, בסדרות נוער, הייתי שחקן מאוד פעיל בילדות והסתייגתי מרשתות חברתיות. הייתי בדעה שאני שחקן ושאין לי שום צורך בזה. היום כבר כולם מבינים שהם צריכים את הרשתות. כל שחקן שאתה רק יכול לחשוב עליו נמצא בטיקטוק. תראה את עוז זהבי שהבין שהוא עושה הרבה יותר כסף ברשת מאשר במשחק".
כיום, שחקנים פונים אליך כדי שתעזור להם עם הטיקטוק?
"בטח. לכל שחקן יש את הרצון לקבל את האקסטרה חשיפה. בסוף אם לא היה לי את הטיקטוק, הייתי כנראה ממלצר בין תפקיד לתפקיד. זה לא עולם קל. הטיקטוק הציל לי את התקופה שבין תפקיד לתפקיד, כשאני לא יודע מה אני עושה. מה גם שנחשפתי אליו בתקופה הכי חשוכה בחיים שלי".
הוא גדל בפרדס חנה כרכור, וכשהיה בן שלוש הוריו נפרדו. את התשוקה שלו לבמה ולמשחק, הוא הוכיח עוד כתלמיד תיכון כשעשה מדי בוקר את הדרך הארוכה עד לגבעתיים כדי ללמוד בתיכון תלמה ילין לאומנויות.
עוד בטרם התיכון, הוא עבר בחטיבת הביניים חרם. "בבית הספר היסודי הייתי מקובל, אבל בכיתה ז' - חוויתי בריונות במשך חודשיים. אני זוכר תקרית אלימה באחת ההפסקות שלאחריה החלטתי לעבור בית ספר. עד שהגעתי לתלמה ילין לא היה לי טוב. הייתי ילד שגדל על הבמות, קראו לי 'תום אבני הבא', שיחקתי עם השחקנים הכי מפורסמים במדינה, ואני חושב שזה עורר קנאה אצל ילדים".
בגיל 22 הוא יצא מהארון, וגם את זה עשה בסרטון בטיקטוק, בעצת הפסיכולוגית שלו. "ברשתות החברתיות הרגשתי הכי בטוח בעולם", הוא מסביר.
ככה ההורים שלך גילו? המשפחה?
"הסיפור הכי מצחיק היה עם אבא שלי. העליתי את הסרטון והוא התפוצץ מהר מאוד - חצה את המיליון צפיות. התקשרתי לאבא שלי וביקשתי ממנו שיראה את הפוסט ולשמחתי הוא ישר אמר לי כמה הוא גאה בי ואוהב אותי. אחרי שעתיים הוא התקשר אלי שוב ושאל אותי אם זה נכון מה שאחותי אומרת, שאני הומו ושיצאתי מהארון? בדיעבד הסתבר שהוא לא קרא את הפוסט במלואו, הוא החמיץ את החלק שאני יוצא מהארון. הוא לא הבין למה לא סיפרתי למשפחה לפני, היה שם רגע לא נעים אבל זה מאחורינו. אבא ואני בקשר מדהים היום ואני יודע שהוא עשה תהליך".
ממתי אתה יודע שאתה הומו?
"מאז ומתמיד. הייתה לי בת זוג לחצי שנה בתקופה של המכינה, זו הייתה תקופה שחיפשתי את עצמי. הייתי עם אישה אחת והיו לי כל מיני חוויות אבל זה לא סיפק אותי כמו גברים".
איך הקהילה הגאה מקבלת אותך?
"אני לא מעורבב. אני חושב שיש משהו בסטריאוטיפ שהפחיד אותי, להיות הומו זה מפחיד במדינה הזו".
והיום יש לך ביטחון להגיד את זה?
"מאוד! אני מאוד גאה להיות הומו. אנחנו האנשים הכי טובים בעולם, אנחנו מצחיקים, עברנו מסע פנימי עם עצמנו ויש לנו סנטר. ברגע שיצאנו מהארון הוכחנו שאנחנו עם סנטר יותר חזק מכל האנשים שמקיפים אותנו".
"פתאום אמא היא לא רק שלי"
את יחסיו עם אימו, שלו מגדיר כמורכבים. כבר יותר מ-20 שנה שהאמא משמשת כמשפחת אומנה, מעשה אלטרואיסטי וראוי להערכה, אך גם בעשיית טוב ישנם אתגרים וקשיים, כפי ששלו מסביר. "הייתי רגיל שיש לי אמא שהיא רק שלי, המעריצה מס' 1 שלי – ופתאום היא לא רק שלי, היא של עוד עשרה ילדים שצריכים תשומת לב.
היא גאה בך?
"זו שאלה מעניינת. אני לא חושב שאמא מבינה את הערך של הרשתות החברתיות כמו שאני מבין. אלו לא הדברים שממלאים את אמא שלי. היא אדם ערכי ולראות אותי על הבמות כן הסב לה אושר. בחרתי להשתתף בחנוכה הקרוב ב'אליסה בארץ הפלאות', הצגה שתשאב ממני הרבה זמן ותמנע ממני להרוויח הרבה כסף, כדי לזכות שוב פעם במבט הגאה הזה של אמא.
את הגירושים של הוריו הוא זוכר כתקופה טראומטית. "היו לי בריחות שתן עד גיל שבע. עברתי דברים לא פשוטים. הקשר עם אבא שלי היה פחות טוב בילדות, היה אפילו נתק לתקופה מסוימת. היום הוא מעריץ שלי".
בימים אלה עולה סדרת רשת "פוביה" שיצר יחד עם חברו הטוב אלכס קורוטייב הידוע בשמו "אלכס קורקינט". "בהתחלה רצינו לקרוא לסדרה 'הומופוביה' - שני הומואים שמתמודדים עם הפוביות שלהם. הסדרה מלווה את השניים במשך שלושה ימים במדבר. הקהל יראה איך אנחנו מתמודדים עם חוויות שזרות לנו לחלוטין, זו פוביה של התמודדות בעיקר מחוץ למסכים, בלי טלפונים. המטרה היא להראות שדווקא אנחנו מדור ה-Z, נצליח לשרוד במקום שהכי רחוק מאיזור הנוחות שלנו".
9 צפייה בגלריה
"אני מאוד גאה להיות הומו. אנחנו האנשים הכי טובים בעולם"
(צילום: ערן לוי, סטיילינג: דיאנה מקסימוב)
איך נולדה הסדרה?
"אלכס פנה אליי ורצה שנקליט ביחד פודקאסט משותף אבל אני יודע שכדי להתבלט שם צריך לעשות פרובוקציות ולהגיד דברים מפוצצים ואני לא הטיפוס שעושה דברים כאלה בשביל כותרת. בכללי אני לא בן אדם שהולך לפי הזרם, אני לא מככב במדורי רכילות ובסוף יש לי את הנתונים הכי גבוהים בארץ בלי שום אייטם. אני לא אמציא עכשיו דברים כדי לקבל כותרת".
אתה עובד עם קודי קופון?
"לא, אני שונא את זה!".
אז מה כן? מאיפה מגיע הכסף?
"קמפיינים. אני עובד עם החברות הכי גדולות בארץ. האוטו שהגעתי אתו היום זה מהקמפיין שלי עם פיאט".
בפורים האחרון יצאתי עם שמלה של שלגיה לצילומים בפארק בהרצליה, וחטפתי קללות מנערים שהיו שם. להגיד לך שאני לא נתקל בהומופוביה פעם בשבוע זה לשקר
כמה מרוויח כוכב רשת בסדר גודל שלך?
"מתפרנס טוב".
עשית כבר את המיליון הראשון?
"יכול להיות שבמהלך השנים כן".
אתה חושב שהסכומים הגדולים שכוכבי רשת מרוויחים מוצדקים?
"כן. יוצר תוכן הופך עסק מריק למלא, אז הגיוני שהוא יקבל על זה תשלום. אם פעם חברות כמו סמסונג היו משלמות מיליון שקל עבור פרסומת בטלוויזיה, אז היום היא לוקחת כמה מאות אלפי שקלים ומחלקת אותם בין יוצרי תוכן וזה מביא להם תוצאות הרבה יותר טובות".
אתה מסתכל על חשבון הבנק שלך?
"כן".
ומה אתה אומר?
"אני אומר אמאל'ה. חסכתי יפה. הייתי אמור לקנות לאחרונה שטח בכפר סבא, עסקה של מאות אלפי שקלים בלי הלוואה. בסוף זה נפל. להגיד לך שאני מתנהל כלכלית נכון? הוצאתי יותר מ-200 אלף שקל על רכב ספורט שקניתי, הונדה S2000. יש כמה יחידות בודדות כאלו בארץ, רכב ידני, גג פתוח, שני מקומות".
מכוניות ספורט זו החולשה שלך?
"כן, אני שובר סטיגמות. אני אומר בצחוק שהמכונית ספורט זה הכרטיס יציאה שלי מלקבל מכות מהומופובים. ניגשים אליי גברים סטרייטים ברחוב ומתחילים לדבר איתי על הרכב".
אז שלו אמנם צוחק לגבי ה"הכרטיס יציאה" מהתקפות הומופוביות, אבל במציאות הוא פגש לא פעם בתופעה המכוערת של הומופוביה. "בפורים האחרון יצאתי עם שמלה של שלגיה לצילומים בפארק בהרצליה, וחטפתי קללות מנערים שהיו שם", הוא מספר.
זה קורה הרבה?
"להגיד לך שאני לא נתקל בהומופוביה פעם בשבוע זה לשקר".
איפה זה קורה?
"ברחוב. בועז ואני היינו בדרך לים, ילדים שזיהו אותי עצרו אותנו ודיברו איתי. כשסיימנו לדבר והמשכנו לדרכנו, הם התחילו לקלל אותי 'יא הומו, בן זונה'.
איך אתה מגיב במצבים כאלה?
"תמיד באהבה. אין דבר שאני יותר אוהב מלגרום להומופוב לחבק אותי בסוף".
וזה קורה?
"בטח. בכל פעם שאני יושב מול בן אדם פרימיטיבי ומדבר איתו על מכוניות למשל, אני מצליח למצוא איתו שפה משותפת והשיחה מסתיימת בזה שהוא אומר לי ששברתי לו את הסטיגמה על הומואים. יצא לי עכשיו לשבת עם מישהו שסיפר לי שהוא מעולם לא פגש הומו. הוא גדל בבית שמש".
"העבודה ברשת היא הישרדותית"
הזוגיות עם בועז גרמה לו לגלות צד אחר שלו, הוא אפילו מגלה שהוא חוסך כבר כסף עבור ילד. "לא חשבתי שאני אהיה כזה אדם זוגי, אבל בשנתיים עם בועז הכול השתנה".
הוא בן הזוג הראשון שלך?
"הרציני, כן. נפגעתי מינית בגיל 19. הייתי במעין אונס עצמי".
תסביר.
"הרגשתי שאני מוכרח לעשות דברים כדי לא לאכזב את הבן אדם השני, ככה הרגשתי שאני אונס את עצמי לבצע דברים. הוא כמובן לא שאל אותי למה הפרצוף שלי חיוור אבל בתוך תוכי אמרתי שאני לא מפסיק את זה".
מתי הבנת שזה מה שקרה?
"תוך כדי האקט, הרגשתי שתי דקירות בצידי המותניים כתוצאה מהפעילות המינית ואז לא תפקדתי בכל הסיטואציה. לא נפגשנו אחרי".
דיברת על זה אצלך ברשתות?
"חשפתי את זה לראשונה בפודקאסט 'המניפה' של ידידיה ויטל. אני עוזר להרבה מאוד נערים לצאת מהארון, אני מקבל הודעות מדהימות ומרגשות. הורים אומרים לי שהם שמחים שיש יוצר תוכן איכותי כמוני עם מסר וערך – ולא רק בואו להתאפר איתי. אני עושה סרטונים הומוריסטיים שעוברים לאנשים קל וחלק בגרון – ובתודעה שלהם זה מנרמל דברים".
אז אתה ההוכחה שיש גם דברים טובים בטיקטוק.
"אני יודע שזה מה שאני עושה, קיבלתי גם פרס על זה בטקס טיקטוק הישראלי – פרס על חשבון שהוא בעל השפעה חברתית חיובית. אני ולירז, אחותי המאומצת, עלינו יד ביד לבמה לקבל את הפרס".
לירז, בת ה-10 וחצי, מככבת בלא מעט מהסרטונים של שלו. "התחלתי להצטלם איתה כשהיא הייתה בת 5 וחצי, יש לי עוד אחות אומנה ועוד שני אחים תאומים שהגיעו אלינו כשהיו בני 18 לחצי שנה, כדי לסיים את הבגרויות, התאהבו בנו ואנחנו בהם והיום הם בני 30 והם חלק מהמשפחה. היינו עכשיו בחופשה משפחתית יחד, אנחנו המון אנשים".
אם הייתי אומר לחייל ההוא ששירת בתפקיד שהוא לא אהב והיה בדיכאון שאחרי שש שנים הוא יהיה כוכב טיקטוק מצליח שקונה מכוניות ספורט היית מאמין?
"אני לא מכיל את זה עד היום, אני מאוד קשה עם עצמי".
למה לא לחגוג את ההצלחה?
"זה מגיע מהפחד לאבד את הכל ברגע, לאבד את המעמד שהגעתי אליו. העבודה ברשת היא הישרדותית היא מהממת ומספקת אבל היא הישרדותית ואם אתה לא מספק את הסחורה ישכחו ממך ולא משנה כמה עוקבים יש לך".
אז איך מתמודדים עם הפחד הזה?
"אצלי זה יותר קשה כי אין לי נישות של איפור, או 'בואו להתלבש איתי'. אין לי משבצת שאני יושב עליה. אני טלוויזיה בטלפון, אני 60 שניות מהיום שלך שעוברים עם צחוק, רגש, בכי, עצבים וממשיכים הלאה".
אז יש פלאן בי ליום שאחרי? כי אתה גם שחקן.
"מבחינתי משחק וטיקטוק זה אותו הדבר. בגדול מאוד מעניין אותי העולם העסקי, אני שואף להגיע ליום שאני לא נתמך כלכלית רק דרך העבודה ברשתות ויכול להוריד את הרגל מהגז, ליצור פחות. אני עובד מסביב לשעון, אני כל הזמן מתעסק וחושב על מה אני מצלם ומעלה. אין לי הפריבילגיה הזו לשבת מול הטלפון כשמאחוריי תיקים של לואי ויטון ופשוט להתאפר וזה יגיע לחצי מיליון צפיות".
בשנה האחרונה העתיק יחד עם בן זוגו את מקום מגוריו לשכונה היוקרתית הרצליה פיתוח. "זה היה החלום שלי והגשמתי אותו", הוא אומר, "מגיל צעיר אהבתי מכוניות. בגיל 13 הייתי קם ב-6:30 בבוקר כדי לצלם מכוניות על גשרים בהרצליה פיתוח".
ומה היית אומר לעצמך?
"יום אחד יהיה לי רכב ספורט ואגור בהרצליה פיתוח".
אז הנה הגשמת את החלום.
"כן". כיף לי שם, אני רואה בשכונה את נטלי דדון ואדל בספלוב. בועז ואני משכירים יחידת דיור בשכונה".
אז לגור בשכונת יוקרה, זה מה שמגדיר אותך?
"אני תמיד אותו עידן, זה לא משנה אותי".
במסגרת המעבר להרצליה פיתוח, עידן ובועז, החלו לצלם יחד סרטונים שהם אוספים מציאות מהרצליה פיתוח. "באתי ממושב. אמא שלי הייתה מוצאת דברים ברחוב ומכניסה אותם הביתה. אבל כשהיא ראתה את הסרטונים האלו היא הובכה ואמרה שזה נראה כאילו אני הומלס, אמרה שאני צריך להראות את הערך המוסף בדבר הזה", הוא מספר.
מה המציאה הכי שווה שנתקלת בה?
"מכונת קפה חדשה של נספרסו. נתקלתי גם בתנור ומדיח חדשים בתוך קרטון, אבל את זה כבר לא לקחנו, דברים בעשרות אלפי שקלים. יש מציאות שוות בהרצליה פיתוח".
מה היית רוצה שאנשים ייקחו מהכתבה?
"אני בעיקר מקווה שאנשים מבינים ויודעים שהאדם שאני ברשתות החברתיות יכול להיות טיפה שונה במציאות. ברשתות יש לי בסך הכל דקה - כשיש לי יותר זמן ויותר מרחב כמו בסדרה שיצרתי, אז אפשר להבין טיפה יותר. כשאתה מוגבל לאלגוריתם, אז אין לך ברירה, אתה חייב לספק את התוכן שהקהל שלך אוהב לצרוך. אם אעשה את זה טיפה שונה, הקהל שלי לא ייהנה וזה לא יצליח".
