דווקא את הרגע שעליו פינטזה במשך שנה של טיפולי פוריות - הרגע שבו היא מתבשרת שבקרוב תנענע עגלה - ירדן ויזל לא צילמה. "הכל צולם חוץ מהרגע שגיליתי שאני בהיריון. כל בדיקה, כל זריקה, הכל. הפעם לא צילמתי כי הייתי משוכנעת שאני לא בהיריון, הייתי בטוחה שזה לא תפס", היא מודה בעודה מלטפת בטן יפהפייה של בן בחודש חמישי. "תהליך החזרת העובר נקבע ל-7 באוקטובר, ואז התחילה המלחמה ופלג בעלי נסע למילואים ועל הבוקר כבר לא היה בבית. דחינו את ההליך ליום המחרת, פלג הגיע לרופא לשעה כדי להחזיק לי את היד. ואז חיכינו עשרה ימים עד לבדיקת ההיריון, ובעשרת הימים האלה הייתי רוח רפאים. גמורה ובחרדות. פלג לא היה זמין כי הוא ביחידה מיוחדת, שלחתי לו סרטונים שלי בוכה. הסתובבתי עם תיק בין חברות כי לא הייתי מסוגלת להיות לבד, פחדתי. כשהגיע היום של בדיקת הדם אמרתי לעצמי, למי אכפת מזה, וגם מה הסיכוי שזה תפס כשהייתי בחרדות 24/7 כמו כל המדינה? חיכיתי לפלג שיחזור לאפטר כדי לפתוח את התשובות, ואמרתי לו כפרה עליך, העיקר שאתה בבית".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
ואז - הפתעה.
"שאותה גם בהתחלה לא הבנתי. אני פותחת את התשובות ואומרת, 'אני לא מאמינה, הבטא גבוהה, סיימתי עם הטיפולים!' ופלג אומר לי, 'מה זה אומר? זה היריון או לא?' ואני ממשיכה, 'סיימתי עם המזרקים!' והוא מתקן, 'ירדן, אנחנו עומדים להיות הורים!' ככה במשך 40 דקות".
ניתוק שמשמעו שלא האמנת שזה אשכרה יקרה.
"כי זה מסע קשה ומטלטל ובודד. לא ראיתי את הסוף, הייתי בתוך חושך. מאות זריקות, בדיקות דם. בתוך הטיפולים את לא ירדן ויזל, את עובי רירית, גודל זקיק, עובר נתפס, עובר לא נתפס, כן הופרה, לא הופרה. אבל בסוף זה עבד. בסוף זה נתפס. זה קורה. אני הולכת להיות אמא".
היא בת 29, כיכבה ב"המירוץ למיליון", מובילה בימים האלה את נבחרות המשפיענים של וולט ושל לנקום, ותשיק בקרוב ליין מוצרי שיער תחת המותג שלה Duniz. במקביל היא עובדת על מספר מיזמי הנחיה ומשחק, אבל בשנה האחרונה החיים של המשפיענית והמנחה לא נראו כמו הפיד האינסטגרמי שלה. רחוק מכך: מאחורי תמונות של חופים מוזהבים, אאוטפיטים נכונים ושיער שתמיד ביום טוב, היה כאב. מה שנדמה לרבים ורבות כעניין פשוט, טבעי, מובן מאליו - הפך למסע מאתגר שהחל ממש אחרי ירח הדבש. "חזרנו, ומבחינתי סיימתי לקחת גלולות ובחודש הבא האמנתי שאהיה בהיריון. ואני לא מקבלת מחזור אבל אני לא בהיריון, ואמרתי בסדר, אלך לרופא. הכל היה הכי צ'יל, לא הייתי בלחץ".
מתי הבנת שיש עניין?
"בהתחלה לא הבנתי. אחרי כמה חודשים חברה אמרה לי, 'יש לי רופא שמתמחה בפריון, תקבעי אליו תור'. אמרתי לה, 'חיים שלי הכל טוב'. גם הייתי אצל רופא שאמר לי, 'תהיי רגועה ותיקלטי'. אותה חברה אמרה לי, 'אולי יש בעיה?' ואני הדפתי אותה, אמרתי, למה היא גורמת לי לחשוב שיש לי בעיה? ובכל זאת קבעתי, היה תור חודשיים וחצי קדימה וקבעתי. עד כדי כך לא הייתי בלחץ. היום אני מבינה שאיזה מזל שהקשבתי לה, כי כשהגיע התור הרופא שלח אותי לבדיקות דם ואיבחן אותי כמטופלת עם שחלות פוליציסטיות. שם הבנתי שאני מטופלת פריון. ובטיפולי פוריות את צריכה להיות כנועה. אני זוכרת שאמרתי לפסיכולוג שלי שבתור בחורה שצריכה לנהל את האירוע, מ"כית, זה לא פשוט לי. את לא יכולה לחזות הכל, ואצלי כל התרחישים קרו. השחלות היו עקשניות, הכדור לא עבד, השחלות לא עבדו, ואז היה ביוץ-יתר. ובסוף אני בן אדם מוכר, מגיעה שלוש פעמים בשבוע למעקב זקיקים, וכל אחת שם עם העצב והבושה שלה יושבת בפינה שלה, ואני מסתתרת מתחת לכובע ומסכה".
ויזל נשברת. יד אחת על הבטן, יד שנייה מנגבת את הדמעות. "את קמה בשש בבוקר כמו זומבי עם כל החצ'קונים שיוצאים מההורמונים, נוסעת לקופת חולים ורוצה לראות אם יש איזה זקיק שרוצה להתפתח שם, אינעל דינק, שמשהו רק יקרה. ויושבות שם בנות ולא מרימות את העיניים, ובדיעבד אני אומרת, אם רק הייתי יכולה לשבת שם ולפנות אליהן, להגיד, 'מה קורה? כמה זמן את בזה? שיהיה בהצלחה'. חבל שזה ככה, בהסתרה".
התביישת?
"כן. בסוף אין לי בעיה עם זה שאני מגיעה להשקות ושואלים אותי מה עם היריון, להפך. אני לא אוהבת את הטרחנות של 'לא לדבר על נטיות מיניות של מפורסמים', 'לא לדבר על הריונות'. ואם בהתחלה הייתי אומרת לשואלים, 'הכל בסדר, זה יגיע', בזמן הטיפולים הייתי אומרת, 'אנחנו ממש עובדים על זה'. הבושה מגיעה ממקום אחר. יש משהו בטיפולים שהוא נורא 'יואו, קשה לה להיכנס להיריון, מסכנה', ולא רציתי להיות במקום הזה של הרחמים".
ומצד שני, סרטון שהעלית לרשת כשבישרת על ההיריון הראה שבתקופה הזו תיעדת הכל.
"נכון, כי בסוף לא דיברתי על זה, לא שיתפתי יותר מדי את החברות, את אמא, את הסביבה. דיברתי עם הפסיכולוג שלי, וגם זה היה יותר 'אני מרגישה מכוערת כי התמלאתי באקנה מההורמונים'. ונראה לי שמשם הגיע הצורך לתעד, כי זה משהו שאנחנו לא כל כך מדברות עליו, משהו שיש סביבו בושה. כל הזמן צילמתי. גם יש קטע בטיפולים שמאוד קשה למעגל שסביבך - לא נעים לשאול. הרי אם היה חדש היית יודעת, נכון? אז אם את לא שואלת זה לא בסדר כי את לא מתעניינת, ואם את שואלת אז את גם לא בסדר כי את חטטנית. הייתי אומרת לפלג, 'איך ההיא לא שואלת אותי שום דבר?' ומצד שני, אם חברה כן הייתה שואלת אותי הייתי אומרת, 'בוא'נה, באיזה קטע היא שואלת אותי?'"
אז איך ניהלת את זה?
"בנקודה מסוימת ישבתי עם ארבע הבסטיות שלי ואמרתי, 'אני מבינה את המצוקה שאתן נמצאות בה, כי כשאתן שואלות אותי התשובות לא קלות, וכשאתן לא שואלות אותי אתן מרגישות לא נעים ואני מרגישה שלא אכפת לכן ממני, אז בואו נסכם שלא מדברים על זה. אל תשאלו, אל תעשו מזה עניין, אל תנתחו אותי. הרי ברגע שמחזירים לך עובר את צריכה להתנהג כאילו את בהיריון. שבועיים את לא שותה אלכוהול, לא מעשנת סיגריות, לא אוכלת דגים נאים, הסביבה בטוחה שאת בהיריון ואז אחרי שבועיים את מקבלת תשובה שלילית. אמרתי לכולם, 'ברגע שיהיה משהו להגיד, אני אגיד'. כשלא הייתי בטוב אמרתי לחברות, 'בואו נצא'. לא הייתי צריכה להגיד שאני לא בטוב כי קיבלתי מחזור או כי אני מנופחת ושמנה ומלאה בהורמונים בלי להיות בהיריון".
זה סודק משהו בנפש?
"חד-משמעית זה סודק את הנפש. שלוש חברות טובות שלי בשנה הזו נקלטו וילדו. הכי פירגנתי, אבל זה כאב. כל פוסט על היריון שראיתי ממש שבר אותי, היו רגעים שאמרתי, למה אני ככה נאבקת בזה? ובמקביל יש רעשי רקע. היו אומרים לי דברים שהיו גומרים אותי. כשאני בשיא הטיפולים חברה אחת אמרה לי, 'תקשיבי, ברגע שתעצרי עם הזריקות והכדורים, קחו שבוע בסיישל ואת חוזרת בהיריון'. חברה אחרת אמרה, 'את צריכה לאכול ריבת אתרוגים, זה מזכה בפרי בטן'. אכלתי כפית של ריבת אתרוגים כל יום במשך חודש. עוד מישהי אמרה, 'את צריכה להעלות חמישה קילו'. הלכתי ובדקתי את זה, אמרתי, אם זה מה שיעזור לי גם 20 קילו אני עולה. את במצוקה כל כך גדולה שכל הדברים האלה נוגעים, מערערים. את אומרת, רגע, אולי פיספסתי משהו?"
מה הדבר הכי משוגע שעשית במסגרת הניסיונות?
"בכל שנה בספטמבר אני יוצאת לסיור סליחות עם אמא שלי וחברות שלה שמתחיל בקבר רחל, ממשיך לכותל ואז לשוק מחנה יהודה. בספטמבר האחרון חברה של אמא שלי שידעה שאני בטיפולים אמרה לי, 'אני רוצה שתלכי בקבר רחל עד הקבר עצמו, שתדברי לקבר'. באתי, נעמדתי ליד הקבר, מיליון בנות מגז'דרות, ואז אישה אחת שאלה אותי, 'מה את צריכה חמודה? זיווג הגון? שלום בית? בריאות?' אמרתי לה, 'אשמח לפרי בטן'. היא אמרה לי, 'את מדליקה היום נר לרחל אמנו, וככה במשך 40 יום, כל יום'. כל ערב הדלקתי נר. וב-8 באוקטובר כשעשינו את ההליך של החזרת העובר אמרו לי, 'תרשמי ביומן שב-18 בחודש את צריכה לעשות בדיקה של הבטא'. אני נכנסת ליומן ורואה שזה היום ה-40 של הדלקת הנר לרחל אמנו. לי זה קצת עשה טוב להישען לפעמים על משהו".
ביומיום את טיפוס של קברי צדיקים?
"לא, אבל אני מאוד מאמינה. עושה הפרשת חלה, מדליקה נרות שבת, יש לי קרבה אבל במיינסטרים. עושה דברים מאהבה, לא מפחד. לפני שהכרתי את פלג שמרתי שבת, כי הייתי רווקה המון זמן והחלטתי שאני מתקרבת, רציתי זיווג".
לא פשוט לדעת שאת מביאה ילד או ילדה לתוך המציאות הזו.
"זה פחד אלוהים. היו רגעים שממש אמרתי, זה העולם שאני חיה בו? אני רוצה לחזור לרחם של אמא שלי. אבל יש כל כך הרבה סיפורי גבורה, ואני נשענת עליהם. יש לנו לוחמים מדהימים, החטופים כולם יחזרו. בעיניי החטופים צריכים לחזור בכל מחיר. כולם צריכים לחזור הביתה, ואתמול".
בשנה שעברה נחתה על ויזל מכה נוספת. נקודת חן שהסירה אצל רופא העור התגלתה כסרטנית, ומאז היא בגמילה מקרינה. "מגיל 16 הייתי עושה המון מיטות שיזוף. אם היה לי יום צילום, אז גם שלוש פעtמים בשבוע. הייתי שזופה כל הזמן, ולא בהכרח מהשמש", היא משחזרת. "לפני שנה יצאה לי נקודת חן באזור החזה שנראתה לי מוזרה. הלכתי לרופא עור, הסרתי אותה, ואחרי חודשיים מתקשרים אליי מהמרפאה ואומרים לי, 'נקודת החן עם תאים סרטניים', שזו דרך יפה להגיד שגילו סוג של סרטן. אמרתי לעצמי, מה עוד יקרה לי? לשמחתי זה לא כלל טיפולים כימותרפיים. ההשלכה היחידה היא שיש לי ביקורת אצל רופא העור כל שלושה חודשים".
מזל.
כן. ובא לי להגיד לך שזה חוסר מודעות אבל זה פשוט להחמיא לעצמי. הייתי סתומה. מיטות שיזוף זה אשכרה מסרטן. אם לא הייתי הולכת לביקורת היא הייתה יכולה להתפשט, ולמזלי גיליתי את זה בזמן. במקום שבו אני מתאמנת יש מיטת שיזוף. הפכתי לזו שמטיפה לאחרות, אומרת לבנות, 'פליז אל תיכנסי למיטת השיזוף, גם לא לחמש דקות'".
עכשיו היא עם הפנים קדימה. מנחה ב"וואלה!" ומתחזקת חשבון אינסטגרם עם 340 אלף עוקבים, מה שמאפשר לה לקטוף קמפיינים נחשבים בסושיאל. "זו הבמה הכי מטורפת שיש לי בחיים", היא אומרת, "יש לי את העבודה הכי טובה בעולם כי אני אוהבת אותה".
כבר לפני המלחמה הייתה תחושה שהשוק רווי, וביקורת על כך שמשפיעניות אינסטגרם הפכו ל"מוכרניות".
"אני לא חושבת שהעולם הזה רווי, יש מקום לכולם. השיפט שצריך לעשות זה להיות יותר אותנטיים, יותר נגישים, יותר בגובה העיניים. לא כמו פעם לייצר תמונה של משהו שלא קיים, שהוא פייק. אין מקום למי שלא שומרת על אותנטיות, ואני עשיתי את השיפט הזה. לקח לי זמן, הייתי צריכה לאזור אומץ. מה שלא אותנטי לא מחזיק. ולצד זה, אני מודה שאחרי שעברתי שנה כל כך מורכבת ומטלטלת - מה שחשוב זה הבית שלך וכל מה שקורה מעבר - זה בונוס. קיבלתי פרופורציות. אני יושבת עם האהבה הכי גדולה שלי בסלון, הוא שם לי יד על הבטן, אנחנו מרגישים תנועות ואני אומרת, זו הנחלה. אני פאקינג בהיריון".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.03.24