החיים של מיכל הקטנה התכתבו בצורה כמעט מושלמת עם הפנטזיה שעיצבה לעצמה מילדות. זוגיות ארוכה עם איש עסקים מצליח, ניר ויצמן, שישה ילדים, קריירה משגשגת, והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה. נכון שלפעמים גם בממלכה של שלגייה צצות בעיות והגמדים מבקשים מקלט באגדות, אבל ויצמן הצליחה לרקוד על הטיפות שנשארו בעולמה המשפחתי ומנעה ממשברי הרכילות המתוקשרים לפגוע במעמדה כאחת מכוכבות הילדים הגדולות בישראל. הקונספציה קרסה בבת אחת כשהם נפגשו ברבנות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
"דום לב למערכת היחסים. ככה הייתי מגדירה את זה", היא אומרת. "בנאדם שהולך לישון, ולא קם. מה זה נקרא? דום לב. אתה מכיר את זה שאתה הולך לרופא, כואבת לך השן ויוצא עם ניתוח לב? ככה קיבלתי את זה. אם אני צריכה לתת כותרת לכל הדבר הזה - פשוט סיפור עצוב. תקשיב, לפעמים באמת אין לי מושג מה באמת קרה".
ממה התחיל?
"כלום, ויכוח, אפילו לא זוכרת על מה. אבל אתה מכיר את זה כשאומרים לך 'אל תזלזל בכל דבר הכי קטן שכואב לך, לך תבדוק?' הרבה מאיתנו לא בודקים בכלל, כי פתאום קורה עוד משהו, ואני בכלל ב-14 ערוצים. החיים שלי מאוד עמוסים ודינמיים, ואני יודעת לתפקד רק בשעת לחץ. לא יודעת איך בנאדם יושב בפארק להנאתו וקורא ספר, לוקח את הזמן. כשאני רואה את זה בא לי לצפצף לו מהאוטו ולשאול אותו 'איך אתה עושה את זה?' חלום שלי. שלוות נפש. לי תן רק לחץ. בטיסה לארה"ב אני נרדמת בשנייה הראשונה ומתעוררת בנחיתה. כי אין לי מה לעשות".
אבל מה הייתה הסיבה לויכוחים?
"את הפער הגדול פתחנו במהלך הקורונה, זו הייתה הבומבה הגדולה שכולנו קיבלנו. ב-12.2.2020 נולדה אלי. בפורים כבר נסגרנו, וזה משהו שהמוח האנושי לא יכול באמת להכיל. את תקופות הבידוד. החיים של ניר עמוסים ודינמיים, שלי גם. זה לא היה ככה בהתחלת היחסים שלנו. אני בכלל הייתי מלצרית בת 18, עבדתי ב'קסטרו' בהמשך. הוא היה בן 22, בדיוק סיים עריכת דין, התחיל דרך משלו. שנינו התפתחנו לממדים עצומים. באיזשהו מקום כנראה שמערכת היחסים הזו הייתה מובנת מאליו אצלו. הקורונה עשתה זעזוע גדול בענפים שלנו, במלונאות שלו ובעולם הילדים שלי. בכל פעם חשבנו שהנה זה נגמר, שהכל נפתח, אבל המצב רק החמיר".
זה באמת היה מבחן לכל זוג באשר הוא.
"וכל נושא הגידול של הילדים היה כמובן עליי, מתוך בחירה, ברצון גדול מאוד שלי. כשנגמרה הקורונה, ניר התחיל בכל הנושא של החלמת בתי המלון שלו, שיא הטירוף. הוא היה רגע לפני הפריצה הגדולה שלו, ופתאום הכל נסגר. היה עסוק וטרוד בלהציל את המצב. אני עם הילדים, עם הבית ועם הקריירה, הפער הלך וגדל בינינו ברמת התקשורת. ויש דברים חשובים יותר לטפל, כי התקופה בוערת. זה אולי אפילו בתת-מודע, בלי לבחור".
מתקשה להבין למה הגדרת את זה כמו דום לב. את מתארת גלישה הדרגתית במדרון. גם נפרדתם במהלך הדרך.
"כי הוא לא נלחם עליי. אז מה אם נפרדנו וחזרנו? זה לא נורמלי אם אתה לא נפרד במשך 25 שנה אולי פעם אחת, ועוד עם שישה ילדים. עברנו את כל הצעירות שלנו יחד תוך בחירה. הבאנו שני ילדים, הייתה עצירה גדולה, של עשר שנים כמעט, המון. בזמן הזה אני בניתי את עצמי והוא את עצמו. במשבר האחרון שלנו רציתי לבוא ולומר, ניר, בוא נעשה משהו בשבילנו. אבל אני ראיתי עם מה הוא התמודד, פיטורי עובדים, קטסטרופה אחת גדולה. איך אני יכולה? הוא בראש שלו בנה מותג מדהים של מלונות, ופתאום זה מתמוסס. אז אני אגיד לו עכשיו, שומע, בוא נטפל? זה ייראה שאני לא באירוע".
אז למה לא לומר לעצמך, אוקיי, יש מגפה של פעם במאה שנה, נחכה, יחלוף זמן, הוא יסתדר, נתקן את היחסים.
"זה כנראה השיעור שהייתי צריכה לעבור - אין דבר כזה לחכות. אם משהו לא מסתדר, אתה צריך לטפל. הייתי צריכה לנער את מערכת היחסים. אני מגיל 18 עם הבנאדם, עברתי איתו יותר ביחד מאשר לבד, יש לנו שישה ילדים. לא חשבתי - אפילו בסעיף האחרון ברשימה - שאפשר להגיד בכלל את השם שלי לחוד מניר. כל הזמן הייתי באיזושהי ציפייה: הנה עכשיו זה קורה, עכשיו הוא יילחם על מערכת היחסים הזו, אין סיכוי בעולם שהוא יוותר. בכל פעם שאני יצאתי לעבוד על מערכת היחסים שלנו, לדבר על זה, הרגשתי שאני רק עם עצמי".
טיפול זוגי?
"לא היינו, לא יצא. זה לא שהוא ויתר או אני ויתרתי, פשוט הרגשתי שאני בנאדם שמאמין בטהרת המילה אהבה".
"לא מבינים שום רמז כשאתה נמצא במערכת יחסים 25 שנה. אי אפשר להבין דבר כזה כשאתה אוהב מישהו. אבל זה לא שהוא עזב אז - ונגמר הכל. החפצים שלו בבית, הבגדים, הוא בא לקידוש, בקשר עם הילדים. זה לא שהמנוי לא זמין. אבל גם כשהחלטנו יחד שהוא עוזב את הבית זה היה מבחינתו 'אין בעיה, אני הולך'"
וקודם?
"ניר אף פעם לא נלחם, אני נלחמתי תמיד. הוא כן שיתף פעולה, אבל בפעם הזו גם לא שיתף פעולה. אתה ניסית לקבוע איתי לראיון, בסוף קבעת. שיתפתי פעולה. מי שרוצה למצוא זמן, מוצא זמן. אין דבר כזה אין לי זמן או אני לא יכול. לתחושתי יש פה מערכת יחסים שחייבת להיות של שניים. אם תבוא ל'ידיעות' ותגיד שאתה מתפטר, מה יגידו? כשאני אמרתי לו, 'ניר, אנחנו מתגרשים', הוא אמר לי, 'אין בעיה'. הבנת למה זה דום לב?"
כי ציפית לתגובה אחרת.
"הוא אמר לי פשוט 'אין בעיה'. זה היה בסביבות אוגוסט 2023 ואז היו לי חודשי קיץ מטורפים של 90 הופעות והכל התערבב לי".
אבל שוב, הוא עזב את הבית לתקופה עוד לפני, בתחילת 2023. לא הבנת את הרמז?
"התשובה היא ממש לא. לא מבינים שום רמז כשאתה נמצא במערכת יחסים 25 שנה. אי-אפשר להבין דבר כזה כשאתה אוהב מישהו. אבל זה לא שהוא עזב אז - ונגמר הכל. אנחנו מדברים, החפצים שלו בבית, הבגדים, הוא בא לקידוש, בקשר עם הילדים. זה לא שהמנוי לא זמין. אבל גם כשהחלטנו יחד שהוא עוזב את הבית זה היה מבחינתו 'אין בעיה, אני הולך'. אין מישהו שנלחם עליך, ואז אתה אומר, אוקיי אולי זה יהיה לטובה, אולי הוא ילך, יתגעגע, יחזור - ואז יבין ויהיה יותר טוב".
בכל השנה הזו היא נקרעה מבפנים אבל המשיכה להתנהג רגיל, כביכול. "אני לא באמת יושבת במחשבות עם עצמי על הדבר הזה באותו זמן, אלא בוכה ומתפרקת בקטעי קישור, בין הצגה להצגה, בין אולפן לאולפן, בין קליעת צמה לילדה לבין להרדים את הילד. אין לי באמת את הזמן הזה רגע לעצמי, להתאבל, אבל אני גם לא מבינה עדיין שאני באבל מסוים".
כי היחסים כביכול נמשכו, רק בבתים נפרדים. קורה לזוגות.
"ואז, בכל פעם שאנחנו נפגשים כמשפחה, בקידוש, או בפסח, זה תחושה של וואו איזה כיף. פתאום מה שהיה מובן לי כמעט מאליו, הפך להיות לא מובן מאליו. קיוויתי שאולי זה יפתח אצלו איזה צ'קרה, כי אני ראיתי באיחודים האלה גם את עצמי ואותו כזוג, לבד. ניר ראה את זה שאנחנו ביחד כמשפחה. בסוף, כשהוא הלך הביתה ואני נשארתי לבד עם הילדים, זה עשה לי חור בנשמה. אבל אני עדיין נאחזתי בהרבה מאוד תקווה, שאולי הוא במשבר, שייצא ממנו, שאין סיכוי שזה הסוף. בגלל שציפיתי, גם התאכזבתי. ואז הבנתי שאני צריכה לקחת אחריות על עצמי ועל החיים שלי. הכל קרה כל כך מהר".
היה טריגר ספציפי?
"זה לא דבר אחד ולא קרה ביום אחד. בכל פעם נוסף עוד משהו ואז באתי ואמרתי, 'בוא נתגרש'. הלכתי לקיצון, אני אדם שמדבר רק רגש. זה לא שיצא בלי תכנון, לא פליטת פה, המציאות לבד הובילה אותי לשם. בתורה כותבים שאם כל דבר אתה עושה 40 יום, זה מושרש בך. עברו 40 יום מאז שהוא עזב את הבית, ולא השתנה משהו דרמטי. הניסיון לשפר היה שלי ואני הרגשתי כאילו אני שקופה בעיניו. כל הזמן תירצתי לעצמי, טוב, הוא באמת עובר תקופה, זה הכל בשביל לכפר על המצב".
רצית להמשיך לחיות בפנטזיה של משפחה גדולה ומאושרת?
"ממש לא שיקרתי לעצמי. אבל לא ראיתי שום אופציה אחרת חוץ מזה שאנחנו לנצח. עכשיו, אני לא בנאדם תמים ונאיבי, אני בנאדם שמרגיש. אבל הבעיה היא שלפעמים כשאתה אוהב מאוד מישהו, אתה עיוור. לא האמנתי עד לרגע האחרון ברבנות, שזה באמת קורה".
אפילו שם?
"גם כשהייתי ברבנות, האמנתי שהוא יעצור את הכל ויגיד, בואי נחזור הביתה. זה היה הלם. השיעור שאני עוברת כאן הוא מי שאוהב אותך, יאהב אותך במשברים ובאתגרים ובעצב ובאבל. כשאני אוהבת מישהו אני אלחם עליו, אני אעבוד בכל כוחי כדי לשמור עליו. זה לא שנלחמנו ביחד וראינו שזה לא עובד. ויתרו עליי. אני מרגישה כל הזמן שכולם ויתרו עליי. בחיים שלי לא היה אף אחד שנלחם עליי, בכלום, בכל היבט. גם עכשיו לא. אתה מכיר את זה שילד רוצה תשומת לב, בוכה והולך לחדר? אף אחד לא בא אחריי כשהלכתי לחדר לבכות. הרי אני יכולה לומר לך כל יום שאני אוהבת אותך, אבל אם אתה לא מרגיש, מה זה חשוב?"
וההרגשה אחרי הכל?
"היה לי מאוד עצוב, ועם זאת, אני מאוד שלמה. אני יודעת שעשיתי הכל, הרבה יותר ממאה אחוז, מהצד שלי. כשאתה לא מקבל פידבק בחזרה, אז זהו. ברגע שהבנתי את זה אמרתי, אוקיי, נעים מאוד, זו המציאות. מה עכשיו?"
למשל, טיפול?
"היו לי לילות כימים של שיחות עם עצמי, שיחות על הספה של הפסיכולוגית המדהימה שלי, באתי אליה מאוד ממוקדת, ידעתי מה אני רוצה. 1. גמילה מעצבים. 2. להבין שאם את עסוקה כל הזמן בלשאול למה, את נמצא במצב סטטי, לא מתקדמת לשום מקום. את הקדוש ברוך הוא לא שואלים למה, נסתרות דרכי האל".
מה זה אומר, גמילה מעצבים?
"כשהבנתי שאני דמות ציבורית, הגיעו עם זה הרבה סערות נפש. אורנה דץ ראתה מהצד, בפרויקט שעשינו פעם, איך אני מתמודדת עם מתח ואיך באחת הפעמים יצאה כותרת בתקשורת ממשהו שטותי שעשיתי. לא ידעתי איך להתמודד עם כל זה. אורנה אמרה לי, 'תשמחי, את מושכת אש, את מעניינת'. הרגשתי שאני רוצה ללמוד ממנה עוד, כי אין בה קנאה. הלכתי לפסיכולוגית, אמרתי לה, 'אני רוצה שתעזרי לי איך להיגמל מעצבים. הדם עולה לי בדקה וחצי למעלה'".
"אני דמות ציבורית והקהל לא רואה סיטואציות מדויקות. קורים כל מיני מצבים, פליטות פה ברחוב, ויכולים לשמוע מהצד. אנשים גם לפעמים מנסים לגרות לך את היצר הרע דרך הילדים שנמצאים במסגרות. לפעמים יש מלחמות אגו בתעשייה ומאחורי הקלעים, גם בתקשורת לא כולם אוהבים אותך ולא רוצים בטובתך"
דוגמאות?
"בחיים אתה לא יכול להיות כל הזמן צודק. אני דמות ציבורית ויש לי שישה ילדים שאני הולכת איתם ללונה פארק, נגיד. עכשיו, הקהל לא רואה סיטואציות מדויקות, קורים כל מיני מצבים, פליטות פה ברחוב, ויכולים לשמוע מהצד. אנשים גם לפעמים מנסים לגרות לך את היצר הרע דרך הילדים שנמצאים במסגרות. 'אה, אתה הבן של מיכל הקטנה', משפט כזה מעליב. כל אחד מגיע עם השק שלו להפקות וכל אחד עם מצבי רוח. לפעמים יש מלחמות אגו בתעשייה ומאחורי הקלעים, ההוא לפניך, ההיא אחריך. גם בתקשורת לא כולם אוהבים אותך ולא רוצים בטובתך. אז אתה נושם ומתמודד וסופר עד עשר ולא פועל ממקום אימפולסיבי".
מצליחה?
"תראה, בהתחלה הפסיכולוגית לא הבינה את הבקשה שלי, להיגמל מעצבים, ואז ירדה איתי לרזולוציות ושאלה מה יכול להוציא אותי משלוותי. יש לי OCD חמור מאוד. אני יכולה לנקות, פתאום יולי תבוא עם נעליים, אני יכולה לקחת את זה לא טוב. אין משהו שלא כתבו עליי בעיתון חוץ מזה שפעם הייתי גבר, זה המון להתמודד. הפסיכולוגית לימדה אותי איך לשנות תדרים, לקחת את הסיטואציה ולפשט אותה. בסוף, כל הדבר הזה הוא אימון".
מיכל הקטנה לוכדת ברקים מאז הנסיקה המפתיעה משום מקום לפסגות של עולם הילדים. אפשר לא לאהוב את הסגנון הראוותני והמוחצן, המשתרע על מסיבות יותר מדי גדולות, אבל לא ממש נחוץ לזלזל בהצלחה ארוכה בז'אנר מאוד תובעני, שוחק ותחרותי בתעשיית הבידור הישראלית. היא הקימה אימפריה משולבת ורבת-זרועות, שהחלה בהופעות מול קהל דליל בקניונים מאובקים, עברה דרך קלטות ילדים והמריאה גם בטלוויזיה, במדורות שבט מחייבות בענף כמו 'מותק של פסטיבל', עם מחזות זמר, ספרים, קמפיינים, קהל עוקבים של מאות אלפים ברשתות החברתיות, ועד קווי מוצרים לטיפוח תחת המותג על שמה.
הרחבת המשפחה לשישה ילדים לא עצרה את הקצב, גם לא ניתוחים קיסריים שאחריהם עלתה לבמה, ואם יש משהו שמרתיח אותה יותר מכל, זו התהייה אם אפשר להקדיש תשומת לב למשפחה במסלול קריירה כל כך אינטנסיבי, גם אובססיבי, עד כמעט השתעבדות טוטאלית. "כל הזמן שואלים אותי איך אני מג'נגלת עם קריירה כזו תובענית ומפוארת. יש המון דברים שמחוץ לבמה, חזרות אינטנסיביות עד לרגע שהמסך עולה, שעות על גבי שעות באולפן. יש עוד הרבה דברים שמיכל הקטנה עושה: האתר שלי, ליין מוצרים חדש, גם קוסמטיקה, נפתחתי להרבה כיוונים, בשמים ומוצרי שיער ותחפושות, ואני מנהלת את זה ומשווקת. יש הרבה דברים למותג שקורים תוך כדי תנועה ואני מקבלת השראה מהציבור שאני פוגשת. ברבעון אני פוגשת 200 אלף משפחות, זה מטורף".
זה רק מחזק את השאלה.
"אין לי תשובה פרט לזה שאני באמת מצליחה לג'נגל, כי אצלי זה בא מאמת, התשוקה לבמה, להופעות מול ילדים, ואני חיה ממה אנשים אומרים. אני חיה את החלום שחלמתי ומגשימה לעצמי. שאחרים ידברו וישאלו שאלות. הכל בסדר".
והילדים שלך?
"הם איתי יד ביד בתוך הדבר הזה, חלק בלתי נפרד. אני מי שאני בזכותם. יש לי לוח זמנים אינטנסיבי של הרבה הופעות ביום וכל השישה איתי מאחורי הקלעים, והם נהנים לא פחות ממני. יולי כבר חזקה בטיקטוק. התאומים ריי וריף, בני שבע, התקבלו עכשיו לערוץ יויו, מנחים בקטעי קישור לחנוכה. ריי הוציא שיר וקליפ".
מה זה הוציא? הוא בן שבע.
"הוציא, אני אשלח לך. הם כבר מאוד מוכרים ברשת, ואת ריי אני מעלה לפעמים בהופעות. יובל המבולבל מנהל אותם. הם מאוד אוהבים את זה, 24 שעות עם אמא. מעולם לא ביטלתי הופעה. נראה לי שאני היחידה בעולם שעלתה חמישה ימים אחרי ניתוח קיסרי על הבמה, עם דימומים, ומניקה מאחורי הקלעים תאומים".
אולי יש לצידך סוללת מטפלים, כמו שנוהגים לומר בתעשייה.
"סוללה? סוללה?!? בוודאי שיש לי עזרה, אבל היא לא במקום אמא. אני שמה ילד בגן, אבל אני לא מצפה שהגננת תגדל אותו גם".
מה השתנה אחרי הגירושים?
"שום דבר בהיבט הזה, כי אני נשארתי בבית שלי עם ששת ילדיי והם איתי תמיד, מאה אחוז כרגע. עוד לא פיתחנו משהו אחר. ביני לבין ניר יש תקשורת בין שני אנשים בוגרים, שיש להם שישה ילדים משותפים. יש לו קשר עם הילדים. לא הורדתי לו עוקב, הוא לא הוריד לי עוקב, אין חסימות בווטסאפ. הדבר היחידי שהשתנה זה שניר לא גר איתנו".
אתם לא מסתירים את המשברים מהרשתות, הילדים חשופים. איך את מסתדרת עם זה?
"זה פחות הקטנים עדיין ובעיקר הגדולים, יולי וליאו, והם מעורבים בכל מה שקורה אצלי. אני בלי שום שלדים בארון, חשופה מולם. לא קורה מצב שהם מגלים משהו באמצעות חשיפות ברשתות שמשאירות אותם בהלם. אתה המודל של הילד שלך. הילדים שלי ראו אותי בוכה, ראו את כל קשת הרגשות שלי פעילה מאוד בשנה האחרונה, וגם לפני. זה לא הופך אותי לחלשה מולם. הרבה פעמים גם הייתה שתיקה בבית, ובהרבה מאוד מקומות העדפתי לא לדבר על המצב ורגע להעביר ערוץ".
"אני עובדת 24/7, אני 15 שנה בתעשייה. אף אחד לא קנה לי קריירה. בארבע השנים האחרונות זה קורונה ומלחמה שמתנהלת וכולנו שטים באותה הסירה אל הלא־נודע. אז אין דבר כזה שאין חרדה כלכלית. ברגע אחד הכל יכול להיעצר פה בישראל. אבל אני כרגע נמצאת במקום אחר ודואגת להעניק לילדים אהבה ויציבות"
הכותרות מדווחות על ההתמודדות של אבא שלהם עם רשת מלונות שנקלעה למשבר.
"מתפללת כל יום שיהיה בריא, שמח ומאושר. אני עובדת 24/7, אני 15 שנה בתעשייה. אף אחד לא קנה לי קריירה. בארבע השנים האחרונות זה קורונה ומלחמה שמתנהלת עדיין וכולנו שטים באותה הסירה אל הלא-נודע. אז אין דבר כזה שאין חרדה כלכלית. ברגע אחד הכל יכול להיעצר פה בישראל. אבל אני כרגע נמצאת במקום אחר ודואגת כמה שיותר לאסוף ולהעניק לילדים חום, אהבה ויציבות".
את שמה להם אולי רף בלתי אפשרי מבחינת ההישגים והטוטאליות לקריירה.
"הילדים הגדולים כבר עברו אותי בכל פרמטר, דוברים שניהם שלוש שפות מעולה, גם הילדים האחרים יודעים כבר רוסית ואנגלית. הבת שלי אלי, בת ארבע, התקבלה לקבוצת התעמלות אמנותית של מכבי ת"א. שואלים תמיד למה רוסית. כי אני אוהבת רוסים ואוהבת את השפה. נותנת להם ארגז כלים".
בימים אלה היא מככבת בהצגה 'פיטר פן & וונדי', ואחרי שלוש שנים היא חוזרת לטלוויזיה בסדרה חדשה, 'מיכל הקטנה ואוצר הפיראטים' שתעלה ב-24.12 בערוץ יויו מבית ערוץ הילדים (אפיק 78, yes VOD KIDS וב-+STING). "היו ימים מאוד אינטנסיביים של צילומים באוקטובר האחרון. זה היה בטירוף של ההסתגלות שלי למצב החדש, לבד עם הילדים והכל. בשש וחצי בבוקר מצלמים, אז התעוררתי בארבע. לא היה מי שייקח את הילדים למסגרות ולהכין להם אוכל, אז פשוט לקחתי אותם יחד איתי לסט צילומים כל יום, מהבוקר עד ממש השקיעה".
הם הסכימו לקום כל כך מוקדם?
"הם ממש אוהבים את זה. שמע סיפור שימחיש לך. יש לי מזוודה להופעות עם כל מה שאני צריכה, הדברים הקבועים. לפני שלושה ימים אני מגיעה להופעה, פותחת את המזוודה - והיא ריקה. הייתי עם חנה לסלאו בחדר, היא מסתכלת ואומרת, 'מיכל מה יש לך'. נשארתי פעורת פה, לא הצלחתי לדבר. כל החיים שלי שם בערך. החשודה הראשית הייתה יולי, הרי מי יכול לקחת לי איפור? ואז ריי הקטן בן השבע מתקשר ושואל, 'אמא תגידי, התחלת להתאפר?' אמרתי לו, 'ריי, לקחת לי דברים מהמזוודה?' והוא ענה לי, 'כן, לא רצית לקחת אותי להופעה, אז לקחתי לך את הדברים'. אז אתה לא מבין כמה הם נהנים".
כל אחת סוחבת איתה תיק קטן.
"ממש לא אכפת להם לקום בבוקר. הם בשיגעון על זה. מגיעים להצגה, עוזרים לשחקנים, יודעים את כל הטקסטים בעל פה, ברמת הכניסות, אפילו הבמאים מופתעים. כבר לא נעים לי לא לקחת אותם להופעה כי אז זה 'אמא, למה הלכת בלעדינו?' הרי הם גדלו על טל מוסרי, פתאום הם רואים אותו מאחורי הקלעים של פיטר פן".
מעבר למשבר האישי שחוותה בחייה, התמודדה ויצמן עם אובדן ואבל כבד במשפחתה. קארין ז'ורנו ז"ל, בתה של ענבל ז'ורנו, בת דודתה של מיכל, נרצחה במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר. על המשפחה עברו 11 יום של אי-ודאות עד שהתקבלה הבשורה הקשה: קארין איבדה את חייה באמבולנס המוות. רק שיניים נותרו כדי לזהותה. "נשרפה באמבולנס ולא היה מה לזהות", היא דומעת. "אמא של קארין, ענבל, גדלה איתי. אהבתי אותה מאוד, המכה היא קשה. עד שלא ידענו מה קורה עם קארין, כל הזמן הייתי סביב זה. הכל איבד שליטה, לא היה עם מי לדבר בהתחלה. רק אחרי שבועיים יצאתי להופיע, וברגע שאתה מתחיל, אתה לא יכול לעצור. אתה מרגיש את הכוח שזה נותן לאנשים".
מפגשים שלא תשכחי?
"היו כל כך הרבה. די בהתחלה נכנסתי להופיע בפני מפונים בהרצליה. מגיעה אליי ילדה ואומרת, 'את יודעת שאבא שלי מת?' ככה, ישיר. פתאום לא היה לי מה לומר לה. הילדה מחבקת אותי ומספרת לי איך אבא שלה נלחם חמש-שש שעות עם המחבלים כדי לא לפתוח את הממ"ד. והיא מספרת את הסיפור כמו שאני אספר לך עכשיו שאני מתלבטת בסופר בין עגבניות. היא אמרה, 'מחבל ניצח את אבא שלי והוא עכשיו בשמיים'. עניתי, 'הוא גאה בך ושומר עלייך ותמיד חושב עלייך'".
היא הופיעה בכיכר החטופים לציון יום הולדת שנה לכפיר ביבס, שנחטף לעזה עם אחיו אריאל ועם הוריו שירי וירדן. "פגשתי את בני המשפחה. עשינו שם את 'קוראים לי ג'ינג'י' והיה מאוד מרגש. אני מרגישה שהביבסים בחיים, כולם".
אוקיי. לא ויתרת על מסיבה גדולה גם בתקופה הקשה. אולי היה ראוי לדלג הפעם?
"אתה צודק. עברתי במלחמה תקופה מאוד מאתגרת ובאמת לא התכוונתי לחגוג, אבל הילדים ממש התעקשו שאמא תחגוג את יום ההולדת שלה. הם אמרו, 'אנחנו רוצים לראות אותך שמחה ונהנית'. המפיק של ההצגות, אסי סתיו, בא ואמר לי, 'מיכל, אני עובר איתך כבר תקופה, אני יודע שאת נשברת בלילה, קמה בבוקר, אוספת את השברים ויוצאת החוצה. עכשיו או שתהיי מעורבת ביום ההולדת או שלא, אבל את האירוע אני עושה'. הוא הפיק את הכל".
ניר לא בא.
"הרגשתי שזה לא יהיה לי נוח ונעים במצב הזה. לא דיברנו על זה לפני, הוא כיבד את ההרגשה שלי בדרכו. קנה לי מתנה ליום ההולדת, כתב לי ברכה בדיוק בחצות בלילה, ביקש לבוא אליי הביתה, להביא מתנה ולומר מזל טוב".
היו דייטים ראשונים? כבר מתחילים איתך?
"לא. אין דייטים עדיין. באותו יום של הגירושים עלו לי 6,000 עוקבים, וזה היה משוגע. מלא מתחילים איתי, אבל אני עדיין בסוג של הלם כזה, לא שם. יש לי את הילדים שלי ואת עצמי והרבה מאוד חלומות. יוצאת לדרך חדשה עם פנים קדימה".
יהיה מקום לזוגיות חדשה בכל הלו"ז העמוס הזה?
"בן הזוג יצטרף למשהו שכבר קיים, שישה ילדים מהממים, ברכה גדולה. מבטיחה לך שמי שיהיה איתי ועם ילדיי יזכה ובגדול".
ומקום לעוד ילדים במשפחה?
"חולמת על תאומות. יש לי תאומים, רוצה גם תאומות. הגבר הבא שייצא איתי צריך להבין שזה אני וששת ילדיי וגם שאני בעניין של עוד ילדים. ועדיין, הוא יקבל את מפעל הפיס".