הבייבי הדנדש של בן זיני נחנך בשישי שעבר, בנוכחות תמהיל מרשים של נציגים מובילים מהפאזה הקודמת שלו, כאחד מכוכבי הרשת הגדולים במדינה, והנוכחית, כמנהל מרכז ספורט. מי לא היה שם. מתעמל הקרקע אלכס שטילוב והכדורסלן עומרי כספי, שהדגים לבנו איך מחזיקים מחבט, לצד פליטי ריאליטי עם שפתי ברווז שהידסו בעקבים על המדשאות. טיילור מלכוב, האקסית המיתולוגית, ועדי הימלבלוי, ששמו נקשר לאחרונה בשמה, לא נצפו בסביבה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
בגיל אוטוטו 29, זיני עשה הסבה מקצועית. אחרי שבע שנים אינטנסיביות על תקן זמר-שחקן-כוכב-בת-מצוות ויוטיובר מוביל, הוא חצה את הקווים. מרשת האינטרנט לרשת הפאדל ‑ סוג של טניס מגודר, הנפוץ בספרד ובמדינות דרום אמריקה. מחיים בוורוד, כצבע המזוהה איתו, כולל טסלה בגוון בזוקה - לספורט הלבן, כבעלים של מרכז פאדל חדש בכפר-סבא.
"ספורט תמיד היה במקום הראשון אצלי", הוא מסביר. "כילד הייתי בטוח שאעסוק בספורט כשאגדל. ואז התפרסמתי ועולם הבידור עשה לי תפנית בעלילה. אהבתי את אהבת הקהל והלכתי על זה. כל מה שלא הצלחתי להשיג כספורטאי, השגתי דרך הבמה, בקליפים, בהנחיה בטלוויזיה. הרגשתי כמו מלך. עשיתי רק מה שרציתי, סגרתי קמפיינים, הכנסתי סכומים יפים, הייתי בטוח שמצאתי את הנישה שלי".
אז למה עזבת?
"בשבע השנים האלה לא היה אפילו רגע אחד שבו היו לי ספקות לגבי העתיד, אבל היום, כשאני מסתכל לאחור, אני מבין שזה לא היה המקום הנכון לי, אלא רק תחנת מעבר. אני שמח שהייתי שם וגאה בדרך שעשיתי, אבל עכשיו מצאתי את הייעוד שלי. אני מאמין שעברתי את כל הסיבוב הזה כדי להגיע למקום שבו אני נמצא היום".
בתקופת המעבר מהעולם הווירטואלי לעולם הספורט, שמר זיני על שקט תקשורתי, ומיעט להעלות תכנים ברשתות. לא מהלך טריוויאלי למי שהלייקים היו מרכז חייו.
"אני אשכרה מדבר איתך על התקופה הזאת עכשיו, אחרי שדיברתי עליה בעיקר עם הפסיכולוגית שלי”, הוא אומר. “תראי, אני בטוב. אני הכי שלם היום עם מי שאני. התבגרתי נורא בשנתיים האחרונות, צברתי כלים לקראת העשור הבא, לקראת גיל 30. הייתי צריך את השקט הזה, אחרי שנים של רעש וצלצולים".
למה, בעצם?
"בהתחלה היה לי נורא מפחיד לקחת צעד אחורה. אבל היו שני אירועים ששינו הכל. הראשון היה המעצר של אבא שלי, לפני שנתיים, שנתן לי זבנג. פתאום הכל היה בחוץ בלי שתיכננתי, ולא בצורה חיובית, אלא כסיפור ששם כתם על המשפחה. קיבלתי את הסטירה ואת המוטיבציה לקום על החיים שלי. אי-אפשר לעבור דבר כזה ויום אחרי לעשות אתגר ביוטיוב. זה דיסוננס כל כך גדול שזה גרם לי לחשב מסלול מחדש.
"האירוע השני היה שבפעם הראשונה החזקתי מחבט פאדל, והתאהבתי. הרגשתי שחזרתי להיות בן הילד, לפני שהתפרסמתי, שאני עושה את מה שבטבע שלי. זה, בשילוב עם המעמסה מהעבודה ביוטיוב, הצורך לספק כותרות כל הזמן כדי להיות מעניין, גרם לשינוי. רציתי לעשות תהליך עם עצמי והוא קורה ממש עכשיו. אני מגבש היום את בן החדש".
זיני הישן, הבכור בחמשת ילדיהם של קותי ועינב, מצא את התהילה לגמרי במקרה, באמצע השירות הצבאי. "ההצלחה לא נחתה עליי, היא התפוצצה עליי בבום”, הוא משחזר. “שירתי אז בהנדסה קרבית, צילמתי סרטון שלי מטפס על טנק, העליתי לפייסבוק, ובשבוע הראשון הוא צבר מיליון צפיות, משהו משוגע. נהייתי חייל ויראלי. בימי ראשון, בדרך לבסיס, כל התחנה המרכזית של באר-שבע זיהתה אותי. כשראיתי שזה הולך, לקחתי את זה צעד קדימה. למדתי לצלם ולערוך, ואז הכרתי את טיילור ועשינו מוזיקה ביחד במשך כמה שנים, ואחרי שנפרדנו עשיתי מוזיקה סולו במשך עוד כמה שנים".
הייתה תקופה שהיית בכל מקום, בכל פינה.
"נכון, בתחום הזה אתה חייב להיות עם היד על הדופק וכל הזמן להמציא את עצמך מחדש, הראש שלך מתפוצץ ממחשבות על איך להיות הכי מצחיק והכי מוזיקלי”.
הפיק הגיע בעונת ה-VIP של "האח הגדול" 2019, שבה סיים כפיינליסט, במקום השלישי. "עד אז, רק ילדים ובני נוער נחשפו לתכנים שלי. כשיצאתי מ’האח’ הרגשתי שכל המדינה נחשפה אליי. מה שהיה לפני כן בגדר תחביב קיבל ממדים של עבודה. פגישות, הקלטות, הופעות, מרתון שאין לו סוף, אבל בלי תלונות. הקמפיינים הכניסו מלא כסף".
על הפרידה מטיילור מלכוב: "זה לא נגמר על מי מנוחות, היו עניינים, אבל לזמן יש כוח משלו. היום כשאני רואה את טיילור ברחוב אני מחבק אותה, אין בינינו משקעים"
לא כולם פירגנו לקריירה. ועוד פחות לקריירה המוזיקלית שפיתח, שלא לומר לעגו לכישרון השירה שלו. גם זיני מודה שההצלחה כאושיית רשת גבתה ממנו מחיר ודחפה אותו רחוק מדי, לפעמים. "עשיתי מוזיקה מתוך מאה אחוז פאשן, אהבתי ליצור ולכתוב, התרגשתי לשמוע את השירים שכתבתי ברכב שלי, אבל היום אני מבין שהמיקרופון היה סוג של להוכיח לעצמי שאני יכול, למרות הביקורות. זה לאו דווקא מה שהייתי צריך לעשות. אני לא הווקאליסט הכי טוב שיש, יותר טבעי לי להחזיק מחבט מטלפון”.
נפגעת?
“היו לי המון משברי זהות. מצד אחד, ידעתי שאני לא בא מתחום הבמה והשואו-ביז, ומצד שני, הייתה דרישה, יש קהל שמחכה ליצירה הבאה שלי. עם הזמן, תוך כדי תנועה, למדתי ליהנות מזה, הרגשתי שמצאתי את עצמי ואת המשבצת שלי. שלום, נעים מאוד, אני בן, ובאתי לשמח בבת-מצוות ולהופיע על במות. מה רע?"
חלק גדול מההצלחה נבע מהזוגיות הפוטוגנית, הרומנטית והמקצועית עם טיילור מלכוב, שהייתה רק בת עשרה כשהכירו. פער הגילים הבולט בין הפאוור קאפל עורר עליו לא מעט ביקורת בשעתו.
"כן, היה שם משהו, עליהום קטן”, הוא אומר. “זה היה נורא מזמן וזה מאוד רחוק ממני. מבחינתי, טיילור היא זיכרון מתוק, אני זוכר היום רק את הטוב".
למרות הפרידה הסוערת, שכללה גם תביעה נגדך?
"כן, זה לא נגמר על מי מנוחות, היו עניינים, אבל לזמן יש כוח משלו. היום כשאני רואה את טיילור ברחוב אני מחבק אותה, אין בינינו משקעים".
מאז טיילור, הייתה לך אהבה?
"לא אהבה גדולה וחזקה כמו שהייתה לי איתה. למה? מאלף ואחת סיבות. עניין של מזל או חוסר מזל. בעקבות הפרשה המשפטית שנכנסה לחיים שלנו, העדפתי להיות בלבד שלי, בשקט, לחשוב".
ועכשיו אתה בשל לקשר רציני?
“לגמרי, אני מרגיש בעצמות שלי שאני בשל למשפחה ולילדים. אחרי שהשגתי המון דברים, היום אני יכול להעניק הרבה לילדים שלי. אם פעם רציתי רק להתאהב וחיפשתי מישהי בגילי, היום אני אצא רק עם מישהי בוגרת שיודעת מה היא רוצה מעצמה ורוצה משפחה”.
אפרופו זוגיות ומשפחה, מה קורה בינך לבין עדי הימלבלוי?
“עדי ואני חברים טובים. הכרנו על הבמה במחזמר ‘אלאדין’, אנחנו עובדים יחד שנים והתקרבנו. עדי עברה משבר בחיים שלה, תקופה מורכבת ולא פשוטה, ואני תמכתי בה. התקרבנו יותר בזמן האחרון, זה נכון. אני נתתי מהצד שלי את התמיכה שהיא צריכה”.
אתה לא מתגעגע קצת היום לעידן הוורוד והמכניס שלך?
"להגיד שאני לא מתגעגע זה לשקר. הייתי צבוע בצבע הוורוד הזה, שהוא אולי גימיקי ופלסטיקי, אבל התפרנסתי ממנו בכבוד. ברור שיש רגעים שבא לי לשחזר, אבל היום יש בחיים שלי משהו אחר שמאתגר אותי ומספק באותה המידה. אם תציעי לי היום קליפ שיקבל 20 מיליון צפיות והופעה מול 5,000 איש או לשחק בגמר אליפות ישראל בפאדל מול 30 אנשים – אני אבחר בפאדל. עדיין יש לי אגב במרכז מגרש פאדל אחד ממש ורוד, אבל אני גאה בצבע של הבגרות שקיבלתי בשנתיים האחרונות”.
הצבע החדש של הבגרות התחלף כמעט בבת אחת מוורוד לשחור. לפני שנתיים נעצר אביו, קותי זיני, בחשד למעורבות באחת מפרשיות הברחות הסמים הגדולות והמתוחכמות שהיו במדינה. יחד עם עוד חמישה אנשים, ניסתה החבורה להעביר 36 קילוגרמים של קוקאין, בשווי עשרות מיליוני שקלים, באמצעות תיבה שהוצמדה לדופן אוניית פחם. כשהספינה הגיעה ליעדה בתחנת הכוח בחדרה, נשלחו צוללנים כדי לחלץ ממנה את השלל. שם גם חיכו להם השוטרים.
הפרשייה העסיסית, שהזכירה סדרה מצליחה בנטפליקס, פלוס בנו המפורסם של אחד המעורבים ‑ כיכבו אז בכותרות. בהתאם, גם הרגע שבו גילה בן זיני שאביו נעצר, נראה כמו סצנה מתוסרטת. "זה תפס אותי לא מוכן, הכי קיצוני שאפשר", הוא מודה. "הייתי בהופעה בבת-מצווה, בדיוק ירדתי מהבמה כשאמא שלי מצלצלת, בלי ‘מה העניינים’ ו’מה קורה’, ואומרת ישר: 'אבא נעצר'".
"אבא אמר שהוא מרגיש שהוא הכתים את המשפחה, ואמרנו לו שכולנו מאחוריו. אחרי השיחה איתו, לא הרשיתי לעצמי להתפרק יותר. הרגשתי שהתיישב לי עוד משקל על הכתפיים, של שלוש האחיות ושל אמא שלי"
איך זה קרה?
"הם עשו הליכה בים כשהגיעו שני שוטרים ולקחו אותו משם אזוק, בניידת. הוא אמר לה: ‘אל תדאגי, הכל שטויות, מחר אני בבית'. מפה לשם, שנה שהוא לא חוזר. בחודש הראשון לא היה לנו שום קשר איתו, אפילו לא טלפון".
איך הגבת?
"בהלם, בשוק טוטאלי. לא ממש הבנתי על מדברים, לאבא שלי אין שום קשר לסמים. בילדות, כשהיינו עוברים ליד מעשנים, הוא היה אומר לנו: תסתמו את האף. בפעם הראשונה שדיברנו איתו בטלפון, מהמעצר, אמא, אחי ואני שמנו על רמקול והתפרקנו בבכי".
מה הוא אמר?
"זו הייתה שיחה שלא אשכח בחיים. כולנו נשברנו. הוא אמר שהוא מרגיש שהוא הכתים את המשפחה, ואמרנו לו שכולנו מאחוריו. אחריה, לא הרשיתי לעצמי להתפרק יותר. הרגשתי שהתיישב לי עוד משקל על הכתפיים, של שלוש האחיות ושל אמא שלי. הייתי חייב לתפוס את המקום שלו. הייתי מקפיץ את אחותי לחוגים, תמכתי באמא שלי נפשית".
בטח לא היה קל לגלות ששמך השתרבב פתאום למדורי הפלילים.
"קיבלתי ריקושטים קשים, תגובות מאוד פוגעות, לא יכול לחזור עליהן אפילו. למרות זאת, לא האמנתי למה שכתבו. אני עדיין מאמין בחפותו של אבא שלי ועומד מאחוריו. הוא גם בחר ללכת עם המשפט עד הסוף, למרות שכל החבר'ה האחרים מהתיק חתמו על עסקאות טיעון וקיבלו כמה שנות מאסר".
הוא התייעץ איתכם?
"זה עלה לדיון משפחתי. שוחחנו, כל אחד אמר את דעתו והוא בחר להמשיך במשפט. אני סומך עליו, ועכשיו אנחנו מחכים לראות אם הוא עשה את הבחירה הנכונה. באותה נשימה, אני גם מכין את עצמי לגרוע מכל".
לא אמרתם לו, אל תיקח את הסיכון?
"אני מאמין שאם הוא החליט ללכת עד הסוף, הוא יודע דברים שאנחנו לא יודעים. הוא גם החליט לייצג את עצמו בתיק, הוא לא סומך על אף אחד אחר".
למרות שהוא לא עורך דין, הזהרתם אותו שזה מהלך מסוכן?
"כולם הזהירו אותו, אפילו השופט. היו כמה פעמים שגם אני התערערתי, אמרתי לו שיש דרך מקובלת, שהוא לא למד משפטים ושהוא צריך לתת לאנשים שעובדים בזה לייצג אותו. אבל הוא כל כך מאמין בחפותו שהוא מתבצר בעמדתו ואני סומך עליו שהוא יודע מה האמת ויכול להגיד מה שצריך. קשה לי לשפוט אותו, אבא שלי הוא המודל שלי להערצה. הוא בחור סופר-חזק. יושב עכשיו על ספרי לימוד משפטים מבוקר עד ערב. אמרנו לו: ‘תסיים עם הכל, תלמד משפטים ואני אעשה על זה סרט קולנוע’".
ביקרת אותו בכלא?
"כן, זו הייתה חוויה לא נעימה, אבל הרגשתי כמו בסרט. אתה יושב בתא, מולו, עם זכוכית שמפרידה ביניכם. הוא ישב שנה וחודש והיום הוא כמעט שנה בחוץ, בבית, בתנאים מגבילים. יוצא לדיונים במשפט שלו וחוזר. הוא מתאמן, חזק ובריא, וחזר להיות אבא שלנו, למרות שהוא מעולם לא שידר חולשה. אמא שלי נפגשה איתו הרבה, אני באתי לבקר אותו פעם בשבועיים, אבל דיברנו הרבה בטלפון. הוא מאוד תמך בשינוי שעשיתי בחיים".
סיפרת בעבר שבעקבות המעצר שלו בוטלו לך הופעות בבת-מצוות. נפגעת מהעובדה שלא הפרידו ביניכם?
"מעולם לא התנערתי ממנו כאבא שלי, אבל כן, בהתחלה רציתי להסביר שיש אותו ויש אותי. כמו שלא הייתי רוצה שמישהי תגיד לי: אני לא אצא איתך בגלל אבא שלך. מי שלא יזמין אותי להופעה בגלל אבא שלי? היום זה לא נוגע בי. כל בן אדם הרי סוחב איתו איזה תיק. היום אני שם מסביבי רק אנשים שרוצים להיות לידי, עם התיק שלי. אנשים גם לא התרחקו ממני בגלל אבא שלי, אלא בגלל דברים אחרים. עננת טיילור עוד מרחפת מעליי”.
פרט לקותי זיני, שמתעקש כאמור על חפותו, חתמו רוב חברי רשת ההברחה שנתפסה על הסדרי טיעון. הם קיבלו עונשים שנעו בין שנתיים לארבע שנות מאסר בפועל. משפטו של זיני עדיין נמשך ועתיד להגיע להכרעה בחודשיים הקרובים. בינתיים, אומר בנו, הוא למד הרבה על החיים ועל עצמו.
"כל החיים ראיתי את אבא שלי כבן אדם הכי חזק בעולם ופתאום הבנתי שלא לעולם חוסן. תמיד היו את כל המצקצקים, אבל לפני שלוש שנים הייתי מאוד אהוב, עם קהל שהולך אחריי ומרצ'נדייס שאני מוכר באלפים ותוך שעות הם סולד-אאוט. היום אני במקום אחר. החיים דינמיים וכל רגע משהו מטלטל את הספינה. אם אבא שלי לא היה נעצר, הייתי היום יוטיובר בן 28 לא מסופק, בלי ביטחון כלכלי. היום אני מסתכל על כל מה שעברתי מהצד ואומר: איזה כיף שאני גאה במה שאני עושה ולא צריך להתבייש להראות למישהו אתגר ביוטיוב. אני לא שמח שזה מה שקרה לאבא שלי, אבל שמח על התובנות שקיבלתי בעקבות האירוע".
מה איתו, גם הוא השתנה?
"הוא מבין שהוא הסתובב עם אנשים שלא היו בסדר, הוא לא מקל ראש ולא מסיר מעצמו אחריות, אבל הוא נקלע לסיטואציה ומתמודד עם המעשים שלו. אבא שלי אומר שממשברים תמיד מתחזקים. אתה הולך לחדר כושר כדי להרוס את השריר, הוא נבנה בעצם רק אחר כך".
זיני, שהפך גם לשחקן פאדל מקצועי, מבין דבר או שניים בכושר. "אני קם בבוקר, מתאמן, דואג לבריאות שלי, לאחיות שלי. אם פעם הייתי מושפע ממספרים ברשתות החברתיות, איפה אני יותר ויראלי, איפה יש יותר לייקים, איזה אתגר אני עושה יותר טוב? היום המטרה שלי היא להיות ספורטאי יותר טוב, לנהל יותר טוב את המרכז. זה עסק בהשקעה של שלושה מיליון שקלים, ששמתי בו את כל החסכונות שלי. היום אני עושה בעיקר מה שטוב לי, לא חי בשביל אף אחד אחר".
איך עשית את המעבר מבידור לעסקים?
"אמא שלי נתנה לי עצה טובה, היא אמרה לי: 'תזכור איך התרגשת בהתחלה מכל סרטון שהעלית, באיזה פאשן היית עושה את זה. עכשיו תעשה את אותו הדבר רק בעסקים'. היום אני מתנהל מול קבלנים, חותם על חוזים. עליתי לגמר אליפות ישראל בפאדל ואני רוצה להיות אלוף ישראל. אני מתחרה מול ילדים בני 20. אם פעם הייתי צריך 5,000 אנשים שימחאו לי כפיים, היום מספיקים לי רק עשרה אנשים שמוחאים לי כפיים על המגרש".
אז אפשר לשכוח מהופעות שלך על במות?
"אני לא אומר שלא אחזור לתחום. לא פוסל לחזור לעשות מוזיקה או לשחק בטלוויזיה, אבל אם פעם הייתי אומר כן לרוב ההצעות, היום אגיד כן לעשרה אחוז. בחנוכה קיבלתי הצעות לתפקידים וסירבתי לכולן. אני כבר לא מחפש כותרות ולא לרצות אנשים אחרים".
הרגשת שאתה צריך לרצות מישהו במהלך הדרך?
"התפרסמתי בגיל 20 היום אני בן 28. ניהלתי עם בן זיני כוכב הרשת מערכת יחסים עם אפס בעיות. עפתי על עצמי, הייתי גאה בעצמי. בשנה האחרונה חלה התרופפות והחלטתי לשים הכל בבוידעם לבינתיים, כי כרגע זה לא עושה לי טוב. היום יש לי את המשפחה שלי ויש לי את עצמי, אני יושב ומדבר עם עצמי שעות".
כמה זמן אתה בטלפון היום, לעומת ימי היוטיוב?
"יותר, אבל אני משתמש בו לעשות עסקים. אני מבלה הרבה פחות ברשתות החברתיות, חצי מהזמן. לא העליתי טיקטוק לדף הפרטי שלי שמונה חודשים. אם תגידי את זה לחבר’ה שהכירו אותי פעם, הם יהיו המומים, לא היו אז שמונה דקות שלא הייתי מעלה בהן תוכן".
7 באוקטובר נתן לו עוד פוש קטן לעשות את השינוי. "אם לפני כן חשבתי שמה שקורה לי בחיים עם אבא זה מטורף, פתאום הכל קיבל פרופורציה. הבנתי שלא הכל סובב סביב הדילמות שלי".
עוד פרופורציות קיבל מהמפגשים שלו עם פצועים. "ביקשו ממני לבוא לשמח ולעודד. אמנם קשה לי בסיטואציות האלה, אבל התגברתי. ישבתי עם קטועי רגליים, ראיתי אותם מחייכים, זה נתן לי כוח. ביקרתי יום אחד קטוע יד, עם פרוטזה. אחד מהחבר'ה בחדר שאל: 'חברים, מישהו יכול לתת כאן יד?' והוא ענה: 'בכיף, אני'. כולנו צחקנו. אמרתי לו: ‘אתה גיבור, אחי’".
איך המצב השפיע על העסק שלך?
"לפני ארבעה חודשים הבאתי לכאן לאליפות הארץ שחקן ספרדי. זה היה אישיו רציני, הייתי צריך לעשות איתו שיחות וידיאו ולהסביר לו שמה שקורה פה הוא לא מה שמציירים בחוץ. בסוף הצלחתי לשכנע אותו, וזה היה הכי מרגש שיש. הספורט ניצח את הפוליטיקה. עלינו יחד לתחרות ושמתי לו את סיכת החטופים על החולצה, למרות שהפסדנו בגמר".
כלכלית, נפגעת?
"פחות, כי באותם ימים כבר תיכננתי את הירידה שלי בהכנסה. הפגישה עם רואה החשבון שלי לפני ארבעה חודשים לא הייתה מזהירה. הוא אמר שמתחילים להיגמר לי החסכונות, אבל היום המקום עוד לא נפתח ואני כבר פולי-בוקד. אני גאה בעצמי. במקום בן זיני היוטיובר, היום אני בן זיני פאדל. כיף שאני מוציא אנשים מהמסכים למגרש”.
איך בכלל הגעת לתחום?
“דרך דני רופ. הוא אמר לי, תעזוב את כל השטויות, בוא לפאדל. הוא מהמייסדים של התחום בארץ. אמרתי לו, זה נשמע לי טניס של עצלנים, והוא התעקש, בוא פעם אחת, סמוך עליי. החזקתי את המחבט, והתאהבתי”.
מה היעדים שלך?
“אני מעריץ ווינרים – מעריץ את יובל המבולבל, הוא שנוי במחלוקת אבל הוא ווינר בתחום שלו, השפיץ. שלמה ארצי הכי טוב בתחום שלו. אפילו אינסטלטור שהקים רשת ואוהב את העבודה שלו.
“אני רוצה להיות הכי טוב, אבל פעם ראשונה בחיים שאני לא שם במקום הראשון את החומר. אני מאחל לעצמי להתאהב, להקים משפחה. ואני מאחל לעצמי שיהיה לי את האדם הזה בחיים שבשבילו אני אצליח בחומר. אם עד היום רציתי להצליח כדי לספק את בן, אני מאחל לעצמי שאשיג את הכל בשביל מישהו אחר".
מה הלאה?
“אני לא יודע לחשוב בקטן. גם פעם לא יכולתי לעשות רק קליפ בלי לחשוב על אלבום. הייתה לי כבר חברת הפקה, טיילור ואני היינו עסק לכל דבר, אבל פעם ראשונה שאני עושה עסקים של בוגרים.
“להקים עסק זו בירוקרטיה. במדינה שלנו יודעים להקשות עליך. היום אני מבין כמה זה ווינרי להיות עצמאי וכמה קל היה לי לוותר בדרך. בשביל 30 אלף שקל, שיכולתי לעשות מקמפיין, אני צריך היום להביא 400 אנשים למרכז, ולהתחלק בזה עם אחי הקטן, עמרי, השותף שלי.
“אני מסתכל על הקולגות שלי מפעם, יוטיוברים, ומבין שאני במקום אחר. אני בן אדם שרודף אחרי מטרות והצלחות. אם מחר אתחיל לשחק דוקים, אני אשאף להיות אלוף העולם בדוקים”.