יוגב מלכה לא ציפה להרבה מהחיים, ובטח שלא מעצמו. "שנים הייתי סוג של לוזר ולא האמנתי שייצא ממני משהו", הוא מספר. "כשנפלתי למים בפעם הראשונה שהשתתפתי ב'נינג'ה ישראל' אמרתי שנפלתי כי אני נמוך ולא בגלל היכולות שלי, שזה שטויות. אחרי זה דמיינתי את הנפילה הזאת בלופים, כמו איזה סיוט שלא עזב אותי. ככל שהעמקתי במחשבה על זה, הבנתי שזה לא קרה לי רק פה. תמיד היו לי תירוצים. היה איזה דפוס שחוזר על עצמו. ברגע שהבנתי שכל החיים אני עסוק בלהאשים את כל העולם חוץ מאשר את עצמי, החלטתי שעל ה'נינג'ה' אני לא מוותר. אני הולך להגיע למקום ראשון, לא משנה כמה שנים זה ייקח".
אמר ועשה. לפני שנתיים, בעונה השלישית שבה השתתף, הוא הצליח לטפס את המידוריאמה (השלב הסופי בתוכנית) בתוך 22 שניות - השיא העולמי - ובכך הפך לנינג'ה השני בישראל וה-20 בעולם. היום הוא מגלה שעד לרגע האחרון, פיקפק בסיכויים שלו. "שלושה ימים לפני התחרות התחיל לי כאב ראש מטורף כמו שבחיים לא היה לי. אני לא יודע אם לקרוא לזה התקף חרדה, אבל זה הרגיש כמו מיקרוגל במוח. לא הייתי יכול להתקלח. כשהזרם של המים היה נוגע לי בראש, הרגשתי כאילו סכינים חותכים אותי. עשיתי דיקור, ניסיתי את כל סוגי הכדורים, ושום דבר לא עזר לי. רבע שעה לפני המקצה שלי החלטתי שאני כותב לעצמי את כל מה שאני מרגיש. כתבתי שאני מת מפחד מיובל שמלא, שאני מת מפחד ליפול למים. פרקתי ובו-זמנית כתבתי כמה מגיע לי להצליח וכמה אני מאמין בעצמי. אחרי חמש דקות עבר לי כאב הראש כמו קסם. עליתי למקצה וסיימתי מקום ראשון מול יובל, ואז הבנתי כמה הדחקתי. הכתיבה שלי היא הפסיכולוג שלי".
"הייתי צריך להרים את ג'וליה ועשיתי את ההרמה לא טוב, והיא עפה חזק ונפלה על הראש. היא אמרה לי, 'פתחתי את הראש'. ראיתי שהיא מלאה בדם. נבהלתי מאוד. בדרך לבית החולים היא הייתה בטוחה שהחיים שלה הולכים להיגמר. זה אחד הדברים הכי קשים שעברתי. כשהגענו הביתה והרגשתי סוף-סוף הקלה, התחלתי לבכות"
חודש אחרי שהזכייה שלו ב'נינג'ה' שודרה, הגיעה ההצעה מ'רוקדים עם כוכבים'. "הסכמתי ישר", הוא אומר. "תמיד חושבים שאם אתה גבר, אתה חושש להשתתף בתוכנית כזאת, שזה נשי מדי. אמרתי להם, 'אני בא לקרוע את התוכנית'".
מה זה עשה לנפש שלך?
"אני מקבל הרבה תגובות של 'איזה השראה אתה', 'איזה ווינר אתה', 'איזה מדהים אתה'. אבל התגובות שאני הכי נהנה לקבל הן, 'איזה כיף שאתה בן אדם צנוע ולא עף על עצמך'. אני משתדל תמיד להיות נחמד לכולם. הם לא יודעים שכל החיים הרגשתי לוזר, שחשבתי שבחיים אני לא אצליח להגיע למשהו. מבחינתם אני אלוף".
ב-25 בספטמבר, אם לא יהיו שינויים בלתי צפויים, מלכה ייכנס מתחת לחופה יחד עם הרקדנית ג'וליה שחר, שצוותה אליו ב'רוקדים עם'. "מהרגע שהכרנו היה חיבור, אבל בהתחלה היינו בעיקר חדורי מטרה להצליח בתוכנית", הוא אומר בהתרגשות. "לקראת אמצע העונה, כשיצא לנו יותר לדבר ולהכיר אחד את השני, הרגשתי פתאום שאני מסתכל על ג'וליה בעיניים יותר מדי זמן, מסתכל וטובע. נפלתי חזק. מאוהב מעל הראש. לשמחתי גם היא התאהבה בי".
ועדיין הסתרתם את זה.
"לא רצינו לדבר על זה, כי בתוך התוכנית אין לך זמן לבדוק אם זה קראש או באמת אהבה. אבל די מהר הוציאו אותנו מהארון ופירסמו באתרים שאנחנו ביחד. אני זוכר שנבהלנו, כי זה נורא מחייב, ועדיין לא ידענו מה אנחנו מרגישים בתוך כל המערבולת הזאת".
מי התוודה ראשון שהוא מאוהב?
"אני. הייתה בינינו איזו דרמה, ריב. בגלל שלא רצינו לצאת בהצהרות שאנחנו זוג, היא הרגישה חוסר ביטחון ממני. תפסתי אותה ואמרתי לה, 'אני אוהב אותך', והיא התרגשה".
בין מלכה, 26, לשחר, 34, מפרידות שמונה שנים, אבל פער הגילים מעולם לא הזיז להם. "אני באמת לא מתעסק בזה", הוא אומר. "תמיד גם הסתובבתי עם אנשים שמבוגרים ממני. החברים הקרובים שלי הם בני 30 ומשהו, אפילו 40. באישיות שלי אני מאוד מבוגר, מאוד יודע מה אני רוצה. מה שאני אוהב בג'וליה זה שהיא עברה בגילה דבר או שניים. היא הגיעה ממשפחה קשת יום שעלתה מאוקראינה. אבא שלה עזב אותם והם גרו תקופה מסוימת ברחוב. היא עברה הרבה, והיום היא רוצה בן אדם טוב שיאהב אותה ושהיא תאהב אותו.
"ג'וליה נולדה כיהודייה, אבל המסמכים אבדו והיא התבקשה להתגייר שוב. גם עכשיו, לפני החתונה, הרב ברבנות אמר שאני צריך להביא אישורים שהיא יהודייה. זאת בירוקרטיה לא נעימה. היא מאוד מחוברת לדת ואני מאמין שצריך וחשוב לשמור על שלמות העם היהודי. מצד שני, גם אם היא לא הייתה יהודייה, אני מאמין, בעצם בטוח, שהייתי מתחתן איתה"
"גם במשפחה שלי לא אמרו כלום על הגיל, מה שהפתיע אותי מאוד. אנחנו משפחה מרוקאית מקריית-אתא. אבא שלי מבוגר מאמא שלי בשש-שבע שנים, האחיות שלי כולן עם בני זוג שמבוגרים מהן, ופתאום אני מביא מישהי שגדולה ממני. הייתי בטוח שזו יעורר איזושהי תגובה, וכלום. המשפחה שלי מאוהבת בה".
אחרי ההכרזה על החתונה, הגיעו הודעות נאצה על ההחלטה לשאת אישה לא יהודייה. "השתדלתי לא לענות לשטויות האלה", הוא אומר. "ג'וליה נולדה כיהודייה, אבל המסמכים אבדו להם והיא התבקשה להתגייר שוב. גם עכשיו, לפני החתונה, הרב ברבנות אמר שאני צריך להביא אישורים שהיא יהודייה. זאת בירוקרטיה לא נעימה. היא מאוד מחוברת לדת ואני מאמין שצריך וחשוב לשמור על שלמות העם היהודי, אבל מצד שני, כשאתה מאוהב באמת, הזהות היהודית לא משחקת תפקיד. גם אם היא לא הייתה יהודייה, אני מאמין, בעצם בטוח, שהייתי מתחתן איתה".
× × ×
מאז שזכה בטייטל הנינג'ה, מלכה הפך גם למודל לחיקוי עבור ילדים שחולמים לקפץ מעל מכשולים כמוהו, אבל הוא מעיד שדווקא כילד הייתה לו נטייה להסתבך. "כשאתה מרגיש קטן יותר - ואני היום כולה 1.69 מ' - יש לך צורך להוכיח שאתה שווה. לצערי, הצורך שלי להוכיח התבטא באלימות. סיגלתי לעצמי פתיל קצר. היו מקרים שגם חטפתי, אבל רוב הזמן הייתי מחטיף. מי שרק התעסק איתי קיבל פצצה לפנים. הייתי כמו כלב בוקסר שרץ קדימה. העובדה שהייתי אלים הייתה באיזשהו מקום גם המגננה שלי, ומה שהפך אותי למקובל".
היית בחברה רעה?
"קשה לי להגיד שהייתי בחברה רעה, כי אלה אנשים שאהבתי ואת חלקם אני אוהב עד היום, אבל החברה הזאת לא הביאה אותי למקומות טובים. היו שם אנשים שעשו סמים והתעסקו באלימות ובגניבות. אני לא נגעתי בזה. אפילו סיגריות לא עישנתי. העובדה שהייתי אלים הייתה כרטיס הכניסה שלי לחבורה. פעם ראשונה ששתיתי הייתה בגיל 17, ועידכנתי את ההורים בזה. רק בצבא פגשתי חבר'ה טובים, מצחיקים, חכמים, שבחיים לא רבו מכות. פתאום הבנתי כמה זה לא בסדר, ומאז מקרי האלימות שלי ירדו לאפס".
בניסיון לנתב את האלימות המתפרצת לדרך חיובית יותר, מלכה הגיע לאגרוף תאילנדי. "אחרי כל אירועי האלימות שהייתי מעורב בהם, אבא שלי רצה שאלך לאגרוף ושם אני אלמד לשלוט בעצמי", הוא אומר. "בהתחלה הייתי מבסוט. אמרתי לו, 'אתה רוצה להפוך את האלימות שלי למקצוע? סבבה'. בשלב מסוים פרשתי מהאגרוף בגלל כל מיני תירוצים שסיפרתי לעצמי. פעם הייתי אלוף העולם בתירוצים. יותר מאוחר החלטתי שאני רוצה להגיע לדובדבן ולעשות שירות משמעותי בצבא. מהר מאוד זה הפך להיות החלום שלי. כשהגעתי לגיבוש האחרון נפצעתי ברגל ופרשתי, ועוד חלום חיים התנפץ. בסוף הייתי מדריך קרב מגע. לא היה לי שירות משמעותי, ותמיד תהיה לי צביטה בלב שלא הגעתי לאן שרציתי".
היו לך אז תוכניות לעתיד?
"מגיל קטן עבדתי בעסק של אבא שלי למוצרי חשמל. אני בן ויש לי שלוש אחיות, אז במשפחה שלי היה ברור שאני נכנס לעסק אחרי הצבא. זה גם היה החלום שלי, רק שבצבא 'נינג'ה' נכנס לתמונה ורציתי להגשים את החלום הזה. השתחררתי והתחלתי לעבוד בעסק, אבל גם בניתי עם החברים מתקן נינג'ה קרוב לבית, והראש שלי היה בזה".
אבא שלך כעס?
"זה היה קשה לשנינו. אבא שלי הוא כמו החבר הכי טוב שלי, אבל זה הביא להרבה כעסים ולחץ בינינו. הרגשתי שאני מאבד אותו. היו הרבה ימים שלא דיברנו. בעונה הראשונה שלי ב'נינג'ה' נפלתי מיד בהתחלה למים, שזאת פדיחה ענקית. אני לא אשכח את הפרצוף של ההורים שלי כשהם באו לעונה השנייה. עברתי שלב ועוד שלב, ופתאום ראיתי את המשפחה שלי גאה בי, וידעתי שזה כרטיס היציאה מהעסק של אבא. זה נתן לי את הלגיטימציה להגיד לו שאני רוצה להיות ספורטאי. נורא פחדתי מהשיחה איתו, אבל בסוף הוא קיבל את זה מדהים, והוא תומך בי בכל צעד".
× × ×
לפני כשנה, מלכה גילה שגם בפסגה אפשר עדיין לחטוף מכות, אחרי שהוא ושחר ניסו לשחזר אתגר טיקטוק שנולד ב'רוקדים עם כוכבים' האמריקאית. למרות שמדובר בשני מקצוענים, זה נגמר בחדר מיון. "הייתי צריך להרים את ג'וליה ועשיתי את ההרמה לא טוב, והיא עפה חזק ונפלה על הראש", הוא משחזר. "היא אמרה לי, 'פתחתי את הראש'. ראיתי שהיא מלאה בדם. נבהלתי מאוד. בדרך לבית החולים היא הייתה בטוחה שהחיים שלה הולכים להיגמר. זה אחד הדברים הכי קשים שעברתי. כשהגענו הביתה והרגשתי סוף-סוף הקלה, התחלתי לבכות".
מאז שחר כבר התאוששה לגמרי ועד לאחרונה היה אפשר לראות אותה מככבת ב'רוקדים', ובמקביל גם בתיעודים שעלו לרשת מתוך שיעורי ריקוד שהעניקה לתצפיתניות שחזרו משבי חמאס.
אתה וג'וליה גם הולכים להפגנות?
"לא. אנחנו כמובן מאוד בעד החזרת החטופים, אבל ההפגנות הפכו לפוליטיות מדי בעיניי. אני לא מסכים עם כל השלטים שמניפים שם, רק עם השלטים שקוראים להחזיר את החטופים. שלטים שהם נגד הממשלה בתקופה כזו מפריעים לי. יש הרבה דברים שהממשלה עושה ואני מסכים שהם לא נכונים, אבל בתקופה כזו שבה צריכים אחדות בעם, הפילוג שרואים ברחובות קשה לי".
אין פילוג שמגיע מהימין?
"גם משם. אתה מצפה שבשעה הקשה נהיה עם אחד כנגד כולם. זה קרה בהתחלה, כשכולם התנדבו, ועכשיו המצב נוראי".
אבל בכל זאת הוא אופטימי. כיום הוא מנהל יחד עם שותפים 15 מכוני נינג'ה ברחבי הארץ ונמצא בחזרות להצגת הילדים 'קסם של דינוזאורים' שתעלה בחנוכה, כשלצידו ישחקו מיכל הקטנה ומאיה בוסקילה. "אני מתרגש מזה", הוא אומר, "זה עוד משהו שאני יכול לעשות. אני עושה את זה נטו בשביל ההנאה, לא בשביל כסף".
לצד החזרות הוא גם מוביל עבור רשתות מגה ספורט את קמפיין השקת נעלי הריצה החדשות של אדידס מדגם Adizero EVO SL. "הם אמרו לי שאני הבחירה הטבעית לקמפיין כי אני נוגע בכל תחומי הספורט: ריצה, נינג'ה, ריקוד, אימונים, ואפילו במקצועות הבמה", הוא אומר. "מחמיא לי שחושבים שאני נראה טוב ומתאים לדגמן".
אז עכשיו יש שאיפות לנסות גם בחו"ל?
"אנחנו נשארים בארץ, חד-משמעית. שנינו בנינו פה קריירה, ולעזוב לגמרי לחו"ל זאת לא אפשרות. גם ג'וליה לא תשאיר את אמא שלה לבד. אבל אני לא פוסל לעשות איזה חצי שנה או שנה בחו"ל. כשהיינו בתאילנד התאהבנו במקום. יהיה נחמד להתנתק מהמרוץ של החיים".
פורסם לראשונה: 00:00, 12.09.25