למיה דגן, כן, זו מטיקטוק, היו תוכניות ברורות ליום שאחרי החתונה, שלא היו שונות מהתוכניות של כל כלה נורמטיבית: להרים רגליים כדי לתת לדם לזרום, לנסות להעביר את ההנגאובר בעוד כוס קפה ולשפשף את שאריות המייק-אפ שלא היה כוח להוריד בלילה. היא שכחה פרט קטן אחד: היא לא כלה נורמטיבית. וככה, במקום לספור צ'קים ולסמן באקסל כמה הביא כל אחד, היא העבירה את היום בספירת תגובות קשות על הבחירה שלה להתחתן בשבת. אפילו ביום הגדול שלה לא היה לה סיכוי להתחמק מקוד הקופון של המשפיענות. אבל אל תטעו, היא ממש לא מתלוננת."ידעתי שלא כולם יתחברו, אבל הפתיע אותי כשאמרו 'למה עשית לי דווקא'. סליחה, את בכלל לא מוזמנת לחתונה, את אדם זר באינטרנט, איך אני עושה לך דווקא? זה היה מאוד מוזר, כמה אמוציות זה הוציא מאנשים וכמה זה הרגיש להם כמו אצבע בעין".
בכל זאת, יש איזו הצהרה בחתונה בשבת.
"מהרגע שבן הזוג שלי, אורי, הציע לי נישואים, היה ברור שנעשה טקס חילוני. אחותי שהתחתנה לפני שנה לא יכלה להתחתן ברבנות בגלל שהיא לסבית, והיא דווקא רצתה לעשות טקס יהודי. זה תיסכל אותי שהיא לא יכולה, ולעומת זאת אני - שבכלל לא קשורה ליהדות - כן. אני גם חושבת שלחתונה ברבנות יש הרבה השלכות על נשים ואני לא רוצה להכניס את עצמי למקום שבו למישהו יש שליטה על החיים שלי. אז ההחלטה להתחתן בדרך שלנו הייתה גם הצהרה פוליטית. אבל ההחלטה לעשות את זה בשבת הייתה רק בגלל שזה יום שנוח לכולם. רוב המשפחה שלנו חילונית, אז לרגע זה לא הרגיש כמו משהו שאנחנו לא יכולים לעשות. ובכל זאת, זה הסעיר אנשים מאוד-מאוד".
מאוד. הבנת אותם?
"אני יכולה להבין למה זה עלול לעצבן, אבל בחיים לא הייתי באה למישהי שמתחתנת ברבנות ואומרת לה, 'בגלל שאת אישה והם פוגעים בזכויות שלך, זה פוגע בי כפמיניסטית'. אני מכבדת בחירה אישית. אפשר למצוא דרך לחיות בצורה שמכבדת ואוהבת האחד את השני בלי לחפש, ואני הרגשתי שמחפשים אותי. אני חושבת שיש משמעות, במיוחד בשנים האחרונות, לשימור הזהות היהודית. אבל אני חילונית, לא שומרת שבת, לא שומרת כשרות, אני לא עושה שום דבר דתי בחיים שלי, אז זה אפילו קצת צבוע פתאום לעשות חתונה לפי ההלכה".
אולי בתור מפורסמת מצפים ממך להתנהג באיזושהי ממלכתיות?
"אני מאמינה שלמשפיענים יש אחריות ואני מאמינה שאני אמורה להתנצל עם טעיתי, אבל הפעם אני עומדת מאחורי מה שעשיתי בלב שלם. זה מתאים לאורח החיים שלי, ואם למישהו זה לא מתאים – זה שלו. צריך גם לומר שלא העליתי סרטונים שבהם אמרתי 'תראו אני מתחתנת בשבת', פשוט העליתי סרטונים מהחתונה ואנשים ראו את זה. בשבת, אגב".
העלית סרטונים בלייב מהחתונה שלך ממש. כלומר עבדת בחתונה שלך.
"לא אני עבדתי, הבאתי מישהי שעושה סושיאל שתעלה עבורי סרטונים. הסיבה שאני יכולה לאפשר לעצמי לעשות חתונה ראוותנית היא בגלל שאני משתפת את החיים שלי באינטרנט. הרגשתי שאני קצת מחויבת 'להחזיר', לתת לאנשים להיות חלק גם מהיום הזה".
זו לא קצת יותר מדי חדירה לפרטיות שלך?
"הפרטיות שלי מזמן לא פקטור".
× × ×
בלי רומנים מתוקשרים או סיבוב ב'רוקדים עם כוכבים', דגן הפכה לאחת המשפיעניות הבולטות בישראל. לכאורה הפורמט שמככב אצלה פשוט, אפילו מדי: שיחות למצלמה, בלי הרבה פירוטכניקה או חברות סלבס שקופצות לבקר ולעשות ליפסינג, אבל עם הרבה נשיות לא מתנצלת, דעתנות שלא מפחדת ודיבור ישיר על כל הנושאים שגורמים לנו להסמיק, מכסף ועד לאביזרי מין. מעבר לזה, היא בין המשפיעניות הבודדות שמעיזות לדבר על פוליטיקה ולהצטלם בהפגנות, למרות שהמחיר - גם אם אסור לדבר עליו בפומבי - ברור לכולם.
"היה לי פחד להביע עמדה פוליטית", היא מודה, "אבל אני יודעת שהמותגים שעובדים איתי יודעים מי אני. ואגב, אני מאמינה שלדבר על שומן זה גם פוליטי, וגם לדבר על מחזור זה פוליטי וגם על כסף. לא הייתי מצליחה לישון טוב אם לא הייתי מדברת".
נכנסנו לשנת בחירות. את הולכת להביע את הדעות שלך גם על זה?
"אני אעודד להצביע. יש את הדברים שאני מאמינה בהם והערכים שלי והאג'נדות שלי ואני לא רואה בעיה לקדם את זה, אבל לא במימון מפלגה. אני כנראה אצביע לאחת משלוש המפלגות של השמאל, אבל מעדיפה להחליט באופן חופשי למי להצביע. אין מה לעשות, יש גבול לכמה באמת את יכולה להישאר ניטרלית ואובייקטיבית כשיש כסף על השולחן".
מפחיד אותך לאבד את עצמך?
"עצמי אבד מזמן, אני לא יודעת מה זה עצמי. אני לא יודעת מה ההבדל בין מיה שיושבת איתך למיה של האינטרנט, אני לא בטוחה איפה עובר הגבול, אבל אני מאוד משתדלת שחברים שלי יחזירו אותי למציאות. האינטרנט, ואינסטגרם ספציפית, זה מקום שמלא מחמאות והמחמאות הן קשות כמעט כמו הקללות. כשכל היום מחמיאים לך, את נאבדת, הרגליים מתנתקות, את לא בקרקע. אני צריכה שמדי פעם אנשים יאפסו אותי ויגידו 'גברתי, את רק אדם, את לא שום דבר'".
קצת לפני סערת החתונה, דגן הצליחה להדאיג את רבע מיליון העוקבים שלה בטיקטוק (ועוד 80 אלף באינסטגרם) כשהכריזה שהיא מחפשת עבודה. כלומר, עבודה ממש, אולד-סקול, כזו של אנשים שנולדו כשעוד היה פה שמח, עם שעון שצריך לדפוק, תור לסלט בקפטריה ותלושים לא שימושיים לחג. "חסר לי לרכל בפינת קפה ולהאשים מישהו אחר בבעיות שלי, אבל האמת",
היא מרצינה באופן מפתיע, "שהייתה עוד שכבה מתחת לזה שלא דיברתי עליה: חיפשתי גם יציבות וביטחון אחרי משבר שהיה לי עם הסוכן הקודם שלי שהגיעה לתביעה בבית משפט, שעדיין מתנהלת. התשלומים שהוא היה צריך להעביר לי התעכבו מדי פעם וזה לא הפריע לי. אבל כשעזבתי את הסוכנות וניסיתי להוציא מהם את התשלומים שהיו חסרים לי, הוא לא העביר לי חלק גדול מהסכום. בהתחלה הרגשתי נורא מושפלת. הביך אותי שזה קרה לי. הרבה פעמים כשאנשים מספרים שקרה להם כזה דבר הייתה בי התנשאות, הייתי בטוחה שאם אני אתקל במצב כזה, ישר אדע לזהות. אבל להפתעתי לא הבנתי שום דבר ממה שקורה".
"עבדתי בשביל הכסף ולא קיבלתי אותו מהאדם שסמכתי עליו, הסוכן שלי והסוכנות שלו. עברה בי מחשבה שבגלל שאומרים שמשפיעניות עושות מלא כסף ייצא שאני מתבכיינת, אבל אז הבנתי שאולי אני לא קורבן של החיים, אבל כן של הסיטואציה"
מניחה שמעבר לכסף, זה משבר אמון.
"יחסים בין סוכן ומיוצג הם מעבר לבוס ומעסיק. זה אדם שמאוד קרוב אליך ויודע עליך דברים אישיים. אחרי כל האמון שנתתי בו, זה היה מעליב שהוא פגע בי ככה. במשך הרבה זמן כעסתי על עצמי ואז החלטתי לתבוע את הסוכנות ואותו. הייתי חייבת לעשות משהו. במהלך הזמן, במקום לכעוס על עצמי התחלתי לכעוס עליו והיה בזה משהו נעים. אני בן אדם עם פתיל קצר ולרוב אני לא כועסת בצדק או בפרופורציות, אבל עכשיו הייתה לי סיבה טובה".
נשמע שההחלטה לתבוע לא היתה קלה.
"עברה בי מחשבה שבגלל שתמיד אומרים שמשפיעניות עושות מלא כסף, ייצא שאני סתם מתבכיינת, אבל אז הבנתי שאולי אני לא קורבן של החיים, אבל אני כן קורבן של הסיטואציה. עבדתי בשביל הכסף הזה ולא קיבלתי אותו מהאדם שסמכתי עליו. אני לא באה להגיד עכשיו שאני לא הולכת לסגור את החודש, טפו טפו טפו, הכל טוב, ועדיין, אני לא חושבת שזה אומר שאני צריכה לשתוק או לוותר".
"אחת הסיבות העיקריות שבגללן אני רוצה לדבר על זה, היא כדי לעורר מודעות. כשבאתי לחתום אצלו, עשיתי גוגל. לא בא לי שעוד שנה מישהי תגיד 'אבל איך יכולתי לדעת? מאיה לא דיברה'. הנה, אני מדברת ועכשיו זה גם יהיה בגוגל: הגשתי תביעה נגד סוכנות BOLD ונדב לוי הסוכן שלי ואני טוענת שם שהם חייבים לי ים כסף".
מעו"ד גיל בר-זהר המייצג את סוכנות BOLD נמסר בתגובה: "שיתוף הפעולה בין הצדדים כמו גם הייצוג שקיבלה דגן מן הסוכנות הביאו אותה לחשיפה תקשורתית והישגים חסרי תקדים, אשר יצרו את מעמדה כאחת הדמויות המשפיעות בתעשיית הבידור והפרסום. מרשתי מצרה על כך שבמקום לברר את המחלוקות הלגיטימיות בין הצדדים באופן ענייני, בחרה דגן לירוק לבאר ממנה שתתה תקופה ארוכה ולהכפיש את הסוכנות באופן כה בוטה ומסולף. מפאת כבודה של דגן, אין בכוונת מרשתי להידרש כאן לסילופים נשוא הרעיון והיא תעשה כן בבית המשפט בהגינות ובשקיפות מלאה".
× × ×
אחרי תקופה לא אופיינית אבל מובנת של הדממה, דגן החליטה להעביר את המחשבות על הסבה מקצועית למועד מאוחר יותר. עכשיו, עם מנהל חדש, היא גם החזירה לעצמה את חדוות הדיבור ואת הנטייה לשפוך את הלב בפני הגולשים. אולי בגלל זה קצת מאכזב לראות איך אחרי כל המסע שעברה, תמיד יהיה מישהו שינסה להסיט את השיח למשקל שלה.
"זה המחיר שאני משלמת על להיות שמנה באינטרנט", היא אומרת בהשלמה, "לא משנה מה אני אעלה, המשקל שלי תמיד יהיה בתגובות. יש רגעים שבהם אני נעלבת, אבל כשילד בן 13 אומר לי שאני שמנה והוא לא נמשך אליי – אני חושבת שאני אשרוד".
עדיין חשוב לך לקדם דימוי גוף חיובי ולדבר על משקל?
"חד-משמעית, אבל אני חושבת שיש משהו הרבה יותר משמעותי בלהיות בחורה שמנה שמדברת על היותה נחשקת ואהובה ומרוויחה, מאשר להיות בחורה שמנה שמדברת על המשקל שלה. זה גם יותר משמעותי מלהגיד סיסמאות כמו 'תאהבי את עצמך', שלא באמת ישנו את האופן שבו אני מדברת על עצמי או את איך שאני מרגישה. אין לי בעיה להחזיק את דגל הבודי-פוזיטיב אם צריך", היא מדגישה, "ואם יצטרכו שמישהי תבוא ותגיד שכל אחת נראית נהדר בדיוק כמו שהיא - אני אתן את הנאום, אבל זה לא בוער בי וזה אף פעם לא באמת בער בי".
"לא משנה מה אני אעלה, המשקל שלי תמיד יהיה בתגובות. יש רגעים שבהם אני נעלבת, אבל כשילד בן 13 אומר לי שאני שמנה והוא לא נמשך אליי – אני חושבת שאני אשרוד. אין לי בעיה להחזיק את דגל הבודי-פוזיטיב, אבל זה לא בוער בי וזה אף פעם לא בער בי"
אחרי שלפני מספר שנים נראה שבעולם האופנה יש כבר יותר פתיחות למגוון מבני גוף, דגן טוענת שבתקופה האחרונה אנחנו ברגרסיה. "המצב השתנה לרעה. אני חושבת שעכשיו כל העולם חוזר לשמרנות ולערכים של פעם, והדבר הזה מחלחל גם למודל הרזון. אם פעם עוד הייתה איזו דוגמנית שמנה בסוף תצוגה, היום אפילו לא טורחים. גם אני תמיד הרגשתי קצת כמו עלה תאנה, שלוקחים אותי לקמפיין רק כי צריכים שמנה אחת, אבל לא הייתה לי בעיה להיות השמנה הזאת, כי גם אם המניעים ציניים לחלוטין, עדיין יש משמעות לייצוג הזה. כשראיתי בפעם הראשונה דוגמנית פלאס זה שינה אצלי משהו בכימיה של המוח".
בראיונות אמרת שאת תמיד הרגשת בנוח עם המשקל שלך. גלי לי איך.
"אחותי הייתה בדיאטות מגיל עשר וכל הזמן הסתכלו על מה שהיא אוכלת, זה יצר אצלי התנגדות מאוד גדולה. למשל, כשאמא שלי הייתה שואלת 'את בטוחה שאת רוצה לאכול את זה?' הייתי עונה 'כן, וגם קולה בבקשה'. היום אני מגלה שאפשר לעשות ספורט ולאכול דברים בריאים לא בשביל לרזות, אלא כדי להרגיש יותר טוב וכדי שלא תהיה צרבת. יש לי כדורי טאמס בבית ואני רק בת 30. די, אני לא יכולה להמשיך לאכול מקדונלד'ס כל היום".