סיפור האהבה של עדי שילון והשחקן אקי אבני התחיל במילה אחת. היא העלתה סרטון על עוגת שמרים, הוא כתב לה 'מהמם' ומשם הם עברו לדבר בטלפון. "השיחה הרגישה כאילו דיברנו כל החיים, כאילו זו הפעם ה-5,000 שלנו", היא נזכרת. "ישר צחקנו, הבנו אחד את השני. למחרת הוא בא לאסוף אותי מהבית של אמא שלי בזכרון יעקב, נסענו לבר בחיפה, נכנסתי לאוטו שלו, ובאינסטינקט באתי לתת לו יד ואז עצרתי את עצמי ואמרתי, מה את עושה? מי נותן יד לבן אדם שהוא הכיר הרגע? אבל זה היה ככה: נכנסתי לאוטו, הסתכלתי לו בעיניים, וזהו. פשוט היינו זוג".
ואיך היה הדייט הראשון שלכם?
"זה בכלל לא היה דייט. מעבר להתאהבות והפרפרים והזיקוקים וכל הדברים האלה, היה שם איזה חיבור רגשי מאוד עמוק. אני חושבת שזה גם עניין של השלב הזה בחיים, אין משחקים. האמת היא שבשום שלב לא אמורים להיות משחקים, אבל צריך להתקרב לגיל 40 בשביל להבין את זה".
מה עשיתם?
"הגענו לבר ולא היה שם אף אחד. אחרי איזה שעתיים הם שאלו אותנו אם אנחנו יכולים ללכת. מה שהיה יפה זה שנסענו מחיפה, והוא היה צריך להחזיר אותי לזכרון ונסענו דרך טבעון. הוא 'טעה' בדרך כדי להאריך את הדייט".
חמוד. אז זאת הייתה אהבה ממבט ראשון?
"זה היה יותר מאהבה. לא יכולתי לזמן לי את אקי, כי לפני שהכרתי אותו לא הבנתי מה זה להיות בזוגיות שמבוססת על כזאת חברות טובה. לא חשבתי שיש עוד גברים שמתנהגים ככה. מצד אחד הוא הכי גבר, ומצד שני זה טוב לב של ילד בן חמש שעוד לא חווה כלום. יש בו משהו כל כך טהור. אחרי הדייט הראשון אמרתי 'לא הכרתי בחיים שלי בן אדם כמוהו'. יש לנו איזה חבר משותף שאמר לי כשהתחלנו לצאת, 'הוא בן אדם כל כך טוב שלא מתאים לך להימשך אליו'".
למה? לאורך השנים נמשכת לדברים רעים?
"לא רעים, אבל תמיד נמשכתי לדרמה, לבלתי מושג, לקשה, למשהו שמצריך עבודה ובכי ולא נמשכתי למקום הזה, שפשוט טוב. שפשוט יהיה לי טוב ושלמישהו יהיה ממש אכפת ממני, שהוא ממש יראה אותי, ירגיש אותי, יהיה שם בשבילי. העולם של אקי מלא וגדוש עד אפס מקום. זה לא שהוא עכשיו יושב בבית ואין לו מה לעשות. החיים שלו סופר-מלאים, אבל יש לו איזושהי יכולת להיות בן זוג ממש טוב".
"אני חושבת שאני נראית הרבה יותר טוב ממה שנראיתי בגיל 20, כשהכל היה מתוח. היה לי שיער אדום והייתי הולכת גם עם מחשוף, גם חצאית מיני וגם עקבים. כל כך רציתי שיראו אותי, כל כך רציתי שישימו לב אליי. אני עדיין מאוד רוצה שיראו אותי, אבל אני חושבת שרואים אותי ביצירה שלי"
באופן כמעט תורשתי, שילון, 38, התחילה את דרכה כמו אביה דן שילון, כשדרנית וכמנחת טלוויזיה. בשנים האחרונות, ובחסות הקורונה, היא ביססה את מעמדה כאחת המשפיעניות הבולטות בישראל, בעיקר בתחומי האפייה והבישול. לפני כעשור עברה לברלין עם בן זוגה דאז, השחקן יוסף סוויד, בעקבות הקריירה הבינלאומית שלו, ובתקופה שבה הזוגיות חוצת הדתות שלהם עוררה לא מעט ביקורת בישראל. לשניים נולדה בת, ומאז הפרידה הם מגדלים אותה בהורות משותפת בגרמניה, מה שמאלץ את שילון, לפחות בינתיים, להישאר בברלין. "אני לא ממליצה לגור במקום שהוא לא בארץ. ממש לא. מה שנקרא - בדקתי ומצאתי", היא טוענת. "אין לי דרך ליפות את זה יותר, ממש קשה לי. ומה שאני עושה כל הזמן, זו עבודת תאורה. אני עובדת בלשים את הזרקור על מה כן טוב בזה, כי אין לי ברירה אחרת. אם הייתה לי, הייתי כבר מזמן בארץ. אז היתרון הראשון מבחינתי זה מערכת יחסים עם מישהו שהוא גר בארץ".
זה יתרון?
"זה דבר מדהים. קח את שלב ההיכרות לדוגמה - בעצם הכרנו, התאהבנו ואז היה חודש שלא נפגשנו. זו כמות שיחות טלפון מטורפת, שבעצם מביאה אותך לרמת היכרות של שנת זוגיות. ויש המון געגוע, ואני חושבת שגעגוע זה מרכיב חשוב במערכת יחסים. והזיקוקים נשמרים, הם לא דועכים כל כך מהר".
יצא לך לפגוש את אם בנו של אקי, סנדי בר? הוא פגש כבר את יוסף?
"את סנדי פגשתי כמה פעמים בחיים, אני חושבת שהיא מדהימה, אבל מעבר לזה אני לא מכירה. ובינו לבין יוסף בכלל אין כלום. הם לא מכירים".
אתם נשארתם בקשר?
"אני יכולה לספר שלשנינו מאוד חשוב שלבת שלנו, מישל, יהיה טוב, ואנחנו שנינו מתמקדים בזה. אחרי הפרידה כתבתי 'נפרדנו בטוב ולנצח נהיה משפחה'. אני חושבת שחשוב לשמור על כבוד, וחשוב לשמור על הילדים יותר מהכל. מעבר לזה, אני חושבת שחברות או להיות משפחה זו אולי שאיפה גדולה מדי".
כשעלתה הצגת היחיד האוטוביוגרפית שלו הוא העלה קטעים של זעם כלפייך. המילה ביץ' נאמרה לקהל.
״מאד עצוב שהוא בוחר לדבר ככה על אמא של הבת שלו, אבל זה המקום שבו הוא נמצא. לשמחתי אני לא שם. מעבר לזה, אני תמיד יוצאת מנקודת הנחה שיום יבוא והבת שלי תקרא כל מילה שכתבתי או אמרתי ואני רוצה שהיא תיהנה מכל רגע״.
איך הקשר בין מישל לאקי?
"עוד לפני שהם הכירו לעומק, היא אמרה שהיא אוהבת אותו כי אני מאוד מאושרת כשאני איתו. אני חושבת שבסוף זה העיקר. מישל מאוד דומה לי במלא דברים, אז ברור שהיה ביניהם חיבור מיידי. כל מה שאנחנו אוהבות זה בן אדם חתיך הורס, שגם שר ורוקד ורק רוצה שלכולם יהיה כיף כל הזמן. החיבור היה מאוד טבעי, אבל עשיתי אותו לאט-לאט, מתוך מקום של לשמור על הלב שלה ולשמור על הכבוד של אבא שלה".
בעבר סיפרה שילון על ההתמסרות לזוגיות, הפעם היא כבר שומרת על עצמה יותר וגם בביקורים התכופים שלה בארץ היא עדיין שומרת על הלבד שלה. "אני אף פעם לא מגיעה לביקור ופשוט נשארת אצלו כל הזמן. יש לי דירה ברוטשילד שאני מאוד אוהבת לגור בה, ואני מאוד אוהבת להיות אצל ההורים שלי".
מה אתם עושים ביחד כשאתם בארץ?
"כל פעם יש לנו מלא רעיונות ומלא תוכניות וזה לא קורה. הוא צוחק על זה שאחרים חושבים שהוא מצא איזו בחורה צעירה לצאת איתה, ובסוף אני מגיעה, מתיישבת על הספה ואומרת לו, 'מאמי, בוא לא נקום מהספה הזאת בחיים'. אני רק רוצה לשבת איתו על הספה. אלה החסכים שלי - לשבת על הספה ולאכול אוכל טעים".
הייתם גם בהצגה לא מזמן. יצאו משם כמה אייטמים על "השקת זוגיות".
"הכי הלכנו להצגה ליד הבית שלו, אנחנו מאוד אוהבים תיאטרון ובכלל לא הבנו שזה אירוע כזה. אני חושבת שהיום כבר אין כזה דבר 'לחשוף את הזוגיות'. זה נכון שאנחנו לא מעלים הרבה תמונות משותפות לאינסטגרם, אבל בשום שלב לא עבדנו בלהסתיר את זה. זה גם לא היה נראה לי ביג דיל".
אבל כנראה שהציבור כן מוצא בזה עניין. כשהעליתם תמונה ראשונה היה עניין גדול סביב זה. זה דובר ביניכם?
"לא דיברנו על זה. אני העליתי את התמונה, כי זו הייתה תמונה חמודה וזה היה רגע חמוד שנפגשנו אחרי איראן. זה נחמד וזה מחמיא שזה מעניין. זה דבר חיובי שאפשר לעניין בסיפור אהבה ולא בשערוריות".
יש דיבורים על חתונה או ילדים משותפים?
"לא תהיה חתונה - אבל אני גם אמרתי שאני לא אצא עם שחקן, אז אני לא יכולה להבטיח כלום. בגדול, אני מרגישה שאת חובי לרעיון הזה שילמתי. אני חושבת שיש דברים הרבה יותר משמעותיים בחיים ובמערכת יחסים, ושלבים הרבה יותר קריטיים מאשר להתחתן. גם לגבי עוד ילדים - מאוד טוב לי באיך שהחיים שלי. אני מאוד אוהבת את התא המשפחתי שלי ושל מישל. מההתחלה אמרנו: בלי חתונות ובלי חיתולים. וגם לא חתולים, כי אקי אלרגי".
"אני לא ממליצה לגור במקום שהוא לא בארץ. ממש לא. מה שנקרא - בדקתי ומצאתי. אין לי דרך לייפות את זה יותר, ממש קשה לי. אין לי ברירה אחרת"
היום שילון יודעת לספר שהיא טוותה את הקשר עם אבני עוד לפני שבכלל פגשה אותו. הוא אפילו נמצא בספר החדש והשלישי שהיא מוציאה, 'פרחים לשבת', שאותו כתבה לפני שהכירו. הספר מכיל סיפורים קצרים שהיא כתבה בעמוד האינסטגרם שלה לצד סיפורים נוספים, מתכונים שהיא יצרה ותמונות של המאפים והעוגות שאפתה. בין לבין מופיעה בספר גם דמות גברית רומנטית. לכאורה עוד גבר מסיפור יפה, אבל בדיעבד היום היא יודעת להגיד שזה הגבר שלו היא חיכתה, ושלבסוף גם הופיע. "בספר הזה, בניגוד לשניים הקודמים, לא השתמשתי בדמות בדיונית כדי לספר את המקום שבו אני נמצאת. הפעם כתבתי מהמקום המאוד-כן שלי".
למה היית צריכה בעבר את הדמות הזאת?
"לא הבנתי בעצמי. אני עד הרגע האחרון של הנישואים שלי חשבתי שנחיה ביחד לנצח. לא הבנתי שאני לא במקום שאני באמת רוצה להיות בו. זה קצת כמו כשאת מסתכלת על כוכב, והוא לא קיים יותר, והוא זוהר, הוא נורא יפה, וזה מאוד מבלבל. בניתי סיפור מאוד יפה ואני חושבת שבמשך תקופה, שאני לא יודעת לשים את האצבע על כמה זמן היא נמשכה, נתקלתי בציור הזה שציירתי לעצמי בראש. נאחזתי בו ולא הייתי מוכנה להסתכל על התמונה כפי שהיא - לא ביני לבין עצמי, אז בטח ובטח שלא בכתיבה. הייתי בת 24 כשהכרתי את יוסף והתאהבתי והלכתי עם הלב שלי כמו שאני עושה עד היום, אבל ההחלטות שאנחנו עושים בגיל 24 לא בהכרח מחזיקות לחיים שלמים".
מאז ומתמיד שילון התעסקה באהבה, גם בפודקאסט שלה, 'אהבתי', שבו היא מארחת נשים בולטות מהתרבות הישראלית לשיחות על זוגיות והאהבות הגדולות של חייהן. "כשהתחלתי להקליט את הפודקאסט, חשבתי שאולי רק לי יש את הצורך להתעסק באהבה, כי אתה לא רואה הרבה תכנים כאלה. יש לנו המון דברים ברומו של עולם שמטרידים אותנו כרגע, ופתאום אמרתי, 'אולי אין מקום לזה עכשיו'. אבל אז עלה הפרק הראשון עם מיקי קם והגיע לחצי מיליון צפיות. אמרתי, 'אוקיי, אז יש מקום לסיפורי אהבה'. יש צמא לזה. אני גם לא חושבת שזה אסקפיזם. אהבה היא משהו שתמיד צריך".
הפודקאסט מצולם, כמה את מתעסקת שם במראה שלך?
"אני שמה קצת מסקרה, הולכת עם השיער שלי גלי, לא מחליקה אותו ולא מנסה להיות משהו שאני לא. אני מנסה ללמוד מה אני כן וללכת עם זה".
זה אחרי שלאורך השנים דיברו לא מעט על המראה שלך.
"עשיתי מילוי בשפתיים כשזה עוד היה סנסציה. זה מאוד שינה לי את הפנים ועידן לי את קו הלסת, וכולם אמרו שניסרתי את הלסת וכל מיני דברים כאלה. אבל לא, רק מילאתי את השפתיים. אני עושה את זה פעם בשנתיים, אבל לא עשיתי בוטוקס ולא שום דבר אחר. וכשיבוא הזמן אני אעשה את זה. בעיקר עכשיו, כשאני מדברת עם נשים יותר מבוגרות בפודקאסט, אני אומרת: 'איזה יופי זה גיל'. אני חושבת שאני נראית הרבה יותר טוב ממה שנראיתי בגיל 20, כשהכול היה מתוח".
מה השתנה מאז גיל 20?
"היה לי שיער אדום והייתי הולכת גם עם מחשוף, גם חצאית מיני וגם עקבים. כל כך רציתי שיראו אותי, כל כך רציתי שישימו לב אליי. אני עדיין מאוד רוצה שיראו אותי, אבל אני חושבת שיכולים לראות אותי טוב יותר כשאני שואלת שאלה טובה, כשאני מקשיבה טוב או כשאני מספרת סיפור יפה. אני חושבת שרואים אותי ביצירה שלי".
את עדיין חולמת על טלוויזיה?
"תמיד. זה לא יעבור. נולדתי בתוך זה, גדלתי בתוך זה. גם היום, כשיש לי את הערוץ שלי ואני מצלמת לבד ועורכת לבד, לפני שאני הולכת לישון אני עוד מדמיינת תוכניות שהייתי רוצה לעשות בטלוויזיה. זה חזק ממני. אבל הרבה אנשים כבר הבינו שאתה לא צריך שמישהו יבחר אותך. נגמר הסיפור הזה. הבן אדם היחיד שצריך לבחור אותך הוא הצופה והקהל שלך. יש לי קהל מאוד נאמן שאני כל כך אסירת תודה עליו".
בזמנו היו ביקורות על התוכנית שהגשת עם סיגל שחמון, 'שישי ישראלי', שרוב האייטמים בה מרגישים כמו שת"פ מסחרי. מה את חושבת עליה היום?
"הבריף היה מאוד רחוק ממה שהתוכנית הזאת צריכה להיות. שמחתי על ההזדמנות, כי גם בחוויות שהן פחות אתה, אתה לומד הרבה על מה אתה כן רוצה לעשות, וגם ללמוד מה אתה לא רוצה לעשות זה חשוב. זו הייתה חוויה שהדגישה לי כמה אני אוהבת לשבת באולפן ולדבר עם אנשים. אני עדיין מאמינה שאמצא את הדרך לעשות את זה בלי 90 אחוז תוכן שיווקי".
בינתיים, המקום שבו היא אינה זקוקה לאישור של מערכת או ערוץ הוא האינסטגרם. דווקא שם, רחוק מהדמות הטלוויזיונית, היא בנתה לעצמה מקצוע חדש סביב אוכל, צילום, כתיבה ואופנה. כמעט שלא תמצאו אצלה קוד קופון או דיבורים למצלמה אם אין לה מה לומר, אבל צילום של אוכל ויצירת מתכונים, הפכו אצלה למומחיות.
את מגדירה את עצמך משפיענית?
"אני מתפרנסת מהאינסטגרם, וזו הפרנסה העיקרית שלי כרגע, יחד עם הספרים. אני גם עושה אוכל וגם אופנה. אבל חשוב לי לא להיות במקום שמוכר לאנשים משהו. אני מעדיפה להגיד - הנה משהו שיש לי, לבשתי אותו, הוא באמת עושה לי כיף וטוב, ואם בא לכן - זה הלינק. אני לא יודעת אם מישהי שמעלה פעם בשבוע פוסט מרכזי היא משפיענית. זה משהו אחד מיני דברים אחרים שאני עושה. אבל אני קודם כל כותבת. זה לפני הכל".
ומה את חושבת על הבוז שמופנה ליוצרי תוכן?
"אלה אנשים ממורמרים. זאת עבודה, ואני לא בעד לבוז לשום מקצוע. רוב יוצרי התוכן מבינים שזאת נקודה בזמן שהם יכולים לעוף עליה, והם גם מבינים שזה זמני. יש כפתור מדהים, שאתה יכול לא לעקוב אחרי האנשים האלה. אם בחרת גם לעקוב וגם לבוז, לזה אני לא מתחברת".
מה ההורים שלך חושבים על העבודה שלך?
"אמא שלי מאוד מאוד אוהבת את זה. גם אבא שלי, אבא שלי יכול לכתוב לי, 'קראתי את הסיפור לשבת ומאוד אהבתי'".
"אחרי הפרידה מיוסף כתבתי 'נפרדנו בטוב ולנצח נהיה משפחה'. להיות משפחה זו אולי שאיפה גדולה מדי. מאוד עצוב שהוא בוחר לדבר ככה על אמא של הבת שלו"
החיים בברלין מעניקים לשילון שקט לכתוב וגם מחזקים את הקשר עם בן הזוג הנוכחי. אבל בכל זאת, כשהשיחה מגיעה לישראל, הטון שלה משתנה. "ישראל היא המקום הכי טוב בעולם. אני כל כך מעריכה את הארץ הזאת ואת העם. ככל שאתה נמצא בחוץ יותר, אתה מבין כמה זה הדבר. נכון, אנחנו גם מקללים וגם רבים מכות, אבל אם תיתקע עם האוטו שלוש דקות אחרי זה, אותו בן אדם שקילל אותך יעצור, יירד, יביא לך מים ויעזור לך להחליף גלגל. אין את זה במקומות אחרים. מבחינתי אני גרה בארץ. זה שאני לא יכולה פיזית להיות בארץ 100 אחוז מהזמן לא משנה את העובדה שאני רק ישראלית. הלב שלי רק בארץ".
יש בקרים שבהם כואב לך שאת לא כאן?
"כל בוקר. כל בוקר אני קמה ואומרת 'אלמנט ההפתעה הטובה'. אני לא יודעת מה יקרה. אולי פתאום מחר נוכל לחזור לגור בארץ. הלוואי. אני מתפללת לזה כל יום".
את באמת מאמינה שתחזרו לארץ?
"אם לא הייתי חושבת, לא הייתה לי המוטיבציה לעשות את כל מה שאני עושה. אני חולמת על זה בלילות, וזה יקרה. פתאום, יום בהיר אחד, זה יסתדר ואנחנו נהיה בארץ".
לא פשוט להיות היום ישראלי בחו"ל.
"אני גרה במרכז ברלין, הבת שלי במסגרת בינלאומית, אז אני חיה באיזו בועה. אני לא משקרת לעצמי שבכל העולם ככה, אבל איפה שאני חיה זה בסדר. יש ברחוב שלי שתי חנויות של לא יהודים, שתלו מגן דוד אחרי 7 באוקטובר מתוך סולידריות והשאירו אותו. קרה שהגננת בגן של מישל ניסתה באיזה יום הורים להסביר משהו על מה היא חושבת על המצב בארץ".
מה זה עניינה?
"בדיוק. מדי פעם יוצא לי להגיד למישהו, 'וואלה, אחי, אני נולדתי בישראל וחייתי בה את רוב חיי ובכל זאת אני לא מתיימרת להבין ולא כל שכן להסביר את המקום המורכב הזה, אתה, שמעולם לא דרכת שם וגר פה עם המאצ'ה שלך, בטח לא תסביר לי את המורכבות הזאת' – ואז זה גורם לי לחשוב שאולי זה טוב שאני פה. הדעה שלהם לא מבוססת על כלום, היא מבוססת על אינסטגרם. אלו אנשים שסתם מדברים בביטחון והם מצפים שאני אריב איתם, אבל אני לא".