מבזקים
המייל האדום
התחברות
חודש ראשון חינם
ראשי
+ynet
חדשות
קורונה
ספורט
תרבות
רכילות
בריאות
דיגיטל
עוד
חיפוש
ynet
אינטרנט
בעלי מקצוע
קניות
ספקים למשרד
מנויים
+ynet
ידיעות מנויים
קטגוריות מובילות
מבזקים
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
רכילות Pplus
פודקאסטים
בריאות
דיגיטל
צרכנות
נדל"ן
חופש
רכב
אוכל
יחסים
לאשה
מנטה
יהדות
הורים
אסטרולוגיה
סביבה ומדע
מעורבות
דעות
בלייזר
פרוגי
עוד נושאים
All Jobs
ynet נדל"ן
כלכליסט
ynet shops
Yschool
מהדורות
ידיעות אמריקה
ynet news
ynet espanol
vesty
mynet
יצירת קשר
יצירת קשר
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
פרסמו אצלנו
מפת האתר
אנחנו גם כאן, עקבו אחרינו
חדשות
>
מיוחד
>
מבזקים
פוליטי מדיני
חדשות בארץ
חדשות בעולם
מיוחד
מזג אוויר
פרשנות וטורים
דעות
מיוחד
בלי פיצויים ועם עשרות הרוגים: אופקים היא העיר שהופקרה פעמיים
ב-7 באוקטובר נפלו ונרצחו 48 תושבי אופקים. כשהממשלה הגדירה מתווה פיצויים ליישובים, העיר החבולה נותרה בחוץ. בין שתי טרגדיות ואינספור אנדרטאות ברחובות, יש בני אדם, כאלה שראו יותר גופות מפסיכולוגים, וכמהים לשגרה בדיוק כמו שהם חוששים ממנה
ניר צדוק
|
19.05.24
צעד אחר צעד: תוכנית הכרעה למלחמה / רון בן ישי
החודשים עוברים, מחיר הדמים עולה, והסוף אינו נראה באופק. כדי להשיג את יעדי המלחמה צריך לרתום את האמריקאים למתווה מדיני שיאפשר את שחרור החטופים, מיטוט חמאס בעזה, החזרת השקט לצפון והרתעת האיראנים. כך זה אמור לקרות, השלב הראשון: הקמת ממשלת אחדות רחבה. הגיע הזמן שנתניהו יקבל החלטות קשות - קודם כל בתוך הבית
רון בן ישי
|
17.05.24
גלנט פתח את הדיון הציבורי על "היום שאחרי" / נדב איל
שר הביטחון אמר לציבור בהצהרתו שהמלחמה משותקת בגלל סרבנותו של נתניהו לדון בעתיד הרצועה. סבלנותו של גנץ מתקרבת לקצה, בהיעדר שינוי דרמטי ממשלת החירום בדרך לפירוק
נדב איל
|
17.05.24
"האם יש סיכוי שישראל תופתע ותקום בבוקר כשלאיראן יש פצצה גרעינית? אני רוצה להאמין שלא"
ביום–יום היא עוד אשת קריירה מהשכונה, פעילה בקבוצות הווטסאפ של בית הספר ובאסיפות ההורים. רק הקרובים לה ביותר יודעים שהיא קצינת האיסוף במוסד שהדליקה השבוע משואה בשם ארגון הביון הישראלי. בראיון מיוחד, מוסתרת מאחורי פאה, עדשות צבעוניות ואיפור מקצועי כבד, אשת המבצעים המתמחה בנושא האיראני חושפת מי האנשים המסומנים כיעד, כיצד היא מגייסת ומפעילה סוכנים במדינות אויב, איך עבר עליה הלילה שבו שוגרו הטילים מטהרן ומה ההבדל בינה לבין ג'יימס בונד
אתי אברמוב
|
17.05.24
ليش في الاستخبارات بعرفوش بما يكفي عربي؟ (למה במודיעין לא יודעים מספיק ערבית?)
המחדל המודיעיני של 7 באוקטובר לא נבע רק מהתעלמות מדיווחים ומהקונספציה, אלא גם מחוסר הבנה של השפה שבה משתמש חמאס ואופן החשיבה של המחבלים. ההסבר לא מפתיע: בשנים האחרונות השליטה בערבית — לקח מ–73' שנועד לפענח את כוונות האויב — הוזנחה לטובת הטכנולוגיה, והמידע המסווג דחק את המקורות הגלויים. "הכרחי לתקן את זה", אומר אריק ברבינג, בכיר לשעבר בשב"כ. ויש גם מסר לראש אמ"ן הנכנס
מיכאל מילשטיין
|
17.05.24
יפה ואהובה: צילומי אוויר מרהיבים של ישראל
השקיעות והימים, השדות והמגדלים, המדבר והקריאה לשחרור החטופים. האלבום השנתי: כך נראתה המדינה מלמעלה בשנתה ה-76
ynet
|
13.05.24
המפעל המשפחתי מקבר הרשב"י שהתגייס להאכלת חיילים
כבר עשרות שנים שבני משפחת קרליבך דואגים לרבבות המבקרים במירון. אבל יום למחרת שמחת תורה הם גייסו את כל המשאבים כדי לספק אוכל ובידור לרבבות חיילים בצפון ובדרום. והכל בהתנדבות.
יאיר קראוס
|
13.05.24
"אם הייתי מקבל בשבת ההיא התרעה שעה אחת קודם - הכל היה נראה אחרת"
ב־7 באוקטובר גולני ספגה את המכה הקשה מכל חטיבות צה"ל, אבל גם זה לא שבר את רוח הקרב של לוחמיה. אחרי יציאתם מעזה, ארבעת מפקדי הגדודים עם הכומתה החומה מספרים על הקרבות שראו בעיניים ("שעטנו ואף אחד לא עצר בעדנו"), על ההכנות לפעולה אפשרית בצפון ("אין סקפטיות, מסוגלים לכבוש את דרום לבנון"), וגם על החברים לנשק שנפלו, בהם מפקד גדוד 13 הקודם, סא"ל תומר גרינברג ז"ל: "זה אגרוף בבטן. פצצה. אבל אתה ממשיך, אין ברירה"
יוסי יהושוע, ראובן וייס
|
13.05.24
"היו לנו רגעים של כנות. זה יצר קשר שבו היא חלק ממחזור הדם שלי"
מייה שם מתארת את זה בתור "קשר נשמתי". אחרי ששוחררה משבי חמאס היא פגשה בבית החולים את לירון אהרון, שהתנדבה ללוות פצועים, ומאז הן אחיות. דרך ההתמודות עם הטראומה של מייה, לירון חשפה את הטראומה של הפגיעה המינית. "לשתינו יש אשמת ניצולות, ההשראה שמייה נתנה זה לא לחשוב מה יגידו"
אתי אברמוב
|
13.05.24
"אנחנו חזקות מהטראומה": אחוות הניצולות
22 שנה אחרי שנפצעה קשה כחיילת בפיגוע ירי בבאר שבע, התנדבה אורלי לוין לחנוך את סגן עדן רם, שנפצעה קשה מירי של 12 כדורים בבסיס אורים. מאז הקשר ביניהן רק התחזק. "מאורלי אני לומדת לשחרר, לתת לזה זמן, להתעסק בהחלמה"
אתי אברמוב
|
13.05.24
האח השכול מהפזורה שפועל למען המפונים מהעוטף: "כולנו באותו צד"
גם אחרי שאחיו נפל בקרבות ברצועת עזה, קאיד אבו לטיף ממשיך להופיע, גם בפני ילדי מפונים מעוטף עזה: "למרות הקושי של המלחמה המפגש הבלתי אמצעי בין יהודים לבדואים אף פעם לא נפסק"
אילנה קוריאל
|
13.05.24
הישראלים שדואגים לאלו שאיבדו את שני הוריהם: "לומדים את זה תוך כדי תנועה"
עשרות ילדים וילדות ישראלים נותרו יתומים משני הוריהם בעקבות טבח 7 באוקטובר. אל הוואקום שהשאירה המדינה בתחום נכנסה עמותה שמלווה אותם מגיל שנה ועד 25, ואת המשפחות שמגדלות אותם. "אנחנו איתם בשותפות הגורל"
ענת לב-אדלר
|
13.05.24
"לא מחפשת נוחות, זה סוג של חלוציות" | הצעירים שעוברים לגור בעוטף עזה
מאיה גרה עד המלחמה בפלורנטין, חן החליט לעזוב את חיפה באמצע המילואים, מורן העמיק את השורשים בשער הנגב, והקיבוצים באשכול מתחרים לאן תעבור גפן. עשרות צעירים מחפשים להקים את ביתם בנגב המערבי ולשקם את האזור: "לא יכולה לדמיין את עצמי חוזרת לתל אביב ועוזבת כאן הכל"
מתן צורי
|
13.05.24
הקצינה שגדלה על ההר, נהרגה בפסגתו ונקברה בו
מגיל 3 הילה בצלאלי הגיעה לטקסים בהר הרצל, וכבת לעובדת בהר הכירה כל פינה חבויה במקום. ביום העצמאות ה-64 היא הגשימה חלום ונבחרה לצעוד כדגלנית בטקס המשואות: "אין דבר שאני רוצה יותר בעולם". ימים ספורים לפני הטקס היא נהרגה בחזרות מקריסת מערכת התאורה, ונקברה בחלקה הצבאית: "אני מצטערת שבאת למקום הארור הזה", ספדה האם. "כל כך סימלי שדווקא כאן נפלת"
ירון דרוקמן
|
10.05.24
"ערכנו 15 הלוויות ביום אחד, כל שעה הלוויה. זה היה מאוד מורכב וקשה"
העבודה המאומצת להכין את החלקות החדשות לקבורת חללי "חרבות ברזל", היום העמוס ביותר שהביא את המעורבים לקצה, והמחשבות שעוברות בראש בזמן ההלוויות. מנהל בית העלמין הצבאי בהר הרצל בטור אישי
אורן ברוך
|
10.05.24
"לצאת עם החיים ולא עם הדמעות": הסיפורים שמסתתרים בהר הרצל
הפסל שלא שמים לב אליו בכניסה לחלקת גדולי האומה, קברי האחים הגדולים והסודות שנושאים בחובם והמילים האחרונות של החלל האלמוני שזוהה לפני עשור. הצטרפנו לסיור מודרך בהר הרצל, ויצאנו מחוזקים מתמיד
רוני גרין שאולוב
|
10.05.24
"ההר היה חשוף, חשבתי שהגעתי לגיהינום" | הלוויית הענק שחנכה את הר הרצל
323 נופלים מהקרבות בירושלים והסביבה במלחמת השחרור נקברו במה שכונתה "הלוויה ההמונית הגדולה ביותר בתולדות הארץ". "כל ירושלים הייתה מלאה אנשים, לא היה אפשר להזיז דבר בין ההמון", שחזרה אסתר, שאחיה נפל בקרב על גוש עציון. בחזרה אל הקולות והתמונות מהלוויה הצבאית הראשונה בהר הרצל
גלעד כהן
|
10.05.24
הקרב על חץ שחור: כך נבלמה שיירת הטרור הענקית שהייתה בדרך לגל תקיפות נוסף
בשעות הבוקר המאוחרות של 7 באוקטובר, החלו להתקבץ ליד אנדרטת חץ שחור הסמוכה לקיבוץ מפלסים מאות מחבלי נוח'בה, חמושים בכבדות, שחלקם כבר הספיקו לטבוח בישראלים בסביבה. ההערכה היא שזה היה אמור להיות שלב התקיפה הבא, אבל צירוף של כמה לוחמי יחידות מיוחדות, מפעיל כטמ"ם עקשן במיוחד, הרבה מאוד גבורה ולא מעט מזל - מנעו קטל אכזרי נוסף. עכשיו הסיפור שלא סופר על שיירת הטרור - יוצא לאור
גיא אסיף
|
10.05.24
ביידן עמד מול הבייס יותר משכל פוליטיקאי ישראלי היה עומד / נדב איל
אין אף מנהיג ישראלי שהיה פונה נגד רוב בוחריו כפי שעשה נשיא ארה"ב. התסכול אמריקאי מנתניהו: ראש ה–CIA ביקש שישראל תוציא משלחת לפני שישה ימים לקהיר - וסורב. ואז הגיעה הצעת חמאס
נדב איל
|
10.05.24
"כל עוד מישהו זוכר אותי - אני חי": הסטיקרים שמנציחים את הנופלים
אל מול ממדי השכול העצומים שמקיפים אותנו, הסטיקרים שמנציחים את הנופלים והנרצחים במלחמה הפכו לכלי מרכזי בהנחלת מורשתם. יש בהם משפט מצחיק או מסר רב–משמעות, ציטוט משיר או ביטוי לאהבה וגעגוע. רבבות מדביקים אותם ברחבי הארץ וגם בעולם, כדי לזכור ולהזכיר את החיים הרבים שאבדו. אחת מחוקרות התופעה מסבירה: "זו דרך של אנשים להראות שמשהו מהנופל דבק בהם. החלל שלנו הולך איתנו"
חן ארצי סרור
|
10.05.24
"כשיתחילו להגיע הארונות של החטופים, אף אחד לא יישאר בביתו. הפלת הממשלה תתחיל מלמטה. מהרחוב"
אלוף (במיל') גיל רגב לא מתחרט על הדברים שאמר במפגש הקודם עם סימה קדמון ועוררו סערה. להפך: עכשיו הם משוחחים שוב והוא משמיע תחזית קודרת מאי פעם
סימה קדמון
|
10.05.24
"בסופו של דבר אנחנו שוב לבד וצריכים לעזור לעצמנו"
יהודית צמיר נולדה להורים שמצאו מקלט בצבא הגרמני, אך היא גדלה עד גיל 4 במנזר ומשפחות נוצריות. אחרי ביקור במפלסים התאהבה בבן המקום ועלתה לישראל. ב-7 באוקטובר יהודית הייתה בצפון, אבל כשחזרה לקחת דברים מהקיבוץ הרגישה שחזרה לעבר: "זה הציף בי את הזיכרונות מהילדות כשהבית שלנו נהרס"
איריס ליפשיץ-קליגר
|
06.05.24
"7 באוקטובר החזיר אותי 80 שנה אחורה - גם אז הרסו לנו את הבית ועקרו אותנו ממנו"
שמיל היה ילד קטן בתקופת השואה, ואימו התעקשה שכולם יהיו יחד. "היא אמרה שעדיף שכולם ימותו ביחד מאשר שכולם יתפזרו". עד שיום אחד הנאצים הפרידו את המשפחה, "רק מזל הותיר אותי בחיים". ב-7 באוקטובר שוב היה לו מזל, כשביתו נפגע מרקטה: "אין לי ממ"ד אבל מעדיף להיות כאן ולא בבית מלון"
איריס ליפשיץ-קליגר
|
06.05.24
"הבאתי לכאן עשרות אלפי יהודים לכאן, איך אביט בעיניהם עכשיו?"
גרשון נשלח בגיל 11 למנזר באלפים כדי שלא יישלח למחנות של הנאצים בגרמניה. אחרי המלחמה עלה לארץ והיה ממקימי קיבוץ יפתח. בעקבות המלחמה הוא פונה מביתו וכבר חצי שנה במלון ליד הכינרת: "מגיל שמונה ועד 18 החלפתי בית, שפה, תרבות. אמרתי לעצמי שזהו, אני לא זז יותר, אבל 7 באוקטובר הבהיר שהתבדיתי"
איריס ליפשיץ-קליגר
|
06.05.24
"התחושה ב-7 באוקטובר הביסה אותי - הנה שוב מנסים להשמיד אותנו"
מנחם הברמן שרד את הסלקציה של מנגלה, את העבודה באושוויץ, צעדות המוות ואפילו את השחפת שחלה בה בעת השחרור. כיום שלושה מנכדיו משרתים בצה"ל ומשתתפים במלחמה: "הגדול נפצע בעזה, יש לו רסיסים ברגל שאי אפשר להוציא, אבל בקרוב הוא חוזר למילואים. מנחם אותי שיש לנו צבא חזק"
איריס ליפשיץ-קליגר
|
06.05.24
"אני ילדה שנעקרה שלוש פעמים מביתה, לא האמנתי שאיאלץ שוב להיעקר מביתי"
בגיל שלוש וחצי נעקרה איקו מביתה בפעם הראשונה. בהמשך הועברה למשפחה נוצרית, שאיתה נדדה ברחבי פולין. אחרי השואה עלתה ארצה, אומצה על ידי משפחה בתל אביב, ורק אחרי שהוריה המאמצים נפטרו גילתה את שמה האמיתי. בתחילת המלחמה נעקרה שוב מביתה שבצפון: "מודאגת לגבי דור ההמשך"
איריס ליפשיץ-קליגר
|
06.05.24
"לא מרגישה מאוימת כמו בילדותי בגרמניה הנאצית, אבל המצב בהחלט מדאיג"
איב הייתה בת 7 בליל הבדולח, אבל בחרה באופן מודע לשכוח את הכל. "רק בערך בגיל 40 ביקשתי מאמא לספר לי את כל מה שעברנו בשואה". מאז היא משתפת את הסיפור המשפחתי בכל מקום. למרות שהיא לא מרגישה את האנטישמיות באנגליה, ההפגנות בלונדון מדאיגות אותה: "עד מתי ישנאו אותנו, היהודים?"
איריס ליפשיץ-קליגר
|
06.05.24
"נעקרתי שוב, וזה קורה פה במדינה היהודית. זה מצב נוראי עבורי"
אלי היה ילד כשמשפחתו נשלחה לגטו ומשם לאושוויץ. מבין המשפחה הגרעינית הוא היחיד ששרד את השואה. אחרי המלחמה הוא עלה לארץ והשתקע בקיבוץ דן - ממנו פונה לפני יותר מחצי שנה: "חזרתי מהתחתית של הגיהינום במחנה הזוועה של אושוויץ, וכשהגעתי לארץ זה היה עבורי גן עדן. לאן הוא נעלם לי?"
איריס ליפשיץ-קליגר
|
06.05.24
"הזוועות לא עוזבות אותי, אבל אני מאמינה שאצא מזה"
דנית הייתה תינוקת כשהשלטון הצרפתי במרוקו שיתף פעולה עם הנאצים. ב-7 באוקטובר התארחה אצל הבן בקיבוץ רעים ובמשך שעות הייתה נעולה בממ"ד כשהמחבלים מעבר לדלת. היום היא צועדת ב"מצעד החיים": "הרגשתי חובה להגיע ולבכות על הזוועות שעשו ל-6 מיליון יהודים, ועל מה שקרה לנו"
איריס ליפשיץ-קליגר
|
06.05.24
"לשמוע את המילים 'תתחבאי מתחת למיטה' היה בשבילי טריגר קשה מנשוא"
במהלך השואה רני פרידמן עברה בין דירות מסתור עד שנשלחה למנזר. כשגדלה עברה לקנדה והקימה את משפחתה. כשהגיעו הדיווחים על 7 באוקטובר הרגישה שחוזרת אחורה בזמן: "חייבים ללמד את זה בבית ספר, כמו שמלמדים על השואה". עכשיו היא מתמודדת עם האנטישמיות במדינה: "תמיד יהיו מי שירדפו אחרינו"
איריס ליפשיץ-קליגר
|
06.05.24
"משימת חייו של אבא הייתה ליצר דיאלוג אמיתי על השואה בין העם הפולני ליהודים"
אלכס דנציג נולד לזוג ניצולי שואה והיה ממייסדי המסעות לפולין. הוא הכשיר מדריכים וזכה להערכה גם מצד הפולנים. ב-7 באוקטובר הוא נחטף מביתו שבקיבוץ ניר עוז. "אני מאמין ומקווה שהוא עושה הכל להישאר בחיים", סיפר בנו יובל
איריס ליפשיץ-קליגר
|
06.05.24
"לו היו לנו מדינה וצבא כמו היום, כל זה לא היה קורה"
אליעזר שמעוני שרד את האקציה של מנגלה, צעדות המוות והקרונות הדחוסים. כיום הוא גר במושב שהקים וחמישה מנכדיו משרתים ביחידות מיוחדות ונלחמים ברצועת עזה. למרות הכאב הגדול של 7 באוקטובר, אליעזר שומר על תקווה: "קרה לנו אסון גדול, אבל הצבא שלנו התעשת והחזיר מלחמה שערה"
איריס ליפשיץ-קליגר
|
06.05.24
"לשמוע את הנכד מתאר ששורפים לו את הבית - זה הזכיר לי את השואה"
בגיל שנה נשלחה בלה חיים לבית יתומים כדי שתוכל לקבל אוכל ולשרוד. כשהמשפחה חזרה לפולין היא חוותה אנטישמיות קשה, וגם בארץ היא לא רוותה נחת. מאז 7 באוקטובר היא התפללה שנכדה יותם יחזור בשלום, אך הוא נהרג לאחר שברח משבי חמאס: "החלטתי שאני אמשיך לעמוד זקופה ואף אחד לא יפיל אותי"
איריס ליפשיץ-קליגר
|
06.05.24
"המשפט 'לעולם לא עוד' מקבל משמעות אחרת"
מאיר הורן היה בן 6 כשהגרמנים פלשו. משפחתו גורשה ועברה מסע ארוך וקשה בין כפרים נידחים עד לשחרור על ידי הצבא האדום. 7 באוקטובר החזיר את הזיכרונות מהשואה: "מה שהיטלר לא הצליח לעשות, אסור שאף אחד ינסה". שישה מנכדיו משתתפים במלחמה: "יש את הצבא הכי חזק בעולם וננצח, אין אופציה אחרת"
איריס ליפשיץ-קליגר
|
06.05.24
"כשעברתי את השואה הייתי בגיל של הנכד שלי, שננעל איתי בממ"ד בבארי"
חיים רענן העביר את השואה יחד עם אימו, כשאביו מחכה להם בארץ ישראל. בגיל 17 הוא הגיע לקיבוץ בארי, שם נשאר עד ל-7 באוקטובר. "למזלנו הגדול, כל המשפחה שלי ניצלה מבלי להיפגע פיזית, אך הטראומה חקוקה לנצח אצל כולנו"
איריס ליפשיץ-קליגר
|
06.05.24
"הייתי שוב עדה למוות, בתים שרופים. רצח של אנשים ותינוקות רכים, חפים מכל פשע"
רות הרן זוכרת טוב את ההימלטות לפני שהחל המצור על עיר הולדתה ברומניה. ב-7 באוקטובר, לאחר שנחלצה בנס ממחבלי חמאס שדפקו על ביתה, חזרה למראות הילדות: "זה הציף זיכרונות קשים מהשואה. ברגע שרוצחים תינוקות במיטות, ברגע שפוגעים בנשים על לא עוול בכפן — זו שואה". אחרי מספר ימים גילתה שבנה נרצח ושבעה מבני משפחתה נחטפו לרצועת עזה - שישה מהם שוחררו
איריס ליפשיץ-קליגר
|
06.05.24
"כל הילדות שלי הייתי פליטה, גם עכשיו"
מרים הייתה בת שלוש בליל הבדולח. אחרי שהנאצים לקחו את אביה, האם שלחה אותם במשלוחי הילדים לאנגליה. ב-7 באוקטובר הייתה נעולה במשך שעות בממ"ד בקיבוץ זיקים. למחרת, כשהתבקשה לארוז מהר ולעזוב, היא חזרה באחת לגרמניה: "פתאום ראיתי את עצמי כאותה ילדה בת שלוש שהייתי כשנאלצתי לברוח"
איריס ליפשיץ-קליגר
|
06.05.24
"לא ייאמן שבגיל 92 מצאתי את עצמי שוב בסיטואציה שרוצים להשמיד אותי"
אלישבע הייתה בת 6 כשמשפחתה חוותה מקרוב את ליל הבדולח. אחרי אותו לילה הם חצו את הגבול לשווייץ, ומשם עלו לארץ ישראל. בגיל 18 הגיעה לקיבוץ נירים, שם נישאה וגידלה את משפחתה. את יום הולדתה ב-7 באוקטובר העבירה נעולה בתוך הממ"ד ולמחרת פונתה לדיור מוגן. עכשיו, היא חולמת לשוב הביתה
איריס ליפשיץ-קליגר
|
06.05.24
"לא מפסיק לבכות מאז 7 באוקטובר. איך קרה לנו דבר כזה?"
חייו של חיים הרצל ניצלו בשואה מספר פעמים ממש ברגע האחרון. כשעלה ארצה הקים את ביתו בקיבוץ סעד שבעוטף עזה. על מתקפת חמאס בשמחת תורה הוא גילה בבית כנסת: "כשראיתי שאני היחיד הבנתי שצריך להקשיב לחדשות". אחרי חמישה חודשים במלון הוא שב הביתה: "לא מתלוננים, יש אנשים שסבלו יותר"
איריס ליפשיץ-קליגר
|
06.05.24
"שחרור בכל מחיר" מול "העסקה היא ניצחון לחמאס" | המשפחה של עמרי מירן חצויה
הוויכוח סביב העסקה לשחרור החטופים רגיש במיוחד אצל משפחתו של עמרי מירן, שאות חיים ראשון ממנו פורסם בסופ"ש שעבר. אביו דני ואחיו הגדול נדב שותפים למאבק, אבל חלוקים לגבי המחיר. "גם תמורת חמשת אלפים מחבלים, לא משאירים אף אחד מאחור", אומר האב. "יש לי בעיה עם חלק מהדברים שאבא אומר", סיפר האח, "אבל אנחנו לא רבים ומתווכחים. מכבד אותו גם בלי להסכים"
סמדר שיר
|
04.05.24