ביום שני האחרון, שבוע אחרי שאובחנה כחולת קורונה ונשלחה לעולם שכולו בידוד, שיתפה מלכת היופי במיל' טיטי איינאו פוסט סאטירי באינסטגרם שלה. "היום שבו נולדת הוא היום בו העולם החליט שהוא לא יכול בלעדיך. היום שנכנסת לבידוד, הוא היום בו העולם החליט לשקול את זה מחדש". איינאו, כפי שניתן להתרשם, שומרת על הומור גם באחד השבועות הכי מסובכים בחייה. במסיבת יום ההולדת שערכה לעצמה לפני שבועיים לא היה קוסם, אבל גם אם היה אחד כזה ספק אם היה מצליח להעלים את הבלגן שהגיע אחרי כיבוי האורות: שמונה ידוענים ששהו במסיבה ‑ ביניהם השף טום אביב, הדוגמנית נועם פרוסט, כוכבות ‘האח הגדול’ שני גולדשטיין ושי מיקה ומאמנת הכושר של הסלבס אירה דולפין ובעלה - אובחנו כחולי קורונה. שאר המשתתפים נשלחו לבידוד ארוך. כמו לא מעט מפורסמים לפניה, שחגגו בשבועות האחרונים במסיבות מתוקשרות בלי מסכות ובלי להישמע להוראות הריחוק החברתי, גם איינאו הפכה לסמל התקופה של מסיבות ההדבקה: תסתכלו עליהם ותראו איך הידרדרנו לגל שני.
איינאו אובחנה כחיובית לקורונה, אבל לא פיתחה סימפטומים. היא לא יודעת להגיד אם נדבקה במסיבה או הדביקה אחרים, וגם לא ממש חשוב לה לדעת. היא מספרת שבשבוע שקדם למסיבה נבדקה באופן פרטי, לא משום שהיו לה תסמינים, אלא כי הרגישה אחריות אישית אחרי שבאותם ימים נכחה בכמה וכמה אירועים מרובי משתתפים. חקירה אפידמיולוגית? אין סיכוי שהיא תצליח לשחזר משהו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"זה היה שבוע שלם של חגיגות שאין לך דרך לשים את האצבע מי הביא ולאן. אני עשיתי אירוע הכי מצומצם שיש. היו לי 40 אנשים. הכי קל לאנשים לצאת עלייך ולהגיד: לא שמרת על ההנחיות", היא אומרת עכשיו, בשיחה מתוך הבידוד. "יגידו שרואים שיש תמונות, שרואים אותנו בלי מסכות. וואלה, יש תמונות גם עם מסכות. אנשים היו עם מסכות ואז תוך כדי הערב הן ירדו. זה נורא קשה להיות בבית ולשים את המסכות לאורך כל הערב. את רוקדת, את שותה. אני לא יודעת להגיד לך מי הדביק. היו אצלי במסיבה כאלה שלמחרת כבר לא הרגישו טוב והיה להם חום. הם יצאו חיוביים באותו יום שגם אני נבדקתי".
ועדיין, למה היה כל כך דחוף לחגוג יום הולדת בתקופה כזאת?
"זה לא שהיה לי דחוף. בכלל לא רציתי לחגוג. הציעו לי מלא מקומות שאבוא לחגוג אצלם. אמרתי, 'שנה הבאה אני אהיה בת 30 ואני אחגוג. אין טעם לחגוג 29'. אני גם לא בן אדם שעושה מסיבות גרנדיוזיות. אבל אז אמרתי, עברנו כולנו חודשיים קשים מאוד, אז אני אחגוג בבית של חבר טוב שלי, לא מקום מושכר, ואני אזמין רק חברים טובים. אז לא היה דחוף לחגוג, אבל רציתי לעשות משהו בקטנה. אלכוהול, אוכל, נגמר הסרט. זה כל יום ההולדת. לא הייתה לי הפקה ולא הייתה לי תוכנית אמנותית. אנשים באו להגיד לי מזל טוב והלכו. זה מצחיק שאני עשיתי את יום ההולדת הכי מצומצם ‑ וכל מי שחגגה לפניי או אחריי הזמינה 200 איש ‑ ובסוף אצלי זה הפך לעניין".
כי אצלך נדבקו הכי הרבה אנשים.
"אני לא יודעת אם נדבקו אצלי הכי הרבה אנשים, ובסוף הדביקו גם אותי. אני לקחתי אחריות אישית ועשיתי בדיקה ביתית, לפני יום ההולדת, ואחריו עשיתי עוד בדיקה כי היו שניים שגילו שהם חולים. ואז פתאום שמעתי שג'וזי זירה ונטע צ'רנר, שאמרתי להם שלום באיזה בר, גם יצאו חולים. אמרתי, אני אעשה בדיקה, בטוח שאני אצא שלילית. אין חיה כזאת שלא. אין סיבה שאני אצא חיובית".
ביום שני בלילה היא דווקא גילתה שיש חיה כזאת. לא סתם חיה, מפלצת ושמה קורונה. היא שלחה אותה לבידוד ולסבב טלפונים מתנצל. "ישר הודעתי לכל מי שצריך. סלבס או לא סלבס", היא מבהירה. "כל מי שהיה אצלי באירוע. זה גם ישר התפרסם וגם כתבתי באינסטגרם שכל מי שפגש אותי בשבועיים האחרונים שייכנס לבידוד. נכון, היה אפשר למנוע את יום ההולדת, באמת שהיה אפשר. היו אצלי אנשים מבוגרים, אנשי עסקים שנכנסים לקבוצת סיכון, אז באמת נלחצתי מזה. נכנסתי ללחץ. היו לי גלי חום בגוף. לא היה לי חום בחיים. אני לא בן אדם שחולה. זה הציף מיליון ואחת שאלות. קודם כל אתה דואג לאנשים שהיו אצלך במסיבה. וואלה, אני לא מאמינה שזה קרה לי. ודווקא לי, ששמרתי על כל ההנחיות כל התקופה. אתה מתחיל לחשוב, את מי פגשתי. ניסיתי להיזכר אם פגשתי את אח שלי, שהוא מושתל כליה, וברוך השם לא. לא ידעתי מה לעשות. זה הגיע אליי! התחלתי לדמיין את עצמי מונשמת בבית חולים. אבל זה כזה מטומטם לחשוב מי הדביק את מי. זאת לא הנקודה, זאת לא השאלה. בדיעבד, אני הרבה יותר זהירה היום. אם לפני כן שכחתי מסכה, מהיום אין מצב שאני לא אצא מהבית בלי מסכה. כשאתה פתאום מרגיש את זה, זה סרט אחר".
מתחרטת בדיעבד שעשית מסיבה?
"אני נהניתי, אני לא יודעת להגיד לך אם אני מתחרטת עליה. אני רק מבסוטה שרוב מי שהיה אצלי, לפחות המבוגרים, לא נדבקו, וכל מי שנדבק ‑ אני לא יודעת אם זה קרה ביום ההולדת שלי. יכול להיות שזה היה קורה גם ככה. זה באוויר. לא משנה כמה תיזהר, אנשים כמונו שעובדים בחוץ, שהולכים לפה והולכים לשם, זה יכול לקרות. אבל אני הרבה יותר חכמה עכשיו, כי אתה לא יודע מה זה רופא שמתקשר אליך ואומר לך: 'יש לך קורונה'. זה משהו שאתה שומע עליו, אבל אתה לא מקבל שזה עכשיו אצלך".
מניח שהיו הרבה רגשות אשמה על האנשים שנדבקו ונכנסו לבידוד. ביקשת סליחה?
"בהתחלה לא ידעתי איך לדבר עם האנשים. אמרתי, וואי, אני מצטערת. רובם כבר ידעו בגלל שהדוגמנית קארין עליה, שהייתה אצלי במסיבה, גילתה שהיא מאומתת עוד לפניי. אבל הטלפונים, אמאל’ה, והפאניקה והשאלות. כולם רצו לדעת אם אני יודעת מתי נדבקתי. מי הדביק אותי. ואם יש סיכוי שגם הם נדבקו. אנשים נכנסו לפאניקה. אני מבינה אותם. גם אני נכנסתי ללחץ. הייתה חברה אחת שהתקשרתי אליה והתבאסה. הייתה בדיכאון וגרמה לי להרגיש כאילו אני הבאתי את הקורונה. אבל חוץ מזה אנשים מאוד הבינו. זה המצב שאנחנו נמצאים בו. זה לא מחלה שישראלים הביאו. זה משהו שיש באוויר בכל העולם. זה שיתק את כל העולם".
אבל העולם עושה מה שהוא יכול כדי להימנע. זה אומר שלקחת בחשבון שיש סיכוי שתגמרי את יום ההולדת שלך עם קורונה?
"לא האמנתי. ראיתי את האירועים לפני. בדקו חום בכניסה לבניין, וגם ביקשתי בהודעה שמי שמרגיש סימפטומים שלא יבוא. עשיתי את יום ההולדת עם החברים הכי טובים שלי. אנשים שאני סומכת עליהם. והם סומכים עליי. אבל בוא, אף אחד לא אשם".
ומה הקטע עם כל התמונות שלך מנשקת חברות?
“הרבה מהתמונות שעלו לרשת ישנות מאוד, רק תמונה אחת מהמסיבה עכשיו שנישקתי את חברה שלי, ואני כמובן לוקחת על זה אחריות וגם היא. שאר התמונות הן לא תמונות מהיום – ומישהו שהוא נשמה טובה החליט שהוא לוקח תמונות, חלקן מלפני חמש שנים אפילו, עושה קולאז’ ואומר שהנה הסיבה לקורונה. זה לא מתאים ואותי זה לא מצחיק בכלל. והקטע הוא שאני הכי לא מהמנשקות! אני בנאדם ללא מגע, אני לא ידעתי שאני עושה את זה, אבל אתה צריך להבין שכל תמונה היא משנה אחרת, אז במצטבר זה נראה כאילו אני מנשקת מלא. ובכל מקרה אין מאחורי זה כלום”.
יום ההולדת של איינאו אמנם השבית חצי תעשייה, אבל זו לא החגיגה הראשונה שעוררה ביקורת ציבורית. בחודש וחצי שחלפו מאז שוחררו הישראלים מהסגר והתבקשו להיצמד להוראות משרד הבריאות, הפכו מסיבות המפורסמים ‑ על גג ענק, בבריכה פרטית, בחצר מרווחת ‑ לסדין אדום עבור הישראלים שגזרו על עצמם תנאי סגר. יום ההולדת של עדן פינס, חגיגת הענק של סוכנות 'עילית מודלס', אירוע ההתרמה של 'מייק־א־וויש' וכמובן יום ההולדת של טיטי: כולם עשו סיבוב דאווין, חייכו למצלמות וניסו לשדר עסקים כרגיל, אבל בעיקר העבירו מסר של ניתוק. בתחילת השבוע, אחרי שמספר המפורסמים שחלו בקורונה שבר שיאים, פירסמה רוסלנה רודינה פוסט עצבני בנושא שבו טענה ש"אדם שרוצה לשמור על הבריאות לא עובר מאירוע לאירוע ורק אז מתעורר על החיים".
איינאו לא מקבלת את הביקורת, ובעיקר זועמת על הטיימינג שלה. "עכשיו לבוא ולבקר אנשים זה לא הזמן", היא אומרת. "אתה יכול להיות הבן אדם שהכי מקפיד על זה וללכת לסופר ולחטוף את זה. אני לא רוצה להתייחס ספציפית לרוסלנה, כי אני לא חושבת שהיא דיברה ישירות עליי. אנשים נכנסים באנשים ומתסיסים, וזה מעפן. לא מתנהגים ככה ברגעי משבר. וזה משבר. בגדול היה צריך להיזהר ואפשר למנוע את המסיבות האלה אבל אף אחד לא עשה בכוונה. צריך להבין שאנשים נתקעו בתוך הבתים שלהם שלושה חודשים ולא הייתה להם אופציה לזוז. זאת תקופה שיש לאנשים יום הולדת, זה קיץ, כולם בחוץ, אבל כל אחד צריך להיות אחראי לעצמו".
גם הציבור לא רואה בעין יפה את כל המסיבות האלה. מהצד זה נראה שהמפורסמים מצפצפים על כולם.
"לא מבינה איך אני בצד הזה. אני בן אדם שהכי לא בדברים האלה של חיי פאר ומפורסמים. אני לא מהסלבס שחיים בסרט. שלא ייצא שאני מזלזלת בקורונה. אני רוצה שאנשים יהיו יותר זהירים וישמרו על מרחק וילמדו מהטעויות שלי. אני מבינה את הביקורת הציבורית על המסיבות האלה. מי כמוני מבינה מה אנשים שאין להם עוברים בתקופה הזאת וכמה לא כיף לראות מישהו אחר חוגג. אבל באותה נשימה אני אגיד שבגלל שזה סלבס וזה עולה לרשתות ‑ כל מי שמפורסם הופך להיות במוקד האש. אני מסכימה שכן צריך להצטמצם עכשיו. לא צריך בתקופה הזאת לעוף על החיים".
אז מחפשים את המפורסמים?
"כן, אנחנו מטרה קלה. אני מכירה אנשים שנופשים שהם לא סלבס, ומכירה אנשים שחוגגים ימי הולדת והם לא סלבס. כל הברים והמסעדות היו מלאים בסלבס? לא. מלאים באנשים רגילים שיוצאים לחגוג. אנחנו מעלים תמונות וחוטפים, וזה בסדר. שכל אחד ייקח אחריות אישית על עצמו".
איינאו מנסה לקחת אחריות כרגע בעיקר על מצבה. הבידוד הזה לא בא לה בקלות, בוודאי לא כשכל העיניים עליה. כבר יותר משבוע שהיא נעולה בבית, "מרגישה כמו עכבר מעבדה, כאילו אני תקועה בקובייה הזאת וכולם צופים בי מבחוץ", היא אומרת. "המקסימום שאני עושה זה לצאת למרפסת, וגם את זה אני מפחדת לעשות. אתמול השכן שלי אמר לי שלום ואשתו צעקה עליו. הבנתי סופית שאני נגועה. נכנסתי חזרה הביתה".
במובן מסוים, היא אומרת בחיוך, התקופה הזאת מחזירה אותה אל שגרת הריאליטי שהשתתפה בו לפני חמש שנים. "היה לי לילה לא פשוט אתמול. הזכיר לי את ימי 'הישרדות', כשאת קמה בבוקר ומסכמת לעצמך את הלילה. כאילו, 'תודה ששרדתי עוד יום'. העובדה שהיא אסימפטומטית למחלה אמנם מבטיחה שאינה סובלת מתופעות הלוואי של הקורונה, אבל לא חוסכת ממנה את החרדות. "בשני הלילות האחרונים מתקשרים כל יום מהמרפאה ושואלים אותי שאלות על איך אני מרגישה, ובכל פעם אני מגלה שיש עוד תסמינים למחלה. אתמול היא שאלה אם יש לי צמרמורות בגוף ולא ידעתי שזה קיים. בלילה פתאום הרגשתי צמרמורות בגוף, אבל אני קולטת שזה רק בגלל שהיא שאלה אותי. אין לי תסמינים בכלל, אני מודעת לעובדה שאני מאכילה את עצמי סרט. לא כולם מרגישים את הסימפטומים. בגלל זה היא כל כך מסוכנת, הקורונה. אתה יכול להיות איתה ולא לדעת. התסמינים זה החלק הטוב של המחלה. ככה אתה לפחות יודע שאתה חולה. ביום ראשון צריכים לבוא לעשות לי עוד בדיקה. אם אני אצא שלילית, הם יבואו עוד פעם כדי לוודא שאני בסדר".
5 צפייה בגלריה
בסך הכל מסיבת יום הולדת. טיטי איינאו עם שי מיקה (מימין) וקסניה טרנטול
(צילום: ענת מוסברג)
סלב או לא סלב, גם היא ספגה את מחיר הקורונה בשלל חזיתות, לא רק באלו הבריאותיות. היא הייתה אמורה לטוס לארה"ב לשלושה חודשים של עבודות דוגמנות וערבי התרמה. על הדרך, דיווחו מדורי הרכילות, הייתה אמורה להתאחד עם בן זוג אמריקאי שניהלה איתו מערכת יחסים בלונג־דיסטנס, אחרי שישראל אור הפך סופית לאקס מיתולוגי. הכל היה מוכן. היא ארזה מזוודה, עזבה את הדירה שלה, אבל אז גילתה שהשמיים נסגרו והעבודה הוקפאה, והיא נאלצה לחפש מקום חדש לפרוק בו את עצמה. "זאת הייתה אמורה להיות אחת התקופות שלי. אבל זה נעצר. מסרתי את הבית שגרתי בו כי הייתי בטוחה שלא אהיה פה כמה חודשים. בסוף ביטלתי טיסה יומיים לפני והייתי צריכה למצוא בית חדש. בניתי על הכסף הזה, אבל מה לעשות ‑ הכל בוטל".
וגם הזוגיות מתה.
"לא בדיוק. היא לא התרוממה גם לפני. כנראה שזה לא היה זה. היה לנו לונג־דיסטנס, אבל זה היה קשוח. זה היה נורא בחיתולים, וזה לא הסתדר. אני לא מאשימה את הקורונה בזה".
עולם התרבות והבידור נכנס להקפאה ארוכה. את חרדה כלכלית מהמציאות החדשה?
"אם לא נתחיל לחזור, זה יהיה בעייתי מאוד לכולנו. יש לי חרדות מאוד גדולות. אני חיה לבד. זה לא שיש לי הורה שעוזר לי עם שכר הדירה. אבל כולנו באותה סירה ואני מקווה שנוכל לחזור לעבוד מהר. אני מנסה לחשוב חיובי ולהיות יצירתית. לפני הבידוד, סוג של חזרתי לעבוד. היו לי כמה תצוגות, אבל המצב לא פשוט לכולם. מאידך, אין לי ארבעה ילדים שאני צריכה להאכיל. זה רק אני. אנשים שבאמת צריך לדאוג להם הם משפחות עם ילדים. אני רווקה ואני לבד ואני אסתדר. המצב מאוד קשה וחשוב שנפנים את זה, ושהמדינה תקצה כסף לאנשים באמת צריכים אותו".
עד שתבין איך ממשיכים מכאן, היא מעבירה את שעות הבידוד הבודדות שלה בניקיונות ובהזמנת אוכל. "אני הולכת להשמין, אמאל'ה", היא צוחקת. "זה מה שאני עושה כל היום. רק אוכלת". אבל היא גם עושה שימוש לטובה בזמן הפנוי שנכפה עליה. אם בסגר הקודם היא בעיקר זיפזפה מול נטפליקס, הפעם היא החליטה לרתום את עצמה חברתית, והקימה מיזם חברתי בשיתוף רשת 'ויקטורי', שבו ייתרמו מדי שבוע 50 עגלות מצרכים למשפחות נזקקות. איינאו היא תמיד הראשונה להתנדב ולעזור, אבל הדחף לסייע נולד הפעם אחרי ששמעה את השר צחי הנגבי אומר לאופירה וברקו ש"זה שאין לאנשים מה לאכול זה חארטה".
"זה קומם אותי. לא הבנתי איך בן אדם, שר בממשלה, מסוגל להגיד דבר כזה", היא אומרת. "עזוב שהוא התנצל, זה לא משנה. יש כאלה שכבר שלושה חודשים אין להם מה לאכול. יש אנשים שחיים ממשכורת חודשית, וכבר שלושה חודשים שהם לא מכניסים כלום. כל שנה מדד העוני עולה בישראל. במקום שלשר בממשלה יהיה נהג, שייתן לי לחודש את המשכורת של הנהג הזה וינהג בעצמו באוטו, ואני אוכל למלא בכסף הזה את המקרר של הרבה משפחות לשבת. במקום לכתוב עוד פוסט, החלטתי שאני רוצה להראות לו שיש כאן משפחות נזקקות שצריכות שיתרמו להן אוכל. אנשים עם שלושה וארבעה ילדים. אני מכירה אנשים שאין להם מה לאכול. חברים שלי מכירים. יש אנשים שאני מלווה ועוזרת להם בקניות גם כשאין קורונה. אנשים כותבים לי על בגדים ואוכל. על כל סיוע אפשרי. אני לא משרד הרווחה או מאמא תרזה, אבל אני חשופה למצוקה של אנשים".
ועדיין, העובדה שאנשים רעבים צריכים לסמוך על טוב ליבך ושל אחרים כדי שיהיה להם מה לאכול היא בלתי נסבלת.
"אני בתור עצמאית לא קיבלתי עדיין כסף. שלחו לי הודעה, נכנסתי לאתר, והוא קרס. זה נמשך ככה כבר שלושה שבועות. עוד לא קיבלתי שום כסף. משהו פה לא בסדר עם ההתנהלות של המדינה. במקום שכסף יוקצה לעסקים קטנים שכל המדינה עומדת עליהם, לאנשים שאין מה לאכול, מוקמת פה ממשלה מלאה בשרים וסגני שרים. שיקול הדעת פה הוא לא נכון. המדינה בקרייסס, ולא מתפקדת כבר שנתיים־שלוש. זה לא חדש. אנחנו מבזבזים מילארדים על בחירות בזמן שלאנשים אין מה לאכול. וזה מקומם. למה במדינות בעולם התמיכה הכלכלית באזרחים הייתה הדבר הראשון שנעשה ואצלנו צריך להילחם בשיניים ולהתראיין בחדשות ולבכות שאין לך מה לאכול כדי שלמישהו יהיה אכפת? צריך פה שינוי".
אולי את תהיי השינוי. בעבר דיברת על האפשרות לרוץ לפוליטיקה.
"אולי בעתיד. זה תמיד בוער בי אבל זה לא בוער בי כי אני רוצה להיות חברת כנסת. זה בוער בי כי אני מרגישה שצריך לעשות דברים אחרת ואני יכולה להיות קול לאנשים שאין להם קול באמת. חוויתי הכל בחיים שלי. חוויתי עוני. אני יודעת מה זה לבוא מלמטה. אני יודעת מה זה כשאין לך או כשלא מקשיבים לך כי אתה שחור. אני יודעת איך זה מרגיש להיות האנשים שרוצחים אותם או יורים בהם רק כי הם בצבע הלא־נכון".
היא עוקבת אחרי הפגנות השחורים בארה"ב, תומכת במחאה, אבל לא מזהה קשר ישיר בין היחס לשחורים בארה"ב לזה בישראל. "הרבה פעמים אנשים רוצים להקביל את המצב של האתיופים למצב של האפרו אמריקאים בארה"ב. אז כל מחאה שהייתה שם חייבת לקרות גם פה. זה לא אותו מצב. בארה"ב זה נושא אחר לגמרי והרבה יותר כואב. אני לא רוצה להאמין ולא רוצה להשוות את המצב שלנו פה למצב בארה"ב. זה לא אותו דבר וגם לא יהיה אותו דבר. אנחנו לא ניתן להגיע למצב הזה. ההשוואה היא לא נכונה ואסור לעשות אותה. אני כן חושבת שיש כאן אפליה וגזענות וצריך לטפל בה ולתקן אותה".
איינאו מעולם לא הייתה מסוג המפורסמים ששומרים על זכות השתיקה בכל הקשור לעניינים פוליטיים וחברתיים. היא הייתה פעילה מאוד במחאות האתיופים, התבטאה בחריפות על רצח סלומון טקה, ופתחה חשבון עם יאיר נתניהו אחרי שזה תקף את אמנון אברמוביץ'. כל פעם כזאת עלתה לה בתגובות נאצה וטוקבקים ששלחו אותה חזרה למקום שממנו באה. זאת אולי הסיבה שגם אם מתחשק לה עדיין לומר את דעתה, היא חושבת היום פעמיים לפני. "לא תמיד זה הכי פופולרי שיש, ואני לא יודעת איך זה ייצא, ואנשים עלולים להסיק מסקנות ואם אתה אומר מילה לא במקום אנשים נכנסים בך. בסדר, אני רגילה שנכנסים בי, אבל זה לא אומר שנהייתי חסינה. ועדיין, אני כן משתדלת להגיד את דעותיי. בסוף אני הולכת ללדת פה ילד שחור. הוא יהיה שחור. ואני לא רוצה שהילד הזה יחשוש ללכת ברחוב. ואני לא רוצה להיות במצב שאני מסבירה לו שהוא צריך להיזהר, תחזור מוקדם, שלא יתפסו אותך שוטרים בלילה, כמו שכל האמהות שלנו עושות בבית. תיכנס לתגובות לכתבות שלי, בימי המחאות, ולא תאמין מה אתה קורא שם. אתה לא תאמין! אנשים חשוכים! איכשהו זה תמיד מתחיל ונגמר ב’אנחנו לא צריכים אתכם, תחזרו מאיפה שבאתם’".
טהוניה רובל כתבה על הצביעות של הישראלים שתומכים במחאות השחורים בארה"ב, אבל לא היו חלק מהפגנות האתיופים בארץ. מסכימה איתה?
"בטח שאני מסכימה. היא כתבה בדיוק את מה שרציתי לכתוב מילה במילה. כשקים קרדשיאן וקלואי קרדשיאן יוצאות נגד זה גם בגלל שיש להן בעל שחור וילדים שחורים, הן לא עושות את זה רק כי זה סטייל ויביא להן לייק, אלא כי הן מעורבות בזה רגשית. אותן אני מבינה. כל המפורסמים בארץ לא העלו שום דבר על האתיופים, ופתאום היה דחוף להם להעלות פוסטים על מה שקורה בארה"ב. מה זאת הצביעות הזאת? לא הבנתי. התנועה הזאת היא לא משהו שקורה רק באמריקה.
אם שחור אמריקאי היה שומע על המקרה של יהודה ביאדגה ואשר סלמסה, הוא היה מתקומם יחד איתנו".
אנשים כעסו על בר רפאלי וגל גדות. התמיכה שלהן נראתה להם מנותקת.
"הפוסטים האלה באמת היו מנותקים. אפילו סטורי הן לא העלו במהלך מחאת האתיופים. סטורי אחד לא עלה! למה? כי זה לא היה חשוב להן. למה לא להפוך מלחמות צודקות למלחמות של כולנו? למה זה לא משהו שמפריע לכל אחד במדינה? יש פה נכים שמשתכרים מ־2,500 שקל. יש פה זקנים שהקצבה שלהם עומדת על 1,600 שקל כבר שמונה שנים בזמן שהמשכורות של השרים עלתה ל־45,000. אסור לשתוק. מבחינתי מי ששותק משתף פעולה".
ימי הבידוד הביאו, כצפוי, חשבון נפש והרהורים על העתיד. "בסגר הקודם הייתי בבניין עם הרבה שכנים. הפעם אני ממש רק עם עצמי. זה גורם לי להבין שאני לא רוצה להיות יותר לבד. נהניתי מהרווקות, אבל עכשיו בא לי להתמסד, בא לי ילדים ומשפחה. אני בת 29 ולגמרי מתחילה לחשוב על זה. נורא קשה להכיר בסיטואציה שלי, ובכלל עכשיו עם המצב. גברים נורא מפחדים להתחיל איתי. יש איזו דמות שהם רואים בטלוויזיה או קוראים בעיתון, אז הם חושבים שהיא איזה וואו. אבל זה לא וואו. זאת העבודה שלי. וכמו שעורך דין הולך למשרד, אני הולכת ליום צילומים".
מה את מחפשת בבן זוג?
"זה מתגבש עם השנים. אני בדרך כלל אוהבת שמכירים לי אז אני מחכה שחברות יכירו לי את בעלי לעתיד. הוא צריך להיות בחור עם לב טוב, כריזמטי, שיהיה לו עולם משלו, ושאני לא אאיים עליו. שירצה ילדים ומשפחה. עדיף שיהיה גבוה".
תפסלי אם יהיה קצת נמוך?
"כמה קצת?"
נגיד חמישה סנטימטרים.
"בשביל חמישה הוא צריך להיות ממש וואו".