ארז טל לא הבין מי האישה המשונה הזאת שדורשת ממנו באמצע המסיבה לחתום לה על החזייה. “הוא פשוט אמר לי ‘לא!’ והמשיך ללכת”, סיגל שחמון נקרעת מצחוק גם חצי שנה אחרי. “אמרתי לעצמי ‘מה, כל כך הזדקנתי שהוא לא מזהה אותי?’, ואז מישהי אמרה לו ‘ארז, זו סיגל’ (צועקת) כי הוא לא רואה כלום! הוא חזר ואמר סליחה סליחה. אמרתי לו ‘ארז, עזוב. פספסת את המומנטום, יפה שלי. החזייה הזו כבר לא שלך’”.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא ברור איך זה קרה אבל נערת הגלגל שחמון כבר בת 49. בג’ינס קצר ורגליים שלא נגמרות, היא נראית כמו פרסומת למוצר אנטי־אייג’ינג. גרה עם שני ילדיה בכפר שמריהו (“בשכירות ובצד של העניים”, היא צוחקת). רחוקה מהכוכבות המטורפת של אז היא בחרה להמציא את עצמה מחדש כמעצבת פנים.
“אני לא חושבת שאפשר באמת לשנות”, היא עונה לשאלה מה הייתה עושה אחרת. “אם הייתי משנה, כנראה שלא הייתי אני (נאנחת). מצד שני, אני אומרת לעצמי לפעמים ‘סיג, יא מטומטמת’, כי באמת שיכולתי לחסוך לעצמי המון כאבים”.
“גלגל המזל’ הפכה אותך אז לכוכבת.
“אני זוכרת שלא יכולתי לצאת לרחוב, שאין בן אדם שלא ידע מי אני, שאין מי שלא ביקש חתימה. עם גברים היו מלא דברים מוזרים. פעם הופעתי באילת ומישהו משך לי את היד בשיא האגרסיביות ואמר לי, ‘הבן שלי גדל עלייך’. אחי, הילד שלך בן שלוש! והכי מטורף היה כששלחו לי הביתה תרנגול חי בכלוב. אז כבר ניגשתי למשטרה. אבל רוב הזמן אמרתי לעצמי שהם משלמים על האגרה ואני כלולה בתוכה”.
לפני כמה שנים שחמון נעלמה מהטלוויזיה. אחרי קדנציה ממושכת בתוכניות בוקר ולייף־סטייל, נמאס לה להגיש בחיוך קפוא עוד אייטם דל קלוריות. נמאס לה לרצות. נמאס לה לא להרגיש שייכת. ובעיקר נמאס לה להעמיד פנים.
את זוכרת את הרגע שאמרת לעצמך זהו?
“את מראיינת מישהי ואין לה מושג על מה היא מדברת. כשהתחלתי בתוכניות הבוקר שבע שנים קודם הייתי שותפה לעריכה ולבחירה מי יבוא, ובשנה האחרונה שהייתי שם זה הפך להיות תוכן שיווקי. הייתה תחושת מיאוס. וכשמגיש לא נהנה עדיף שהוא לא יהיה שם. הרגשתי שאני דורכת במקום.. אמרתי די. לא צריך”.
בגיל 45 היא איפסנה את האגו והלכה ללמוד עיצוב פנים. את המסך היא החליפה באינטרפוץ וגופי תאורה. מדי פעם קיבלה טלפון מהעולם הישן, הוזמנה לאודישן, אבל כלום לא התרומם. רק כשחשבה שזה כבר לא יקרה הגיעה הצעה שלא יכלה לסרב לה. מי שיצפה בעונה החדשה של הסדרה המעולה ‘ככה זה’ (תעלה ב־16 בספטמבר בבינג’ ב־yes וב־STINGTV), יגלה אותה מחדש בפרק הראשון כבחורה עם מטרה אחת בחיים: להתמסטל. זה תפקיד קטנטן וגונב הצגה, וברור ששחמון — אישה שהסמים שהיא עושה הן פחמימות ריקות, וגם זה היה בניינטיז — מתענגת על כל רגע. “כשקיבלתי את התפקיד ממש רקדתי הורה בבית”, היא מסמיקה. “אני כבר שנים ניגשת לאודישנים והבמאים אומרים כל פעם ‘את הפתעה מטורפת’ ולא לוקחים אותי. ואז הגיע האודישן הזה ואמרתי, ‘מה עכשיו חבר’ה, סמים? זו כל כך לא הסצנה שלי. ואז אמרתי דווקא. בואי נעשה משהו שהוא לא הסצנה שלי!”
6 צפייה בגלריה
לעבוד איתם זה כמו להדליק משואה ביום העצמאות. סיגל שחמון ב'ככה זה'
(צילום: יח"צ, תאגיד, כאן 11)
ומה הייתה המסקנה?
“שאני מתה על זה. מבחינתי לעבוד עם דנה מודן ואסי כהן זה כאילו הדלקתי משואה ביום העצמאות. אני מטורפת עליהם. והכי חימם את ליבי כשדנה אמרה לי, ‘תקשיבי, את שחקנית, נקודה, ואת הולכת עכשיו לקבל תפקיד ראשי’. אני רק מחכה עכשיו שדבריה יתממשו”.
בינתיים שחמון מבלה בעיקר בניסיונות לא להידבק בקורונה ולא להלחיץ את עצמה במחשבות על הנזקים הכלכליים של המגפה. “אני מאמינה שפרנסה היא משמיים. אין לי משכנתה, יש לי שכירות, ואני עדיין מקבלת מזונות שזה עוזר. בשלב מסוים אמרתי לעצמי, ‘סיג, זו הזדמנות כלכלית מטורפת’. התחלתי להעלות סרטוני עיצוב לבית. צבעתי כל דבר שזז. גם ככה יש לי דפקה בנושא ניקיון וסדר. הבגדים בארונות מסודרים לפי צבעים. אז תחשבי מה קרה בקורונה. אני כל היום מטאטאת”.
כבר שנים זה רק היא והילדים, אלדד (תכף בן 16), עידן (13). משפחה של שלושה. שחמון נפרדה מבעלה ואבי ילדיה, איש העסקים עופר אמיר, בטיימינג שגם עכשיו קשה לעיכול: כשהייתה בחודש החמישי עם בנם השני. או כמו שהיא מודיעה בפסקנות, “כשזה מת זה מת. כיום הילדים שואלים אותי, ‘מה בכלל היה הקשר ביניכם?’”
באמת מה?
“הוא היה מלא במה שביקשתי לעצמי. איש מעניין, שנותן ביטחון ויציבות ושאיתגר אותי. הכיר לי אותו אקס שלי, גבר שניהלתי איתו מערכת יחסים לונג־דיסטנס. ארבע שנים אחרי שנפרדנו הוא מצלצל מסן טרופה ומספר שהוא פגש מישהו וזה צריך להיות בעלי. ואז עופר התקשר ויצאנו לדייט ומשהו לא עבד. אבל חצי שנה אחרי הוא צילצל בתזמון מושלם, ופתאום זה נהיה”.
היית מאוהבת בו?
“אהבתי אותו אבל גם הייתי בשלב שאמא שלי הייתה על ערש דווי. הוא הגיע, גבוה עם כתפיים רחבות. הגבר האולטימטיבי. אנחנו עדיין בוחרות את הגבר שלנו כמו האדם הקדמון — חזק וגבוה שיביא ציד לילדים”.
הבקיעים בזוגיות שלהם התגלו כבר בהיריון הראשון. “היה משבר. מי זוכר על מה. וגם שם חשבנו על גירושים והוא אמר, ‘נפיל את הילד’, ואני אמרתי שלא, ‘אני לא אפיל ואתה יכול להיות לא קשור לזה והכל טוב’. איכשהו התעשתנו ועברנו את זה”.
ואז מגיע ההיריון השני. ואת יודעת שזה מטורף להיפרד במהלך ההיריון.
“היום אני מבינה שזה מטורף להיפרד בחודש החמישי. אז לא חשבתי. ראיתי שאנחנו רק הולכים ומתרחקים. משהו בי לא היה מבסוט. המאמנת האישית שלי שאלה אותי, ‘אז מה הערך העליון שלך?’ עניתי שזה לאהוב ולהיות נאהבת. ופתאום הבנתי שאני כבר לא אוהבת ולא נאהבת. אז איך אהיה מאושרת? שם נפרדנו”.
ואז אמה נפטרה מסרטן והיא הרגישה כמו האישה הכי בודדה בעולם. “כשאני מסתכלת אחורה בא לי לבכות”, העיניים שלה מתמלאות. “השנים ההן היו נוראיות. הפכתי מילדה לסבתא. הזדקנתי במכה. הגסיסה הארוכה של אמא שלי הייתה כאב בלתי נגמר. פתאום נפלו עליי השמיים”.
ועברת את כל זה לבד.
“זה הכי לבד שיכול להיות בעולם. הכי קשה היה כשהבן הבכור שלי הלך לישון אצל אבא, כשפתאום הוא עוזב את הבית שני לילות בשבוע ואני שוכבת על המיטה שלו ולא מפסיקה לבכות. זה היה קשה מנשוא. כאב מטורף”.
6 צפייה בגלריה
היום אני מבינה שזה מטורף להתגרש בחודש חמישי. שחמון עם האקס עופר אמיר
(צילום: רפי דלויה)
בתוך הכאוס שלאחר הלידה היא חזרה לטלוויזיה כמגישה לצידו של אברי גלעד בתוכנית הבוקר. אחרי כחודשיים הם נפרדו כידידים. “ב־12 בלילה הייתי מסיימת ישיבת הפקה בטלפון לקראת התוכנית של מחר. בשתיים קמה להיניק, בארבע ורבע קמה לתוכנית ואת כל זה עושה לבד תוך כדי גירושים. קוראת הכל במונית לפני השידור כשחושך בחוץ והציצי שלי משפריץ חלב ואני שבורה והעורך דין מתקשר. תקופה מחרידה! מחרידה! כמה בן אדם יכול? הייתי ממוטטת פיזית ונפשית. והמשכתי לעבוד. אין אצלי לעצור”.
ומי אומר לך בסוף די, לכי הביתה?
“אני חושבת שזה בא מההפקה. כנראה שהייתי צריכה לשמוע מבחוץ שיש לי בעיה. בואי נגיד שכשאמרו לי את זה לא מאוד הופתעתי. לא באמת הייתי שם. אם יכולתי לדבר עם אני של פעם הייתי אומרת לה, ‘סיג, יפה שלי, אל תיקחי את העבודה הזאת, בבקשה. תסיימי להתגרש. תסיימי להיניק. תסיימי להתאבל על אמא שלך’”.
הצלחת להיפרד ממנה?
“כשהיא הייתה בהוספיס עם כמויות מטורפות של מורפיום התקשרתי לכל המשפחה כדי שיבואו להיפרד. דוד שלי אליהו עליו השלום לחש לה באוזן שאני בהיריון. אמר את זה סתם, שיש דור המשך והיא יכולה ללכת. שלושה שבועות אחרי, כשגיליתי שאני באמת בהיריון, אמרתי לו שהוא נביא. שנינו בכינו. אני מאמינה שהיא רואה אותי. לפני שלושה חודשים היא חזרה לי לחלומות. בכלל יש לי חלימה מטורפת. פעם היה לי בחלום לילה עם סטינג. אמא’לה!”
סטינג לא לבד. שחמון היא לגמרי אישה של גברים, אבל לא מהסוג שנשאר ללילה אחד. מונוגמית סדרתית. אפילו מסמיקה בפוריטניות כשהיא נשאלת על מין מזדמן. “אני לא בן אדם של סטוצים. לא הייתי ולא אהיה. אצלי אם אין רגש אין סקס. זה קטע. והאמת? לא מעניין אותי שם לשחרר. אני בן אדם שחי מרגש. הדלק שלי זה רגש”.
נדמה לי שגם תשוקה זה רגש.
“עד שאני נותנת להם בכלל עובר חודש. אני נורא של פעם”
פעם, לפני עשרים שנה, היא הייתה בת הזוג של אקי אבני, אז הגבר הנחשק בישראל. “הייתי בתוכנית של דן שילון בפעם האלפיים והתקשר אליי אקי ואמר, ‘אפשר לדבר עם סיגל?’ שאלתי מי רוצה והוא אמר, ‘אקי אבני. רציתי להחמיא לך על ההופעה שלך’. חשבתי שעובדים עליי. הוא היה אליל, בשיא חתיכותו. יצאנו ונדלקנו אחד על השנייה. והוא היה פגז”.
‘טירונות’ הפכה אותו לפנטזיה של הנשים הישראליות. המ”פ במדי ב’.
“תקשיבי, אני חייתי עם הדמות מ’טירונות’! במשך כמעט שנה חיינו כמו זוג שחקנים, לא בתור אקי וסיגל. המ”פ היה חלק מהבית. עד שאמרתי שנמאס לי. גמרנו נורא יפה וכיום הילדים שלנו באותה כיתה, אז אנחנו בקשר. אני מכירה גם את אשתו החדשה שהיא מהממת”.
לפני שלוש שנים נפרדה שחמון מבן זוגה, יוסי צוברי, אחרי שבע שנות זוגיות. תחילת הזוגיות ההיא הייתה סקנדל באדיבות מדורי הרכילות. שם טענו שהרומן ניצת כשצוברי היה נשוי ובגללה הוא עזב את הבית. שחמון הייתה זו שחטפה את האש. “שמועות על רומן נישאו באוויר ודוברו השכם והערב. צר לי לאכזב, אבל לא היה שם רומן. וממש לא בגללי נגרמה הפרידה. בכלל, כשזוגות נפרדים תהליך הפרידה מתחיל שנים לפני שהם מגיעים למדרגות הרבנות. ואף אחת לא יכולה לקחת שום דבר מאף אחת ודי כבר עם השטויות האלה”.
במשך שנים נפרדתם וחזרתם. כמה קשה הייתה הפרידה הסופית?
“הפרידה הייתה קשה דווקא כי היא הייתה יפה ונעשתה מתוך אהבה. הבנו שאהבה זה לא מספיק ואת מדברת עם גדולת הרומנטיקניות. יוסי לא יסכים עם מה שאני אומרת, אבל לא ידענו מספיק להיות חברים. במערכת היחסים הזאת למדתי עד כמה חשובה תקשורת בקשר. עד אז, כשהייתי כועסת או נפגעת הייתי נסגרת, נאלמת ונעלמת ולהתראות העולם. אבל רצינו דברים שונים. אצלי הכל צריך להיטחן עד דק. הלכנו לישון כועסים. כשאני דואגת לרווחה הנפשית של הגבר שלי הוא צריך לעשות אותו דבר בשבילי. ואם לא אז יש בעיה”.
לפני חודשיים היא שוב חוותה פרידה. בן הזוג האחרון שלה היה בן 36. “דיברנו בבר והוא ביקש את הטלפון ואני בחיים לא נותנת טלפון”, היא מסכמת. “בחור סופר־מעניין, מורכב, אינטליגנט. אותו גם הכרתי לילדים”.
למה נפרדתם?
“הוא רוצה משפחה וילדים. זה בער בו. כמו אישה שמרגישה שהרחם שלה מוחא כפייים? אז הוא גבר עם ייעוד והוא יהיה אבא מהמם. גם אם היה אומר ‘עזבי משפחה וילדים’ זה היה לא הוגן”.
יש משהו שונה בגברים צעירים מבחינה רגשית? הם פחות מקובעים? יותר אסירי תודה?
“בעיניי הדור היותר צעיר הוא עם אינטליגנציה רגשית יותר גבוהה. אין את ה’אני אגיד, אני לא אגיד’. אגו זה משהו שפחות מפעיל אותם. ובעיניי אגו תמיד מגיע מפחד, שאני לא מספיק טוב. ופחד זה לא סקסי (צוחקת), ואני תמיד אומרת שאדמתי אדמת אמיצים היא”.
יכול להיות שבחירה בגבר יותר צעיר היא בעצם סוג של החלטה על זוגיות שקצובה בזמן, כי בסוף הוא ירצה משפחה וילדים?
“את יודעת למה לא? כי מצאתי את עצמי מבררת על הקפאת ביציות. מנהלת שיחה עם מומחה. אני רצינית. אז זו לא הסיבה. אני אדם שרודף אחרי הלב שלו ואם אכן זה היה שלב שהיינו מגיעים אליו, הייתי חושבת על זה ברצינות”.
אז כבר חודשיים את מתנזרת?
(נבוכה) “אין שום דבר עכשיו. אין בי שום רצון לצאת לדייטים. כשרוצים להכיר לי מישהו אני אומרת תארגנו ערב ואל תגידו לי ‘מביאים מישהו’. אם יהיה מישהו שימצא חן בעיניי אני כבר אשאל”.
באופן כללי את מעדיפה צעירים?
“אני לא מגבילה את עצמי למבוגרים או צעירים. רק מתברר שהעולם כל כך צר. התפיסות הן כל כך מיושנות. יאללה תתקדמו!”
ניסו לעשות ממך אישה נתמכת בשלב מסוים? אני בטוחה שאת מגנט למיליונרים.
“אני עצרתי אותם. היה מישהו כזה ששלח לי זר בגודל של בית, אבל בואי נגיד שהעקשנים לא דפקו פה בדלת”.
אני מניחה שהיית בלא מעט דייטים. יש אחד שאת זוכרת במיוחד?
“אוי ואבוי! נזכרתי בסיפור. לקוחה מתקשרת אליי ואומרת לי, ‘סיג, תקשיבי, יש איש מקסים והוא גרוש יוצא שייטת, נראה סבבה. אולי תכירו? אמרתי לה, ‘אני לא יוצאת לדייטים’. אבל היא לא מוותרת לי. היא שיכנעה אותי ונתנה לו את הטלפון. הוא אמר נלך לדרינק. אין לי מושג איך אבל זרמתי. ואני אישה לא זורמת”.
נו?
“הוא אוסף אותי ומגיעים לבר. עוד לא התיישבנו והוא עומד כאילו משהו לא בסדר. אמר, ‘אני חושב שנתפס לי הגב. תזמיני דרינק ואוכל, אני יוצא לשאוף אוויר, תכף חוזר’. אחרי חמש דקות אני יוצאת החוצה ורואה אותו לבן כולו, מתפתל מכאבים. נכנסתי ושילמתי וסחבתי אותו לאוטו, ואני על עקבים וחצאית. מורידה אותו בחדר מיון. אחרי רבע שעה אני מסתכלת עליו ונראה לי שהוא עומד למות. הרמתי את המיון על הרגליים. השכיבו אותו. והוא מתחיל להקיא את הנשמה שלו. רופא שואל אותי עליו ואני אומרת לו, ‘זה דייט ראשון שלנו’. הרופא היה בהלם. אמר שזה סיפור יפה לספר לנכדים. (צועקת) איזה נכדים, אני רק רוצה לעוף משם! גילו לו אבן בכליה”.
הוא התקשר אחר כך?
“האמת שכן. וגם מאוד הודה לי. נפגשנו לקפה כדי לומר יפה שלום. זה באמת אחלה סיפור לספר לנכדים, רק לא לנכדים ממנו”.
איך הילדים מגיבים כשאת מביאה גבר הביתה?
“הם הכירו בחור אחד בשלוש השנים האחרונות. הם כמעט לא רואים גברים. הם לא רוצים שיהיה פה מישהו בבית והם אומרים את זה מפורשות”.
היא פרצה לחיינו צעירה ותמימה, היישר מפתח־תקווה. השנה הייתה 1995, הימים ימי ‘גלגל המזל’, ולכולם זה נראה הגיוני שארז טל יגיש שעשועון ולידו תעמוד מישהי יפה בשמלת ערב בתפקיד אופי של הופכת אותיות. שחמון לא ראתה בעצמה את מה שכל העולם ראה בה: פצצה של סקס-אפיל (“כילדה הייתה לי גבה אחת, שפם ושערות בידיים ברמה שלא הלכתי עם חולצות קצרות. צחקו עליי וקראו לי שפמנון וחד־גבה”).אחרי שאפרת רותם ומירב לוין ביקשו לפרוש מהתפקיד, הוכרזה תחרות לבחירת נערת הגלגל. לישורת הסופית הגיעו לצד שחמון גם רות גונזלס, הדוגמנית אינגריד פלדמן, גלית בורג־מיכאל (הזכורה מהצמד גילי וגלית שנשלח לאירוויזיון) וענת אלימלך ז”ל.
את ענת אלימלך יצא לך להכיר ב’גלגל המזל’?
“וואי, היא הייתה יפה ברמות. מעניינת. ביישנית. אי־אפשר היה לדעת שקורה שם משהו רע. אני רק זוכרת שדוד אפוטה (בן הזוג של אלימלך שרצח אותה והתאבד — גב”ח) היה נוכח בכל רגע על הסט. לא עזב אותה. תמיד היה לו מה להגיד. על מה היא אומרת, על מה היא לובשת, שזה חשוף מדי. אני זוכרת אותו מעורב ומתערב. לא היו לי אז כלים לקלוט מה היה שם. כששמעתי מה קרה לה הייתי בהלם. ואז גם עברה בי מחשבה של אוי ואבוי, מה קורה לבנות הגלגל?”
20 שנה אחרי שירד מהאוויר, ברור שההשפעה של השעשועון הזה על הטלוויזיה המסחרית בישראל חרגה בהרבה מממדיו הטבעיים. בהרבה מובנים זה היה גם הריאליטי העברי הראשון, כולל מעורבות הצופים בבית וסדרת הדחות עד להכתרת המנצחת. שחמון אמנם הפסידה לגונזלס, אבל המשיכה עם טל ל’העולם המופלא’ ובהמשך לתוכניות משלה, כמו ‘נוצץ’ ו’סיגליות’.
אז לא התייחסו לנערת הגלגל כאל סייד קיק מעליב. היום זה לא היה עובר.
“מי הבין משהו בגיל ההוא? בכלל לא הייתי בפמיניזם. אני זוכרת שכשהסוכן שלי שלח אותי לזה אמרתי לו זה מה שאתה חושב עלי? שאני כזאת שמסובבת אותיות? אני קצת יותר שווה מזה”, היא נזכרת. “שאפתי לדברים יותר מורכבים. אבל ארז כתמיד הקדים את זמנו. אני גם כן זוכרת שנלחמתי על המקום שלי. שאמרתי לעצמי, ‘בואנה, ארז הוא סוליסט, הוא לא נותן לי מקום!’ ואז למדתי מתי הוא נושם ושם נכנסתי. ואז גם לא יצאתי! ולאט־לאט ארז גם נתן לי מקום. זה לא שהוא היה מאוים ממני, זה פשוט לא היה פורמט שוויוני, ואז לא יכולתי להגיד, ‘ארז סתום רגע’. לא ידעתי להביא את החוצפה הזו. הייתה לנו מערכת יחסים נורא כיפית’”.
אמרת שמי בכלל הבינה משהו בשנים ההן. זה נכון גם לגבי הטרדות מיניות?
“אני נורא ברורה, אז לא נפלתי. אני זוכרת מפיק אחד שלא נגיד את שמו שקבע איתי פעם פגישה ובתום הפגישה נתן לי יד. הוא קלט שאני קופצת עליו כמו נשר. עם מישהי אחרת זה היה נגמר במיטה”.
ואיך ידעת לשים גבול?
“בגיל 16 וחצי מישהו ניסה לאנוס אותי. הייתי בטיילת בתל־אביב והיה שם בניין ששיפצו. מישהו תפס לי את הידיים מאחורה והתחיל לגרור אותי לחדר המדרגות, ואני מבינה איכשהו שאם אני מגיעה לחדר המדרגות החיים שלי נגמרים! למזלי נכנסתי לאמוק של תזוזה ובעטתי בו. היה שם זוג שהתנשק ולקח לו זמן להבין שזו קטטה. הייתי בהלם. הביאו משטרה. לא תפסו אותו. לא יכולתי לדבר ימים. היום עם מי־טו הכל יוצא החוצה. ואני אומרת שטוב שהגברים יודעים את הגבול שלהם, אבל גם נשים צריכות לדעת את הגבול שלהן, הכל די התבלבל”.
לאחרונה היא מצאה דרך מקורית להשליט סדר בכאוס המכונה החיים: היא כותבת אוטוביוגרפיה. היא לא חשבה שהתוצאה תהיה רעידת אדמה פנימית. “כבר בעמוד הראשון ירדו לי מלא אסימונים לגבי מי שאני”, היא אומרת. “הוריי רצו שלושה ילדים. אמי ז”ל איבדה תינוקת בחודש תשיעי בלידה הראשונה שלה — הייתה לה לידה שקטה, לא עלינו — ואני כבת שלישית, אבל בעצם כרביעית, הרגשתי תמיד שאין לי מקום”.
מה הרגשת, שבאת על חשבון האחות שנפטרה?
“כן. כי באתי על חשבון נשמה אחרת. כי אם היא הייתה בחיים אני לא הייתי בחיים. בדיעבד זו אני שלא נתתי לעצמי מקום. זו הייתה תחושה שאני חיה בחסד. שלא לדבר על רגשות האשם. כשסוף־סוף ראיתי את זה כמבוגרת הבנתי איך פעלתי כל החיים. שנים הלקיתי את עצמי שאני לא מספיק טובה, מקצועית. לא מספיק מעמיקה. הייתה לי המון ביקורת עצמית. שום דבר לא הספיק לי כדי להודות, להעריך, לאהוב את עצמי”.
את מדברת על הקריירה? על זוגיות?
“על החיים. כנשמה מרצה את תמיד נחמדה, את אומרת תודה על האהבה שאת מקבלת. תמיד כולם היו לפניי. כולם. זה להגיד ‘נעים לי’ כשלא נעים לי. זה אפס בלהבין מי את. זה תמיד הקול של הפחד הזה שאם אני לא אהיה על המסך אז לא יהיה לי לאן לחזור. שלא ירצו אותי. וכשפחד משתק אותנו זה בעיה”.
איפה עוד הוא ניהל אותך?
“כשרציתי להיפרד מבני זוג, הפחד סיפר לי כל מיני סיפורים. שאני אהיה לבד עד סוף החיים שלי. ואת כבר לא תאהבי ולא יאהבו אותך. ומה יקרה אם לא תסתדרי. כשאין לך ביטחון הספק מגיע. ותוך כדי כתיבה הבנתי שבמקום לבקר את עצמי שהתפזרתי מקצועית ועשיתי קצת מזה וקצת מזה — אני צריכה להבין שזו אני, ואני מלאה כרימון. ובעיקר הבנתי שיש לי שליחות, מטרה בעולם. אני לא סתם מפורסמת. אני צריכה לגעת באנשים”.
את האפידרמיס המושלם שלה שחמון זוקפת להתערבות ממוקדת ומינונים מדויקים של חומרי מילוי. “צריך להיזהר מהחומצה ההיאלורונית שלא תיראי כמו אוגר. החוכמה היא לא למלא את הקמט עד הסוף. וכבר שנים אני מתה לעשות ניתוח עפעפיים. מתה. ונורא מפחידים אותי”.
לא קל לאישה יפה להתבגר.
“ממש. אין מה לעשות. ועם הבטן אחרי הלידות גם דוגי כבר לא אטרקטיבי”.
סליחה? מה?
(נקרעת מצחוק) “התכוונתי שבתנוחת ‘כלב הפוך’ ביוגה את נפגשת עם זה! הבטן שלך כמו וילון. החלטתי שאם זה נורא יפריע לי אני אעשה ניתוח”.
פורסם לראשונה: 08:49, 12.09.20