שירי קופפרברג בכלל לא רצתה ש'חתונה ממבט ראשון' תעלה לשידור. משהו בתוכה ידע, הרגיש, שזה לא יעשה טוב לזוגיות שלהם. בשלב הזה, היא ולירן לוי כבר היו זוג אמיתי כמה חודשים טובים, זוג מאוהב מאוד, קרוב כמו שרק שני חיילים שנלחמו כתף אל כתף בקרב הריאליטי יכולים להיות. הם הכירו בצילומים של התוכנית - אם להכיר זה אומר להתחתן עוד לפני שאת יודעת מי זה הטיפוס הזה עם הפפיון שעומד מולך בחופה - ואחרי זה עברו שם דרך חתחתים הררית ומלאת תפניות, עד שקופפרברג, פיסטוק יפהפה אך קשה לפיצוח, הצליחה להיפתח לאינטימיות עם לירן.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
וזה קרה, קרה לה בענק, כל כך קרה שהיא כבר ממש הרגישה שהיא קיבלה את הסוף הטוב שלה, שהתמזל מזלה להיות הבחורה הזו עם ההפי־אנד. בעשרת החודשים שחלפו אחרי סיום הצילומים ולפני השידור, הם אפילו גרו יחד, בהתחלה בשיכון ל' ואז בגבעתיים. זו אותה הדירה המטופחת, והמרוהטת בטעם בצבעי שמנת ותכול אנגלי אצילי שבה היא גרה עכשיו. הפעם לבד.
"דחו את העלייה של התוכנית שוב ושוב ואני הייתי כל כך מאושרת מזה", היא אומרת. "ידעתי שיש לי את הזוגיות שלי, את הבית שלי, שאני מאוהבת בגבר שלי. לא רוצה שזה יעלה, שאף אחד לא יראה את זה. ברגע שהודיעו לי שזה עולה, נהייתי חולה בשפעת. שכבתי וקדחתי במיטה, כי אני ידעתי, הייתה לי אינטואיציה מפחידה שאמרה לי מה הולך להיות. אפילו אמרתי את זה להפקה, שזה הולך להרוס לנו, ואף אחד לא האמין לי. כולם אמרו לי, מה, הוא לא יתרגש מזה, הוא יודע טוב מאוד מה יש לו בידיים היום. אבל אני ידעתי שיהיה קשה. והקושי התגשם מהר".
אבל הוא כבר הכיר אותך, ומי כמוהו יודע שערכו אותך.
"עזבי ערכו אותך. נגיד שאכן אמרתי אז משהו לא יפה. היינו יושבים וצופים בנו בהתחלת דרכנו, ואני הייתי חושבת, 'מה זה משנה? אנחנו כבר 19 חודשים יחד, אוהבים אהבה גדולה, מה זה משנה עכשיו מה קרה שבוע אחרי שפגשתי אותך?' אבל הוא יושב לידי, ואני רואה אותו הולך לאיבוד. ורואה את הקשר הולך לאיבוד. אני ידעתי שהוא יראה את התוכנית והוא יראה שם לא בהכרח אותי, אלא את עצמו. מישהו שלא ראה שיש מולו בחורה שכביכול לא בעניין שלו. מישהו שאולי יציירו את סיפור האהבה שלו אחרת ממה שהוא חשב".
בחורה רגישה וחדת חושים, שירי. כזו שהאינטואיציה שלה כמעט תמיד צודקת, שמרגישה בבטן על מה כדאי ללכת וממה להימנע. אותה האינטואיציה ממש היא שהביאה אותה להירשם לעונה השנייה של התוכנית, למרות ש"כל מי שמכיר אותי, לא יכול היה להאמין כשהוא ראה שהלכתי. אני לא בחורה שרוצה פרסום, זה אף פעם לא עניין אותי. פשוט הרגשתי בחוש שזה נכון לי, ששם אני הולכת למצוא אהבה".
רק שהפעם, זה דווקא מעציב לגלות שהחוש השישי החתולי שלה לא טעה. מהרגע שהתוכנית שודרה, דברים התחילו להשתנות ביניהם. "אני אפילו לא יכולה לשים את האצבע על מה השתנה בינינו, רק שללירן זה הפריע. הרגשתי שהשידורים כן מטלטלים אותו. ובאמת, לא חזרנו להיות במאה אחוז עצמנו אחריהם".
הנה לירן, שומע במשך חודשיים כמה הוא הגבר הכי מושלם במדינה, איזה חמוד הוא ורגיש ויודע לאהוב אישה באמת. מקבל אינספור הצעות מגונות באינסטגרם. והנה את, מתקבעת בתודעה כרווקה קשה וחמצמצה.
"אני לא יודעת", היא אומרת ומושכת כתף חלקה ומושלמת בתוך הסוודר הביתי האדום שלה. "זה דווקא מעולם לא הזיז לי. הייתי גאה בדרך שעשיתי, ולא עניין אותי מה אומרים. כתבו לי דברים רעים, אבל הם היו כל כך קיצוניים שאי־אפשר היה לקחת אותם ברצינות. מה, אתם השתגעתם? למה שאני אמות לבד? למה לאחל לי שיאנסו אותי? זה היה נראה לי אידיוטי, לא מהאנשים שאני ואת נתחבר איתם. אז הוא קיבל המון אהבה והרימו לו, ואני יודעת ששונאים אותי, וזה לא מזיז לי, אבל זה כן מזיז לו. זה עירער אותו על הזוגיות שלנו, על כמה הזוגיות הזאת אולי נכונה לו וטובה לו. לא הבנתי, הרי אתה יודע מי אנחנו ומה עברנו יחד, אתה יודע כמה אני אוהבת אותך, למה זה מערער אותך? ואגב, בזמן שזה שודר אסור היה לנו לחשוף שאנחנו יחד, אז נגיד אחרי פרק קשה, אפילו היה אסור לנו לצאת לאיזה דייט, לבלות, לשתות, להתאוורר קצת".
ואולי קצת עלה לו הבייגלה של המלאך לראש. אולי הוא התחיל להרגיש שמגיע לו יותר, אולי הוא התבלבל משפע הבנות שמתחילות איתו ורוצות להציל אותו.
"לא נראה לי שזה קשור לבחורות אחרות, רק אלינו. גם כשזה נגמר, זה לא נגמר עם איזו בגידה או מעשה רע שאחד מאיתנו עשה. אני יודעת שמהצד זה נשמע לך שהוא עשה לי עוול, אבל שנינו עברנו יחד משהו מטורף, ולנצח הוא יהיה הבן אדם שאני עברתי איתו את הדבר הזה. עברתי איתו יחד חתיכת קרב, לצידו, כתף לכתף, והוא יקר לי. כנראה שהוא לא היה שלם איתנו, וזה גרם לי לא להיות שלמה עם עצמי, וזה הוריד אותי".
אני חושבת שאולי מה שקרה זה השוני ביניהם. שירי היא בן אדם עם מרכז פנימי חזק, לא מעניין אותה מה חושבים עליה, היא מקשיבה רק לקצב התוף של הלב שלה. לירן, שגם אותו ראיינתי, הוא יותר כמוני, חי בחוץ. הוא רוצה שיאהבו אותו, חשוב לו להקסים, ואולי זה היה טיפה גדול עליו, להתעלם מכל כך הרבה קולות של אנשים אחרים שאומרים שזה לא זה.
מה שבטוח, שירי בכלל לא מכשפה. להפך, היא כזו מותק. יושבת מולי, מכורבלת על הכורסה שלה בבגדי בית נקיים ורגליים יחפות, ומדברת בכזאת רכות ורגישות וכנות שאי־אפשר שלא להתאהב בה. אני מתחילה לחשוד שזה הכל העריכה, שהם פשוט בחרו לצייר אותה ככה, קשה וחצצית כמו מסלעה בצומת גולני. "לא", היא אומרת בכנות האופיינית שלה, זו שבה היא דבקה גם כשהיא לא משרתת אותה. "אני באמת הייתי קשה אז. יעידו הבנים שיצאתי איתם פעם כמה הייתי חשדנית וקפוצה איתם בהתחלה. בתוכנית גם הודיתי שאני זו שאשמה, שהכשלתי את עצמי לאורך השנים, בכל שלב בצילומים אמרתי את זה".
והיום?
"עברתי בתוכנית תהליך מדהים, הלב שלי פתוח היום. אני מתאהבת היום. אני מוצאת את עצמי מתאהבת ברגעים, באנשים, בגברים, הלב שלי קליל כמו שהוא לא היה שנים. זה קשור לאינטימיות אצלי. ללמוד להיפתח, שנייה להיות חשופה, לאפשר. אם פעם הייתי פוסלת על הדייט הראשון, היום אני יוצאת עם אנשים שהם הכי לא ביי דה בוק שלי. למשל, גרוש עם ילדים. פעם הייתי אומרת לזה ביג נו־נו. היום כן, יש בזה משהו מגניב דווקא. אני ואחי הקטן, אנחנו ילדים פרק ב' של ההורים שלי. גדלנו עם אחות שאמא שלי הביאה בנישואים הקודמים ואבא שלי הגיע עם בן. זה עשה לנו משפחה של ארבעה ילדים מדהימים שמתים אחד על השני ומרגישים אחים ואחיות לכל דבר, ולכן היום אני אומרת, בטח שיבוא בפרק ב', ויביא גם ילדים משלו. אם הוא ירצה גם ילדים איתי, למה לא? יהיה מגניב".
היא באמת נראית כל כך הרבה יותר שמחה היום. היא עדיין עובדת בעבודה שהייתה לה כשהצטלמה לתוכנית, עורכת דין לדיני נזיקין וביטוח, ומתה על הג'וב שלה. למדה ליהנות מהפרסום, והיא מאוד מחוזרת, גברים פונים אליה נון־סטופ באפליקציות. "פתאום מתחילים איתי מלא", היא אומרת. "וזה אחרי שבמהלך שידור התוכנית אף אחד לא התחיל איתי או פנה אליי ברחוב. עכשיו, מהרגע שהתפרסם שנפרדנו, פתאום מלא אנשים מתחילים איתי. זה מדליק אותי בטירוף, וכל חצי השנה האחרונה חגגתי את זה. שהנה, גם את שירי אוהבים וגם איתה מתחילים. אני חצי שנה מפלרטטת עם המדינה ואני נהנית מזה".
ואולי, מה שמוסיף לקלילות הסקסית והחדשה הזו של מי שבעבר הייתה יותר כבדה מאורניום מועשר, הוא גם צעד גדול ואמיץ שעשתה. כמה שבועות אחרי שנפרדה מלירן על רקע הסירוב שלו לעבור לצעד הבא ולעשות איתה ילד, היא התחילה תהליך של הקפאת ביציות. לא שהיא עומדת לעשות בקרוב ילד לבד - היא ממשיכה להאמין שהאהבה הגדולה שלה, זו שהפעם תוביל גם למשפחה, תגיע. אבל הידיעה שאי שם במקפיא שוכב שלגון מגנום שירי שבתוכו נמים הילדים העתידיים שלה מרגיעה אותה. "עשיתי משהו בשביל עצמי ובשבילי", היא אומרת. "זה פשוט מגדיל את הסיכויים שלי להיות אמא. לא משנה באיזו קונסטלציה. גם אם יהיה לי בן זוג ונעשה עכשיו ילד, זה יהיה לי לילד שני או שלישי".
באחרות אולי הייתי יכולה לחשוד שהן מעמידות חזית שמחה ומזויפת כדי שלא יראו עליהן את הכאב. בכל זאת, זה לא פשוט לחזור פתאום להיות רווקה בגיל 37, כמעט 38. אבל קופפרברג לא מעמידה פנים, היא מכונת אמת שפוליגרף פינוקיו לידה. היא בעצמה מודה שאם הייתי מראיינת אותה לפני כמה חודשים, קרוב יותר לפרידה, היא לא הייתה מפסיקה לבכות. "אבל פתאום נהיה לי טוב", היא אומרת. "אולי כי במשך כל החודשים האחרונים שלנו יחד אני כבר לא הייתי אני. מצאתי את עצמי כבר לא מזהה את עצמי. פחות שמחה, פחות משוחררת, חסרת ביטחון. נוטה למצבי רוח לפי איך שהיה לנו היום, לפי איך שלירן התנהג. לאורך כל התקופה הארוכה הזו איתו ניהלנו המון שיחות על הרצון שלי בילד, ולא קיבלתי תשובה ברורה, עד שהרגשתי שאני כבר לא אני. הרגשתי שאני במסע שכנועים לגרום לו לרצות. שאני כבר לא חופשייה".
בינתיים, תשומת הלב שקיבלו ברחוב לא בדיוק עזרה. "אנשים זרים כל הזמן היו שואלים אותי, 'אבל מה קורה? למה אתם לא מתקדמים, למה הוא לא מציע?' הזוגיות שלנו הייתה של כולם".
חיית בחתונה ענקית עם מלא דודות שאת לא מכירה שאומרות "בקרוב אצלך" ו"מתי את".
"ממש ככה. חשבו שאני הבעייתית גם. 'למה את עושה לו בעיות? הוא מפחד ממך?' ככה כל הזמן. רק עכשיו - הסתובבתי ביום שישי בדיזנגוף, שתי אמהות עם עגלות ניגשות אליי, 'אבל למה לא רצית אותו? הוא היה כזה חמוד, הוא כל כך אהב אותך'. ואני לא יכולה להגיד להן מה האמת".
זו לא פעם ראשונה שהם נפרדו. "רק שאז אני לא קיבלתי את זה", היא מספרת על הפעם הראשונה. "לא הסכמתי לפרידה הזו והייתי נחושה בדעתי להחזיר אותו", היא אומרת.
למה נפרדתם בפעם הראשונה?
"מאותן סיבות, הוא לא רצה לעשות ילד. רק שזו הייתה הפעם הראשונה שהוא אמר את זה, ואני קיבלתי את זה בבום והייתי בשוק. אני מאוד רציתי כבר ילד, היינו יחד למעלה משנה. ואני ממש לא מדברת על להתחתן, על למצוא בעל, אני לא כזו פולנייה. רק רציתי לעשות ילד, כי מאז גיל 25 בערך זה כל מה שאני רוצה, להיות אמא. לרגע לא הסתרתי את זה, אפילו בתוכנית. ולכן, עם לירן הייתי מוכנה לכל קונסטלציה וכל סידור שהוא, ג'סט ניים איט, העיקר לבנות משפחה. בוא. בוא נתקדם, בוא נמסד את זה. בבקשה. ולכן גם כשנפרדנו פעם ראשונה לא הייתי מוכנה לוותר. אני בן אדם כזה, תמיד אני צריכה לדעת שלפחות מבחינתי, עשיתי כל מה שיכולתי, אני לא אוהבת לשבת אחרי בבית ולהכות על חטא, למה לא עשיתי ככה וככה, למה לא אמרתי לו את הכל.
"אז החלטתי להחזיר אותו אליי, לחזר אחריו, ובמסגרת החיזור שלי אחריו פשוט ארזתי סלסילה של פיקניק, הודעתי לו שיהיה מוכן, נסענו ליער, ועשינו פיקניק. דיברנו מילות אהבה, הייתה גם תשוקה, זה היה אינטימי וסקסי, ושם גם חזרנו".
ולמה את חושבת שהוא לא רצה? הוא בן 44, אי־אפשר להגיד שהוא לא בשל.
"אני חושבת שלירן הוא בן אדם נהדר, בן אדם ממש טוב. כל החברות שלי, גם אלו שהכי כועסות עליו על שסירב לתת לי את החלום שלי, עדיין חושבות את זה עליו. אבל אין ספק שהוא לא עבר את התהליך העמוק שאני עברתי בתוכנית. הוא פשוט לא שם. וגם יכול להיות שזו פשוט אני שהוא לא מספיק רוצה. יכול להיות שתגיע לו הנכונה והוא יתחתן איתה ויהיו לו ילדים והוא יהיה מאושר, אבל לא איתי. הוא לא יכול היה להגשים את החלום הזה שלי. גם אחרי שהחזרתי אותו וכאילו נהיה שוב טוב וחזרנו להיות זוג, אני הרגשתי את זה באינטואיציה. ולכן כשהשיחה האחרונה ההיא הגיעה, כבר הרגשתי את זה בבטן".
ספרי לי על הפרידה האחרונה ההיא.
"יום אחד חזרנו שנינו מהעבודה, וניהלנו שיחה. זאת הייתה שיחה שנמשכה כמה שעות, השיחות האלו על ילדים תמיד היו נמשכות כמה שעות. ביקשתי לקבל תשובות. זה היה מאוד קשה לשנינו, אבל אני לא ויתרתי. הבהרתי שאו שמתקדמים, או שמסיימים. לא הייתי מוכנה יותר למשוך זמן, להגיד, טוב, בסדר, בוא נישאר יחד, אנחנו אוהבים וזה כל מה שחשוב. ידעתי שמהשיחה הזו אני יוצאת עם תשובה. ויצאתי ממנה עם תשובה".
הוא אמר לא.
"הוא אפילו לא הצליח להגיד את הלא. להוציא מהפה את המילה הברורה הזו. זו הייתה שיחה כל כך קשה, האבן האחרונה בערימה של שיחות שקיימנו על העתיד. אני לא רוצה שזה יצטייר לרגע שאני ישבתי מולו והתייסרתי והוא היה החזק. גם לו זה היה מאוד קשה. החלומות שלנו היו פשוט שונים. זה מה שהבנתי. וזהו, מהרגע הזה זה נגמר מבחינתי. מהרגע שהוא יצא מהדלת הזאת, אני לא הסתכלתי אחורה. לא הייתי מוכנה לשחרר בפרידה הראשונה, ונלחמתי עליו ועשיתי הכל להחזיר, אבל פה? אני סיימתי. ולא היה לי צל של ספק.
"תשאלי את שרונה (מרלין, חברתה הטובה שפגשה ב'חתונה ממבט ראשון' - ד"ס), בפרידה הראשונה היא באה אליי הביתה ומצאה אותי על הרצפה. פיזית. שוכבת על הרצפה ובוכה בלי הפסקה. בפרידה השנייה הייתה הקלה כשזה נגמר, כי הרגשתי שזה כבר לא אמיתי ואני שונאת דברים לא אמיתיים. הקשר ממשיך ואנחנו שנינו לא יודעים לאן, וכלפי חוץ אנחנו זוג נהדר, ומצלמים אותנו ומראיינים אותנו, אבל אני יודעת שזה לא אמיתי. ואני, רק תני לי את האמת המרה, אבל אמת. הלב שלי לא שם. כשהוא יצא מהדלת הזאת, אני הרגשתי הקלה מטורפת. כאילו הציפורים חזרו לצייץ, הצחוק שלי חזר להתגלגל, אנשים הסתכלו ואמרו, אנחנו לא מכירים אותך ככה. אבל זאת אני, רועשת וצוחקת, אם היום אני יושבת בשולחן עם 20 אנשים אני המצחיקה ואני הרוח החיה של השולחן".
ואין לך שום כעס על מי שמשך אותך שנתיים בגיל רגיש?
"אני לא רוצה לדבר עליו, יכול בהחלט להיות שהוא לא התלבט על האם לעשות ילד, אלא התלבט עליי. על לעשות ילד איתי. הכעס היה בעיקר על עצמי, של למה משכתי את זה כל כך הרבה זמן, שאולי הייתי צריכה ללכת קודם. למרות שהיום אני די משוכנעת שהייתי צריכה את כל הזמן הזה כדי להשלים את הסיבוב ולהיות שלמה".
ולמה, כשכולם טינפו עלייך והוציאו דיבתך, הוא לא העלה פוסט באינסטגרם ואמר, "סתמו כולכם, מדובר באישה המדהימה בעולם, אני מטורף עליה ואיך לכם מושג איזו טובה היא".
"את יודעת? זה אפילו לא עבר לי בראש לצפות לזה. זו פעם ראשונה שאני נשאלת שאלה כזו, וזו שאלה מעולה, האמת. אולי זה העניין, לחפש הפעם גבר שיגן עליי בפני כל העולם. שיכתוב פוסט כזה. בכל מקרה, כשהוא יצא, ביקשתי ממנו דבר אחד, שייתן לי שבועיים עד שהוא יספר לכולם. כשתמו השבועיים העליתי לאינסטגרם פוסט פרידה שכתבתי מהלב שלי, באמת, הייתי משוכנעת שהוא כל כך ברור. לא מבינה למה אפילו אחריו כולם הפציצו אותי בשאלות".
אני מבקשת ממנה שתקרא לי את הפוסט שהעלתה. "לאחרונה נאלצנו שוב לקבל החלטה, אמיצה לא פחות", היא קוראת. "לשחרר. בחרתי לזכור מה הם החלומות שלי, להיות נאמנה לעצמי, ועם כל הקושי והחששות שיש בכך, ללכת ולנסות להגשים אותם. אז אני יוצאת לדרך חדשה... לומדת ללכת, תחזיקו לי אצבעות".
היא עוצרת, נלחמת בדמעות שעלו לעיניה. "כתבתי את הפוסט, העליתי, ונכנסתי להתקלח. בדיוק הייתי צריכה להגיע ליום ההולדת של שרונה, שנהייתה חברת נפש שלי במהלך התוכנית. במקלחת, מתחת למים, בכיתי את נשמתי. יצאתי מהמקלחת, וזהו. ביום הולדת היה לי מחבק, ואפילו כיף, והייתי מוקפת באנשים שאוהבים אותי. אני לא אגיד לך סתם, כשאני במצב רוח רע אני בוכה ורואים עליי, אבל הפעם היה בזה גם משהו משחרר. הלא־נודע, והחיפוש אחרי מה יהיה ועם מי זה יהיה - זה גמר אותי. ופה התשובה, כמה שהיא הייתה קשה, היא שיחררה אותי. זו האמת, ועם זה נתמודד. וכן, במקביל גם הלכתי לרופא נשים, הקפאתי ביציות, ויאללה".
ספרי לי איך זה מרגיש.
"פיזית? זה טילטל אותי. את צריכה לעשות המון בדיקות ולקבל המון זריקות וזה לא ממש כואב, ואני גם טיפוס כזה של עושים מה שצריך לעשות ולא מתלוננים, אבל זה המון־המון הורמונים. אגב, אני התחלתי בתהליך של הקפאה מזמן, עוד לפני שהלכתי לתוכנית, ואז פתאום פנו אליי והלכתי לאודישן והפסקתי. הרי אני לא אתחיל עכשיו להיות הורמונלית בפאקינג 'חתונה ממבט ראשון' בטלוויזיה, נכון? וטוב שבאמת לא הלכתי עם כל ההורמונים האלו לתוכנית, תקשיבי, זה היה קשה, אני בכיתי מול אנשים שאני לא אמורה לבכות בפניהם. לא כל כך מקצועי.
"יש איזה שלב בתהליך שאת מקבלת את הזריקה האחרונה והכי משמעותית, שכאילו גורמת לך לבייץ, ואת צריכה לקבל אותה בדיוק 36 שעות לפני השאיבה. ואני באמת עשיתי הכל כמו שצריך, את כל הבדיקות כמו שעון. אבל בזריקה הזאת קובעים לך שעה מדויקת שבה את חייבת להזריק, ואז בשעה שבע ורבע מתקשרת אליי האחות, ואומרת, בשעה שמונה את חייבת להזריק.
"אני לא בבית, ואני יודעת שאני לא אגיע בזמן. ואני אחרי שבועיים שבהם עשיתי כל מה שאמרו לי, אני נפוחה כולי מהורמונים, שונאת את עצמי ושונאת את העולם, והיא אומרת לי את זה - באמת, מסכנה, היא רק עשתה את העבודה שלה – אבל אני מתחילה לבכות ולצרוח. 'איך את עושה לי את זה? לא ייתכן שאתם תכשילו לי את זה אחרי שעשיתי הכל כדי שזה יצליח, וזה לא הגיוני שבן אדם הולך ועושה הכל לפי הסדר', הייתי באוטו ופשוט בכיתי לה בצורה היסטרית, והיא אמרה לי, 'שירי, אני אעשה הכל, אל תדאגי'. אחרי כמה זמן היא התקשרה ובאמת אמרה לי שהיא הזיזה לי את זה בשעה".
אולי גם בכית ככה כי זה בדיוק מה שקרה עם לירן – "אני עושה הכל כדי שזה יצליח, אז למה אתה מכשיל לי את זה"?
"לא יודעת, אני יודעת שעשיתי את כל התהליך הארוך הזה על אוטומט, והאסימון נפל אחרי. פתאום הבנתי".
מה הבנת?
"שלא חשבתי שככה זה יהיה. שאם היית שואלת אותי בגיל 25, לא הייתי חושבת שבגיל 37 אני אקפיא ביציות. לא, זה לא היה הסיפור שלי אז. את אומרת שאוי, הסיפור החדש שלי לא כזה רע, אבל זה לא הסיפור שחשבתי שיקרה לי. שבוע אחרי השאיבה לא הפסקתי לבכות, לא יצאתי מהבית, הסתגרתי מכולם והתרחקתי. עברתי את זה עם עצמי. אבל יצאתי מחוזקת. מהר מאוד התחלתי לצאת עם חברים שוב, בדיוק נהייתה הפסקה בין סגר לסגר, ואנשים אמרו לי, חזרת, וולקאם בק. פתאום חזרתי להיות חופשייה ומאושרת ומפלרטטת עם העולם".
בטלוויזיה נגמרו בינתיים החדשות, ועל המסך של שירי מרצד הפרק החדש של 'האח הגדול'. הפריים נעצר עכשיו על מור לרמן, שהשתתפה בעונה השלישית של 'חתונמי' ועכשיו נכנסה לנווה אילן. "פנו אליי, אבל אני לא אכנס לאח הגדול. זה לא בשבילי", היא חושפת.
את חושבת לפעמים שאולי את פשוט כנה מדי? בטח אנשים אמרו לך לנסות לשחק יותר את המשחק, לא לדבר איתו כל כך הרבה על הרצון שלך בילדים, לא להצטייר כלחוצה.
"לא לחצתי. אבל זה בהחלט נושא שעלה מצידי מספר פעמים. ואני חושבת שהתעקשתי להעלות את זה כי הייתה לי הרגשה שהוא לא מספיק כן, איתי ועם עצמו. הבנתי כבר שזה לא שהבן אדם צריך עוד זמן, אלא שהוא פשוט לא מתמודד עם האמת הקשה - שאין לו כוונה להתחתן ולהקים משפחה איתי. ורציתי כבר לשמוע את זה, ידעתי שזה הדבר היחיד שישחרר אותי. לחצתי כדי לקבל את האמת. וקיבלתי. והלכתי. וזה יצא מעולה, כי היום אני במקום פי מאה יותר טוב. תהיה לי אהבה גדולה. אפילו בגיל 33 לא הייתי בטוחה בזה כמו שאני בטוחה בזה היום. אני מרגישה אותה מתקרבת, והיא תהיה".
פורסם לראשונה: 07:15, 18.12.20