לפני קצת פחות משנה מצאה עצמה הדוגמנית והשחקנית סתיו סטרשקו מעורבת בתקרית אלימה ומתוקשרת במיוחד. כמי שהתמודדה כבר בעברה עם אירועים פיזיים מהסוג הזה, הפעם היה מדובר אולי בתקרית הקשה והמפחידה מכולן. כי בניגוד למקרי העבר, הפעם סטרשקו סברה שהיא יודעת מי האנשים שעומדים מולה. בכל זאת, לובשי מדים, עונדי תג שוטר, נציגי החוק שאמורים להגן עליה מחמתו של הזולת.
זה התחיל מקריאה של שכנים מודאגים בעקבות ריב בינה לבין בן זוגה דאז, השחקן עמית גיל, וזה נגמר באזיקים, במיון ובתיעוד לא קל לצפייה שדלף לכתבי הבידור. מי שכיכבה בקמפיינים יוקרתיים ועשתה היסטוריה מקומית כשהפכה לטרנסג'נדרית הראשונה שהייתה מועמדת לפרס אופיר בקטגוריית השחקנית הראשית, מצאה עצמה אזוקה בידיים וברגליים משל הייתה סכנה לציבור. "עמית ואני היינו כבר בשיא הפרידה. זו הייתה תקופה מאוד קשה", היא משחזרת. "היה לנו ריב קולני ברחוב, מחוץ לרכב, הוא יצא לסיבוב להירגע והשאיר אותי לבד עם הכלב. השוטרים הגיעו ושאלו אם אני בסדר. הסברתי להם שהכל סבבה, שהיה לנו ריב ושהוא הלך להירגע. ואז התחיל רצף של אי־הבנות וחוסר רגישות מצד השוטרים. אני לא יודעת מה הם חשבו שקרה בינינו אבל הם רצו לקחת אותי לתחנה".
סתם ככה הם רצו לקחת אותך לתחנה?
"הם טענו שהיה להם חשד שהייתה שם אלימות. אני הייתי בסערת רגשות, בתקופה לא טובה, באמצע פרידה, שנייה לפני הריב היינו בדרך למסיבת יום הולדת של חברים ובתוך כל המצב הזה הדבר האחרון שבא לך לעשות זה להתפנות לתחנת משטרה. את רוצה להירגע בבית או לעשות דרינק עם חברים ולהשכיח מעצמך את השיט שאת עוברת, אבל הם לא הניחו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"התקשרתי לעורך הדין שלי שהנחה אותי להגיד להם שאין להם שום סיבה לקחת אותי לתחנת משטרה, שאם הם רוצים לזמן אותי לחקירה הם יכולים לשלוח צו. אבל ככל שהם ראו שאני נכנסת יותר לפאניקה ולחרדה הם הפכו יותר ויותר אלימים כלפיי. הם התחילו לעקם לי את הידיים, איימו עליי בטייזר, טילטלו אותי. יום אחרי זה היו לי כאבי ראש קשים וסימנים בכל הגוף, הגעתי למיון והיה חשד לזעזוע מוח".
אני מנסה להבין איך האירוע הזה הסלים ככה. איך שוטר שבא לדאוג לשלומה של אזרחית ולוודא שהיא לא סובלת מאלימות בבית, גורם לה בסוף זעזוע מוח?
"כשאמרתי להם שאני לא רוצה לבוא איתם, השוטר הכריז בקול רם שאני מתנגדת למעצר, הסתובב מאחוריי ושם לי יד סביב הצוואר. שם איבדתי את זה, ראיתי שחור והרגשתי שחוטפים אותי. התחלתי לבכות, להתנגד, ככל שהתנגדתי הם התחילו לסובב ולעקם לי את הידיים ולנסות לאזוק אותי וכשלא רציתי להיכנס לניידת הוא התחיל למשוך לי בשיער, לעקם לי את הראש ולדפוק אותו בתקרה של הרכב".
היא לוקחת פאוזה ארוכה ומדליקה סיגריה. מילק, כלב מזן סיני מצויץ שמגיע איתה לכל ראיון וסט צילומים, מסיים ללגום את המים שהמלצרית הניחה עבורו לרגלינו וקופץ על ברכיה, כאילו מרגיש שבעליו זקוקה למנה גדושה של אמפתיה. "את יודעת מה? אני מרגישה שאחר כך, בכתבות, התנצלתי יותר מדי, ואני לא מתנצלת. לא אדבר עכשיו על כלל המשטרה, אבל אני בטוחה שיש שוטרים במדינת ישראל שלא אמורים להיות שוטרים".
הגשת תלונה?
"לא. עברתי תקופה כל כך מזעזעת גם מבחינת הזוגיות, גם מבחינה נפשית, גם מבחינת האלימות שהייתה באותו יום ומבחינת ההד התקשורתי שנהיה מזה, שרציתי רק לקבור את עצמי ולא להתעסק בזה יותר. ידעתי שאם אגיש תלונה או אתבע זה יהפוך למאבק ארוך ושאין לי כוחות להתעסק בחרא הזה".
זו לא הפעם הראשונה שהזמינו לכם משטרה.
"זו הפעם השנייה. בפעם הראשונה זה קרה בעקבות סכסוך עם שכנה שלנו, די־ג'יי שהסטודיו שלה גבל בסלון שלנו ועשתה רעש במשך כל הסגר. הגענו איתה למאבקים של משטרה ועירייה, ואז היא החליטה להזמין לנו משטרה באמצע ריב. עמית ואני גם הסברנו לשוטרים שזה היה ריב כמו בכל זוגיות".
שניכם קיבלתם צווי הרחקה.
"זה הנוהל במדינת ישראל".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "מדובר בטענות ממוחזרות שהופרכו לאחר קרות האירוע, לרבות תיעוד ממצלמות הגוף של השוטרים. במוקד 100 התקבלו מספר דיווחים מאזרחים מודאגים בדבר חשד לאירוע אלימות בין בני זוג ברחוב וכאשר ביקשו השוטרים מהמעורבת להתלוות אליהם לתחנה לשם בירור הנסיבות, סירבה להישמע להנחיות, גידפה את השוטרים והתנגדה לעיכוב תוך תקיפתם ולפיכך נעצרה בהתאם להוראות החוק. נדגיש כי האכיפה בוצעה כחוק ובאופן מקצועי ללא קשר לזהות המעורבים".
המשטרה אף העבירה את צילומי מצלמות הגוף של השוטרים שלקחו חלק באירוע.
סתיו, העובדה שהזמינו לכם משטרה פעמיים ובפעם השנייה גם לקחו את שניכם לתחנה, יצרה רושם שמדובר בזוגיות לא בריאה.
"אני לא אגיד שזו הייתה זוגיות רגועה, אבל זו הייתה זוגיות עם הרבה אהבה. ובכל זוגיות יש ריבים קולניים, קללות".
הייתה אלימות?
"לא משהו יוצא דופן. דברים שיש בכל זוגיות".
דציבלים גבוהים בריבים? דרמות? או שגם זריקת חפציםֿ?
"קצת מהכל".
היו מצבים שבהם פחדת?
"ממש לא. פשוט כשאת דמות מוכרת אין לך את הפריבילגיה לחוות משבר לבד".
אז מה התפקשש שם? התחלתם בענק, סיפקתם לתקשורת ראיונות דביקים, הוא אמר לך "את החד־קרן שלי". נראה מבטיח.
"אז זהו, שאני חושבת שכל העניין הפומבי עם הזוגיות קרה מהר מדי, הייתי צריכה לתת לזוגיות יותר זמן להתבשל באופן פרטי בלי להכניס אליה את כולם. דבר שני, קורה שאנשים לא מתאימים אחד לשנייה וצריך להגיד 'זה לא מתאים לי', עם כל האהבה. ובנוסף, נכנסתי לזוגיות הזאת כשהייתי בתחילת התהליך ההורמונלי שלי, תהליך שלא היה קל, לא לי ולא לסובבים לי. זה תהליך ושינוי שאדם שלא עובר אותו לא יוכל להבין אותי ואת הקשיים שבתהליך הזה. השנתיים הראשונות של התהליך הזה מאוד לא מאוזנות, נורא מבלבלות. זה תהליך קשה מאוד נפשית, זה מג'נן, זה כמו לעבור את תהליך ההתבגרות מחדש - ובגיל 25".
אז הזוגיות ספגה טלטלה כתוצאה מלקיחת ההורמונים.
"גם. וגם הקורונה. פתאום החיים שלי עברו מקצב של 300 לקצב 0. חטפתי כאפה נפשית, הבנתי שאני צריכה לדאוג לעצמי. היינו יחד שנה ושמונה חודשים, תוך שלושה חודשים עברנו לגור יחד, הכל קרה מאוד מהר. ובניגוד למה שחושבים, היום אנחנו ממש בטוב. לא החברים הכי טובים אבל גם לא בנתק. עד כמה שנראה מהצד שהיה בזוגיות שלנו משהו ממש קיצוני, שנינו אנשים בוגרים. אני נורא מכבדת אותו והוא אותי".
סיפקתם חתיכת דרמה.
"אני לא אוהבת דרמות, אבל גיליתי שהדרמות רודפות אותי. הן איכשהו מגיעות אליי, מה אני אעשה?"
מהו הסטטוס הזוגי שלך כיום?
"רווקה וטוב לי. אני נהנית, לא ממהרת להיכנס לזוגיות. לא מחפשת. אם זה יבוא זה יבוא".
למצוא זוגיות טובה זה חתיכת אתגר, ואני מניחה שכאישה טרנסג'נדרית את חווה מורכבות נוספת. טרנסג'נדרית מפורסמת סיפרה לי שגברים רוצים לבוא איתה הביתה, אבל מתביישים להכיר אותה לחברים ולמשפחה.
"כן. יש גם גברים כאלה. אני מחוזרת מפה ועד הודעה חדשה, אבל אין מה לעשות - חיי זוגיות ומין של טרנסית הם קצת יותר מורכבים. היום אני במקום שלא אעמיד את עצמי בסיטואציה עם אדם שיש לו עניינים עם עצמו, בחור שירצה לשכב איתי אבל לא מעבר לזה כי הוא מתבייש. בעבר חשבתי שאם יש מישהו שבאמת רוצה אותי ואת כל החבילה של הפרסום ושל היותי אישה טרנסית אז אני צריכה לספוג את השיט שלו. אבל היום אני במקום אחר. אני אוהבת את עצמי, לא צריכה מישהו אחר שיאהב אותי. תודה אבל לא תודה".
כאמור, ההיתקלויות עם המשטרה או עם בן הזוג, לא היו הפעם היחידה שבה התמודדה סטרשקו עם אווירה מורעלת ומאיימת. גם ביולי האחרון בילוי שגרתי שכלל חברים ואת האוויר העומד של רחוב אלנבי בתל־אביב, כמעט ועלה לה ביוקר. "ישבנו ואכלנו פיצה, ועמדה לידנו חבורת גברים שאמרו לי, 'סתיו, את מהממת'", היא משחזרת. "לידם עמד בחור נוסף שלא הבין מה הסיפור. הם שאלו אותו, 'אתה לא יודע מי זו?' אז הוא ענה, 'זה הדוגמן הזה מהאח הגדול'. תיקנתי אותו, אמרתי 'דוגמנית'. אז הוא התחיל להתגרות, אמר, 'אתה דוגמן'. ואני מתקנת שוב, אומרת 'דוגמנית'. והוא בכוונה ממשיך לדבר אליי בלשון זכר, כאילו בשביל להתריס. אמרתי לו, 'בוא תשחרר ונתקדם', ואז הוא התקרב אליי ואמר, 'אחי, אני יכול לפוצץ אותך במכות'. באותו הלילה הייתי הורמונלית, צעדתי קדימה ואמרתי לו שאני רוצה לראות אותו עושה משהו, ואז הוא התקדם אליי והרים פחית של שתייה. אנשים הפרידו בינינו, קראו למשטרה. את מבינה? הוא רצה להרביץ לי בגלל שאיבדתי סבלנות לסיטואציה".
מפחיד.
"כן, והיום אני לומדת להגיד, 'אני לא מנהלת את הדיון הזה, ביי'. לפעמים קורה שאי־אפשר לשתוק וזה עולה על העצבים, אבל לרוב אני משתדלת להבין שזו לא אני, אלא הבן אדם שעומד מולי ושאני צריכה לרחם עליו, לחייך, להמשיך הלאה ולהימנע מסיטואציות כאלה".
סיטואציות שמסכנות אותך.
"כן, הגעתי לסיטואציות אלימות בגלל התגובות שלי. יש לי פתיל קצר, אבל היום אני מבינה שלא ככה מחנכים אנשים. את לא יכולה להיאבק בבורות של אנשים בדרכים אגרסיביות. ובגלל שכשמשהו ממש מפריע לי אני יכולה להגיב בצורה אגרסיבית, היו מקרים שהעמדתי את עצמי במקום מסוכן. לבית 'האח הגדול', למשל, נכנסתי עם תפרים בפה. שבוע לפני תחילת התוכנית ראיתי קבוצת נשים מבוגרות עושות הסברה שמאלנית על שדרות בן ציון בתל־אביב. עמד מולן בחור צעיר וקילל אותן, נופף עם הידיים ונראה כאילו הוא עומד להרביץ להן. הן היו מבוהלות, אנשים הלכו מסביב בלי להגיב וזה חרה לי, אז ניגשתי אליו ואמרתי לו, 'מה זה משנה מה הדעות הפוליטיות שלך? הנשים האלה יכולות להיות סבתות שלך, אז דבר בכבוד'. הוא אמר לי, 'יא זונה רוסייה, לכי חפשי מי שיזיין אותך'. עניתי לו, 'אולי אני אזיין אותך במקום'. הוא נתן לי אגרוף בפנים ופתח לי את השפה, חטפתי בלאקאאוט וכשקמתי ראיתי שכולי מלאה בדם, הידיים, הבגדים, אנשים התגודדו סביבי אז לא רדפו אחריו והוא ברח. אחר כך במיון תפרו אותי".
הגשת תלונה במשטרה?
"ניסיתי להגיש תלונה, זה הרי קרה ברחוב ראשי ומצולם, אבל ההליכים האלה הם אינסופיים אז לא המשכתי עם זה".
כמה את מרגישה שאת חשופה לאלימות מתוקף היותך אישה טרנסג'נדרית?
"אני בטוחה שאני חשופה לאלימות הרבה פחות מנשים טרנסיות אחרות. יכול להיות בגלל הנראות שלי, יכול להיות בגלל שאני מוכרת. אבל עזבי, היום כל אחד ואחת יכולים לחטוף מכות. יש אנשים שמסוגלים לתת לך פצצה לפנים, לדקור אותך. צריך להיות זהירים, לזכור שאי־אפשר לפתור בורות בעוינות, צריך אשכרה לבוא ולהגיד לבן אדם, 'הכל טוב, יום אחד אתה תבין' או פשוט להתעלם ולהמשיך הלאה".
תובנה מדכדכת.
"שמעי, תמיד הייתה לי נטייה לרדוף צדק, אבל היום אני מבינה שבסיטואציות מסוימות, בטח בכאלה שקשורות לנושא המגדרי, עדיף להיות סבלנית כי את לא יודעת מי האדם שעומד מולך ומה הוא עלול לעשות".
את מיישמת את הגישה הזאת?
"אני לומדת, לאט־לאט".
סטרשקו בת ה־29, כמו השיר ההוא של גלי עטרי, היא חזקה מהחורף. חזקה מסופה. החיים מאלצים את מי שבוחר לחיות אחרת לרפד את נפשו בכיפות ברזל. אך אותה, בשונה מסיפורים רבים מדי של ילדים וילדות עם מיניות נזילה, ההורים חיבקו חזק, ואיפשרו לה להתנהל בעולם בראש מורם, כפי שמגיע לה. היא עלתה איתם מאוקראינה כשהייתה בת שנתיים, היישר לרמת־גן. משבר העלייה דירדר את אביה לסמים, וכשהייתה בת חמש הוריה התגרשו. כיום הוא נקי ומשוקם. אמה, מנהלת סניף של סופרמרקט בתל־אביב, נישאה בשנית, ולסתיו שתי חצאי אחיות, קטיה בת ה־20 ואולגה בת ה־19. "הן נשים קטנות", היא אומרת בעיניים בורקות, "הכי יפהפיות והכי גאות בי. בכלל, יש לי משפחה מדהימה ואת ההורים הכי מקבלים שיש. אמא שלי די ידעה על המיניות שלי, כי כשגיליתי לה בגיל 16 כבר היה לי שיער ארוך והתלבשתי בצורה נשית. לאבא שלי סיפרתי כמה שנים אחר כך, והוא חיבק אותי ואמר, 'ילדונת שלי, מתוקה שלי, את חושבת שלא ידעתי? הבנתי את זה עוד לפני שסיפרת לי ואני אוהב אותך'. שנינו בכינו".
הכרתי אותה לפני שש שנים על הדשא הסינתטי של בית 'האח הגדול' עוד כשהזדהתה כדוגמן אנדרוגיני. בעוד בערים הגדולות באירופה היא התקבלה כבר אז בחיבוק והחלה לחרוך את מסלולי האופנה הגדולים, בארץ לא ממש הבינו איך לאכול את הפיה הא־בינארית. ילד־ילדה, קראנו לה אז בבית המצולם. שנה לאחר שיצאה מהריאליטי הכריזה קבל עם ופייסבוק על יציאתה מהארון הטרנסג'נדרי, וביקשה שיפנו אליה בלשון נקבה. "זה היה תהליך קשה, לקח לציבור זמן לעכל את מה שהפכתי להיות בגלל שהפריצה שלי פה הייתה כדוגמן", היא מודה. "תכלס, זו הייתה טעות שלי, כי בדיעבד אני חושבת שהייתי צריכה להיכנס ל'אח הגדול' כסתיו האישה ולא כסתיו הילד הנשי. זה היה חוסך לי הרבה כאב ראש ותסביכים".
אז למה לא נכנסת כסתיו האישה?
"נטו ממקום של חשש ומרצון לשמור על עצמי. בתוך עצמי ידעתי מי אני, אבל באותה תקופה לא כל המשפחה שלי ידעה. אני מודה שהיו לי מחשבות להיכנס לתוכנית ועל הדרך לצאת מהארון אבל אמרתי לעצמי שיש מצב שזה יותר מדי, פחדתי מהתגובה של המשפחה. גם התייעצתי עם חברים ועם הסוכנות שלי, ולא ידענו איך הקהל הישראלי יעכל את זה. רציתי להיכנס לבית האח בשמלה, אבל היו קולות שאמרו שאנשים לא יאהבו את זה. אז יצא מה שיצא".
5 צפייה בגלריה
''הייתי צריכה להיכנס כאישה''. סטרשקו ב'אח הגדול'
(צילום: מתוך "האח הגדול" ערוץ 13, רשת)
במהלך השהות שלנו בבית הרגשתי שמאוד נוח לך בהגדרה ההיא. היה קונפליקט פנימי?
"לגמרי, והסתרתי אותו טוב. אבל יש משהו בתהליך האישי שלי שאיפשר לי לקחת את הזמן עם התהליך ההורמונלי. בדרך כלל אצל טרנסג'נדרים התקופה הכי קשה ומבלבלת בתהליך הזה היא גיל ההתבגרות, כי זה הגיל שבו מתחילים להופיע כל הסממנים שמבדילים בין זכר לנקבה וזה השלב שמתחילה הדיספוריה המגדרית, שבה בעצם אין התאמה בין מה שאת מרגישה לבין מה שאת רואה במראה. אצלי זה היה אבל פחות, כי תמיד הייתי מאוד רזה והיה לי שיער ארוך ולא היה לי שיער פנים מלכתחילה, זה נתן לי קונטרה לכל התחושות המבלבלות. הייתי סבבה עם איך שאני, הרגשתי יחסית בנוח עם הגוף שלי אז ההגדרה עצמה פחות שינתה לי.
"כשיצאתי מהארון וביקשתי מכולם לפנות אליי בתור אישה, הייתי ממש נכנסת למגננה כשאנשים ברחוב היו מתבלבלים. הייתי מתעצבנת ומתקנת כל הזמן, עד שהבנתי שאני צריכה לשחרר. אז מצד אחד יש אנשים שמתוך בורות אומרים, 'היי, היא לא סגורה על עצמה? מה נדפק לה בקופסה שיום אחד הוא ככה, יום אחד היא ככה?' ומצד שני יש אנשים שלא קראו את הכתבה שבה יצאתי מהארון בתור אישה. לקח זמן עד שהשינוי שלי חילחל לתודעה הישראלית".
איך הציבור מגיב אלייך כיום?
"אני מקבלת אהבה מכל מקום, מגברים, מנשים, ממבוגרים ומצעירים. עם הסרט 'הנשף' (שבו גילמה תפקיד של תיכוניסטית ירושלמית וזיכה אותה במועמדות לפרס אופיר) היינו בהקרנות בכל מיני מרכזי נוער ובתי ספר וכל כך התרגשתי מהרגישות שהדור הצעיר מפגין כלפי הנושא".
אבל במקביל את מתראיינת אצל אופירה וברקוביץ', ואיל שואל אותך איך את שוכבת עם גברים אם לא עברת ניתוח לשינוי מין.
"כן… משתדלים לשכוח מזה".
אני מניחה שזאת לא פעם ראשונה שגבר סטרייט שואל אותך שאלות אינטימיות מבלי שאתם בדייט חמישי.
"אני כמעט רגילה לשאלות האלה, לא הבנתי מה עברתי בראיון עד שלא צפיתי בו ואז אמרתי לעצמי, 'וואט דה פאק? הייתי צריכה לעצור את הראיון באותו רגע'. בראיון לא הרגשתי בנוח עם השאלה אז העדפתי לקבור אותה ולהמשיך הלאה ולהנהן בחוסר נוחות, אבל כשצפיתי הבנתי שזה היה לא לעניין. כפי שנשים חוות הטרדות מיניות על בסיס יום־יומי ואנחנו אפילו לא תמיד מודעות לזה שחווינו את זה, ורק אחרי יום או יומיים זה מחלחל לך שמה שעברת לא היה בסדר".
כלומר שבעוד נשים התרגלו לחיות בתרבות שבה הטרדות הן עניין יום־יומי, כך נשים טרנסג'נדריות התרגלו ששואלים אותן שאלות פולשניות?
"יש מצב. כמו שעדי ליאון העיר לנטלי דדון על החזה שלה ב'אח הגדול'. גם את זה אני עברתי מגברים שהבינו שאני אישה ושעברתי תהליך, אבל לא מבינים למה לא עשיתי סיליקון כי 'אישה צריכה ציצי'. גם דברים כאלה חוויתי. צריך לדעת לשים ברקס לאנשים שלא מבינים מה הגבולות בשיחה שהיא לא שיחה אינטימית. אין שום סיבה שתעברי על שאלות כאלה בשתיקה. זו תרבות שצריך בעיניי להעיף".
איפה עובר הגבול בין בלבול לבורות? בין סקרנות לחוצפה?
"אנחנו חיים במדינה שבה אין גבול, זו החוצפה הישראלית".
את יודעת להבדיל בין בלבול שנובע מחוסר ידע ומחוסר היכרות עם הקהילה הטרנסג'נדרית לבין בורות שמאחוריה טרנספוביה?
"לרוב כן, וכשאני מבינה שזה לא מגיע ממקום של להיות 'אסהול' אני מנסה לקבל את זה בהבנה".
עכשיו היא מככבת בסרט החדש 'ציפורי גן עדן' שעלה באמזון פריים, ומפלס לה דרך בשוק הבינלאומי. לא דוגמן, לא דוגמנית - שחקנית. אמנם בתפקיד אישה טרנסג'נדרית, אבל סטרשקו רואה את התמונה הגדולה יותר. "הסרט מבוסס על ספר שבו הדמות שלי היא אישה סיסג'נדרית (ההגדרה לאדם החש התאמה בין זהותו המגדרית לבין המגדר או המין הביולוגי שיוחסו לו עם לידתו - ר"א), אבל במאית הסרט בחרה להפוך אותה לדמות של טרנסית שרקדה באופרה הצרפתית כגבר, וכשהחליטה לעשות שינוי ורצתה לרקוד את התפקידים הנשיים לא נתנו לה והיא נאלצה לוותר על החלום שלה".
עוד לא גילמת אישה סיסג'נדרית. בסוף יש בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע אפליה כלפי שחקנים ושחקניות מהקהילה הטרנסג'נדרית, שלא מלוהקים ומלוהקות לתפקידים כאלה.
"אני לא רואה בזה משהו רע. אני, עד כמה שהייתי רוצה לשחק תפקידים של סיסג'נדריות, אני חושבת שלפני שנוכל לעשות את זה בלי שזה יהיה אישיו, ומבלי שבמאים ומפיקים יחשבו פעמיים אם זה נכון, צריך שיהיו מספיק תפקידים בקולנוע של נשים טרנסיות כדי שהקהל יבין מה זה הדבר הזה ויקבלו אותנו כנשים, ואז זה לא יהיה אישיו שטרנסית תשחק תפקיד של אישה סיסג'נדרית".
ובכל זאת, ההבנה שאת מוגבלת כרגע לתפקידים כאלה מתסכלת אותך?
"זה לא מתסכל, אני יודעת שאני צריכה לעבוד יותר קשה אבל הגעתי עד כאן, אז אני שמחה בחלקי. ואני עובדת על זה, אני מאמינה שזה יגיע. חכי, רק התחלתי".
5 צפייה בגלריה
''חשוב שיהיו יותר דמויות של טרנסיות בקולנוע''. סתיו סטרשקו בסרט 'ציפור גן עדן'
(צילום: יח"צ)
זו צריכה להיות שאיפה בכלל?
"לי זה לא משנה. ברור שיש משמעות גדולה בנראות טרנסית לקבל תפקיד של אישה, אבל אני חושבת שיותר חשוב שיהיו יותר דמויות טרנסיות בקולנוע. הרי האנשים האלה הם חלק בלתי נפרד מהחיים והם בכל מקום, אז למה לא להראות אותם בקולנוע? צריך להראות מגוון גדול של דמויות, גם טרנסיות, ולא להציג אותן בצורה סטריאוטיפית ושטחית אלא לעגל אותן, להכניס עומק לדמויות ולחוויות שלהן. בסוף הקולנוע מעצב את התודעה, וצריך להראות הכל מהכל".
ההצלחה שלך היום מצליחה להרגיש אישית, או שתמיד יש בה גם תחושה של נשיאת דגל?
"אני מבינה שלהצלחה שלי יש מרכיב הסברתי. אף פעם לא רציתי את זה, לא רציתי להיות נושאת דגל של קהילה כזו או אחרת. זה משקל כבד. אבל ככל שיש לי יותר כוח ויותר נראות, אני מבינה שאני צריכה לעשות גם משהו כדי לשפר את המצב עבור הדור הצעיר של אותם אנשים שמבולבלים מגדרית".
פורסם לראשונה: 07:09, 01.10.21