בחודשי הקיץ המהביל, כשהמשפחה הישראלית הממוצעת כבר מזמן נכנעה למסכים, לסוכרים ולטבלאות הייאוש לקראת מסגרות ספטמבר, ירדן הראל ועומרי שלום פירסמו בחשבונות האינסטגרם שלהם תמונות משפחתיות משדה חמניות. כמעט חצי מיליון עוקבים נחשפו לרגעי הקודאק מהטיול הזה, שניתן למצוא תחת ההגדרה המילונית ל"אידיליה משפחתית". אמא כוכבת, אבא חטוב, תאומים מתוקים, פריחה. אבל ביקום שמאחורי המסכים והפילטרים, הכל נבל. בסוף אוגוסט דיווחו מדורי הרכילות על פרידה, לתדהמתו המוחלטת של הקהל. מי שדיגמנו זוגיות לתפארת בת 22 שנים - עניין נדיר הן במונחי הביצה המקומית והן במונחי פינגווינים - ושעברו בשנים האחרונות מסע שכלל טיפולי פוריות, פונדקאות וגם לידה שקטה - הצטרפו לסטטיסטיקה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
חודשיים אחרי המפץ הגדול של חייו, שלום (38) לא מנסה לשדר שהחיים הם שדה חמניות. "עברתי תקופה לא פשוטה. שקעתי, התפרקתי", הוא מודה; "הייתי שם את הילדים בגן ומתמוטט, פשוט בוכה כל היום. אני יודע שגם על ירדן עברה תקופה קשה. שנינו ירדנו במשקל בצורה קיצונית. חורבן הבית, אין מילה אחרת. עד לפני שבועיים ירדן גרה פה. קל זה לא היה, אבל לוקח זמן להתארגן מחדש, אז גרנו יחד כפרודים. אתמול היה אחד הערבים הראשונים שהייתי ממש לבד בבית, ופתאום שקט, סוג של כאפה. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה רעש של ילדים פה. לא בא לי על השקט הזה, לא חתמתי על זה. הדבר האחרון שחשבתי זה שהתא המשפחתי שלי יתפרק, והסיוט הכי גדול שלי היה שזה יקרה עם ירדן. וזה קרה, שני הדברים קרו".
קרו כרעם ביום בהיר?
"דברים כאלה אף פעם לא מגיעים כרעם ביום בהיר".
5 צפייה בגלריה
''ירדן היא אהבת נעוריי ואם ילדיי, והשמש זורחת ושוקעת איתה''. עומרי שלום וירדן הראל
(צילום: דנה קופל)
אז מה קרה?
"אני לא אכנס למי יזם, אבל התקבלה החלטה וכמו שאמרתי התא המשפחתי עבורי זה קודש הקודשים, ויש סיטואציות שאתה צריך לקבל ולהמשיך הלאה כי אין כרגע אופציה אחרת. זה לא משנה אם זו יוזמה שלי או לא, יש לי חלק לא קטן בפרידה הזאת, ובואי גם אבהיר שבניגוד לשמועות שרצו סביב הפרידה - לא הייתה בגידה, לא שלי ולא של ירדן. ירדן היא אהבת נעוריי ואם ילדיי, והשמש זורחת ושוקעת איתה".
וואו.
"כן, ככה אני רואה אותה ואני יודע שאוהב אותה לנצח. יותר ממחצית מחיי אני עם ירדן, אני לא מכיר משהו אחר. אני באמת אוהב אותה, אבל ממשיכים הלאה. מערכת היחסים שלנו לא נגמרה אלא משנה פאזה, כי בכל זאת יש ילדים. ואמרו לנו שאם זה כבר קרה, אז טוב שזה קרה כשהילדים בני שנה ושמונה חודשים, כי הם יגדלו לתוך זה".
שלום לוקח פאוזה, מחזיק את הנשימה. שאיפת אוויר מחלל הסלון, שרק לפני רגע היה מקושט בתמונות של ארבעה אנשים מאושרים וכעת כולל רק תמונות אב וילדים, היא כרגע פעולה חונקת. הוא מתחיל לדמוע. "אבל את יודעת", הוא אומר לתוך הטישו; "הילדים לא יזכרו אותנו יחד. זה נורא עצוב".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד לפני שבכלל נולדו נועה קירל ומרגי, הראל ושלום היו הזוג הזה. הם הכירו והתאהבו בתיכון בנהריה. בצבא לקחו שנתיים הפסקה, אבל תמיד ידעו שזה זה. לפני 11 שנים התחתנו, ובאירוע הוקרן סרט מהתיכון, שבו שלום בן ה־16 מציע לירדן בת ה־14, נישואים עם טבעת מאולתרת. גם הוריו התאהבו בתיכון, ובן הזקונים שלהם הפך דור שני לאגדת וולט דיסני גרסת הגליל המערבי.
היא קראה לו עומריקו, הוא קרא לה ירדנה, היא הפכה עם השנים מדוגמנית למנחה, לצלמת, למשפיענית רשת ולאושיית סטייל מוערכת, הוא ניהל מאחורי הקלעים את האתר שנושא את שמה ובמקביל הקים חדרי כושר מחופי מלח בגרמניה, למד אימון כושר וייעוץ תזונתי בווינגייט והחל ללוות ולאמן לקוחות פרטיים ועסקיים, אבל עדיין בעיקר נשא את התואר "בעלה של". "לכל מקום שהגעתי התחלתי בזה שאני קודם כל בעלה של ירדן הראל, כי הייתי גאה בעשייה שלה ובמי שהיא", הוא מודה, "אבל עכשיו אני יוצא לדרך עצמאית, ויש לי הרבה מה לתת. אני לא צריך להחזיק את הטייטל 'בעלה לשעבר של' כדי להתרומם".
במודע או שלא, את ההתנתקות מהטייטל הוא עשה קבל עם ועדה, בדרך שמורדת בקונצנזואליות שמאפיינת את המותג ירדן הראל. לפני כשבועיים פירסם המקעקע אליאב אוזן תמונה של שלום כשקעקוע חדש מתפרס מכף רגלו עד מותנו ומשקפי שמש בלבד לגופו, והציבור התפלץ. "התמונה הזאת - זה אני. זה שלא הצטלמתי ככה לפני ולא הייתי פרובוקטיבי לפני זה כי הייתי נשוי לירדן וידעתי לשמור על התדמית והפרסונה אז לא הרשיתי לעצמי, אבל אני כן אדם פרובוקטיבי ומבחינתי הייתי מתקעקע על כל הגוף לפני".
ובגלל ירדן לא עשית את זה?
"בגלל שאני מכבד אותה. לא הייתי מצטלם ככה אם היינו נשואים, אבל ברגע שאנחנו לא נשואים אני לא צריך לתת דין וחשבון, הבנתי שאני צריך לחיות את חיי איך שאני רוצה ולהפסיק לחשוב על האחר כי די, עכשיו זה אני. כשעשיתי את הקעקוע הזה חוויתי רנסנס".
ומה הוביל אותך להחלטה להצטלם באופן הזה?
"הקעקוע נגמר מעל המותן והיה ברור שאם אני אצטלם עם תחתונים זה ייראה מגוחך, אז אמרתי, 'בוא נעשה טליבאן. בוא נעשה תמונה אמנותית שתהיה פרובוקטיבית אבל לא זולה'. המקעקע של אליאב צילם והכוונה הייתה שאעלה את התמונה אצלי. ואז אליאב אמר, 'רגע, בוא נעלה אותה אצלי, אבל תתכונן, זה הולך לעשות טירוף'. אמרתי לו, 'כולה תמונה, מה טירוף, כולה רואים רבע לחי טוסיק, אולי תהיה תגובה־שתיים'. ופתאום מבול, כל אתר רכילות העלה את התמונה".
5 צפייה בגלריה
''אני כן אדם פרובוקטיבי ומבחינתי הייתי מתקעקע על כל הגוף לפני''
(צילום: מתוך האינסטגרם)
באמת חשבת שתמונה כזו במדינת ישראל השמרנית תגרור "תגובה־שתיים"?
"אנחנו חיים בתל־אביב, לא בבני־ברק".
אבל אתה מבין קהל ישראלי מהו. היית חלק מהמותג של אשתך, שהיא אישה מאוד אהובה. כיוונת מתחת לחגורה של המיינסטרים.
"לא ראיתי בזה שום דבר פסול או רע. תפתחו אינסטגרם, בחורות מעלות תמונות שהן אלוהים ישמור, ולא חוטפות כמו שאני חטפתי. וזה לא מזיז לי התגובות, להפך, זה מחמיא לי".
קיבלת הודעות?
"מעל 3,000".
תן לי פילוח.
"95 אחוז נשים".
שמה?
"שאהבו".
שהזמינו אותך לשמוע תקליטים?
"קיבלתי הצעות שלא משתמעות לשתי פנים. אבל אני עדיין לא במקום הזה".
טוב, בפעם האחרונה שהיית רווק היה איי־סי־קיו.
"זה באמת נכון, אני זוכר את האיי־סי־קיו".
ועכשיו - וולקאם טו דה ג'ונגל.
"אני לא במקום של להתחרע ולהשתולל, אני עדיין במקום של למצוא את עצמי".
אז עוד לא חיממת את האצבעות לסווייפים ימינה ושמאלה.
"מה זה?"
טינדר.
"לא, אני לא אוריד טינדר. אם זה מה שאחפש, לא נראה לי שאני צריך טינדר. כל מה שאני רוצה עכשיו זה את הילדים. הם ממלאים לי את כל מה שאני צריך.
"אגיד לך משהו מצחיק. יש לי כמה מקרים בשבוע שמגיעות אליי כאילו לייעוץ רק בשביל לפגוש אותי ומוכנות לשלם על זה כסף. אני יודע מראש שהן לא באות בשביל לעשות שינוי תזונתי אלא כדי לפגוש אותי. אני אומר כבר בהתחלה, 'תקשיבו, זה לא יתפתח לשום מקום, אני פה בפן המקצועי בלבד'".
איך אתה מזהה לקוחות כאלה?
"כי הן מתחילות איתי באינסטגרם לפני. אני אומר להן, 'קחי בחשבון שזה לא יוביל לשום דבר' והיא אומרת, 'בסדר, אני רוצה לבוא בכל זאת'. אני אומר, 'את צריכה לשלם על זה כסף' והן עונות, 'הכל טוב' ובאות".
5 צפייה בגלריה
''אני כמה לאהבה ואני רוצה להגיע לבית שבו מחכה לי אישה אוהבת ומחבקת''. עומרי שלום
(צילום: ענת מוסברג)
ומנסות להתחיל איתך פרונטלית?
"ברור, אני עוצר את זה ישר, לא נותן לזה מקום".
גם גברים מתחילים איתך?
"כן. בשני המקרים אני ישר חותך".
וגובה תשלום על הפגישה.
"ברור, אני לא מבזבז את הזמן שלי".
זה קרה גם לפני הפרידה?
"לא".
ב־22 השנים שלכם לא היו לך התפלקויות? סמסים? התכתבויות באינסטגרם עם נשים?
"אני מתכתב עם כולם, זה לא משהו שחוצה גבולות, אני עונה לגברים ולנשים כי אני אדם שעונה לכולם מנימוס, אבל לא. ירדן היא אהבת חיי ולא לשם חתרתי ופיללתי, באמת שלא. ועכשיו יצאתי לעולם הרווקות שזה עולם שחדש לי אבל זה לא אני, אני לא ילד בן 16 שרוצה לסמן וי על עוד בחורה ועוד בחורה, אני לא במקום הזה. אני בן אדם של זוגיות, אני כמה לאהבה ואני רוצה להגיע לבית שבו מחכה לי אישה אוהבת ומחבקת. אני עוד לא רואה את עצמי בזוגיות חדשה, אבל גם לא במקום של להתחיל לעשות גולשי ספות כל ערב, באמת שזה לא מעניין אותי. כבר הבנו שלא צריך להאמין לכל מה שרואים באינסטגרם, נכון?"
החזות הקשוחה ונטולת אחוזי השומן של שלום מדברת בביטחון ומצטלמת נהדר, אך הבפנוכו עדיין מדמם מהאירוע המטלטל שקרה לו ולפרודתו הטרייה לפני שנה וחצי, מהאובדן שאותו הוא עדיין לא הספיק לעבד. חודש אחרי שנולדו התאומים של הזוג מפונדקאית לאחר שש שנות טיפולי פוריות, ירדן גילתה שהיא בחודש השישי להריונה. נס גלוי שאותו שיתפו הצמד ברשתות. "לא יצאה לה הבטן ולא היו תסמינים", מסביר עומרי את הגילוי המאוחר; "היא לא הרגישה טוב וחברה אמרה לה ללכת לרופא נשים, שאולי אלה השלכות מטיפולי הפוריות. היא הלכה בשבע בערב לרופא ובעשר לא חזרה. אמרתי, 'מה נסגר, לאן הלכת'. ב־11 וחצי בלילה היא סימסה, 'אני עוד מעט מגיעה' ואני מתחיל עם סרטים בראש. קרה משהו, גילו לה את המחלה, החיים נהרסים, ואז היא מגיעה לפה המומה ואומרת, 'אנחנו בהיריון'. אמרתי, 'מה? מה קשור? יש לנו ילדים בני פחות מחודשיים'. הייתי בשוק חיי. התחלנו לבכות משמחה. ואת מה שקרה חודש אחר כך כשהיא בחודש השביעי להיריון אני לא אשכח. זה היה ב־11 באפריל, ירדן לא הרגישה טוב בבוקר והקפצנו חברה שתשמור על הילדים. הגענו לאיכילוב, שמו מוניטור וראו שיש דופק, אבל ירדן לא נרגעה, היא כבר ידעה. אחרי כמה שעות שמו מוניטור ואין דופק. זה קרה בבית החולים. נכנסנו לתהליך של חדר לידה, אפידורל, צירים, הכל. ואז אתה יושב, תופס לה את היד, הילד יוצא רק אין בכי. אתה מחבק אותה, עוטף אותה שלא נסתכל, ולוקחים אותו. את יודעת, עוד לא התפרקתי מאז".
באמת?
"לא הייתי מסוגל להתפרק. יש לי שני ילדים בני חודשיים בבית, ואישה שעברה לידה שקטה. איך אני יכול להתפרק, מי יכול להרשות לעצמו?"
אז איך אתה עובר את הימים?
"בגיהינום אחד עלי אדמות. בפחד אלוהים לירדן. לא חשבתי על שום דבר, רק על ירדן. פחדתי שהיא לא תצא מזה, זה גמר אותי. לא התעסקתי בעצמי".
אז שנה וחצי עברה ולא עיבדת את האירוע?
"לא. כי אני כל כולי בגידול הילדים, באבהות. התפיסה שלי היא שאני חייב להיות חזק, שאני לא יכול להתפרק. יש לי אחריות, אני לא מסוגל. חשבתי שכמי שהתמודד עם משברים אוכל לצלוח גם את הדבר הזה, אבל זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לזוג שמחכה שש שנים לילד ואז מגלה שהוא נכנס באורח נס ובאופן טבעי להיריון ומאבד את הילד. הכי נורא. למזלי היו לנו את לני וגפן בבית, אחרת אני לא יודע איפה הייתי היום, בלעדיהם לא הייתי מסוגל להתמודד עם האובדן הזה, זה היה גדול ממני. הילדים נתנו לי את הכוח להיות חזק בשביל ירדן, הם הצילו אותי. הפוקוס בלידה שקטה הוא על האישה וזה מובן, והגבר בטראומה הזאת נדחק הצידה".
ואת כל האירוע הזה שניכם עוברים בפרונט, מהחסרונות שבשיתוף המדינה בחייכם האישיים.
"לנהל אירוע כזה כשאתה מפורסם, יש לזה יתרונות וחסרונות. מצד אחד, אתה מקבל מעטפת חיבוק וחום, אם אני קיבלתי אלפי הודעות אני מניח שירדן קיבלה עשרות אלפי הודעות תומכות, ומצד שני, לא יכולתי לפתוח אתר אינטרנט או חדשות מבלי לראות את הסיפור שלנו, וחוויתי את זה כל פעם מחדש. וזה מלווה אותך לכל מקום, ברחוב אנשים מסתכלים עליך במבט של רחמים, אבל אתה לא רוצה שירחמו עליך, יש לי שני ילדים מדהימים בבית".
ואז זה קורה. מי שהרגיש משני באירוע הטראומטי של חייו, שבמשך חודשים מסתובב עם בור בבטן אך לא נובר בו כדי שלא יהפוך לבולען, שימים ספורים אחרי האירוע חוזר לחייך בתמונות משותפות באינסטגרם כי החיים והמותג מחייבים, מפסיק להחזיק את הדמעות. "לא דיברתי על זה עם אף אחד", הוא אומר ובוכה; "לא רצינו להיקשר אז לא רצינו לראות את התינוק, מספיק אתה חווה משהו שהוא לא הגיוני, אז לא רצינו לראות. לקחו אותו לחדר אחר, ניקו אותו וצילמו אותו כי זה כנראה חלק מהתהליך, ושאלו אותנו אם אנחנו רוצים את התמונות. לא רצינו, אמרנו, 'אל תשלחו'. אני זוכר שירדן נרדמה, הלכתי לאחות ואמרתי לה, 'שלחי לי'. וזה עד היום במייל שלי, אבל לא פתחתי עדיין את התמונות. אין לי אומץ, בטח לא עכשיו אחרי מה שאנחנו עוברים. אולי יום אחד יהיה לי אומץ לפתוח.
"אני לא מאמין שאני מתפרק פעם ראשונה בראיון", הוא חוזר ואומר, ומוסיף, "אם לא היו לי את הילדים לא הייתי פה היום, זה בטוח. זה היה גדול ממני. אני לא מצליח להבין איך זוגות בלי ילדים שזה קורה להם מצליחים להתמודד, זה הדבר הכי נוראי בעולם".
5 צפייה בגלריה
''יש דברים חזקים מפוסטים באינסטגרם ובסופו של דבר המציאות ניצחה''
(צילום: מתוך האינסטגרם)
הלכת לדבר עם מישהו מקצועי? התחלת טיפול?
"רק עכשיו בעקבות הפרידה התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית כי הייתי צריך כלים. לפני שבוע החלטנו שהמפגש הבא יתחיל לטפל בלידה השקטה כדי לתת לי כלים להתמודד עם מה שעברתי לפני שנה וחצי. לא חשבתי שזה קשור לפרידה, אבל מתברר שהכל קשור, שיש לזה מקום מאוד־מאוד גדול בזה שנפרדנו".
כי הסתובבת עם אבן על הלב ולא שיתפת.
"נכון, וזה מחלחל. פחדתי לתת מקום לכאב כי פחדתי ליפול, אז עטיתי על עצמי שריון עד שהפכתי להיות קצת אטום וקר, וזה השליך על כל פרמטר בחיי. הפכתי להיות אטום וקר גם לבת הזוג, הפכתי להרבה יותר אגרסיבי בעסקים. מצאתי מפלט בספורט. הפכתי לספרטני ברמה קיצונית כי ידעתי שהספורט יציל אותי עכשיו. שני אימונים ביום, הולך לישון בשמונה וחצי וקם ברבע לחמש ולא מוכן לזוז סנטימטר מאורח החיים שלי וזה משפיע על הזוגיות. הייתי מאובסס על הספורט כי זה מה שהציל אותי נפשית, אבל לא הבנתי שזה מחלחל לי לזוגיות בצורה הרסנית. רק בשבועות האחרונים אני מבין שהרבה מאוד דברים קטנים הצטברו למשהו מאוד גדול".
וביקום המקביל - האינסטגרם - הכל מהמם. אתם משדרים שפיצחתם את הנוסחה למשפחה מאושרת.
"מה אני יכול להגיד על זה? שזה היה פייק? שמעי, אולי ניסינו להראות שהכל טוב כדי שזה ישליך גם על החיים שלנו, סוג של אשליה כזו. אבל יש דברים חזקים מפוסטים באינסטגרם ובסופו של דבר המציאות ניצחה, החיים הם לא פילטרים, הם הרבה יותר קשים ומורכבים, אבל אתה לא משתף את הצד הפחות טוב בזוגיות".
אז אתם חווים משבר גדול ובהפסקת הפרסומות רואים את עצמכם על המסך בפרסומת ל'סימילאק'. זה לא דיסוננס קשה מדי?
"אולי רציתי להיתלות בדברים האלה, להדחיק שלא טוב, אז הפרסומת ל'סימילאק' עשתה לי שמח, זה היה יום כיף מבחינתי. המשפחה שמרה על הילדים וזה היה אחד הימים הבודדים שהיינו רק אני והיא פתאום, מבחינתי זו הייתה חוויה מרעננת ואחת הטובות שהיו לי עם ירדן בשנים האחרונות. אבל זה ליום אחד, ואז אתה חוזר הביתה למציאות, לסיזיפיות. ובמציאות אתה לא יכול לטייח ולטאטא דברים מתחת לשטיח בגלל יום צילום אחד נחמד. דבר אחד שלמדתי מהפרידה זה לדבר כשלא טוב לי, לא לשמור בפנים אלא להתקלף כמו בצל, וכן, גם לבכות ליד בת הזוג, זה בסדר, זו לא בושה".
מה עוד אתה מבין היום בדיעבד?
"שהיינו צריכים ללכת לטיפול, שהיו הרבה מאוד דברים שלא ראיתי שמתחוללים אצל ירדן, שאיש מקצוע היה יכול לתת את הפרספקטיבה שלו. אני חושב שכל זוג שעובר טיפולי פוריות חייב ללכת לטיפול זוגי כי טיפולי פוריות מכרסמים בזוגיות. בזמנו חשבנו שאנחנו לא צריכים. אותי זה מאוד קירב לירדן. אחרי כל סבב שלא צלח הייתי לוחש לה באוזן שמבחינתי שלא יהיו לנו ילדים, שכל עוד אני קם לידה בבוקר מבחינתי לא צריך. ושנינו רצינו מאוד, היינו כמהים לזה".
ומה הטיפולים הממושכים עשו לך כגבר?
"זה לא השפיע עליי בכלל, לא חשבתי שאנחנו פחות טובים או מוצלחים משאר חבריי. זו המציאות שהייתה והייתי צריך לקבל אותה. ירדן לקחה את זה הרבה יותר קשה ממני. אנחנו הגברים, מה אנחנו? אנחנו לא יודעים מה זה השעון הביולוגי והחוויה הזאת של להיות בהיריון וללדת.
"ואז נולדו הילדים בפונדקאות, והעובדה שהם נולדו בתקופת הקורונה הפכה את זה לקשה, לקטלני. אין עזרה, סבא וסבתא משני הצדדים גרים בנהריה והכל נופל עלינו יחד עם המתחים והעצבים, הכל סגור ואתה במציאות שאתה לא מכיר ולא מבין. סיר לחץ, אין יותר נסיעות לחו"ל, אין לשבת עם חברים בערב, הכל נגמר. הכל הופך להיות ממוקד מטרה לטובת הילדים. כל ששת החודשים של חופשת הלידה שלי היו כאפה אחת גדולה".
5 צפייה בגלריה
''כל ששת החודשים של חופשת הלידה שלי היו כאפה אחת גדולה''. עומרי שלום
(צילום: איליה מלניקוב)
אתה יצאת לחופשת הלידה.
"כן, מתוך החלטה כלכלית גרידא. חזרתי מגרמניה, כמעט לא עבדתי בארץ, ירדן הייתה צריכה להמשיך את הפעילות העסקית שלה, והחלטנו שירדן ממשיכה לעבוד כדי שפעילות החברה לא תיפגע. שם קיבלתי כאפה. לא ישנתי בלילות, ישנתי על הספה בסלון עם הילדים כי ירדן הייתה בחדר השינה, כל הזמן הייתי עייף ועצבני ורוטן, והקיטור הזה מגיע לזוגיות. אתה מתחיל להתפרץ על כל דבר קטן כי אתה רק רוצה פעם אחת לשים את הראש ולישון שש שעות. ירדן הייתה צריכה את השינה הזאת כי היא הייתה צריכה לעבוד, זה מובן לגמרי אבל בסוף שילמתי את המחיר מבפנים, התחלתי להישבר. היה הרבה מרמור פנימי, לא הבנתי אם זה אמור להיות ככה. אמרתי, 'אלה החיים שלי עכשיו? נגמרו לי החיים?'"
אתה מתאר את מה שעובר על מרבית הנשים בתקופת הפוסט־לידה.
"בדיוק".
אבל אני מניחה שמרבית חבריך היו בעבודה, לא עם עגלה בגינה.
"נכון, לא היה לי למי לפנות וגם לא היה לי עם מי לדבר. מטבעי אני אדם שלא משתף בבעיות שלו, סופג הכל כי אני לא אוהב להפיל על אחרים את הצרות שלי. זה סוג של טמטום. מצב הצבירה שלי הפך להיות נפיץ, הפכתי לחסר סבלנות, התחילה פנקסנות ודברים שלא חווינו כשחיינו בעולם הנורמלי טרום־הקורונה והילדים. זה קורה להרבה מאוד זוגות, לצערי גם קרה לנו".
בראיון עבר סיפרת שלפני שש שנים עברת משבר כלכלי גדול, אבל ירדן לא ידעה.
"נכון. הפסדתי המון כסף".
לא היה לכם חשבון משותף?
"יש חשבון משותף אבל היא לא הייתה על הכספים. אני הייתי על הכספים, וירדן נתנה לי את המושכות לנהל את הכל, אז היא לא ידעה. זו הייתה טעות. ושוב, חלק מהטעויות שלי בזוגיות היה שלא שיתפתי. לא נפתחתי בהמון דברים, לא דיברתי על הקשיים. ועכשיו הבנו שאנחנו לא רוצים מלחמות. הלכנו לחבר טוב וקרוב מבית, עורך דין שמנהל את הליך הגישור בצורה יפה. אני מאחל לירדן זוגיות שתכיל אותה ותעניק לה את כל האושר שאני לא הצלחתי לתת לה, ואני מאחל לעצמי גם את אותו הדבר. אני מאמין שכשיגיע התיקון, הוא יהיה טוב".
איפה נמצא אותך עוד שנה מהיום?
"מקווה שבזוגיות טובה ומכילה ובפן המקצועי כובש את העולם. לשם אני מכוון - לשנות לאנשים את החיים, לדחוף אותם לאורח חיים בריא. כשלקוחה כותבת לי, 'היום אני הולכת ברחוב מאושרת, שרה בגשם', זה ממלא אותי".
ואתה? מתי תשיר בגשם?
"תוך הרבה פחות משנה".