יש סיפורי אהבה, ויש את מוטי רייף וסימור לוזון, זוג שסיפור ההיכרות שלו מכיל את כל המרכיבים של הרומן הישראלי הגדול של זמננו. "נפגשנו בחתונה של חברה משותפת", אומר לוזון. "לא הכרנו לפני, אבל שנים קודם, אחרי שיצאתי מהארון והלכתי לטיפול, המטפלת שאלה לאיזה גבר אני נמשך. עניתי שקשה לי לומר, כי שנים הרגלתי את עצמי לא לחשוב על זה. זה כמו להעיר אדם רדום. ואז אמרתי, לא יודע, אולי מוטי רייף כזה".
הכרתם?
"לא הייתה לנו שום אינטראקציה. גם לא תגידי יצאתי משם ועשיתי גוגל. הכרתי מישהו ואחר כך הייתה לי עוד זוגיות. רק ארבע שנים אחר כך הלכתי לחתונה ההיא. ושם מוטי היה".
מה חשבת עליו?
"תסתכלי עליו, בואי. כאילו, יש לי עיניים".
מוטי: "איך שירדתי במדרגות, ראיתי אותו בצד השני של האולם. מכירה את זה שאומרים, כשתראה אותו תדע? אז היה לי כזה זץ. ושם אמרתי לעצמי זה יהיה בעלי".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו
ככה?
"חד-משמעית. קראתי לידידה שמכירה אותו ושאלתי אם הוא רווק. עכשיו אני מעולם לא התחלתי עם אף אחד ואף אחת".
אף פעם?
"כלום. ביישן".
אתה ביישן? אפילו לא כל מיני גרניידר שמיינדר?
"לא, לא. החברה חזרה ואמרה לי שכן, ואז אמרתי אלוהים, בבקשה תעשה שהוא גם גיי! ואז אמרתי על החיים ועל המוות. תיגש אליו ותדבר!"
סימור: "הוא היה מה זה נבוך. גימגם. ומה שהיה מדהים זה שבסוף הערב הוא אומר לי, טוב אתה בא איתי למסיבת יום הולדת. עכשיו למה רציתי להמשיך איתו? כי למחרת, הייתי עם הילדים, ואחרי זה טסתי לחו"ל. הרגשתי שיש פה הזדמנות. והזדמנויות הן כמו שקיעות - צריך לתפוס אותן. ואני רציתי את השקיעה הזאת".
מוטי: "אגב, מעולם לא קראתי לו בשמו. זה היה קודם בעלי ואחר כך בעלולי. גם לא זכרתי את השם שלו כי יש לי בעיה בשמות. ישבנו אצלו ורק דיברנו. בלי לגעת".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בלי סקס? קראת את החוקים, אין סקס עד דייט שלישי?
סימור: "לא, לא. התחושה שלי הייתה שחזרתי הביתה. ברמה של גלגולים קודמים. לא סתם השם שלו בא לי בטיפול".
מוטי: "נראה לי חצי שנה אחר כך הצעתי לו נישואים".
סימור: "ביום ההולדת שלי. בדרזדן. באופרה. פלסידו דומינגו שר".
מה שנקרא אירוע קטן, מינורי, סולידי.
סימור: "זה הרגיש מאוד טבעי, אגב".
פלסידו דומינגו?!
סימור: "לא, ההצעה. גם ידעתי שזה הולך לקרות".
הצצת לו בווטסאפים?
"ממש לא. הוא פשוט התחיל להתנהג מוזר. לזוז במושב במטוס. ללכת לשם, לפה. עליתי לחדר, צילצלתי לחברה, שאלתי, את יודעת משהו? אמרה לי לא. כשירדתי בום! הוא יצא לי מהשטיח עם פלסידו".
מוטי: "ואז בעלולי קם לשירותים".
סימור: "השירותים היו בשביל להתקשר לחברה".
מוטי: "ישר אמרתי לפלסידו, ווד יו מיינד טו סינג ווייל איי פרפוז? אמר לי, יס אופקורס. ואז הוא לא מגיע! ואני מעמיד שם את פלסידו עם הטבעת! הבן אדם בן 80 כבר, וההוא איננו".
סימור: "צילצל אליי, איפה אתה? אני חוזר למסעדה ורואה אותו יורד במדרגות ופלסידו שר וסביבנו אנשים מבוגרים בהלם".
מה הרגשת?
"וואו, רציתי לקחת אותו ולברוח, שנהיה לבד, רק שנינו".
מוטי?
(בפלאפון) "אני עובד".
יש פה רגע יפה של אהבה.
"מאמי יש לי שבוע אופנה! מה השאלה? כל החיים אתה מדמיין את הרגע הזה. כשהייתי עם נשים, כשהייתי עם גברים. הייתה לי פעם תוכנית בשם 'מזל טוב' שהייתי צריך להמציא כל פעם הצעת נישואים אחרת. תמיד אמרתי לעצמי מה אני אעשה לעצמי?"
ומה אתה אומר שם?
"אם הוא מוכן לחיות איתי כל החיים. ואז נחנקתי".
ואז מה?
"עלינו לחדר. לא התחתנו כי הגיעה קורונה. ואני מודה שכשעשיתי רשימת מוזמנים הגענו ל-600 איש רק באות ג'. אבל בסוף תהיה חתונה, על גופתו. אני לא התחתנתי. אני רוצה לשבור את הכוס".
למה?
"כי אני רוצה. אני רוצה וזה יהיה".
שניהם אוחזים בסיפור מורכב וארוך שנים של התמודדות עם זהות מינית וחיים ארוכים בארון, עד שהעזו לפרוץ החוצה. רייף, אב לתאומים מהזמרת פנינה בריק מ'סקסטה', הסתיר מעצמו את האמת שנים, באמצעות שרשרת רומנים עם הנשים היפות בישראל, מרונית אלקבץ ואנאבל טמיר ועד פינצ'י מור ז"ל. היו גם גברים, אבל רק מתחת לרדאר. מהארון יצא בגיל מאוחר. לוזון, גם הוא אב לשניים, יצא מהארון רק אחרי שהתגרש מאשתו, בגיל 33. עכשיו הם חוגגים את ארבע השנים הראשונות של שארית חייהם עם ילד משותף: העונה השלישית של "ללא פילטרים" ברשת 13 (ראשון ב-23:45 ובשידור חוזר בשבת ב-00:05), תוכנית שבה רייף מראיין קולקציה של נשים, מגאולה אבן ועד גילה אלמגור, מעינת שרוף ועד נטע אלחימיסטר. לוזון, ששימש בעונות הקודמות כעורך משנה, הפך בעונה הנוכחית לעורך הראשי.
רייף, 58, מתפקד כבר שנים כדמות מפתח בעולם האופנה הישראלי, למרות שהוא מתעקש שהוא בכלל לא בקטע. בימים אלו ממש סיים להפיק את שבוע האופנה קורנית FAC תל־אביב, אבל מאחוריו קריירה מניבה גם כאיש טלוויזיה ("המהפך", "מזל טוב") יוצר ("מיס עולם האמיצה", על סיפורה של לינור אברג'יל - כולל מועמדות לאמי). בעבר הרחוק יותר היה דוגמן לרגע ומפיק תצוגות אופנה. אפילו קונסול לרגע. מקושר לכל המי ומיק. פעיל למען זכויות נשים ונשיא עמותת "רוח נשית". חוץ מזה, הוא כריזמטי להחריד. גם בטרנינג ובטישירט, הוא נראה כמו איש המרלבורו. אבל לוזון, שצעיר ממנו ביותר בעשור, מתברר כמבוגר האחראי.
הגבר הרגיש מאוד והמכיל מאוד הוא בנו הצעיר של המסעדן איציק ("הגדול") לוזון. בעבר הלא-רחוק שימש כקניין חברת דיזל. הקורונה והזוגיות עם רייף גרמו לו להמציא את עצמו מחדש כמטפל בשיטת NLP. במקביל, כאמור, התנסה בעבודה טלוויזיונית עם רייף. זה לא הפריע לו להתפלץ כשבעלולו - השניים קוראים אחד לשני "בעלולי" - הציע לו את תפקיד העורך הראשי. או במילים שלו: "ומה אני ישר אמרתי? לא. אני בא מבית שמשפחה ועבודה מתערבלים זה בזה ואני היחיד שמצאתי פרצה לצאת משם. אז דווקא עכשיו לאפשר לזה להיכנס?"
נו, ולמה הסכמת?
"הבנתי שיש לי את הזכות האדירה להפגיש נשים עם הלב שלהן, ואמרתי תודה בעלולי שאתה רואה בי דברים שאני עוד לא רואה בעצמי".
ברגע שאתה עובד עם בן זוג זה יכול לגמור את הזוגיות. בטח כשאחד שועל טלוויזיוני ואתה בתחילת הדרך.
"אני יודע והלכתי עם החשש, ומוטי אומנם פרפקציוניסט ברמות-על, אבל גם אלוף בלתת מקום. לא רבנו אפילו לא פעם אחת במהלך העבודה. בסופו של דבר אני מרגיש שיצרנו משהו יחד. יש לנו ארבעה ילדים - שניים שאני הבאתי ושניים שהוא הביא. זה החמישי".
קצת קשה להתעלם מהמומנטום הסמלי של עליית "ללא פילטרים" ואירועי שבוע האופנה יחד. שני אירועים שחוגגים נשיות, ליברליות ושוויון, כשההצהרות מירושלים על המהפכה המשפטית מתפרשות אצל רבים כהפך המוחלט. נכון לכרגע, הם בוחרים להתמודד עם המציאות בדרכם. כלומר, יחד, ובאמצעות ניסיון לייצר מציאות חלופית.
באירוע פתיחת שבוע האופנה, בתחילת השבוע, רייף הצעיד על המסלול פלוגת דוגמניות עם שלטי מחאה, ואת זהבה גלאון, ליהיא לפיד ועברי לידר בשמלת סטרפלס וכתר עם פטישי בית משפט, כשעל חזהו נכתב "חופשי בארצנו". אבל כשנטלי דדון, אישה שעושה דייטים עם איתמר ואילה בן גביר, צעדה מכורכמת פנים בבגד שעליו כתוב "אין לי ארץ אחרת", נוצר רגע שבו האופנתי הוא הפוליטי והוא קאלט לפרצוף. את שרה נתניהו ומירי רגב, שהיו אורחות הכבוד בשבוע האופנה הקודם, רייף מודה שלא היה מושיב הפעם בשורה הראשונה. "זה לא התאים", הוא חותם.
6 צפייה בגלריה
''היה שם איזשהו פרץ של אהבה גדולה''. התצוגה של דוד וקסלר בשבוע האופנה תל אביב
(צילום: Haydon Perrior @haydonperrior)
"היה מהמם", הוא נרגש אחרי ערב הגאלה. "היה שם איזשהו פרץ של אהבה גדולה, עם זהבה גלאון מצד אחד ונטלי דדון מצד שני, משהו מאוד מאחד. אנשים עמדו ובכו. לא דמעו. בכו. בדרך כלל במצב כזה אנשים מצלמים. פה לא צילמו. פה שרו אני ואתה נשנה את העולם".
יש מי שכתב שזה לא אמירה פוליטית. שזה לא אופנה. שזה גימיק. מה לא הבינו?
"האט ער געזאגט. אז אמרו. מה, אני אתייחס למה שכל אחד אומר? אני אמשיך בדרך שלי".
בשנים האחרונות רואים בשבוע האופנה פלאס-סייז, דוגמניות מבוגרות יותר, גיוון אתני, ועדיין אישה ישראלית במידה 46 נכנסת לקניון ולא מוצאת שם בגדים.
"זה לא נכון, את יכולה למצוא מידות שלא היו קיימות לפני שנתיים ושלוש, כי חברות אופנה התחילו להבין את המשמעות הכלכלית של השוק הזה. זה לא שאין מקום לשיפור, אבל זה לא קורה ביום".
העלית על המסלול נשים כמו שירה איסקוב, מהלך שזכה להרבה פרגון. סימור ציין שיש גם מישהי על כיסא גלגלים באחת התצוגות. יש ביקורת שטוענת שבעולם האופנה הציני אמירה חברתית הופכת לגימיק. מה דעתך?
"שירה זה סיפור אחר של לקום ולדבר. הדוגמנית בכיסא גלגלים ואחרת שהלכה עם קביים, הן יפהפיות מדהימות, זה לתת במה ליופי בכל גיל ובכל מידה, צבע ומגדר. למה לא להסתכל ולהגיד איזה יופי?"
כמה אתם מוטרדים מהמהפכה המשפטית?
מוטי: "בואי, לא יקרה מה שהם רוצים. אני פה בכובע של נשיא עמותת 'רוח נשית', והיום לנשים יש כוח שהן יודעות להשתמש בו. הם לא יצליחו. ובעלולי יגיד לך כטריפוליטאי מה אומרים ביידיש?"
סימור: "האט ער געזאגט".
מוטי: "אז אמרו! אוכלוסיית הנשים בישראל גדולה מזו של הגברים. בואי נזכור מה היה באיסלנד בסבנטיז: הנשים עצרו את המשק".
מצד שני, גם הרבה נשים בעד התהליך הזה.
"גם אליהן נגיע. אנחנו נמצאים במדרון מאוד-מאוד תלול אבל משם אנחנו נעלה. ורוטמן? שימשיך לדבר. אנחנו נגמור להם את הצורה".
יש בקואליציה הזאת גם איום כלפי קהילת הלהט"ב. אין לכם חשש ברמה האישית?
סימור: "קרה לך פעם שסיפרת סוד, ששיחררת אותו לגמרי, אפשר להחזיר את זה פנימה? חייתי 33 שנה בארון עד שיצאתי. לא נולד הבן אדם, לא משנה מי בממשלה, שיחזיר אותי לשם. שמחה רוטמן ואבי מעוז הם רעשי רקע מבחינתי".
בשבוע שעבר ארגון ''בוחרים במשפחה'' ביקשו משר החינוך לבטל מסמך הנחיות משרד החינוך להתנהלות עם תלמידים להט"בים. כאבות וכגייז איך אתם מתמודדים עם זה?
"כשאני הייתי ילד, לא היה דבר כזה גייז. היום לילד שלי יש אמא, אבא ואבא. ויש לחברה שלו בכיתה שני אבות. אי-אפשר לחזור אחורה! זה כבר פה! זה נוכח! הדבר הזה נורמטיבי!"
בוא נדבר על מי-טו בתוך הקהילה. זה סוג של בדק בית שרק קהילה שהגיעה למקום יחסית יציב יכולה להרשות לעצמה?
מוטי: "אני חושב שכל אחד מאיתנו חווה סוג של הטרדות. אני הוטרדתי הרבה יותר מנשים מאשר מגברים. גם כשהייתי יותר צעיר וגברים היו באים ומלטפים אותי, הייתי מסתובב ואומר סליחה ובזה זה נגמר. יש הבדל בין גברים לנשים, כי בסוף בקטע הפיזי אני יותר מרתיע. אני מעדיף להתעסק בתהליך החינוכי שגם בנות וגם בנים בגיל מאוד צעיר יקבלו את הכוח לומר לא".
רייף: "ניסו עכשיו למשוך אותי כגיי להגיב ולנאום, אבל אני ממוקד בנושא זכויות נשים. בכלל, אני מדמה את החיים לצעידה במסלול, ואז מושכים אותך אחורה או יורקים עליך, או מרביצים לך, ואתה קם וממשיך. אנחנו כנראה צריכים להגיע למקום הכי נמוך בשביל לעלות. אבל בסוף-בסוף? לכל רוטמן כזה יש אמא"
כשהמחאה התחילה, מתחו ביקורת על הקהילה. אמרו אלה יוצאים מהבית רק למסיבות.
סימור: "עובדה שלא. אני רואה את ההתלכדות בתוך הקהילה, רואה עוצמה, רואה כוח".
מוטי: "מאז שאני מכיר את עצמי אני מסמן לעצמי מטרה והרעשים מסביב לא מפריעים לי. גם בחודשיים האחרונים. אני מדמה את החיים שלי לצעידה במסלול, ואז מושכים אותך אחורה או יורקים עליך, מרביצים לך, ואתה קם וממשיך. אנחנו כנראה צריכים להגיע למקום הכי נמוך בשביל לעלות".
ומה יהיה הכי נמוך?
"אנחנו כבר שם. אבל בסוף-בסוף? לכל רוטמן כזה יש אמא. ועכשיו אני צריך להשתין".
סימור: "אני חי היום עם בן הזוג שלי ועם ארבעה ילדים ויש לי חופש מוחלט לחגוג את האהבה שלנו בכל מקום. אני סומך על עצמי שאדע להתמודד עם מה שיהיה".
ולוזון הוא רב-אמן בהתמודדות באדיבות החיים עצמם. גדל בגבעתיים, נצר לאימפריית השיפודים המיתית ''איציק הגדול''. תפיסת הגבריות בבית הייתה בהתאם. "להחזיק מין ארשת פנים קשוחה באופן פרימיטיבי. רגשות זה לא שפה שיש בבית. אבל הרבה אנשים משייכים את זה שלא יצאתי מהארון כאילו לזה שאני הבן של איציק הגדול. אז לא".
אלא?
"רציתי להיות נורמטיבי. רציתי אישה, בית וילדים. לא הייתה לי בראש בכלל אופציה אחרת".
מתי הבנת שאתה נמשך למשהו אחר?
"אני מדמה את זה לנייר שאתה לוקח מצית ומדליק את הקצה של המחשבה, במירכאות, ואז מהר-מהר מכבה את האש".
מעבר לזה?
"מי העז לחשוב מעבר לזה. עצמתי עיניים!"
הצלחת להחזיק את ההדחקה הזאת, להתאהב, להתחתן, להביא ילדים והכול.
"חד-משמעית. ויותר מזה חשבתי שאני אמות עם זה. עם הדבר הקטן הזה".
עם הסוד?
"זה אפילו לא סוד. זאת הנקודה הקטנה הזאת בבוידעם שאני צריך אולי יום אחד לחקור אותה. האמנתי שאני יכול לחיות ככה כל החיים, עד שזה התפוצץ לי בפנים. אני לא רוצה להיכנס לזה בגלל אם ילדיי, אבל אני יכול להגיד שנאחזתי בזוגיות עד הדקה ה-90, עד שהבנתי שזה גדול ממני".
מה מרגישים כשכל מה שידעת על עצמך קורס?
"ייסורים מטורפים. זה לאבד זהות, זה להכיר את עצמי מחדש. זה שאלות קיומיות של מי אני, מה אני? ושם התחלתי מאפס את המסע של החיים שלי".
ואיזה מסע אבא שלך עבר עם השינוי?
"לפני שבועיים אבא שלי אמר לי משהו מדהים, 'מאיפה יצאת?' בקטע טוב. מאיפה למדת לכתוב ככה? זה לא מאמא ולא ממני. אבא שלי עבר בעשור האחרון תהליך מדהים שפתאום הוא יכול לראות את הרגישות שלי ואולי אפילו לקנא בה. ביכולת שלי לתמלל את הלב שלי, מה שהוא עדיין לא מסוגל לעשות.
"מוטי דיבר קודם על הידברות. ואבא שלי זה הדוגמה הקלאסית שזה אפשרי. צריך לגלות סובלנות גם כלפי ההורים שלנו, כי גם הם עוברים תהליך והרבה פעמים בחיים זה לא המה אתה אומר אלא האיך. אתה יכול לבוא ולומר את האמת שלך בהתרסה, שזה אני! ואפשר לעשות את זה בהנגשה, כמו מוטי, ולקרב אותם אליך".
מוטי: "כשהכרתי את בעלולי נאמר לי בצורה מאוד ברורה שאבא שלו מקבל אותו, אבל לא רוצה לראות את זה".
סימור: "כן, אבא שלי אמר לי, תעשה מה שאתה רוצה אבל כרגע אל תביא את זה הביתה, קשה לי".
מוטי: "בואי, הוא לא רק קיבל אותו. הוא גם קיבל אותי".
סימור, איך הם הכירו?
מוטי: "הלכתי אליו למסעדה".
סימור: "אבא שלי אמר לו, אולי תבוא לשישי? אנד דה רסט איז היסטורי. אנחנו משפחה".
אגב משפחה, מוטי דיבר בעבר נגד מונוגמיה. מה עמדתכם בנושא?
סימור: "אני לא יודע מה היה בעבר, אני יודע מה יש היום. מערכת יחסים סגורה. כמו שמוטי אומר, ראיתי, חוויתי, הספיק לי".
מוטי: "אף פעם לא מצאתי את המכסה הנכון, אבל עכשיו? אני לא רואה בעיניים. נגמר".
פורסם לראשונה: 07:48, 24.03.23