כשמאיה בוסקילה נזכרת בשנים שבהן לא יכלה להסתובב בקניון בלי שירדפו אחריה, היא לא מדברת רק בגעגוע. בגיל 48, כשהיא נשואה באושר ומגדלת ילד בן 14, היא הרבה יותר מפוכחת, ויש בקול שלה גם קצת הקלה על כך שהיא כבר לא שם. "היו לי כמה שנים טובות, אז אני מאמינה שזה כמו שאושר כהן או עדן בן זקן מרגישים עכשיו", היא מספרת בפודקאסט "הברזייה" של מגזין סופ"ש של ynet. "הכול זוהר ומגניב, אבל לפעמים זה לא באמת. זה יכול להיות מאוד מעייף".
מעייף, אבל זה משהו שכל אמן שואף להגיע אליו.
"היום השאיפה שלי היא לא להתמודד מול הזמרות הצעירות. יש את נועה קירל ואת אגם בוחבוט, שהן מהממות בעיניי. הן ילדות, בנות 22, 23, 24. אני התחלתי רק בגיל 25, כך שהדרך שלנו שונה מאוד. אני דווקא אוהבת מאוד את הדרך של אגם, כי יש בה רבדים. הכול קרה אצלה לאט לאט, היא בנתה את עצמה במשך הרבה שנים, והיום היא קוטפת את הפירות. זו דרך נכונה יותר להישאר בה שפויה.
"אצלי הכול הגיע בבום. יום אחד הופעתי בתוכנית הטלוויזיה של דודו טופז ז"ל, ולמחרת כבר לא יכולתי ללכת ברחוב. אבל אני מדברת גם על משהו אחר. היום יש הופעות ענק, ובתקופה שלי זה כמעט לא היה קיים. קיסריה הייתה מקום ששייך למלוכה, שלמה ארצי הופיע שם, ואז אייל גולן. היום מישהו שלא ראינו במשך 20 שנה יכול פתאום להופיע במנורה. קורה כאן משהו".
פודקאסט הברזייה – (מאיה בוסקילה)
אחרי התקופה המשוגעת הזו באה תקופה של שקט.
"כן, אבל זה היה מאוד קיצוני. זו הייתה ממש קפיצת בנג'י מהאולימפוס, ופתאום - פוף. האמת היא שכשזה קרה, עוד לא הרגשתי את זה. לא הבנתי על מה מדברים איתי כשאמרו לי: 'את צריכה להוציא דברים, לא שומעים ממך'. בדיוק באותה תקופה עזבתי את רוברטו (הסוכן רוברטו בן שושן - ב"ז). מצחיק שאנחנו שוב ביחד היום. לא הבנתי שזה קורה לי. מבחינתי הייתי אותה מאיה. רק כשהבנתי מה באמת קורה, נעשיתי עצובה מאוד. אבל הייתי חזקה נפשית".
מתי הרגשת שזה נגמר, או אולי נחלש?
"אני לא חושבת שמרגישים שזה נגמר. מרגישים שהכול ירד פתאום, שמשהו נעצר. אבל אני חושבת שזה קורה לכולם, למעט יחידי דור כמו אייל גולן, וגם לו היו תקופות כאלה. תראה את פאר טסי. אני חושבת שאפילו הוא לא האמין למה שקרה לו, אבל הקסם של פאר הוא שהוא לא הפסיק אף פעם. גם אני לא הפסקתי. הוצאתי עכשיו את 'קצות האצבעות', יש לי ארבעה סינגלים בחוץ, ובכל זאת כולם שואלים אותי: 'לאן נעלמת? למה את לא מוציאה שירים?'. לא נעלמתי, נשמה, אתם נעלמתם. תיכנסו ליוטיוב, יש שם את כל השירים שלי.
"אני חושבת שלקח לי בערך שנה להבין מה קרה. כשאת נמצאת גבוה כל כך, לוקח זמן עד שאת קולטת שירדת. זה היה ממש גדול. היום, כשאני מסתכלת על נועה, אני אומרת: 'וואי, כפרה עליה, איזה כוחות. איך עשיתי את זה?', ומה שהיה אז מקביל היום למשהו גדול פי עשרה, כי היום יש מקומות ענקיים ופארק הירקון, דברים שלא היו קיימים בתקופה שלי. אם היה יוטיוב כש'לילה סתווי' יצא, אני לא חושבת שאני או צביקה פיק ז"ל היינו צריכים לעבוד יותר".
"הוצאתי עכשיו את "קצות האצבעות", יש לי ארבעה סינגלים בחוץ, ובכל זאת כולם שואלים אותי 'לאן נעלמת'. לא נעלמתי, נשמה, אתם נעלמתם. תיכנסו ליוטיוב, יש שם את כל השירים שלי"
את מרגישה שאת עדיין בתוך המרוץ הזה?
"יצאתי מהמרוץ מבחירה. היום אני מתנהלת בקצב שלי, אבל האנשים סביבי נמצאים בקצב אחר ומהיר יותר. יש מי ששומר עליי ואני מוגנת, אבל אני במקום אחר. אני כבר לא במקום שבו 40 או 50 ילדים רודפים אחריי בקניון וצריך לסגור את כולו. אני לא שם, ואני מבסוטית לגמרי שזה המצב".
"הייתי עצובה שלא הייתה לי במה"
לפני כשנה הפתיעה בוסקילה את התעשייה כשחזרה לשתף פעולה עם רוברטו בן שושן, הסוכן שגילה אותה בתחילת שנות האלפיים ומינף אותה להצלחה מטאורית, אחרי כמעט 20 שנה של נתק מוחלט בעקבות סכסוך משפטי סביב החוזה ביניהם. "אני חושבת שלשנינו היה אגו. לו קצת יותר, ואם הוא יגיד אחרת, שייזהר ממני", היא צוחקת.
"לא היו בינינו פיצוצים גדולים, וזו הייתה דווקא הבעיה. אנשים לא ידעו שהייתה בינינו צלע שלישית, שידעה לעשות הפרד ומשול בצורה טובה מאוד. הוא חשב שעשיתי לו דברים נוראיים, ואני חשבתי שהוא עשה לי דברים נוראיים. כשחזרנו לדבר, הבנו שלא כל מה שחשבנו היה נכון. חבל שלא דיברנו עשר שנים קודם, כי אני חושבת שאם היינו מדברים, היינו חוזרים לעבוד יחד כבר אז. הפרידה התחילה מסיבות אמנותיות ואחר כך התגלגלה לדברים אחרים. היו דברים ואנשים באמצע, והיום אני מבינה שזו הייתה טעות שלא פתחנו את הכול בזמן".
את חושבת שזה פגע בקריירה שלך?
"בטח. אני חושבת שאנחנו טובים ביחד. את רוברטו הכירו יחד עם מאיה בוסקילה, ואנחנו באמת עובדים טוב ביחד. לא משנה כמה הוא מעצבן אותי או כמה אני מעצבנת אותו, אנחנו אוהבים מאוד זה את זו. אנחנו משפחה. את אשתו אני אוהבת יותר, אבל גם הוא משפחה.
"אם היה לי אז פחות אגו, אולי הדברים היו נראים אחרת. אבל עבדתי על המקום הזה. אגו הוא עול מטופש מאוד, והוא יכול לפגוע בכל מקום: במערכות יחסים, במשפחה, בחברויות, בעבודה ובהחלטות שאתה מקבל. השנים עזרו לי לשחרר אותו, והיום אני מבינה כמה כיף לומר את מה שאת מרגישה, לא להתבייש ולא לסחוב דברים במשך שנים. למשל, אני לא מתביישת להגיד שלפני שנה וחצי לא היה לי כסף והיה לי קשה והייתי במינוסים. למה אני אמורה להתבייש להגיד את זה? כל המדינה בערך הייתה במצב שלי".
איך הגעת למצב הזה?
"לא הייתה עבודה. אני עשיתי דואט עם קלי קלארקסון, פאקינג קלי קלארקסון, והייתי צריכה לעבור איתה הרבה הופעות, ממש טור בנאשוויל, עם הדואט שעשינו, והקורונה גמרה את הכול".
"מה הבושה בלומר 'יש לי היום הרבה פחות ממה שהיה לי פעם'? אלה החיים. הדבר החשוב הוא לקום ולהתגבר. זה המסר שהייתי רוצה להעביר לאנשים: תמיד אפשר לקום ולהמשיך עם חיוך"
ומה עושים כשפתאום אין כסף?
"תמיד שמתי קצת בצד ותמיד הייתי במערכת יחסים, זה לא הייתי אני לבד אף פעם. שאול (בעלה, שאולי שלוים - ב"ז) ברוך השם מאוד מצליח בתחומו, אז יש לי משענת. נכנסתי יותר למינוס, אבל לא הורדתי ברמת החיים. אבל עכשיו ברוך השם אין מינוס והכול בסדר. להגיד שזה בזכותי? אני סתם אשקר. זה גם בזכות שאול.
"אני אף פעם לא באמת מרגישה שאין לי. גם לפני שחזרתי לרוברטו, כשהייתה הקורונה ואחר כך המלחמה, התחלתי להשתמש בכל מה שחסכתי כדי להמשיך לחיות ברמת החיים שאני אוהבת. אני אוהבת את החיים ואוהבת ליהנות מהם, אבל אני תמיד מרגישה בשפע. קשה לי להסביר את זה, כי זה משהו פנימי. אם אתה באמת מאמין בהשם יתברך, אתה יודע שתמיד יהיה לך שפע.
"גם בשפל הכי גדול אני יכולה לבכות ולשאול: 'מה אני אעשה?'. אבל אם אעצור לרגע את הפאניקה, אתחיל שוב להרגיש את השפע. זו מדינה לא פשוטה, ויש המון זמרים שמתקשים היום. אנשים חושבים שכולם נמצאים על הגל, אבל זה ממש לא נכון. על כל זמר מצליח יש עשרות שלא מצליחים. זה מקצוע לא פשוט. אתה נמצא כל הזמן על מטוטלת, וזה קשה מאוד מבחינה נפשית".
יש אלמנט של בושה בלהגיד 'אני לא מרוויחה כסף'?
"זה קשה. קודם כל, תמיד עבדתי. יש זמרים שאתה אומר עליהם: 'לאן הוא נעלם?', אבל הוא לא נעלם. הוא מופיע חמש או שש פעמים בחודש, יש לו כסף והוא חי מעולה. לא הכול חייב להיות כל הזמן למראית עין. גם לי תמיד היו פרויקטים ותמיד עבדתי, רק שלא תמיד עשיתי את מה שרציתי. ואז הייתה קורונה והייתה מלחמה, אף אמן לא עבד. מה הבושה בלומר 'יש לי היום הרבה פחות ממה שהיה לי פעם'? אלה החיים. הדבר החשוב הוא לקום ולהתגבר. זה המסר שהייתי רוצה להעביר לאנשים: תמיד אפשר לקום ולהמשיך עם חיוך. זה לא שלא בכיתי, בכיתי ונשברתי הרבה".
על מה בכית?
"הייתי עצובה שלא הייתה לי במה. הכסף היה החלק הפחות משמעותי; היה לי קשה יותר כי הרגשתי שלקחו לי את המיקרופון. כשאת נולדת זמרת וזה כל מה שאת מכירה מגיל שנתיים או שלוש, זה הדבר שהכי קשה לאבד".
"אני לא סובלת אף אחד בתעשייה"
המיקרופון לא היה הדבר היחיד שבוסקילה איבדה. בשנים שבהן הייתה בשיא התהילה, היא קיבלה חיבוק תקשורתי וכולם רצו לעבוד איתה. אבל כשהנסיבות השתנו, היא גילתה שאנשים שהגדירה כחברים, גם כאלה שעזרה להם, מתחילים לסנן אותה. "כל עוד זה היה ממש בשיא, היו איזה 5-4 שנים שבאמת היה לי המון חברים. אבל אין חברים בתעשייה, לא סובלת אף אחד בתעשייה. כשאת מצליחה, כולם חברים שלך. כשאת לא מצליחה, אף אחד לא חבר שלך.
"אני עשויה מחומר אחר, חומר של נתינה, ואני אוהבת את זה, זה עושה לי יותר טוב מאשר לקבל בעצמי. וזה עדיין לא קשור לחברות, כי אני לא חושבת שאני חברה של אף אדם בתעשייה הזאת. זה שאתה רואה פתאום אחרי 40 שנה זמרות עומדות ומופיעות ביחד, זה לא אומר שהן אוהבות אחת השנייה. כנראה שהיה להן את אותו בוקינג. אבל תכלס, די, אין לך חברים בתעשייה. יש משפחה ויש חברים מהבית".
"כל עוד הייתי בשיא, היו איזה 5-4 שנים שבאמת היה לי המון חברים. אבל אין חברים בתעשייה. כשאת מצליחה, כולם חברים שלך. כשאת לא מצליחה, אף אחד לא חבר שלך"
מה חווית?
"לא גיליתי את אמריקה. פשוט אנשים שחשבת שיהיו איתך, לא היו. מאוד התאכזבתי מאנשים מסוימים שהיו חברים מאוד טובים שלי ועשיתי הרבה למענם".
אמרו לך 'אני לא רוצה לעזור לך'?
"ברור - לא לכתוב, לא להפיק, ממש ככה. כמעט כולם. זה נורא מצחיק אותי כי למשל כשחידשתי את 'בלעדיך' עם נועה קירל, אז פתאום נהיה באזז, אחרי פארק הירקון וזה, ורוברטו אמר לי, 'זה יקרה, את תראי שיתקשרו. תזכרי מה חווית'. והוא צדק".
"מצאתי את הנשמה התאומה שלי"
לפני כשנתיים וחצי בוסקילה עמדה מתחת לחופה בפעם השלישית, ולדבריה גם האחרונה. למזלה היא כבר רגילה לעין הציבורית ולכל סוגי התגובות, ולכן גם הביקורת על 18 השנים שמפרידות בינה לבין שאולי בן ה-30 לא גורמת לה להתרגש. מבחינתה, היא זכתה בלוטו. "חמסה חמסה. די, זהו, באמת, יש אחד כמוהו. עשו אחד כזה וזרקו את התבנית", היא אומרת. "אנחנו כמעט חמש שנים ביחד. איזה הספק זה בשבילי, חשבתי שאגמור כמו אליזבת טיילור".
מה את חושבת על פער הגילאים ביניכם היום?
"אני לא חושבת על זה. אני לא יודעת כמה זוגות גרושים יש במדינה שבהם הבעל מבוגר יותר מהאישה או שהם בני אותו גיל. אולי אפילו יותר, כי מבחינה סטטיסטית יש יותר אנשים שחושבים שזה המבנה ה'נורמלי'. אצלנו זה היה מנט טו בי. אני יכולה להגיד בוודאות שמצאתי את הנשמה התאומה שלי. אני לא מפחדת לומר את זה, כי מעולם לא הרגשתי ככה קודם. בכלל לא ידעתי שיכולה להיות חברות בתוך זוגיות. לא ידעתי שבן הזוג שלך יכול להיות גם החבר הכי טוב שלך".
"לפני שאול הכרתי רק לונה פארקים. אני חושבת שאנחנו, כבני אדם, מתבלבלים לפעמים בין משיכה ואובססיה לבין אהבה. אנחנו יחד כמעט חמש שנים. איזה הספק זה בשבילי, חשבתי שאגמור כמו אליזבת טיילור"
איך חווית מערכות יחסים לפניו?
"הכרתי רק לונה פארקים. אני חושבת שאנחנו, כבני אדם, מתבלבלים לפעמים בין משיכה ואובססיה לבין אהבה. זאת לא הייתה אהבה".
אתם חושבים להביא ילדים?
"למה ילדים? ילד. אבל כן, בא לי. אנחנו עדיין בתהליך אז אני לא יכולה להרחיב על זה. זה לא שאני חלילה מסתירה או מפחדת מעין הרע, ממש לא. פשוט אנחנו עדיין בתהליך, זה עדיין בבדיקות, עדיין לא יודעים מה צריך לעשות. זה בחודשים הראשונים".
אין חשש מהעניין הביולוגי?
"זה היה לי קשה בגיל 35, אז רוב הסיכויים שיהיה לי קשה גם עכשיו. היה לי היריון זוועתי, אני בהלם בכלל שאני חושבת להביא עוד ילד. התחתנתי עם בחור אחראי, אז שאול אחראי על פגישות עם רופאים, על הבדיקות".
אני מניח שזה חשוב לו, אין לו ילדים משלו עדיין.
"חשוב גם לו וגם לי שיהיה לנו ילד, למרות שאת לני (בנה מנישואיה הראשונים - ב"ז) הוא אימץ לכל דבר ועניין, הוא אבא על מלא".
האבא הביולוגי של לני לא בתמונה?
"לא, וזה נורא נחמד לנו, הכול בסדר. מבחינתי אמא זו אמא, אנחנו מחזיקות אותם בבטן. אבא זה מי שמגדל, זה מי שהילד מחבק, זה מי שהילד מתגעגע אליו וזה מי שאוהבים אותו. אני חושבת ששאול התאהב בלני לפני שהוא התאהב בי".
איך את מדמיינת את עצמך בהיריון שוב?
"אני שרופה על להיות בהיריון. מהבחינה של המראה, תמיד הייתי הולכת עם הבטן בחוץ. אהבתי להיות בהיריון, הרגשתי מהמם. וההיריון עצמו היה נוראי. אז זו שאלה מאוד סבוכה".
אתם חושבים גם על איזושהי חלופה?
"כן, האמת היא שהכי מתאים לי בעולם שיביאו פונדקאית. זה יהיה הרבה יותר נחמד, אבל אני בעייתית, אני צריכה להרגיש את הסבל כדי שזה יהיה שלי. אבל יכול להיות שאני טועה. אני לא יודעת, זה חדש לי. מה שכן, אני בטוח אחליט מהר. אם זה לא יעבוד פעם או פעמיים אז אני אחליט לכיוון אחר, כי למה לחכות? אין לי סבלנות".
בזמנו דיברת הרבה על הלחץ לעמוד במשקל מסוים. היום, עם בן זוג צעיר וקריירה בתעשייה לא סלחנית, עד כמה המראה עדיין מעסיק אותך?
"אני מאמינה, וקודם כול חשוב לי להגיד את זה כי אני רואה בחורות שמתביישות: בנות, חלאס. תעשו רק מה שאתן רוצות ומה שאתן חושבות שיעשה לכן טוב - אם זה שהאף שלך ייראה אחרת יעשה אותך יותר מאושרת, אז go for it, לכי על זה. כל מה שיעשה לי טוב, אני אעשה. כרגע אין לי כלום. לא עשיתי כי לא היה לי זמן, אבל גם חומצות היאלורוניות ומילויים לא יפים לי. אני נראית כמו דביבון שאוגר את האגוזים לחורף. אבל אני עושה משהו אחר, ואתם תראו. אני עדיין לא רוצה לספר".
