20 שנה אחרי "ואם ביום שלישי לא בא לי?" – משפט שגם בנה לה את הקריירה וגם הרס לה את הקריירה – מורן אייזנשטיין עורכת טקסים של הפרשת חלה וסגולת 18 הנרות לעילוי נשמת התנא רבי מתיא בן חרש. מי שמזדהה בווטסאפ בסטטוס "עובדת אצל בורא עולם" חיה את המילים הללו, פשוטן כמשמען. בשעות הערב, בתום יום עבודה כמאמנת אישית שמתמחה בנרקיסיזם ("תופעה נפוצה שמאמללת נשים וגברים כאחד, הייתי שם") היא יוצאת לאירועים של נשים בלבד, מהילולת חינה ועד תפילה ללידה קלה, מפיצה ברבות את אור האמונה ובמו עיניה רואה אורות וישועות. גם שליחות וגם פרנסה.
יש לך מלתחה מיוחדת לאירועים האלה?
"לא. ברור שלאירועים הרוחניים אני לא מתלבשת ככה", היא מרימה את שרוך הגופייה שלה, "אבל אני לא באה בכובע של רבנית. נשים מזמינות אותי דווקא בגלל שהן זוכרות את מי שהייתי, ואין לי בעיה לחלוק את ההיסטוריה שלי עם כלות בנות 18 שלא מכירות את הפרסומת, שלפני 20 שנה נחשבה לפרובוקטיבית והפכה אותי לסמל מין של בלונד וציצים גדולים. היום, אגב, היא לא הייתה מחוללת שום סערה. במונחים של היום היא הייתה נחשבת לצנועה".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
קריאת מזמורי תהילים לא כרוכה בכיסוי ראש?
"אני חייבת? אני גרושה פעמיים, לא אישה נשואה. בעצם, אשאל את הרב שלי, הרב נחשון מטבעון, אחד הגדולים. אני הולכת אליו קבוע, בכל פעם שאני חייבת להתייעץ או להתפרק".
עזבי "חייבת", מה את מרגישה?
"אני לא מגדירה את עצמי כדתית, אלא כבעלת אמונה, וכל מה שאני עושה – מהפוסט של יום שישי שמנגיש את פרשת השבוע בשפת העם ועד לסרטון יומי של העצמה והשראה – נובע מהרצון לקרב נשים לבורא עולם".
ובמילים אחרות – את מחזירה בתשובה.
"לא. כשאת יודעת שהכול בהשגחה אלוהית מדויקת את מפסיקה לשאול, 'למה זה קרה לי' ומקבלת הכול באהבה. אין שלווה גדולה יותר מאמונה. אם יש לך אמונה - יש לך הכול. מניסיון. זה בדוק ומוכח. הדת מחייבת צניעות, בין היתר, אבל עוד לא הגעתי למקום של מטפחת או פאה. בעזרת השם, אולי אגיע אליו".
מתי? איך?
"בהתעוררות הרוחנית הראשונה שלי, שבאה מהשאיפה להיפטר מכל מה שמזכיר סמל סקס, אימצתי את המוטו 'קיפ מובינג'. מאה פעם ביום אמרתי לעצמי, 'לא משנה כמה לאט את הולכת כל עוד את לא עוצרת'. וכשלא היה לי כוח לרוץ – בואי, היו לי נפילות ברמה של אמא'לה – אמרתי לעצמי, 'את לא חייבת לרוץ, גם לזחול זה בסדר, העיקר שתהיי בתנועה ותתקדמי’”.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אייזנשטיין ("כמה שיותר יו"דים, אני אוהבת יו"דים") במהדורת 45 כבר לא בלונדינית על-מלא. במסגרת מבצע ההתנתקות וההתנקות מהגלגול הקודם שלה היא עברה ניתוח להוצאת השתלים בחזה. לפני הניתוח הוסבר לה שאי-אפשר סתם להוציא, ולכן היה עליה לעבור פרוצדורה נוספת שעליה היא לא ששה לפרט. "בואי נגיד שחזרתי לפרופורציות הנכונות לי ולגוף שלי", היא מסכמת. גם שפתיה עדיין לא חזרו לנפח הטבעי שהיה להן, שנים חלפו מאז נגע בהן המזרק. "מה שנשאר – נשאר", היא מצטדקת, "עד שגם זה יתפוגג".
7 צפייה בגלריה
''מאז שהתחלתי להאמין בבורא עולם החיים שלי השתנו מקצה לקצה''. מורן אייזנשטיין
(צילום: איליה מלניקוב)
בלוק הזה היא שומרת שבת, שומרת כשרות ומברכת בקול רם על פרוסה מעוגת הגבינה שקנתה הבוקר במכולת של אחד מיישובי השרון. וילה שכורה בלב הירוק והשקט. היא עצרה במכולת אחרי שהסיעה לבית הספר את שלושת ילדיה מבעלה הראשון: אריאל (12) והתאומים קים וניל, בת ובן, בני עשר וחצי. "אריאל זה מלאך, קים זה ראשי תיבות של 'קיבלתי מהשם מתנה' וניל זה ראשי תיבות של 'נתן השם לי'. הם באמת מתנות".
היום שלה מתחיל בארבע ו-40 לפנות בוקר, "קצת לפני הנץ זריחת החמה היא שעת הרצון הכי טובה, לתפילות של לפני עלות השחר יש כוח מיוחד, אני מתפללת וקוראת בספרי קודש, יש לי ספרייה כמו בבית כנסת, עד שבע בבוקר, ואז עולה להעיר את הילדים. זו ההתבודדות היומית שלי והיא זו שנותנת לי את האנרגיות והדרייב להסתער על היום".
"קראתי בספרים שרק הצדיקים הכי גדולים קוראים אותם ופתאום הרגשתי כאילו התעברה בתוכי נפש של צדיק. אין לי זכות לרחם על עצמי אחרי הסיפורים שאני שומעת ורואה"
אין לך רגע דל.
"נכון, אבל עכשיו אני בתקופה הכי יפה ושמחה בחיי. סוף-סוף הבנתי את משמעות החיים. רוב חיי לא הרגשתי שלמה, תמיד היה בתוכי משהו ריק. גם כשהפכתי לאמא צפופה לא הייתי שלמה ומאושרת. ילדים לא יכולים לספק לך את האושר, הם גם לא אמורים לעשות את זה. לאורך השנים, בכל פעם שחטפתי כאפה, וחטפתי הרבה, חשבתי שאני הקורבן. מאז שהתחלתי להאמין בבורא עולם החיים שלי השתנו מקצה לקצה, כל הגישה שלי לחיים התהפכה".
באיזה מובן?
"הכאב הכי גדול שחוויתי הוא המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיי. תוך כדי טיפול בפצעים הרגשיים שלי פיתחתי יכולת לטפל בפצעים של אחרים. לפני שלוש שנים, כשהתגרשתי בפעם השנייה, הייתי בן אדם אבוד. הייתי אדם חי-מת, והדבר היחיד שעזר לי היה שקיעה בספרי תורה. אני זוכרת את הלילה שבו ישבתי כאן, בגינה, קראתי בספרים שרק הצדיקים הכי גדולים קוראים אותם ופתאום הרגשתי כאילו התעברה בתוכי נפש של צדיק. מאז שהבנתי שהשליחות שלי בחיים היא להציל נפשות, אני פשוט שמחה. אין לי זכות לרחם על עצמי אחרי הסיפורים שאני שומעת ורואה. אל תשאלי מה אני רואה ושומעת. בהשוואה אליהם, כל מה שעברתי על בשרי ועורי נראה כמו סוכרייה על מקל".
עד גיל 14, מספרת אייזנשטיין, היא ידעה רק אושר ועושר. "גדלתי בחיפה בבית מדהים, במשפחה הכי מחבקת. ההורים שלי, שרה ויעקב, חיו באהבה מטורפת. באמצע היום הם שמו תקליט של חוליו איגלסיאס ורקדו סלואו במטבח. הייתה להם חנות נעליים, 'נעלי מורן'. קצת לפני שקרה מה שקרה עברנו לבית פרטי בשכונה יפה, רמת גולדה. הכול נראה נורא מבטיח".
גם עכשיו, על אף שבכל אירוע או הרצאה היא משחזרת את קו פרשת המים שלה, שפת הגוף שלה משתנה. "ההורים הלכו עם גילי, אחי הקטן, למסיבת הסיום של כיתה א', שנערכה בשפת הים. אבא נכנס לשחות ולא יצא. לא היה שם מציל, זה לא היה חוף מסודר, וכנראה הייתה מערבולת. איפה אני הייתי? בבית, התכוננתי למסיבת הסיום של הכיתה שלי, ופתאום שמעתי דפיקות חזקות בדלת. רצתי למטה, לפתוח. שני שוטרים. האחד מחזיק בחוזקה את אמא שלי, שלא תיפול, והשוטרת מחזיקה ביד של גילי, אחי הקטן, בן שש. ואז השוטר מסתכל עליי ואומר, 'אני מצטער, ניסו, אבל לא הצליחו להציל אותו. אבא שלך טבע'. ככה".
נורא.
"כשאת ילדה את לא מבינה את המשמעות, אבל הבנתי שהחיים שלי יהיו שונים לגמרי. ברגע אחד עברתי לתדר של הישרדות. בלילות הייתי עולה לגג של הבית, נשכבת על שמיכה, מסתכלת על השמיים ובוכה-ובוכה-ובוכה. לא ידעתי מה זה בורא עולם – לא באתי מבית דתי, הייתי רחוקה מזה שנות אור – אבל בדיעבד אני יודעת שכבר שם, על הגג, עשיתי סוג של התבודדות. שם הגדרתי לעצמי אמונות שבהמשך הובילו אותי למסלולים פחות טובים".
כמו?
"אמרתי לעצמי, 'אבא שלך טבע, מעכשיו ואילך כל רגע שמח בחיים שלך יהיה מלווה בעצב, ולכן אסור לך לשמוח'. פחדתי שאם אשמח אחטוף עוד בומבה מלמעלה. אמרתי לעצמי, 'אם אבא שלי נטש אותי אז כל הגברים ינטשו אותי'. כן, כן, אמונה מייצרת מציאות. אמרתי לעצמי, 'כדי שלא ינטשו אותי אני אעשה הכול למען האהבה'. מחשבה תמימה ואיומה. מה זה 'הכול'? למה אני הופכת את עצמי לזו שתפקידה לרַצות? חיפשתי את הקרקע שעליה אוכל לעמוד, חיפשתי דמות אב, בכל פעם שגבר דיבר על משפחה ראיתי בו את הנסיך המושלם. והייתי נורא לבד. מילדה שמחה ופעילה וחברותית הפכתי לדיכאונית, עוף מוזר, באיזשהו שלב גם עשו עליי חרם, פשוט הפסיקו לדבר איתי. כל הכיתה. אמא עשתה עבודה מופלאה, הרבה ממי שאני היום זה בזכותה, אבל היא איבדה את אהבת חייה, נשארה עם ארבעה ילדים ויצאה לעבוד בחנות הנעליים כדי להביא פרנסה. אף פעם לא הגענו למצב של אין אוכל בבית, אבל היה לא קל".
הנחמה היחידה שלה באותם ימים הייתה "רמת אביב ג'", הטלנובלה הישראלית הראשונה. "כשהסדרה עלתה התמכרתי בטירוף. כל יום, כשחזרתי מהתיכון, ראיתי מלא פרקים בלופ. יעל בר זוהר, נועה תשבי, הערצתי אותן, אמרתי 'אני הולכת להיות הבחורה הכי מפורסמת בישראל, אני אגיע אפילו לרמת אביב ג''. ובאותו הרגע עבר מלאך".
סליחה?
"אז עוד לא ידעתי שברגע שאתה מוציא משהו מהפה עובר מלאך ואומר 'אמן'. לדיבור יש המון כוח. לכן אני לא מברכת בלחש. מלאך הפרסום שעבר בסביבה שמע אותי אומרת, 'אני הולכת להיות הבחורה הכי מפורסמת בישראל', אמר 'אמן' והשאר היסטוריה".
למה את נתלית במלאכים? מה יותר הגיוני מנערה יפה שהופכת לדוגמנית?
"מה לי ולמשחק? לא הייתי ילדת פלא שרוקדת ושרה ועושה הצגות. הייתי הכי רחוקה מפלא – לא ידעתי לשיר, לא ידעתי לרקוד והייתי חסרת קואורדינציה בעליל – אבל הפלא היה במחשבה שיוצרת מציאות. בגיל 17 התחלתי לדגמן למעצבי שיער בחיפה וצעדתי בתצוגות אופנה. הקמפיין הראשון שקיבלתי היה לברזי מים חמים. הפרצוף שלי הופיע על הקופסאות, מזה קניתי חיפושית פולקסווגן צהובה שאיתה קרטעתי לתל-אביב עם 700 שקל בכיס. שכרתי חדר בדירה עם שותפים ביהודה המכבי, מעל בית הקפה שבו מצאתי עבודה, בבוקר כמלצרית ובערב כמארחת, וטחנתי משמרות. בין לבין דיגמנתי, כאן לבשתי שמלת כלה בפרסומת לגן אירועים ושם לבשתי בגד ים בפרסומת לשכחתי מה".
תל-אביב של המילניום החדש המתה ממסיבות, ולבית הקפה שבו מילצרה הגיעו כל המי ומי. זה היה לפני עידן הסלבס והמפורסמים. "יום אחד הזמינו אותי למסיבה שכוווולם הוזמנו אליה, ואיך שנכנסתי ראיתי מולי את אורי ורדי, אחד השחקנים מ'רמת אביב ג''. הלכתי דוך, ישר אליו, ובלי בושה שאלתי אותו אם הוא יכול לסדר לי תפקיד בסדרה שאני כל כך אוהבת. הוא היה נחמד, כנראה קלט כמה שאני מתרגשת והסביר שהסדרה כבר כתובה ואין תפקידים חדשים, אבל הוא יכול לארח אותי בסט של הצילומים. את רואה? כל אדם הוא שליח לדבר הבא. הגעתי לסט במלוא כבודי והדרי והתיישבתי לארוחת צהריים עם הכוכבים. חוויה. כשהכירו לי את הבמאי גם אותו שאלתי, 'אולי יש לך תפקיד לסדר לי?' היום לא הייתי מעיזה לפנות ככה למישהו מהתעשייה, אבל הייתי ילדה חננה ותמימה".
להפתעתה, זה עבד. "הבמאי שאל אותי אם אני יודעת להחזיק סמרטוט ועניתי, 'ברור, אני מזל דלי וכל החיים חיפשתי סמרטוט'. הוא צחק ואמר, 'התקבלת. את תהיי אינגה, האופר ההונגרייה שתעבוד בבית המפואר של גילת אנקורי. תעשי קפה, תנקי את השולחן'. הצטלמתי לארבעה פרקים! עשיתי את זה! הייתי בעננים. ואז החלטתי לקחת את זה קדימה. לכוון יותר גבוה. נרשמתי לקורס של משחק מול מצלמה בבית הספר של גלית רוזנשטיין, שהיא גם מלהקת. אסי עזר למד איתי בכיתה. אחרי חמישה חודשים גלית חיפשה ארבע דמויות סטריאוטיפיות לפרסומת לנטוויז'ן. היא הציעה לי לעשות אודישן לדמות הבלונדינית הסקסית ואמרתי 'למה לא'. הלכתי ושאלתי, 'ואם ביום שלישי לא בא לי?' משפט אחד. שש מילים כולו. ופתאום – בום. היסטריה. רעידת אדמה".
דמיינת לעצמך את גודל המהומה?
"אפילו לא לרגע. ביליתי כמה שעות על הסט, לא ביליתי, הצטלמתי, והפרסומת התפוצצה בטלוויזיה, בשלטי חוצות, הקרינו אותה בכל מקום. מבחורה אנונימית הפכתי, בן לילה, למישהי שכל המדינה מכירה אותה. לא קיבלתי הרבה כסף על הפרסומת בגלל שעוד לא הייתי מוכרת, אולי 8,000 שקל, לא היה לי סוכן, אחותי הגדולה סגרה לי את החוזה. בכלל לא עניין אותי כמה קיבלתי על הפרסומת מפני שבבת אחת נפתחו בפניי כל הדלתות. הצטלמתי לכל השערים. הציעו לי להנחות את 'Y בלילה'. הפכתי ליקירת יגאל שילון, הוא לקח אותי להמון פספוסים שצילם וגם ל'מופע של סטיב'. בהצגה 'החשפנית' סגרתי מעגל עם גילת אנקורי. עשיתי קמפיין למילקי, הייתי הפרזנטורית של 'אירית בגדים’. כשהתחלתי להנחות תוכנית מוזיקה עזבתי את העבודה בבית הקפה. די, כבר לא נשאר לי זמן".
היה כיף?
"ברררררור. מאוד. רציתי להיות הבחורה הכי מפורסמת בישראל והחלום הזה התגשם ברמה של מעל ומעבר. הייתה לי תוכנית רדיו כל בוקר, לא יכולתי לעבור ברחוב, פפראצי עמדו לי מתחת לבית. השיא, מבחינתי, היה כשצילמו שער של שתי שחקניות - גילה אלמגור ואני. אני וגילה אלמגור? איזה כבוד. הרגשתי שהמציאות עולה על כל דמיון. זה היה וואו ענקי בשפע, באגו ובהכרה. לא האמנתי שהצלחתי לעשות את זה. מי אני? קטונתי. בלילות הסתכלתי על הכוכבים ושאלתי אותם, מה עוד צריך הבן אדם? אני האדם הכי מפורסם בישראל, יש לי מעריצים ומחזרים וכולם מכרכרים סביבי, שיא האופוריה. הייתי הכי מאושרת עד שהגיע הבום, המשבר הגדול בחיי שהיום אני קוראת לו, 'ההתעוררות הרוחנית הראשונה שלי'".
"מישהו כתב על תמונה שלי, דווקא לא תמונה חשופה במיוחד, 'מסכן אבא שלה בשמיים שיש לו ילדה כזאת'. משפט אחד ששינה את החיים שלי. היום אני מודה למי שכתב את המשפט האכזרי הזה, הוא פקח לי את העיניים"
איך זה קרה?
"מטוקבק. מישהו כתב על תמונה שלי, דווקא לא תמונה חשופה במיוחד, 'מסכן אבא שלה בשמיים שיש לו ילדה כזאת'. משפט אחד ששינה את החיים שלי מקצה לקצה. המשפט הזה שבר לי את כל הכלים הפנימיים. לא הייתי מסוגלת להכיל את הרוע, ונמשכתי עוד יותר למטה כשנפרדתי ממישהו שאהבתי – לא צינוביץ', מישהו אחר, לא מפורסם. כל מגדל הקלפים שנבנה סביבי התמוטט. היום אני מודה למי שכתב את המשפט האכזרי הזה, הוא פקח לי את העיניים וגרם לי להתעורר, אבל ההתעוררות הובילה אותי לדיכאון. מלא חרדות. הייתי שבורה. החיים שלי נשברו. לא יכולתי להסתכל על עצמי בראי. נגעלתי מעצמי".
ההחלטה המיידית לשנות את התדמית התגלתה כמשהו שקל להגיד. "הסתגרתי בבית, מפני שלמטה ארבו לי פפראצי ושאלתי את עצמי מה זה אומר. לפרוש מהתעשייה? למה? הרי כל מה שאני יודעת ואוהבת לעשות זה להופיע ולשחק ולדגמן. בדיעבד אני אומרת שגם הכישרונות האלה הם מתנות שקיבלתי מבורא עולם. לא הייתה לי עבודה. אחרי שמכרתי משהו – את מה שביקשו ממני למכור – לכי תעבדי משמונה עד ארבע בדואר או בבנק. מי יושיב אותך בדלפק? אין לי טענות לתעשייה. היא אהבה את הסקסיות שלי, זה מה שמכרתי, ואף אחד לא חייב לספק לי עבודה בגלגול החדש שלי. אבל היו לי לילות וימים מאוד קשים, צללתי למקומות חשוכים. בום – את בטופ, בום – הבלון מתפוצץ. מה אני עושה?
"אני זוכרת לילה אחד שהיה קשה במיוחד. הייתי גמורה. ישבתי על הרצפה, בכיתי וזעקתי את נשמתי. אולי אבא שלי באמת מתבייש בי? התחננתי לבורא עולם, 'אם אתה שם, אם יש משהו מעבר, בבקשה, תן לי סימן שאתה שומע אותי'. הלכתי לישון והתעוררתי כשהטלפון צילצל. 'שלום, מדבר צוריאל, אני העוזר הראשי של הרב כדורי ואני רוצה להזמין אותך לקבל ברכה מהרב'. אין הזוי מזה. מה לי ולרב כדורי? עובדה. ידעתי שבורא עולם שמע אותי. שם ידעתי שיש כוח עליון שהוא מעבר להבנה שלי כבן אדם. בתהילים כתוב, 'קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת'. שם התחיל השינוי. ומהרגע שהתחלתי ללכת קדימה, לא הסתכלתי לאחור".
במובן של אשת לוט?
"במובן שהייתי אבודה וחסרת אונים, לא הייתה לי עבודה ולא היה לי גרוש, אבל כשהציעו לי תוכניות ריאליטי סליזיות בלי לנקוב בשמות, תמורת 150 אלף שקל, הייתי מספיק חזקה כדי להגיד 'לא'. ויתרתי על קמפיין לבגדי ים והלבשה תחתונה, נתתי לסוכן שלי רשימה של כל הדברים שאני כבר לא מוכנה לעשות. הייתי חדורת מטרה לשנות את התדמית, וזה היה קשה כקריעת ים סוף".
הלכת לרב כדורי?
"ברור. יום אחרי הטלפון מצוריאל נסעתי לביתו הצנוע של הרב כדורי בירושלים. לא הבנתי את הברכה שנתן לי, הוא הניח את היד על הראש שלי ומילמל, אבל במקרה של כזה צדיק, יד שלו על הראש שלי זה מספיק".
בגיל 29, בעיצומו של תהליך השינוי ("האמת? חשבתי שהוא יסתיים הרבה יותר מהר"), היא הוזמנה לפגישת עבודה במשרדו של סוכן האמנים ינאי רטפן, חמש שנים מעליה, גרוש פלוס שניים. "ראיתי בו את הבית שחיפשתי. רציתי משפחה, ממש רציתי ילדים. כשהודיעו לי שאני צריכה לעבור הפריות מבחנה בגלל אנדומטריוזיס, גם זה נושא חשוב שלא כל הנשים מודעות לו, נכנסתי לזה בטורבו. אריאל היה בן שנה ושבעה חודשים כשנולדו התאומים. הם היו כמו שלישייה, לא קל, אבל השם לא נותן לך משהו שאת לא יכולה להתמודד איתו. עובדה. כשאת אמא לשלושה צפופים את לא יכולה להיות אגואיסטית ולרחם על עצמך יותר מחצי דקה".
"אני לא מסוגלת לשאת את המחשבה שיש אישה שבגלל מחסור בכסף לא תוכל להציל את עצמה מגבר נרקיסיסט. הלוואי שמישהו יפתח מקלט לאנשים שחייבים לברוח ממי ששותה להם את הדם"
כאמא טרייה היא פתחה בפייסבוק, שעוד היה אז בחיתוליו, את "אימוש", שהיום מונה למעלה ממאה אלף עוקבות. "התחלתי לתאר את חוויות האימהות, גיליתי את יכולות הכתיבה שלי והתגובות העידו על הכוח שמישהי יכולה לשאוב מהזדהות עם אישה במצבה. חצי נחמה. 'מכתב לבעל' היה פוסט ששבר את הרשת. מה בסך הכול ביקשתי מבעלי? שיראה אותי, שיבין מה זה אישה בהיריון ומה זה אישה אחרי לידה. לאט-לאט אנשים התחילו להכיר את מורן לא ממקום חיצוני, אלא ממקום של נשמה. כשמישהי ביקשה ממני פגישת ייעוץ לקחתי אוויר וקפצתי למים העמוקים".
את לא פסיכולוגית.
"לא. אומנם למדתי במשך שנתיים, קואוצ'ינג, גישור ו-NLP, אבל הידע שלי לא נובע מלימודים. הוא בא מהוורידים. מהחיים. השם נתן לי את התכונה לקרוא כל בן אדם כמו ספר פתוח. רבע שעה של שיחה ואני רואה אותו כמו רנטגן. מזהה בדיוק איפה שורף לו. לא הייתי מסוגלת לזהות את הפצעים של נשמות אחרות אם לא הייתי עוברת תהליך של התנקות מחרדת הנטישה ומהדחף לרצות גם את מי שהופך את הזוגיות לרעילה".
7 צפייה בגלריה
''השם נתן לי את התכונה לקרוא כל בן אדם כמו ספר פתוח''. באירוע הפרשת חלה
(צילום: אלבום פרטי)
בני הזוג רטפן התגרשו ממקום נקי. "זה קל לקשר בין הפרידה לבין ההתפתחות הרוחנית שלי, אבל צריך שניים בשביל טנגו ולא היינו מאושרים האחד עם השני. התגרשנו יפה, בלי דרמה. לא כעסתי עליו, אבל פחדתי נורא. הילדים היו בני שנתיים ושלוש וחצי. אני מאמינה שהילדים הטהורים והמדהימים שלי היו צריכים להיות ממנו, ואני לא מצטערת שהם ממנו. הוא אבא מדהים ואנחנו בקשר טוב. גם על קשר טוב עם האקס שלך יש לי הרצאה. באימון האישי אני אומרת לאישה, 'את כועסת, אולי בצדק, אבל היית מוותרת על הילדים שהבאת עם בעלך?' ועוד לא פגשתי מאומן אחד, אישה או גבר, שהשיבו בחיוב. אם הילדים כל כך חשובים לכם אז תפסיקו לכעוס".
בבית שכור ברשפון, עם שלושה פעוטות, אייזנשטיין התחילה מחדש. "המציאות דפקה בדלת. בחרתי באושר שלי, הפכתי לאישה עצמאית, אבל הגעתי לתחתית, למקום של להיות או לחדול. מתוך המצוקה שלי בא לי הרעיון. 'לאב יורסלף'. מפגשי נשים בבית שלי. כתבתי פוסט, שלח לחמך, הילדים הקטנים התרוצצו בין האורחות ומשבוע לשבוע הבנתי מה אני הולכת להיות כשאהיה גדולה. המשמעות של חיי היא אמונה, והשליחות של חיי היא נתינה".
מאז שחזרה למעמד של גרושה היא נותנת בלי סוף. יש לה קטלוג עשיר ומגוון של הרצאות, קורסים דיגיטליים, ספרים ("הכול לטובה", בהוצאת אור-עם, מכר לדבריה כעשרת אלפים עותקים ובשנה הקרובה אמורים לצאת שלושה ספרי העצמה נוספים), נסיעות לאומן ("פעם בחודשיים אני ממלאת אוטובוס, 50 נשים, ואנחנו יוצאות לרבי נחמן"), סרטונים יומיים, קריאה משותפת של ספר דברים ("זה ספר של ניסים") וגם תוכנית של ליווי אישי תמורת 55 שקל לחודש. "אני לא מסוגלת לשאת את המחשבה שיש אישה שבגלל מחסור בכסף לא תוכל להציל את עצמה מגבר נרקיסיסט, שמקטין אותה, מרחיק אותה ממשפחתה, מתפרץ עליה בהתקפי זעם ויוצר בה רגשות אשמה. זה אונס נפשי מתמשך, אבל כיוון שזאת אלימות שקופה – אין בה דם ולא רואים את הפצעים – רק עכשיו נתנו לה שם והגדרה, והלוואי שמישהו יפתח מקלט לאנשים, לא רק לנשים, שחייבים לברוח ממי ששותה להם את הדם".
בכל שבת שנייה ילדיה שוהים אצל אביהם. "בפעמים הראשונות לא האמנתי שאשרוד את השבת בלעדיהם. אחר כך התרגלתי ואפילו למדתי ליהנות מהסופ"ש בחברת עצמי, אבל עכשיו, בקיץ, כשהשבת יוצאת כל כך מאוחר, זה שוב קשה. אני לבד. הסלולרי מנותק. מדי פעם קופצת חברה. בשישי-שבת אני קוראת את כל ספר תהילים, תפילת מנחה של שבת היא רזי דרזין, כל מה שאת מבקשת מתגשם, וזה בסדר שהילדים רואים טלוויזיה למעלה. אני לא כופה עליהם דבר. בשבת האחרונה אריאל עשה את הקידוש וקים הפתיעה אותי כשעשתה את ההבדלה. בבוא הזמן הם יבחרו את אורח החיים שרצוי להם".
במנחה של שבת את מבקשת לעצמך בעל שלישי?
"אין לי חלומות על עוד שמלה לבנה ומפוארת. נבר סיי נבר, אבל במקסימום שלי זה יהיה בים, עם שמלה לבנה פשוטה, פרח בשיער ואמת בלב. אני מבקשת זוגיות טובה ובריאה, עם גבר רוחני ומאמין. הדבר הכי סקסי זה גבר שמניח תפילין. ועכשיו יש לי חלום אחר. לחזור לטלוויזיה. לא 'האח הגדול' ו'הישרדות', שכבודן במקומן, יותר 'גולסטאר'. זו תוכנית שמאפשרת לך להתבטא, להביא ערך מוסף מעצמך, מהערכים שלך. וחוץ מזה, הילדים שלי חולים עליה".
פורסם לראשונה: 07:44, 23.06.23