- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוסספות למנויי +ynet:
"במשך תקופה ארוכה אסף הכין אותי לאפשרות שהוא יתפטר. שיקרה משהו שיחייב אותנו לעזוב. ביום שהושבעה הממשלה שמעתי את יו"ר נעם מתבטא, ואמרתי אוי ואבוי. העננה הזאת ריחפה הרבה זמן באוויר, אבל הרגשנו שצריך לחכות ולראות לאן זה מתקדם. חוסר היציבות הוא חלק מחווית החיים שלי עם אסף בארבע השנים האחרונות. ריצה לראשות העיר, שלוש מערכות בחירות לכנסת, המינוי שלו לשר, ההתפטרות, ההצבעה נגד הממשלה, המינוי שלו לקונסול, המעבר לניו־יורק, ממש רכבת הרים. ברגע שהתחילו הדיבורים על הרפורמה וההפגנות בקפלן, הבנו שהדברים מתחילים לקבל צורה. אבל כשמפטרים את שר הביטחון כי הוא מצביע על סכנה ביטחונית, זה כבר עבר לפסים מפחידים. למדתי בשיעורי היסטוריה מה זו דיקטטורה - זה בדיוק זה. סתימת פיות ופיטורים של מי שחושב אחרת ממך. שבוע לפני שאסף התפטר הוא התבטא נגד הרפורמה ונקרא לבירור. הייתה לו מחשבה להישאר בתפקיד ולהמשיך להתבטא נגד, אבל בגלל התחושה שהמדינה מתפרקת ונגררת למלחמה, הוא החליט להתפטר".
איך הגבת?
"לפני שאסף קיבל את התפקיד, התבטאתי מאוד בחופשיות. ברגע שעברנו לניו־יורק, מתוקף תפקידו, לא יכולתי לעשות את זה יותר. כל המשפחות שלנו הפגינו. אם לא היינו בתפקיד, ברור לי שהייתי מפגינה הרבה קודם. כשגלנט פוטר, קיבלתי הרבה הודעות מחברים ומשפחה שהם בדרך לקפלן. הם ידעו שאסור לי לבוא איתם - יש לי דרכון דיפלומטי, אני גרה במעון רשמי - ובכל זאת החלטתי שהפעם אני מצטרפת. עידכנתי את אסף. הוא כתב לי, לכי על זה. יצאתי עם אמא שלי ואחותי להפגין. ראיתי את כל העיר מתמלאת דגלים והלב שלי התחיל לפעום בחוזקה. הרגשתי שיצאתי לחופשי. צילצלתי לאסף בווידיאו והראיתי לו מה קורה. אחרי כמה דקות הוא צילצל שוב ואמר, 'תתכונני, אני הולך להתפטר' ואז התנתקה השיחה. הסוללה נגמרה. פתאום אנשים מתחילים לצעוק לי, 'מאיה, איזה תותח בעלך! איזה מלך!' אמרתי לאמא שלי, 'תפתחי ynet'. נכנסתי וראיתי את הידיעה הרשמית. מלא אנשים באו לחבק אותי, אבל הדבר היחיד שחשבתי עליו הוא שאני לא יכולה להיות עכשיו עם אסף".
שר החוץ אלי כהן פיטר את אסף אחרי הודעת ההתפטרות שלו. מה חשבת?
"נראה לי שכדאי לעדכן את אלי כהן שאי־אפשר לפטר בן אדם שהתפטר. האם זו התנהלות בריונית שנועדה לפגוע? כנראה שכן. מאחלת לו כל טוב ובינה. בקטע בונה".
"לא אני המצאתי את התופעה של ילדים ברשתות. זה דחף בלתי נשלט של הרבה הורים, ואני בהם. בטח ובטח כשיוצא לך ילד חמוד, או במקרה שלי שגם אוהבת לשתף את חיי לציבור. תוסיף לזה את הוויזואליה המאוד־ייחודית של אסיה. את הסטאר קוולטי הלא־הגיוני. השילוב הזה יצר מפלצת שאף אחד לא תיכנן. בשלב מסוים אסף ואני הגענו להחלטה משותפת שצריך לקטוע את זה. הדחף אמנם גדול. הנזק יותר. תבין, אי־אפשר להסתובב איתה ברחוב. אנשים מזהים אותה. קוראים לה. מצלמים אותה. בהתחלה עוד שלטנו בזה, אבל אז נהיו לה עמודי מעריצים עם מאות אלפי עוקבים, ממים ברשתות. היא באמת נורא חמודה, וגם נולדה לזה על אמת. אז אפשר להתבלבל ולחשוב שזה בסדר. בסוף הבנתי שאני קיבלתי בשבילה את ההחלטה שהיא תהיה ילדה מפורסמת. לא ילדה של אנשים מפורסמים. אלא ילדה מפורסמת בזכות עצמה. דיברנו על זה הרבה. אסף אמר לי, תני לי דוגמה לילד שהפרסום השפיע עליו לטובה בחייו הבוגרים. אז בצער ובקושי החלטנו לצמצם את החשיפה שלה. לפעמים אני מעלה קטעים רק לחברים הקרובים שלי".
"לאחרונה צילמתי שעשועון חדש לרשת עם הרבה אורחים. אני הייתי עם טקסט כתוב ואוזנייה. הם אילתרו. זה היה משעשע אבל גם מעייף. פתאום אני הייתי זו שמתבקשת לרסן אחרים. באחת ההפסקות דיברנו והבנתי שגם הם סובלים מהפרעת קשב כמוני. פתאום ראיתי איך זה לחיות איתי וחטפתי כאפה. זה ממש ביאס אותי. המוח שלי עובד אחרת משלך. הרבה אנשים כועסים עליי שאני לא חוזרת להודעות. מי שלא מכיר וחווה אותי 24 שעות לא מבין שאני באמת לא עושה את זה בכוונה. פעולות אלמנטריות, שמאוד פשוטות עבורך, הן בלתי אפשריות עבורי. אין לי יכולת לעבור מדבר לדבר. במקום להגיב לכל ההודעות שהצטברו, אני פשוט מניחה את הטלפון בצד. המעצבת שעיצבה לי את הבגד לשבוע האופנה לא הצליחה לתפוס אותי בשביל לקבל ממני מידות. אז היא תפרה אותו מצפייה בי בטלוויזיה. אני כן מנסה לטפל בזה. מעבירה מה שאני יכולה לסוכנת ולמי שאחראי על הלו"ז שלי, אבל זה לא עניין של בחירה. אני לא עונה גם לאמא שלי. גם אסף לפעמים צועק עליי. אתה יודע כמה עבודה פיספסתי בגלל זה?"
"אני עדיין לומדת את כל הנושא הזה של הפרעת קשב כהורה. אפילו ללכת לגינה עם אסיה זה דבר מאוד קשוח עבורי. אני מנסה לחדד את המשימה: למשל ללכת אחרי אסיה בקו ישר, או להפך - לתת לה להתמודד לבד אם ילד אחר לוקח לה את הכדור. לפעמים אסף בא איתי לגינה ועוזר לי. יושב איתי על הספסל ומרחיק אותי. אני מזהה אפשרות שהיא עלולה ליפול, והוא מחזיק לי את היד ואומר, הכול בסדר. הפרעת קשב נושאת איתה הרבה רגשות אשמה. בטח ובטח כאמא. אני רוצה להיות מושלמת עבור אסיה, אבל יודעת שאני לא. שיש בי פגם בפס ייצור".
"מדריכת ההורים אומרת לי הרבה פעמים: זה לא כמות הזמן שאת מבלה עם אסיה, זה האיכות. בשנתיים הראשונות הייתי אמא קנגורו, אסיה הייתה עליי במנשא כל היום. בשנה האחרונה הדברים השתנו. בתקופות שעבדתי בארץ היא נשארה בניו־יורק, כי שם היה הגן שלה, בסיס החיים שלה. אנשי המקצוע שהתייעצנו איתם אמרו, את צריכה לנסוע, אבל בלי להזיז אותה, אחרת זה פוגע לה בשגרה. הם הסבירו שלמי שהכי קשה בסיפור הזה זה לי. לא לה. היא שמחה.
"אני מקפידה לעשות איתה הטרמה. להסביר לה כל מה שעומד לקרות, שלא תרגיש שהיא לא יודעת לאן נסעתי. לקבוע מתי נדבר. ברור שיש מחיר לבחירות שאנחנו עושים כהורים. כשאני לא עם אסף ועם אסיה, אני מרגישה כמו חצי בן אדם. כשאני מגיעה לארץ, אני כמעט לא רואה אף אחד. לא יוצאת. באה לעבוד. אחרת אין סיבה שלא אהיה עם הבת שלי. תמיד יהיה לאנשים מה להגיד, אבל בנושא הזה אני לא חזקה מספיק כדי להתמודד עם ביקורת. שיבקרו אותי כשחקנית, כמגישה, אבל שאף אחד לא ייתן ציון לאימהות שלי. אסיה היא הדבר הכי חשוב לי בעולם. תגידו מה שתרצו, עד הבת שלי".
"אין דבר יפה יותר משידוכים. עשיתי את זה באינסטגרם עוד לפני שהגשתי את 'אהבה חדשה' (ימי ראשון, רשת). יש לי שת"פ עם אלוהים. אם אני מחברת בין שבעה זוגות, יש לי מקום בגן עדן. זוג אחד כבר חיתנתי. ויש עוד כמה שכבר כמה שנים יחד. יש כל כך הרבה דרכים להפוך את העולם למקום טוב יותר. אולי זו הדרך שלי. אני גם יודעת שההשתתפות בתוכנית כמו 'אהבה חדשה' דורשת הרבה אומץ וסובלנות והתחשלות בכל כך הרבה מרכיבים נפשיים. אז סחתין לכל מי שהגיע".
תוכניות השידוכים הישראליות מתייחסות לרווקות, בעיקר של נשים אחרי גיל 30, כמו מחלה שחייבים למגר.
"אני לא יודעת אם זה נכון. המון שנים שאני לא רווקה. אם כבר, מה שאני נתקלת בו בשנים האחרונות הוא האובססיה לילודה. יש פה איזו התערבות כללית באיך אתה חי את החיים שלך. אני מניחה שגם להן זה לא קל, אבל רווקות יכולה להיות תקופה אדירה. זה מה שאומרים. לא הייתי כמעט אף פעם רווקה. התחתנתי בגיל 26, אחרי זוגיות של שנתיים. ולפני אסף הייתי כל פעם במערכת יחסים ארוכה. לא היה לי אפילו סטוץ".
"אתה מדבר עם אישה שיש לה ילדה אחת, שנמצאת בטיפולי פוריות ‑ ואין שבוע שלא שואלים אותי אם לא בא לי לעשות לאסיה אח או אחות. זה תמיד תופס אותי לא מוכנה. ועדיין, אני אף פעם לא גסת רוח בתגובה.
"היה רגע השנה שהתאומות נוי והדר העלו סטורי מניו־יורק על קולקציית בגדי היריון. הייתי אז בדיוק בטיפולים שלא הצליחו. הן כתבו שם: coming soon וכנראה לא שמו לב שהשם שלי מופיע על אחד הבגדים בקולקציה שפירסמתי כשהייתי בהיריון עם אסיה. מהרגע הזה התגלגלה שמועה על ההיריון שלי. זה היה נורא. קיבלתי הודעות מכתבי רכילות. התחילו רמיזות באינסטגרם. אנשים שאלו את אסף. המשפחה שלי לא הבינה איך לא סיפרתי כלום. התעוררתי בניו־יורק, כשהדבר היחיד שיש לי בגוף זה הורמונים מהטיפולים. השיער שלי נשר. השמועה התפיידה כשהבינו שאין לי בטן. פירסמתי גם הבהרה שאני לא בהיריון. זה היה מאוד פוגע.
"החיטוט של אנשים והשאלות על ילד שני מציפים הרבה רגשות. את מרגישה כישלון, מרגישה פגומה, מרגישה אפס. גם ההורמונים משנים את מי שאת. אני בוחרת לדבר כי אני לא מסוגלת להחזיק את זה יותר. לא, לא הכול סבבה. אני יודעת כמה זה מסריח וכמה כוסומו העולם"
"החיטוט של אנשים והשאלות על ילד שני מציפים הרבה רגשות. את מרגישה כישלון, מרגישה פגומה, מרגישה אפס. זה גם מאוד תלוי במצב ההורמונלי שלי. ההורמונים מאוד משנים את מי שאת. חלק מהסיבה שאני בוחרת לדבר, היא כי אני לא מסוגלת להחזיק את זה יותר. לא, לא הכול סבבה. אני יודעת כמה נשים עוברות את זה וכמה זה מסריח וכמה כוסומו העולם".
היית במצב דומה לפני ההיריון של אסיה. זה לא הופך את החוויה הנוכחית לקלה יותר, הידיעה שהצלחת בסוף?
"תופעות הלוואי של ההורמונים מאוד קשות. אותי זה מביא לתהומות. יש ימים שאני לא יודעת איך אני עוברת אותם. לא יצאתי חודשיים, לא הייתי מסוגלת לפגוש אנשים. ברגע שאני מתחילה טיפול, אני יודעת שזה יהיה נורא. וכמובן הרגע שאחרי, הכישלון - ואיתו ההורמונים שעדיין בגוף. כשהטיפול האחרון לא צלח חטפתי התקפי בכי נוראים. הייתי כאן לבד. איכשהו זה דווקא הקל עליי שאסף ואסיה לא היו צריכים לראות אותי ככה. אבל כן, הדבר שמחזיק אותי, זה שבזכות הסיבוב הראשון, בזכות אסיה, אני יודעת שזה יקרה מתישהו.
"והחיים מתנהלים תוך כדי. עבודה, צילומים, פגישות. שעה לפני שעלתה 'אהבה חדשה', קיבלתי תשובה מהרופא שאין היריון. ברור שנשברים. ברור שמתפרקים. יש משפט של הרוקי מורקמי: הכאב הוא בלתי נמנע, הסבל נתון לבחירתך. בהכשרתי, אני מורה ליוגה. בעבודה עם הגוף, אתה לומד על איזון. אבא שלי תמיד דאג שלא אפול. היה רואה אותי מטפסת על איזו גדר, ודואג. אמרתי לו, 'אני יודעת איך ליפול'. זאת מיומנות שרכשתי בטיפולי פוריות. אני אף פעם לא עם הפנים למטה. תמיד מסתכלת למעלה".
"להגיש תוכנית בפריים־טיים, כאישה, זה כבוד אדיר. אני מנחה עכשיו את 'פסוורד'. איזו עוד אישה מנחה שעשועון בארץ? 'לעוף על המיליון', 'מי רוצה להיות מיליונר', 'הכספת'. לאורך ההיסטוריה, גם בעולם, רוב המנחים הם גברים. זה נראה לנו בקטנה. זה לא. זה ביג פאקינג דיל. מי ששולט בפועל בשוק הם עדיין גברים. לכן בכל פעם שאני רואה אישה מנהלת, ממנכלת, יוזמת, מנחה, מובילה, אני אומרת סחתין.
"בכיתה ח', אחותי והחברות שלה הושיבו אותי לשיחה ואמרו לי, אסור לך לצאת עם גבר נמוך ממך. שאלתי בתמימות, ואם זה עפר שכטר? הן נקרעו מצחוק ואמרו, 'עם שכטר את יכולה לצאת'. כמה שנים קדימה, אני עושה אודישן לתוכנית המתיחות של שכטר. הוא מתחיל איתי ואנחנו יוצאים"
"כשאסף קיבל את המינוי לקונסול, בדיוק נבחרתי להנחות את 'אהבה חדשה'. סיפרתי להורים שלי על התפקיד החדש. רציתי שיהיו גאים בי. אתה יודע מה הם אמרו לי? 'את צריכה לעבור לניו־יורק ולהיות עם בעלך'. גם אסף וגם אני קרייריסטיים. ולכן אין סיבה שהוא או אני נוותר על החלומות שלנו. אני חושבת שזה גם מה שאסיה סופגת. היא תוכל לעשות הכול".
"לפני שהכרתי את אסף אמרתי לעצמי שאני לא רוצה זוגיות. הייתי סטודנטית בניסן נתיב. חשבתי שאצא לברים ואבלה. אבל אז התאהבתי באסף מעל הראש. הוא הגיע להתאמן במקום שאימנתי בו וכתב אחרי זה באינסטגרם שלו, שזה היה אחד הימים הנוראים בחיים שלו כי הוא כמעט התעלף. זה כל כך הצחיק אותי. גללתי את הפיד שלו והוקסמתי מההומור. הייתי בטוחה שאנחנו הולכים להיות חברים טובים. התחלנו לדבר, לא הייתה לי כוונה רומנטית. הוא שאל מתי ניפגש. הצעתי גלידה בצהריים, הוא אמר שהוא עסוק והציע להיפגש בערב אחרי הצגה ששיחקתי בה. זרמתי. אמרתי לעצמי, זה לא דייט, למרות שכל הסימנים הראו אחרת. ואכן, היו לנו שלושה דייטים ראשונים איומים. לקח לי זמן לשחרר את הרשימה שלי לגבר החלומות. הרבה פעמים יש לנו תבניות שלא בהכרח תואמות את האישיות שלנו".
"אני 1.73 מ' ורוב בני הזוג הקודמים שלי היו גבוהים ממני. כשהייתי בכיתה ח', אחותי הגדולה סיון והחברות שלה הושיבו אותי לשיחה. הייתי הבן אדם הכי מכוער בעולם, אף אחד לא הסתכל עליי. הן אמרו לי, את הולכת להיות גבוהה ואסור לך לצאת עם גבר נמוך ממך. שאלתי בתמימות, אבל אם הוא יהיה ממש חמוד? נגיד, עפר שכטר. עפר היה אז המנחה הכי חתיך של 'אקזיט'. הן נקרעו מצחוק ואמרו, 'עם שכטר את יכולה לצאת'. כמה שנים קדימה, אני עושה אודישן לתוכנית המתיחות של שכטר. הוא מתחיל איתי. ואכן, יצאנו כמה חודשים. בזכותו הבנתי: זה ממש לא משנה מה הגובה של הגבר שלך. זה לא שבאתי פתורה בעניין הזה לאסף, אבל די מהר זה הפך לנון־אישיו. ויש גם הרבה יתרונות: אפשר להגיע לכל מקום בסניקרס".
"אני לא מפלטרת. מה שאתה רואה באינסטגרם, אלה החיים שלי. זה לא רק הרצון להיות נגישה, אני לא רוצה להעמיד פנים. זה לא שאני חושבת שהכול סבבה איתי, אבל גם לשונות ולפגמים שלי ולמי שאני, על כל המורכבות והמוזרות, יש מקום. חשוב לי להיות אהובה. חשוב לי לרַצות ולא לפגוע באנשים בחיי. אני מניחה שהחלום של כולם הוא להיות קונצנזוס. עד שבאיזשהו שלב אתה מבין שזה לא באמת אפשרי. האם החלום הזה קיים עדיין בתוכי? תמיד".
"אני משחקת בימים אלה ב'מלאך משחית', סדרת מתח ואימה של עודד דוידוף, נח סטולמן ואביגיל בן־דור בכאן (בימי ראשון). זו פרויקט מעורר מחשבה שאני גאה להשתתף בו. אני שחקנית כי בבסיס כל תפקיד שלי, כל בחירה, גם אם זה קמפיין לפוקס או ל'יד 2', קיים הרצון לשמח ולגעת באנשים.
"שלושה ימים לפני שאבא שלי נפטר לקחתי את אמא שלי לסטנד־אפ של אודי כגן. אלה היו הימים הכי נוראים בעולם עבורנו. ימים של פרידה. אתה לא מבין מתי יום, מתי לילה. ובכל זאת החלטתי לראות את אודי. הייתי חייבת להוציא אותה מהבית. פתאום, למשך שעה וחצי, הכול היה בסדר. ראיתי את אמא צוחקת אחרי המון זמן שלא. בחיים לא אשכח את הרגע הזה. לא מזמן עצרה אותי מישהי וסיפרה לי שאמא שלה צופה בסרטונים שלי תוך כדי טיפולי כימותרפיה. התחלתי לבכות".
"בשבוע שעבר ציינו שנה לזכרו של אבא. אני באמת לא יודעת אם הזמן מרפא. כן, הכאב יותר נסבל והרגעים שאני מתגעגעת פחות משתקים, אבל זה עדיין הגעגוע הכי פוצע בעולם. אני בטוחה שהמעבר לניו־יורק עזר להתמודדות - ולו רק מעצם זה שיצרתי זיכרונות חדשים. הרגעים הכי כואבים הם ארוחות שישי משפחתיות, למשל. אומרים שאחרי השנה הראשונה משתחרר משהו, אבל אני חושבת עליו כל יום. נזכרת בו גם כשאני עצובה וגם כשאני שמחה. עדיין רוצה שיהיה גאה בי. כשהראיון הזה יתפרסם, כבר לא אהיה בלחץ שאני יוצאת טוב. יחד עם אמא שלי, הוא היה הבן אדם שהכי היה חשוב לי בעולם שיהיה גאה בי".
"אומרים שאחרי השנה הראשונה משתחרר משהו, אבל אני חושבת על אבא שלי כל יום. נזכרת בו גם כשאני עצובה וגם כשאני שמחה. עדיין רוצה שיהיה גאה בי. הוא ביקש ממני לא לבכות עליו הרבה. הסברתי לו: זה שאני בוכה אומר שעשית עבודה טובה. אתה אבא מדהים"
סיפרת שהוא ניחם אותך לפני מותו ואמר לך שהוא הגשים את כל החלומות שלו.
"הוא אמר לי את זה גם כי הוא רצה שאני אגשים את החלומות שלי. שאזכור שהחיים הם לא חזרה גנרלית. וגם לא לקחת אותם כל כך ברצינות. כי בסוף מתים מזה. היה לנו הרבה זמן יחד לפני שהוא נפטר. מצד אחד, אני מרגישה שאיבדתי את אבא שלי צעירה מדי. רציתי שהוא יהיה פה גם עבורי וגם עבור אסיה ושאר הילדים והנכדים שלו. מצד שני, אני באמת מרגישה שזכיתי בו כאבא. הוא ביקש ממני לא לבכות עליו הרבה. הסברתי לו: זה שאני בוכה אומר שעשית עבודה טובה. אתה אבא מדהים".
לא לכולם יש הזדמנות לנהל שיחות פרידה כאלה.
"אבא שלי היה רוקסטאר. לא סתם הוא הפסיק את הכימותרפיה באיזשהו שלב. הוא אמר, אני כבר לא אני ולא רוצה שתראו אותי ככה בסוף. הוא לא רצה שנזכור אותו ככה. הוא לא רצה שיכאב לנו".
"לקח לי זמן להתרגל לניו־יורק. הקושי הכי גדול בהתחלה היה הבדידות. הסביבה שלנו מגדירה אותנו, ופתאום את במשחק חדש. ברגע שלוקחים לך את שפת האם, את מרגישה קושי עצום. מחסום שצריכים לעבור. הרגע שאת מצליחה להצחיק את המוכר בקפה בפעם הראשונה, זה רגע משמעותי. בפן המשפחתי היה נעים שלא מכירים אותנו. זה נירמל את החוויה המשפחתית שלנו. כשאת חלק משליחות דיפלומטית, ויש לך שומרי ראש שהולכים אחרייך, הטלפונים שלך מאוכנים, אין לך באמת פרטיות".
בפעם הקודמת שנפגשנו, לפני שטסתם, אמרת שאם זה היה תלוי בך, היית מעדיפה להישאר בארץ. בדיעבד, כשאת יודעת איך זה נגמר, היית עושה את זה שוב?
"שאלה מצוינת. לא יודעת אם יש לי תשובה. אין לי מושג עדיין אם אני מתחרטת על החוויה הזו. בסוף הלב שלי תמיד היה פה. ולמרות הכול, אני חושבת שקיבלתי כלים חדשים בתקופה הזאת. ניו־יורק גם עשתה טוב ליחסים שלנו. היא קירבה בינינו. זו אולי השוואה מוזרה, אבל אני מרגישה שזה דומה לקורונה. כשאנשים פתאום מצאו את עצמם אחד עם השני בבית והתחילו לשאול את עצמם שאלות: האם הוא בא לי טוב? האם הוא מדליק אותי? פתאום זה רק אנחנו שם. תא משפחתי שהופך לבסיס שלך. שכואב לי פיזית כשאני לא איתם. עכשיו, לשמחתי, זה ישתנה. זו כנראה הדבר שהכי משמח אותי. להיות קרובה לילדה שלי, לאספי. ידענו שזה יהיה מאתגר, אבל בפועל יצא שהייתי יותר על הקו ממה שתיכננתי. לא דמיינתי לעצמי שאתחתן, אקים משפחה, ואחיה חצי מהזמן רחוק מהם. בכל מקרה, נחזור לניו־יורק אחרי החג. השאיפה שלנו היא שאסיה תסיים את שנת הלימודים בגן בתחילת יוני. אנחנו רוצים לתווך לה את הסיטואציה החדשה כמו שצריך. בסופו של דבר, הקמנו שם בית, יש לנו חברים ואנשים שאסף עבד איתם. צריך לארוז ולהיפרד כמו שצריך".