השחקנית אלונה טל מתגוררת יותר מ-20 שנה בלוס אנג'לס. את ההשפעה של מאורעות 7 באוקטובר היא גילתה מהר מאוד. "החזית שאני הכי מתמודדת איתה כרגע היא בית הספר של הבת שלי, בת השש וחצי, צ'ארלי. בבית הספר יש המון ילדים מכל העולם והוא פיזית הוא יושב בבית כנסת, אבל הבנו בדיעבד שלימדו תכנים פרו-פלסטיניים בשיעורים".
איך גילית?
"לפני כמה ימים גיליתי בקבוצת וואטסאפ של הכיתה שהילדים סיפרו להורים שהם למדו מהמורה על המלחמה בעזה. רציתי להבין מה אמרו להם. שאלתי את הבת שלי והיא סיפרה שהמורה שלה אמרה שישראל התחילה מלחמה. צ'ארלי ידעה שזה לא נכון אבל פחדה להגיד משהו. בנוסף, אותה מורה קראה ספר תעמולה פלסטיני שמדבר על ילדה שכלואה בכלוב ושישראל לא מתנהגת יפה ורוצה את האדמה שלה, ושעזה זה כמו כלא".
איך הגיבו בהנהלת בית הספר?
"כמובן, מיד עשינו בלגן ונפתחה חקירה. זה התפוצץ בעיתונות המקומית. בית הספר בינתיים פועל נגד זה לאט. מבחינתנו זה היה כמו אש בשדה קוצים. גילנו שיש הורים שחשבו שזה בכלל לא בסדר שהילדים שלהם בכיתה עם הבת שלי. מפה התחילו המון שאלות שעולות לי בראש על הקהילה שלי, דברים קשים. הבעיה שכל מה שקורה בקמפוסים, מה שנועה תשבי סיפרה שנים, מתחיל לזלוג לכל מקום, הסכנה, הפחד. הרבה אנשים שלא יודעים מה באמת קורה חושבים שהם נלחמים על צדק לעם הפלסטיני, אבל זה לא נכון, המלחמה היא לא נגד העם, גם לי כואב על אמהות וילדים שם, אבל המלחמה היא נגד המחבלים".
ממה את בעיקר מפחדת?
"לא חשבתי שזה יגיע בחיים לכיתה א' של הבת שלי. אני באופן יומי מאז המלחמה מקבלת איומים, הודעות נאצה. איחלו לבנות שלי ולי דברים שלא מגיע שיגידו לאף אחד. זוועות. הרוב זה בוטים, עשרות משתמשים שהתמונות שלהם הן חתולים מקרמיקה".
את מפחדת שיידעו שאת יהודייה?
"מפחדת אבל לא מסתירה. יש לי טבעת של מגן דוד שאני לא עונדת אותה בשגרה כי היא לא נוחה. אבל אני מאוד אוהבת אותה. עכשיו היא יושבת על האצבע האמצעית שלי. הכינותי מראש מה שנקרא, לכל תרחיש. ולילדים גם לא אמרתי להחביא, אלא להפך. אבל יש לי חברים פה שהורידו מזוזות. אמא שאמרה שהייתה באיקאה והילד שלה התחיל לשיר שיר חנוכה והיא נלחצה ולא ידעה מה להגיד לו. לא האמינה שהיא שוקלת להגיד לו שיפסיק לשיר. האירועים האלה גורמים לי להבין שהכול אפשרי ושאולי בשלב מסוים אצטרך לעזוב את המקום שלי פה. אני לא יודעת לאן".
עד לאירועי אוקטובר, לא חוותה כוכבת הריאליטי אחווה סיטבון שום גילויי אנטישמיות בברצלונה, שבה היא מתגוררת בחמש השנים האחרונות. "שמעתי סיפורים על יהודים אחרים אבל זה היה בטפטופים, וזה לא הטריד אותי ביום-יום. למרות זאת, המזוזה שלי בבית תלויה מבפנים מאז ומתמיד. מאז המלחמה הילדים שלי לא מסתובבים עם חולצה של דגלי ישראל וגם לא בצבעי כחול-לבן. אני מבקשת מהילדים לדבר רק רק ספרדית. אבל אז הילד שלי צועק 'אמא' בסופר או במונית ואין לי מה לעשות עם זה ואני משתתקת".
בגלל מקרה מסוים?
"שלושה שבועות אחרי מה שקרה בארץ, הגיע אליי אחי יחד עם המשפחה שלו. הלכנו לפארק לעשות פיקניק. היה בחור שניגן מאוד יפה עם חליל. יונתן בעלי ומתן אחי הלכו ואמרו לו שהוא נגן מדהים. הוא שאל מאיפה אנחנו, הם ענו מישראל, הוא לא אהב את התשובה, ונהיה ממש אלים בדיבור, אמר שאנחנו רוצחים, צעק עלינו, אני פחדתי כי הילדים היו שם, ופחדתי ממש שיקרה משהו. אמרתי ליונתן ללכת אבל יונתן לא הצליח לוותר, לא רצה להתבייש ביהדות שלו, הייתה סיטואציה לא נעימה שמעולם לא קרתה לי".
איך זה נגמר?
"אמרתי ליונתן שנעוף משם, כי זה הרגיש שזה קרוב למכות, יונתן לא הסכים והבן אדם בסוף הלך. פחדתי, נלחצתי, הייתי עצובה. אין מי שישמור עליי. אני מרגישה בנוח אבל זו לא המדינה שלנו, נקודה. להסתובב עם דגל ישראל ברחוב פה זו סכנה. יש הרבה יותר הפגנות פרו-פלסטיניות, כי יש פה הרבה יותר ערבים. קטלוניה צמאה לעצמאות המון זמן, הם מיעוט וקל להם להזדהות עם העם הפלסטיני שחי במדינה אחרת גדולה שלא נותנת עצמאות".
איך 7 באוקטובר שינה את מה שאת מרגישה בחו"ל?
"ברור שזה חידד את זה שהמדינה שלנו היא מדינת היהודים. אבל כאן יש לנו חיים שאנחנו לא יכולים להרשות בארץ. אני לא יודעת מה יוליד יום. מתפללת לאלוהים שלא יבחן אותי. אני כרגע כאן".
מאז 7 באוקטובר מצאה את עצמה הדוגמנית לי לוי מתמודדת עם איומים מכל רחבי דנמרק, שם היא מתגוררת. "בדנמרק יש כל כך הרבה אנטישמיות וזה ממש מפחיד. מאז המלחמה אני בקשר עם הרב הראשי של קופנהגן וכל הזמן שומעת סיפורים מזוויעים".
מתי התחלת להרגיש את האנטישמיות בעצמך?
"אחרי מה שקרה ב-7 באוקטובר, העליתי במדיה החברתית פוסטים עם תמיכה שלי בישראל. קצת אחרי התחלתי לקבל ביקורת מהרבה אנשים. אבל כתבתי פוסט שאני לא מפחדת לאבד את העבודה שלי בגלל התמיכה שלי במדינה שלי. עם זאת, התחלתי לפחד כשהאיומים התחילו להגיע. והאיומים היו גדולים מהודעות תמיכה".
אילו הודעות קיבלת?
"אנשים מדנמרק שמאחלים לי למות עם משפחתי ושילדיי העתידיים יקבלו את אותו יחס כמו התינוקות שעברו זוועות בישראל. אז הפסקתי לפרסם כי באמת פחדתי, פחד אמיתי. אני מצטערת שזה עלול להשפיע על ישראל ואני יודעת שרבים כועסים עליי, אבל הבטיחות שלי ושל המשפחה שלי הם בראש סדר העדיפויות שלי".
איפה הילדים העתידיים שלך יגדלו?
"קשה לי לענות על זה עכשיו, כי אני לא יודעת איך תיראה ישראל בשנה הבאה. אבל דבר אחד בטוח - המצב הזה לא יכול להימשך. אנחנו חייבים דרך חיים חדשה ביחד, וגם ממשלה חדשה. ואז אני אחליט איפה לגור. אבל אני רוצה להתחתן עם גבר יהודי ולהביא לעולם ילדים יהודים כמובן".
השחקנית לירז חממי בכלל לא התכוונה לעשות רילוקשיין לאנגליה. אבל בעקבות נישואיה לבמאי בריטי היא מצאה את עצמה חיה ליד הבירה האנגלית. "אני תמיד עם הפנטזיה הזו שמרחפת לי מעל הראש שבסוף הנחלה שלי היא בארץ. מעבר למשפחה. מעבר להכול. זה הדם שלי. אין מה לעשות אתה לנצח מרגיש שאתה לא באמת בבית. קניתי בית באזור מאוד יהודי. אני חיה בעיר ממש קטנה מחוץ ללונדון שהיא כמו גבעתיים".
הרגשת אחרת בעקבות האירועים?
"בימים הראשונים אחרי האירועים הסברתי לבת שלי מה קורה. היא בת חמש וחצי ולומדת בבית ספר יהודי דתי. עשו להם הסברה אבל ידעתי שהיא לא הולכת לפגוש את זה במציאות יותר מדי. ידעתי שהבועה שלה תישמר. ועל עצם העבודה שהבועה שלה יכולה להישמר יש אשמה גדולה. היא הפסיקה לדבר איתי אחרי יומיים על זה, שכחה. לא הייתי צריכה לגונן ולשמור עליה יותר מדי כי לא רואים חדשות ולא מדברים על זה בבית ספר, חוץ מפעם אחת. היא חיה את החיים שלה. שהם אוטופיה. לא מסבירים לה למה אנחנו הולכים לאט ובחשש בדרך לבית הספר שלה. למה אנחנו מסתכלים לכל הכיוונים, מפחדים ממש".
יש פעולות שנקטו אצלכם בעקבות האירועים?
"הגבירו אבטחה בבתי הספר היהודיים, ההורים עושים סוג של משמרות בשבילים לבית הספר מהעיר. הורים יהודים פזורים בעיר כדי לפקוח עין. אנחנו לא אמריקה, אין נשקים לאזרחים, לא יכולים פשוט לקנות נשק ככה סתם, אבל עדיין יש חוסר ודאות גדול. להגיד לך שאני לא שומעת על מקרים באזורים לא יהודיים של חברים שלי, יהודים, שמאוד מפוחדים לצאת מהבית בשגרה? אני שומעת. אני פשוט חיה באזור יהודי. יש לי קהילה מאוד יפה וחזקה. מאז מה שקרה הייתי פעם אחת במרכז לונדון, הלכתי לעשות חיסונים, דיברתי בטלפון בעברית. אבל לא הייתי הולכת בחבורה קולנית של ישראלים ברחבי לונדון".
את חושבת שתחזרי ארצה?
"אני נשואה לבריטי. והבת שלי בריטית. אבל אני חולמת לחזור לארץ. למרות החלום יש פה שני אנשים שאני לא יכולה לטלטל את עולמם. רילוקיישן זה אכזרי".
במשך חצי שנה תיכנן השחקן משה אשכנזי את המעבר שלו ושל משפחתו לתאילנד. הם הגיעו לשם ארוזים ומוכנים לחוות מגורים שונים ב-5 באוקטובר. יומיים אחרי, הם היו במלון קסום כשקיבלו את החדשות על הארץ. "היה דיסוננס מאוד גדול בין המציאות שאני נמצא בה למה שקורה בארץ. אצלנו היינו בבריכה בשמש נעימה. ואז מתחילות לזרום הידיעות, הסרטונים, ואני מרגיש שאני בהתקף חרדה. לא רציתי שהילדים יבינו אז אמרתי לכולם 'ביג מאס', לכל אחד 'ביג מאס' ככה מיליון פעם עד שהילד שלי שאל אותי בסוף היום אבא מזה 'מאס' והייתי חייב להסביר לו. זה פשוט הזוי. כולה יצאתי יומיים לפני והעולם התחרפן. אתה לא יכול להישאר אדיש. מצד שני, התחלתי פה חיים חדשים, אין לי בית לחזור אליו פיזית בארץ בשלב הזה, זה לא שיכולתי לעשות משהו. רק להעלות דברים באינסטגרם, לשתף כמה שאפשר. אני גם חושב שאם זה היה קורה לפני עשור, יש סיכוי שהייתי הולך למסיבה הזו כי הלכתי פעם להרבה מסיבות".
נתקלת בגילויי אנטישמיות בסביבתך?
"הבנתי שהיה בבנגקוק משהו, אבל תחשבו שיש גם לתאילנדים אזרחים חטופים ואזרחים שנרצחו. תאילנד איתנו בקטע הזה. אבל אין לדעת. הם כואבים את הטבח הנוראי שעברנו, בסוף חמאס פגעו גם בהם. יש פה הרבה תאילנדים ששומעים שאני מישראל ומדברים איתי שיחות ניחומים, מבינים את מה שאני עובר, וזה מרגש לראות. ההפגנות שהיו בבנגקוק, רק שמעתי עליהן, הן רחוקות ממני. יש תחושה של חוסר ביטחון לכל הישראלים שבחו"ל".
לפני שבוע העלית סרטון לאינסטגרם ובו אתה ממש נשבר.
"נכון. מצאתי את עצמי נשבר. אני בונה סרט דוקומנטרי על המעבר של המשפחה שלי כבר כמה חודשים אחורה, ומצאתי את עצמי מצלם את הקטע הזה שהעליתי לאינסטגרם בדמעות, וזה שבר אותי. באתי לגור שנה בתאילנד. זה פרויקט שלי, טיול לגיל 40, שהיה לי חלום לעשות עם המשפחה. אבל הבנתי שכל החיים שלי בישראל. מרחוק זה אפילו ברור לי יותר".
השחקנית אודיה רש מתגוררת עשור בלוס אנג'לס. מאז האירועים ועד היום, היא מקבלת הודעות קשות ברשתות החברתיות. "אני מקבלת הודעות מלאות שנאה כל יום. אבל אני גאה להיות ישראלית ושום דבר לא יגרום לי להתחבא".
איך מה שקרה השפיע עלייך באופן אישי?
"התקופה הזו חידדה לי משהו שלא היה לפני, שהייתי רוצה שילדיי העתידיים יגדלו בישראל, אבל אני עדיין לא יודע לאן החיים יובילו אותי".
איך את מרגישה שמגיבים שם למה שקורה בארץ?
"הרבה אנשים נמצאים איתנו אבל כן מפחדים לדבר. מאז המתקפה, אני מקבלת הודעות תומכות מחברים ומעמיתים, שחלקם שחקנים ממש גדולים ומפורסמים, בודקים מה איתי ועם המשפחה ומפגינים תמיכה בקהילה שלנו. אני יודעת שזה יכול להרגיש ממש בודד ממה שרואים באינטרנט, אבל אני רוצה שאנשים בבית יידעו שיש להם את הגב שלנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 17.11.23