שלושה ימים לאחר מותו של המעצב האגדי קארל לגרפלד התקבצה חבורה קטנה ואלגנטית בקרמטוריום שבבית הקברות מון ולריאן ממערב לפריז, כדי לחלוק כבוד אחרון לאייקון האופנה שנטש את המסלול בגיל 85.
היו שם הנסיכה קרולין דה מונקו ובתה שרלוט קסיראגי, ברנאר ארנו, בעל קבוצת האופנה LVMH המדורג במקום הרביעי ברשימת העשירים בעולם, הדוגמן לשעבר בטיסט ג'יאביקוני ועוד. אבל את תשומת הלב משכה הסלב המפורסמת ביותר במקום, שייללה בצער בתוך תיק לואי ויטון שתוכנן עבורה במיוחד לכבוד האירוע. הכירו את האלמנה הרשמית של בית האופנה שאנל: החתולה שוּפֵּט.
יותר מאשר חתולה, מדובר באלילה מגרגרת. רק באפריל האחרון, הודיע לגרפלד בראיון למגזין האופנה נוּמֵרוֹ, שאחרי מותו הוא רוצה שאפרו יפוזר "עם זה של אמא שלי ועם זה של שוּפֵּט. אם היא תמות לפניי". שופט עדיין איתנו. לגרפלד נאלץ להסתפק באמו.
המוות אולי הפריד ביניהם, אבל ללגרפלד החי לא הייתה בעיה לצעוד עם מיצי לחופה. "בני אדם וחיות עדיין לא יכולים להתחתן אבל הייתי עושה את זה", התוודה לפני חמש שנים, בריאיון למגזין האופנה של רשת CNN. "שוּפט אינטליגנטית, יש לה פרווה מרהיבה והיא מהממת את כולם. לא העליתי בדעתי שאתאהב כך בחתולה", אמר ב־2016 והכריז כי החתולה הבירמנית בת השבע תירש את הונו, המוערך בכ־300 מיליון דולר. שוּפֵּט, מצידה, לא עשתה עניין מהשמלה הלבנה. "קארל ואני זה לכל החיים", אמרה בריאיון נדיר שהוענק בשמה לשבועון הרכילות "גאלה" והפטירה בבוז, "אנחנו נשאיר את הביורוקרטיה הבורגנית הזו לאחרים".
לא מדובר בסתם גולד־דיגרית. לשופט יש חשבון בנק משלה וב־2014 הצהיר לגרפלד ב"ניו יורק מגזין" שהיא עושה שלושה מיליון דולר בשנה. ונוס בפרווה עובדת קשה בשביל הכסף הזה: פרסומות, צילומי אופנה ופרנצ'ייז לשלל אביזרים שיצר בדמותה "דדי", כפי שכינתה את לגרפלד בעמוד האינסטגרם שלה. לא פחות מ־300 אלף איש עוקבים אחרי הגיגיה, וצוות של מטפלות, מעצבים, סופרי צללים ורופאים עומדים לרשותה יום ולילה.
אלא שבצרפת, בניגוד לארה"ב או לגרמניה, אסור לבני אנוש להוריש את הונם לחיות המחמד שלהם. השאלה שמסעירה כעת את עולם האופנה - ואת כל השאר - היא מה בדיוק כתב המעצב בצוואתו כדי להבטיח את עתיד אהובתו המשופמת. האם שופט תמשיך לאכול קוויאר מצלחות קריסטל, או שתיפול לציפורניו המחודדות של אחד היורשים האחרים של "הקייזר" ששלט בעולם האופנה במשך יותר מ־50 שנה?
זה התחיל בכלל כרומן מהצד. ג'יאביקוני, ידידו הקרוב של המעצב והבעלים המקורי של שופט, נסע הביתה לחופשת חג המולד, ושאל את לגרפלד אם אחת מסוכנות הבית שלו תוכל לטפל בחתולה בהיעדרו. "אחרי כמה ימים, קארל הפסיק לענות לי לטלפון", סיפר בראיון טלוויזיוני. "כשחזרתי מהחופשה, הוא הודיע לי ששוּפֵּט נשארת אצלו. בסופו של דבר היא חזרה אליי לכמה ימים אבל כשראיתי כמה הוא אומלל, מסרתי לו אותה".
ממערכת היחסים עם ג'יאביקוני נותר לחתולה רק שמה, שופט, שפירושו בצרפתית בלורית של תינוק, אבל גם סרט קישוט לילדות ואפילו סוכרייה מפורסמת, ובגדול מבטא חמידות כללית (מכאן הכינוי "שוּפּינֵט", שנהוג להצמיד לילדות בחיבה). מהר מאוד הפכו היא ולגרפלד לבלתי נפרדים. "כשאני בנסיעות, שולחים לי תמונה שלה כל שעה. אני רוצה לדעת שהיא בריאה ומאושרת", סיפר האופנאי המאוהב בתוכנית הטלוויזיה עם השם ההולם במיוחד, "על ספת הפסיכולוג".
לפני כמה שנים נשכרה אשלי טצ'ודין, יועצת מולטימדיה מניו־יורק, לנהל את "יומנה של שופט" באינסטגרם. ב־2014 שכר לגרפלד צמד סופרים, אחד מהם היסטוריון רציני, כדי לכתוב את הספר: "שוּפֵּט, החיים הקסומים של חתול אופנה" - לא פחות מ־128 עמודים שכוללים, לצד הגיגים מיומנה של החתולה ואינספור צילומים, גם עצות וטרינריות ועשרה מתכוני שף למטעמים שכל חתול יאהב.
עיון בספר - שאזל בהוצאה אבל זמין באמזון בקצת יותר מ־300 יורו לעותק משומש במצב טוב - מגלה כי שופט סועדת על שולחן המטבח, יש לה קערות חרסינה יקרות ערך משלה, ו"היא לעולם לא נוגעת בצלחות שלי", כפי שסיפר לגרפלד. כשליוותה אותו בטיסותיו ברחבי העולם, היא כמובן לא נדחקה לאיזה כלוב בבטן המטוס, אלא טיילה חופשי בין המושבים. "היא הכי אוהבת לבקר את הטייסים בקוקפיט ולבהות בשמיים מבעד לחלונות. כשהיא בדרכים, יש לה כמעט אותו מספר מזוודות כמו למר לגרפלד", כותבים המחברים.
בריאיון ההוא ל"גאלה", סיפרה שופט באדישות מרי אנטואנטית כי לרשותה עומדות שתי אומנות, "פרנסואז ומרז'ורי, שאני מעדיפה להגדיר כחברותיי הקרובות ביותר". יש לה שומר ראש, ומסרקים אותה לפחות פעמיים ביום. "מדי פעם אני חייבת מניקור־פדיקור אצל דוקטור הורן. הוא מקסים אבל אני שונאת את זה", קיטרה. "אני עושה פרצופים למי שמלווה אותי אליו, וקארל אף פעם לא בא איתי. הוא מפחד שאכעס עליו".
לגרפלד, מצידו, עלה על גדותיו מרוב אהבה. "יש לה צבע של שלג עם נגיעות קרמל סביב העיניים והאוזניים", התפייט בריאיון והוסיף כי זנבה הארוך "הוא כצעיף נוצות ועיניה ספיר כחול", וכי "בחיים לא אתן לה לדגמן בפרסומות למזון חתולים. היא מיוחדת ומתוחכמת מדי".
במקום פרסומות פושטיות, כיכבה שוּפֵּט על שער "ווג" ובפרסומת למכונית ווקסהול, שימשה כפרזנטורית של חברת האיפור היפנית היוקרתית "שו אמורה"' והצטלמה עם דוגמניות העל/שחקניות לטיסיה קסטה ולינדה אוונג’ליסטה. דמותה מתנוססת על שלל תיקים, כובעים ומחזיקי מפתחות של בית האופנה האיטלקי פנדי, שעימו עבד לגרפלד מ־1965, ובעיקר על אקססוריז של הליין העממי יחסית שייסד ב־2012 ונקרא בפשטות: קארל.
כל אלה הפכו את שופט לא רק לחתולה עשירה, אלא גם לסלב עולמית, שאושיות כמו ריהאנה ואנה וינטור שמחות להצטלם איתה. אפילו בריז'יט בארדו שלחה לה מכתב בשנה שעברה, ובו הפצירה בה "לגרגר באוזנו של אבא קארל את ייאושם של כל אחייך הפרוותיים, אלה שבעזרת גוויותיהם הוא מקדם את עצמו". לגרפלד האנטיפת לא טרח לענות - אבל שוּפֵּט הגיבה באלגנטיות ושלחה לעמותה של בארדו המחאה שמנה לכבוד יום הולדתה ה־80.
ומה עם לדגמן את מותג הבית? כאן, מתברר, עבר הגבול של לגרפלד, שהכריז שאהובת ליבו לעולם לא תלבש שאנל. "אנחנו לא בקרקס", קבע האיש שרצה להתחתן עם חתולה. "אני שונא שחיות לבושות כמו בני אדם. שופט אינה אישה של שאנל, היא סוג של גרטה גארבו".
האדם האחרון שלאגרפלד השווה לכוכבת הקולנוע האגדית היה אהבת חייו הקודמת, הדוגמן ז'אק דה באשה, שנפטר מאיידס ב־1989. ב־15 שנות יחסיהם, דה באשה יפה התואר בגד בלגרפלד עם איב סאן לורן, היה אלכוהוליסט והתמכר לסמים. "ז'אק היה שטן עם פרצוף של גרטה גארבו", אמר עליו לגרפלד בעבר. "הוא היה בלתי אפשרי, בלתי נסבל וההפך המוחלט שלי. זה לא הפריע לי לאהוב אותו באופן עמוק ומוחלט". לאהוב - ולסעוד אותו עד לרגעיו האחרונים.
בהשוואה למערכת היחסים ההיא, הזוגיות עם שוּפֵּט נשמעת כמו ערב בינגו בדיור מוגן, גם עבור לגרפלד, ששמו יצא לפניו כוורקוהוליק הגדול ביותר בעולם האופנה. "אנחנו כמו זוג מזדקן", הודה בריאיון באפריל האחרון. "אנחנו אפילו דומים עכשיו, מאז שגידלתי זקן. שוּפֵּט היא זו שמטפחת אותו. אנחנו ישנים ביחד, והיא כל הזמן מלקקת לי את הפנים".
כל הטוב הזה עומד כעת בסימן שאלה. "אם יקרה לי משהו, האדם שיטפל בשוּפֵּט לא יהיה עני", אישר המעצב ב־2018, וסביר להניח שהאיש שהיה ידוע כחולה שליטה דאג לארגן את האירועים שאחרי מותו בקפדנות. עובדה: איש לא יודע באילו נסיבות בדיוק מת, אף תמונה לא דלפה מההלוויה המצומצמת או מהאזכרה שכללה 200 מוזמנים נבחרים, וגם תוכן הצוואה לא נודע.
אבל לרוע מזלה של שוּפֵּט, גם אם יתברר שדדי החליט להוריש לה הכל, לא הוא קובע. צרפת אולי ידועה בחיבתה לחתולים, אבל היא ידועה יותר בחיבתה לביורוקרטיה נוקשה ולחוקי הרפובליקה ואלה, מה לעשות, קובעים שאין מצב להוריש רכוש לחיית מחמד, גם אם היא כוכבת אינסטגרם עם פרווה בצבע נגיעות קרמל. וכדי ששוּפֵּט תמשיך להשחיז את ציפורניה בשמיכות קשמיר, השתמש כנראה לגרפלד באחת משתי האפשרויות: הראשונה היא הקמת עמותה או קרן לרווחת "מי שעשתה ממני איש טוב יותר", כדברי האדם הרחום שקרא לאדל "שמנה מדי" ואמר שעדיף שפיפה מידלטון תצטלם רק מהגב. האפשרות השנייה היא לציין בצוואתו מי יקבל את שופט ולסמוך עליו שלא ירוקן לה את החשבון.
ללגרפלד אמנם יש אחות ואחיינים בארה"ב, אבל הם לא היו בקשר כבר 40 שנה. "הם אפילו לא שולחים לי ברכה לכריסמס", טינף ב־2007 ב"לה פיגארו", והוסיף במתיקות שכל מה שאחותו נגעה בו, נכשל, כולל ארבעה מתוך חמשת נישואיה. "האנשים בחיי הם אלו שבחרתי בהם", סיכם.
בהתאם לכך, המועמדים לקבל את החתולה המליאנית נחלקים לשתי כנופיות: ה"בויז" וה"שוּפֵּטס". הבויז הם חבורת הבחורים שמלווה את המעצב כבר כמה עשורים, רובם דוגמנים שעבדו אצלו ושאליהם הוא מתייחס כבניו המאומצים. בין השאר תמצאו שם את סבסטיאן ז'ונדו, עוזרו האישי ושומר הראש של לגרפלד, שאף עיצב איתו קולקציית גברים, וכמובן את ג'יאביקוני, הבעלים המקוריים של שוּפֵּט ו"האהבה האפלטונית", אם לצטט את ירחוני האופנה, של המעצב.
בעשור שחלף מאז נתגלה על ידי לגרפלד, ניסה ג'יאביקוני בן ה־29 את מזלו כזמר וכשחקן, כמסעדן וכצלם ואפילו כבעליה הכושלים של קבוצת כדורגל, אבל נדמה שהדבר היחיד שהבחור הצטיין בו היה בקרבתו למעצב העל. בתצוגת האופנה האחרונה של שאנל, שנערכה לאחר מותו של לגרפלד, ניחמו אותו נעמי קמפבל ואנה וינטור על אובדן "אביו המאמץ", ואין ספק שהוא הרציני ביותר מבין ה"בויז" לרשת את סלסילת הלואי ויטון של שוּפֵּט.
אבל יש לו לפחות מתחרה אחד משמעותי: הדסון קרואניג בן ה־11, בן הסנדקות של לגרפלד, שאף לוהק לתצוגות האופנה של המותג כבר בגיל שנתיים. הדסון הוא דור שני ל"בויז": אביו בראד הוא דוגמן של שאנל כבר 20 שנה, והילד מסתובב מאחורי הקלעים של המסלול כל חייו, לצד אחיו הצעיר ג'יימסון. לא מזמן התחפשו שני הילדים ל"מיני קארל לגרפלד" והצטלמו איתו, ורשימת הבייביסיטריות שהשגיחו עליהם במהלך תצוגות ברחבי העולם כוללת את הדוגמנית קארה דלווין והזמרת קייטי פרי. הדסון הוא האדם היחיד בעולם שהעז להודיע למעצב "אתה מפוטר", לאחר שהתערב עם דלווין שהוא לא מפחד ממנו. לגרפלד ההמום, אגב, נקרע מצחוק, בזמן שדלווין צילמה והעלתה לאינסטגרם.
מול הבויז עומדת חבורת השוּפֵּטס, כינוי שהעניק קארל לנשים הקרובות לו ביותר: וירז'יני ויאר, יד ימינו והיורשת המקצועית הרשמית שלו, והדוגמניות לונה ביהל ההולנדית, קארה דלווין ולילי־רוז דפ, בתם של ג'וני דפ וונסה פאראדי. חוץ מאלה כדאי להביא בחשבון גם את הנסיכה קרולין ממונקו, האישה האהובה על שוּפֵּט "מעבר למעגל המקורבים המיידי של קארל", כפי שסיפרה החתולה בראיון ל"גאלה". למרות זאת, קצת קשה להאמין שמישהי מאלה תהפוך בסופו של דבר לחדרנית של הגברת, ויש מצב שאחת משתי האומנות שלה - סליחה, "חברותיה הקרובות" - תיקח על עצמה את הטיפול בה, כולל הצ'ק הנלווה.
עד שיתברר מה תיכנן עבורה דדי, מתכנסת האלמנה באבלה. "בינתיים היא פרש בודד. אף אחד לא יכול למלא את מקום אהבת חייה", אמרה אשלי טצ'ודין, מנהלת יומני החתולה בריאיון לאתר האופנה Refinery 29. "היא מתנחמת בהודעות התמיכה שנשלחות אליה מכל העולם". לשאלה אם החתלתולה, שנהגה לנמנם על רישומיו של לגרפלד, עשויה להחליף אותו כמעצבת, השיבה טצ'ודין: "כל העניין עם כפות הרגליים מאוד מקשה על הרישום. לצערנו, היא תישאר בינתיים רק מוזה". לפנייתנו, בניסיון לברר אם שוּפֵּט ממשיכה להתנייד במטוסים פרטיים, לאכול סשימי עם כל המי ומי ושאר עניינים רגישים, סירבה טצ'ודין לענות.
הצצה לחייה של שופט אחרי האובדן מספקת פוסט שהעלתה כמה ימים לאחר המוות, הספד קורע לב - או סתם קורע - שבו נכתב: "נוח בשלום דדי קארל לגרפלד. בצער רב אני מאשרת ש'אבי', קארל לגרפלד, הלך לעולמו ב־19 בפברואר 2019. הוא היה אייקון אמיתי שנגע בחיי כל מי שפגש בו ובעיקר בחיי. הוא יחיה לנצח בליבי השבור ובלב כל מעריציו ברחבי העולם. תמיד אהיה אסירת תודה לאהבה שהרעיף עליי כשאימץ אותי. לעולם לא אשכח את הרגעים שבילינו יחד בנסיעות, בגילויים חדשים וביצירה משותפת. זכרו יחיה לנצח באמצעות עבודתו ולעולם לא נשכח את הגאון היצירתי, היושב כעת בגן עדן, לצד מאמי קוקו שאנל".
אבל כל הצער הזה לא מפריע כמובן לנצל קצת את המומנטום. בסוף השבוע שעבר העלתה שופט לחנות של יומנה הווירטואלי את קולקציית RIPDaddy#, שהכנסותיה קודש ל"מרכז החיות הלן וודווארד" בסן־דייגו: חולצות, ספלים וכיסויי טלפון שעליהם מאוירת שופט, משקפי השמש המפורסמים של דדי מסתירים את עיניה הנפוחות מבכי, רדיד אלמנות על פניה, עניבתו השחורה של המנוח כרוכה על צווארה ובידיה קופסת טישו שחורה. תמורת 16 עד 50 דולר, יכול גם הציבור לרכוש לעצמו פריט אבלות ולהשתתף כראוי בצער המשפחה. ללמדכם שלגרפלד אולי מת, אבל הציניות שלו תמשיך לחיות הרבה אחריו.