מקרי פשע שמקבלים סיקור נרחב בכלי התקשורת באים והולכים, אבל פעם בכמה זמן מגיע סיפור מרתק ועסיסי במיוחד, שמסעיר את המדיה ואת הקהל עד כדי כך שהוא נטמע בזיכרון הקולקטיבי ונשאר בו הרבה אחרי סיום האירועים. לא פעם במקרים האלו, קורותיהם של כוכבי הפרשה ממשיכים להיות מסוקרים בתקשורת, מדורי הרכילות מדווחים על מעלליהם וצלמי הפפראצי נשלחים בעקבותיהם – או במילים אחרות: הם הופכים לסוג של סלבס (גם אם במקרים מסוימים ידועים לשמצה).
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- נועה תשבי: "צריך להפנים שלאנשים יש בעיה עם יהודים"
- סיפור סינדרלה שהשתבש: הסערות בחייה של אווה גרדנר
- אירית רחמים: "כולם סבלו בשנת הקורונה, אבל נראה לי שאני סבלתי יותר מכולם"
בסדרת כתבות חדשה, אנחנו חוזרים אל סיפורי הפשע המרתקים של העשורים האחרונים, נזכרים באירועים ובגיבוריהם ובודקים איך בא לידי ביטוי הפרסום הרב שקיבלו: מי היו אלו שניצלו את 15 דקות התהילה שלהם, מי ברחו מאור הזרקורים ומי היו אלו שסיפור חייהם הפך לסרט הוליוודי. פרסום שלילי - כתבה ראשונה בסדרה.
שוטרי משטרת העיר מנסס בווירג'יניה, ארה"ב היו עדים ללא מעט מקרים משונים שבהם טיפלו במסגרת עבודתם – אבל מה שהם נאלצו לעשות בלילה של 23 ביוני 1993 לא רק שהיה מוזר במיוחד, אלא שתוך שעות ספורות היה עתיד להסעיר את העולם כולו. באותו הלילה נשלחו שוטרים לשדה סמוך על מנת לאתר איבר מין גברי שהושלך על ידי אישה נסערת.
כמה שעות לפני כן אותה אישה, לורנה בוביט בת ה-23, ישנה לבדה בזמן שבעלה ג'ון יצא לבלות עם חברים. כשחזר שיכור כהרגלו, העיר אותה ואנס אותה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה כפה עליה לקיים איתו יחסי מין. בשלב הזה השניים כבר היו נשואים ארבע שנים, ולורנה סבלה לא פעם מנחת ידו של בעלה – כך סיפרה לשוטרים מאוחר יותר.
הם התחתנו ב-1989, שנתיים לאחר שלורנה גאלו, ילידת ונצואלה, עברה להתגורר בארה"ב כדי ללמוד בקולג'. היא עבדה כמניקוריסטית וכרקדנית כשפגשה את ג'ון בוביט, איש צבא שגדל בבית ללא אב ועם אם מכורה לסמים לפני שעבר להשגחת דודתו. גאלו נכבשה מיד בקסמו: "הוא היה יפה תואר. עיניים כחולות, גבר במדים. כמעט כמו סמל, חייל מארינס, נלחם עבור המדינה. הוא סחף אותי, רציתי את החלום האמריקני שלי".
הם נישאו ב-18 ביוני 1989. תקופת ירח הדבש לא נמשכה זמן רב מדי: מאוחר יותר היא האשימה אותו שהכה אותה, אנס אותה והתעלל בה נפשית. הוא סיפר שהייתה חמדנית וניסתה לגזול ממנו את כספו: "היא הייתה אישה טובה רוב הזמן, אבל אובססיבית לגבי הגשמת החלום האמריקני שלה. היא רצתה יותר מדי, מהר מדי", סיפר. כששוחרר מהצבא ב-1991 הם איבדו מקור הכנסה אחד, ואז את השני – לאחר שלורנה נתפסה גונבת כסף ממקום עבודתה. הם איבדו את ביתם, מה שלא תרם לשיקום היחסים שלהם. הם נפרדו, אבל חזרו זה לזו זמן קצר לאחר מכן. הקאמבק לא ממש צלח, והשניים עמדו לפני פרידה נוספת כשהגיע אותו לילה מדובר.
ג'ון שב הביתה שתוי יחד עם חבר, רוברט ג'ונסטון, שהלך לישון בסלון בזמן שג'ון נכנס לחדר השינה, שם ישנה לורנה, ואנס אותה. מאוחר יותר באותו הלילה, לאחר שג'ון נרדם, היא קמה למטבח כדי לשתות מים אבל שמה לב לסכין חדה באורך של 20 ס"מ שהייתה מונחת על השולחן. היא חזרה איתה למיטה, הרימה את השמיכה שכיסתה את בעלה וחתכה קרוב לחצי מאיבר מינו. "לא רציתי ללמד אותו לקח, זה היה עניין של הישרדות, חיים ומוות. פחדתי על חיי", סיפרה לאחר מכן.
בוביט לא נשארה בסביבה כדי להתמודד עם השלכות מעשיה. היא יצאה מהבית, נכנסה לרכבה ונסעה משם – כל זאת בזמן שהיא עדיין אוחזת באיבר המדמם. בסופו של דבר, לאחר שהתקשתה לנהוג ביד אחת, היא השליכה את איברו של בעלה לשדה בצד הדרך: "אני זוכרת שלא הצלחתי לבצע פנייה מפני שהידיים שלי אחזו במשהו. ניסיתי לפנות, ואז הבנתי מה אני מחזיקה", סיפרה בריאיון לתוכנית "20/20". לאחר שהשליכה את האיבר היא נסעה לבית של חברה, שהייתה זו שהתקשרה למשטרה וסיפרה להם על מה שאירע.
באותו הזמן, בוביט העירום והמדמם העיר את החבר שישן בסלון, וזה הסיע אותו לבית החולים. האורולוג ד"ר ג'ייימס סן, שטיפל בג'ון באותו הלילה, הכין את הפציינט שלו לנורא מכל: "אמרתי לו שאם לא נמצא את החלק החסר, נצטרך לסגור את האזור כמו שהוא". פירוש הדבר היה, בין היתר, שג'ון ייאלץ לשבת כדי להשתין ולא יוכל יותר לקיים יחסי מין.
בינתיים התברר שלמצוא איבר מין בשדה גדול זה דווקא עניין מעשי ואפשרי - באורח פלא הוא נמצא בזמן (איבר מין כרות יכול לשרוד כשש שעות לאחר הכריתה), ולאחר שהובהל לבית החולים כשהוא מחוטא ומכוסה בקרח, חובר בהצלחה לבעליו בניתוח שארך תשע שעות וחצי. "זה היה פין שלם, חתוך בצורה נקייה. הוא לא היה פגום או מזוהם", סיפר סן.
15 צפייה בגלריה
"אנחנו כמו שרברבים, אבל יש משהו אמנותי בדרך שבה דברים מתחברים כמו שצריך". ד"ר ג'יימס סן
(צילום מסך )
העיתון "וושינגטון פוסט" ידע לספר אז שכריתת איברי מין זכריים של גברים על ידי נשותיהם היא אומנם אירוע נדיר, אך בכל זאת היה זה סוג של טרנד מטריד במיוחד בתאילנד במהלך שנות ה-70 של המאה הקודמת. לפי מאמר שפורסם במגזין הרפואי American Journal of Surgery ב-1983, לפחות מאה מקרים דומים התרחשו במדינה בשנים 1980-1973. "נשים זועמות העדיפו להשתמש בסכין המטבח כאמצעי גדיעה", נכתב שם, וסופר כי הטכניקה שבה השתמשו הרופאים התאילנדים לחיבור האיברים הקטועים זכתה להצלחה חלקית – האיבר חובר בשלום, אך לא חזר לתפקד. למזלו של בוביט, בארה"ב של שנות ה-90 הטכנולוגיה הרפואית הייתה מתקדמת יותר. ד"ר סן ומנתח נוסף שהיה עימו, ד"ר דיוויד ברמן, פצחו במלאכה, ניתוח ראשון מסוג זה עבור שניהם: "ידעתי שזו הזדמנות של פעם בחיים", סיפר ברמן, וסן הוסיף: "מעולם לא עשינו משהו דומה לפני כן. הכרתי את האנטומיה היטב, וזהו פחות או יותר. ברמן טיפל בעבר בכמה אצבעות".
הם עמדו באתגר בהצלחה – הפין חובר והפך לוורוד, מה שאישר שזרימת הדם אליו מתבצעת כיאות. "אנחנו כמו שרברבים, אבל יש משהו אמנותי בדרך שבה דברים מתחברים כמו שצריך", אמר סן לאחר מכן.
ברמן נזכר שהמטופל שלהם לרגע לא היה לחוץ, מפוחד או כועס: "הוא הבחור הרגוע ביותר שפגשתי בחיי", סיפר. עוד הוא אמר שלמרות הכול, ג'ון עדיין הביע את אהבתו ללורנה: "הוא הראה לי תמונות שלה שהיו לו בארנק וסיפר על הזמנים הטובים שהיו להם". שני הרופאים סיפרו לאחר מכן שהמרפאה הפרטית שלהם לא משכה בעקבות המקרה פציינטים רבים יותר מבדרך כלל: "אף אחד לא אומר לעצמו 'אני אשמור את השם של הרופא הזה למקרה שיחתכו לי את הפין'", אמר ברמן. הרופא היהודי, אגב, עלה ב-2005 לארץ וגר כאן למשך תקופה קצרה – לפני שחזר להתגורר בארה"ב. הוא סיפר אז ל"ידיעות אחרונות": "הייתי בר מזל להיות במקום הנכון בזמן הנכון. לא היה מדובר בניתוח מאוד מסובך, לא חשוב אם זה חיבור עצבים ביד או בפין. מכיוון שהניתוח הצליח, הוזמנתי להתראיין בכל כלי התקשורת".
בני הזוג בוביט הועמדו, כל אחד בנפרד, למשפטים שסוקרו בהרחבה על ידי התקשורת. משפטו של ג'ון, שהואשם באונס, נערך ראשון. לורנה העידה בדמעות שג'ון הצמיד אותה למיטה וקרע את בגדיה התחתונים לפני שחדר אליה: "הרגשתי אותו גוהר מעליי, לא יכלתי לנשום. הוא הכאיב לי. אמרתי לו שאני לא רוצה לקיים יחסים, אבל הוא לא הקשיב לי. בכיתי, הרגשתי שקורעים את איבר המין שלי עם משהו". העיתונים סיפרו אז כי במהלך עדותה הקשה בת היומיים, בוביט סיימה חצי תריסר חבילות של ממחטות נייר.
ג'ון הכחיש את האשמה, טען שמעולם לא כפה על לורנה לעשות משהו בניגוד לרצונה וסיפר שבאותו לילה דרמטי היא הייתה זו שיזמה את יחסי המין. במהלך החקירות שעבר במשטרה ובבית המשפט, סיפורו של ג'ון השתנה כמה פעמים: פעם אחת טען שכלל לא קיימו יחסי מין באותו לילה, לאחר מכן סיפר שלורנה הייתה זו שרצתה לשכב איתו אך הוא סירב מכיוון שהיה עייף מדי, בפעם אחרת טען שהיא כפתה עליו סקס בזמן שישן, ובגרסה אחרת סיפר שהם קיימו יחסים בהסכמת שני הצדדים. בסופו של דבר חבר המושבעים, שכלל תשע נשים ושלושה גברים, זיכה אותו מכל אשמה.
במשפטה של לורנה, שהואשמה בהטלת מום ובחבלה חמורה, בני הזוג סיפרו שני סיפורים שונים על מה שאירע בנישואיהם לפני המקרה. לורנה סיפרה שג'ון נהג להתעלל בה, לגנוב ממנה ולאנוס אותה בקביעות: "הוא אמר לי שמין בכפייה מרגש אותו", סיפרה. עוד אמרה שכשנכנסה להיריון הוא איים עליה ואילץ אותה לבצע הפלה. "היא חיה בפחד מתמיד ממנו", טען הסנגור שלה.
ג'ון, מצידו, הכחיש את טענותיה של אשתו וסיפר שהחיתוך היה אך ורק עניין של נקמה עבור לורנה: "היא ידעה שאני עומד לעזוב אותה, והחליטה שאם היא לא יכלה לקבל אותי, גם אף אחת אחרת לא תוכל. היה גם עניין הגרין קארד. צריך להיות נשוי לאזרח אמריקני במשך חמש שנים כדי לקבל אחד, ואנחנו היינו נשואים רק ארבע".
עורכי הדין של לורנה טענו שההתעללות הממושכת שעברה מידי בעלה גרמה לה להתמוטט נפשית באותו לילה, ושהיא סבלה מדיכאון ומהפרעת דחק פוסט-טראומטית. מעשיה, הם הסבירו, היו שילוב של הגנה עצמית ואי-שפיות זמנית. עורכי הדין של ג'ון, לעומת זאת, הזכירו שבזמן שלורנה נחקרה על ידי השוטרים היא נתנה הסבר מעט שונה למעשיה: "תמיד יש לו אורגזמות, אבל הוא לא מחכה שגם לי תהיה אחת. הוא אנוכי". הם אמרו למושבעים: "זו לא נשמעת כמו הצהרה של אישה שנאנסה".
את רגע החיתוך עצמו, כך סיפרה, היא לא זכרה. רק בזמן שנהגה שמה לב שהיא אוחזת במשהו, שהתברר כאמור שהיה איבר מינו של בעלה: "צרחתי כשראיתי אותו ופשוט זרקתי אותו מהחלון", סיפרה בעדותה.
בינואר 1994, חודשיים לאחר שבעלה זוכה מאשמה, זוכתה גם לורנה על ידי חבר מושבעים שכלל שבע נשים וחמישה גברים. בית המשפט קיבל את טענת עורכי דינה ופסק שלא ניתן לראות בה אחראית למעשיה. יחד עם זאת, נגזר עליה אשפוז של 45 יום בבית חולים לבריאות הנפש, שאחריו קבעו הרופאים שהיא אינה מהווה סכנה לציבור. השניים התגרשו ב-1995, לאחר שש שנות נישואים.
זו לא הייתה הפעם האחרונה שבה אחד מהם ישב על דוכן הנאשמים. בשנים שלאחר מכן ג'ון הפך כמעט לבן בית במקום כשחזר אליו שוב ושוב: שלוש פעמים נמצא אשם בהטרדה ובאלימות נגד בנות זוגו, שאחת מהן הייתה אשתו השלישית (נישואיו השניים בוטלו לאחר 13 ימים), ובפעם אחרת הוא נמצא אשם בניסיון לגנוב בגדים בשווי של 140 אלף דולר.
גם לורנה הסתבכה שוב במקרה של אלימות, כשב-1997 הואשמה בהכאת אימה. האם דווקא העידה בבית המשפט לטובת בתה, וסיפרה שהחבורות שנגרמו לה לא היו אלא תוצאה של "חצ'קון ממש גדול". השופט הביע ספק בדבריה של האם, אך לא נותרה לו ברירה אלא לזכות את לורנה מאשמה.
בזמן המשפטים ואחריהם, מדורי החדשות ניצלו את הסיפור הפיקנטי כדי לדווח על מקרים דומים, ומסתבר שהיו לא מעט כאלה – כמו הילדה בת הארבע מספרד שחתכה חלק מאיבר מינו של אחד מחבריה בגן הקתולי שבו למדו, הצעירה הגרמנייה שכרתה את איברו של בן זוגה הבוגדני, הבריטית שגילתה גם היא שהחבר שלה בוגד בה וגמלה לו בשפיכת שעווה רותחת על איבר מינו, האישה מבנגלדש שחתכה את האיבר של הגבר שניסה לאנוס אותה ("תכננתי להאכיל עם זה את האווזים שלי, אבל שיניתי את דעתי", סיפרה לשוטרים), האב מברלין שסירס את האנס של בתו והאישה האיטלקייה שמתברר שעשתה זאת ראשונה: ב-1967 היא כרתה את איבר מינו של בן זוגה שרצה להיפרד, ונשלחה ל-17 שנות מאסר.
לאחר שהסערה סביבם שככה ניסו לורנה וג'ון להבין איך הם ממשיכים הלאה. הם היו כעת מפורסמים בכל העולם, שמם הלך לפניהם, והקונוטציות שהוא עורר לא היו ממש חיוביות.
המקרה זעזע את העולם, אך נראה היה שהציבור לא ממש יודע איך להתייחס אל גיבורי הפרשה. מצד אחד, לורנה הפכה לסמל של לוחמת למען זכויות הנשים: בעולם שבו גברים מתעללים כמעט שלא באים על עונשם, היא נאלצה לקחת את החוק לידיה. ארגוני זכויות נשים הפגינו למענה, והיו כאלו שהשתמשו לצד תמונותיה בתמונת מספריים פתוחים כדי לדמות סימן V – מהמילה Victory, ניצחון.
מצד שני, היא הפכה לבדיחה, שם נרדף לאישה מסרסת שגברים צריכים לתפוס מחסה ברגע שאחת כמוה מתקרבת. לא שזה מנע מגברים לנסות את מזלם איתה – לאחר המקרה דווח שהיא מוצפת במכתבי מעריצים עם הצעות לדייטים ומפגשים רומנטיים.
ג'ון, לעומת זאת, נתפש בעיני רוב הציבור בתור הנבל שבסיפור, אך גם במקרה שלו ההומור סביב המקרה האפיל על חומרת האירועים. הוא היה שקוע בחובות משפטיים ורפואיים, ונראה שהיה שייך לאותה אסכולה הטוענת שאין כזה דבר "פרסום שלילי". ג'ון החליט לנצל את המומנטום ולעשות כמה שיותר רווח כספי על גבי הטראומה שעבר. הוא יצא לסבב ריאיונות ברחבי ארה"ב והופיע בכמה מתוכניות האירוח המובילות של התקופה, כמו זו של הווארד סטרן, שאצלו שיחק במשחק "הכה בבוביט", שם היה צריך לנחש את הפאנצ'ים של בדיחות שנעשו על חשבונו. הומור עצמי לא היה חסר לו, והוא הוכיח זאת כשגם הגיע לאירועי מכירת סכינים לחיתוך בשר וחתם עליהן.
הצעד הבא שלו היה ניסיון לפצוח בקריירה כמוזיקאי, עם להקת רוק שהקים וזכתה לשם ההולם "החלקים הכרותים". לצערו, הוא גילה ששמו אולי מעורר עניין, או שמא גיחוך, אבל לא בהכרח מסקרן אנשים לשמוע את המוזיקה שלו. הלהקה התפרקה והוא פנה לאפיק מעט שונה – מוזר? מתבקש? תחליטו אתם: ג'ון הפך לשחקן פורנו. ההצעה לעשות זאת הגיעה מכוכב הסרטים למבוגרים רון ג'רמי, שפגש אותו במסיבה באחוזת פלייבוי. ג'ון נענה בשמחה: "פורנו היה נראה כמו הדרך הטובה ביותר להוכיח שהפין שלי עובד", סיפר לאחרונה לאתר "ואניטי פייר". יחד עם זאת הוא מודה: "הבעיה הייתה שהוא עדיין לא החלים אז במלואו".
בניגוד לקריירה המוזיקלית הכושלת שלו, תחום העיסוק החדש של בוביט הצליח לעורר מספיק סקרנות בקרב התקשורת והקהל. סרטו הראשון, "ג'ון וויין בוביט: לא חתוך" (1994), הפך לאחד מסרטי המבוגרים המצליחים ביותר בכל הזמנים וזכה בשני פרסי סרטי המבוגרים של 1995. האורולוג שטיפל בו, ד"ר סן, אמר: "לא קורה הרבה שהעבודה שלי מוצגת לראווה בדרך שכזו".
ההצלחה הובילה לסרט נוסף, "פרנקנפינס" (1996), שם הולם בהתחשב בכך שעבור צילומיו, בוביט עבר ניתוח להגדלת הפין, צעד שהציע לו הווארד סטרן לעשות כאתגר, ואף שילם עליו בעצמו. על אף שגם הסרט השני זכה להצלחה, הקריירה של ג'ון ככוכב קולנוע למבוגרים הגיעה לקיצה. "עולם הפורנו הוא מאוד נכלולי", סיפר אותו אדם שהואשם באונס, בגניבה ובאלימות כלפי בנות זוגו. לאחר מכן הוא עבד בשלל עבודות מזדמנות, החל משומר בכניסה לבתי מלון, עבור בשליח פיצה ועד לכומר בכנסיית חתונות בלאס וגאס.
בשנים האחרונות הוא חי מפיצויים כספיים שקיבל בעקבות תאונה שעבר. ב-2016 הוא ביקש מהרופא שחיבר לגופו את איבר מינו להקטין אותו בחזרה. "לא הייתי צריך להתעסק איתו", הודה, אך סיפר בגאווה שב-20 השנים האחרונות שכב עם למעלה מ-70 נשים. לפני מספר שנים סיפר בריאיון שהוא עסוק במסע חיפושים אחר תיבת אוצר שהוחבאה בהרי הרוקי על ידי המיליונר פורסט פן. הוא קיווה בזמנו שאם ימצא את התיבה, נשיא ארה"ב דאז דונלד טראמפ יזמין אותו לבית הלבן ויעניק לו ציון לשבח. לצערו, בשנה שעברה התיבה נמצאה על ידי אדם אחר.
בניגוד לבעלה לשעבר, לורנה דווקא העדיפה לברוח מאור הזרקורים, אבל התקשתה למצוא דרך מילוט. "לא היה לי כסף, לא הייתה לי עבודה", סיפרה. אבל גם המצב הקשה שבו הייתה לא גרם לה להיענות להצעות אטרקטיביות שקיבלה, בהן הצעה להצטלם ל"פלייבוי" עבור מיליון דולר. "שמרתי על האמונה שלי, על היושרה שלי, על הקתוליות שלי", הסבירה את הסיבה לסירוב.
בסופו של דבר היא חזרה ללמוד בקולג', הכירה בן זוג חדש והקימה איתו משפחה. ב-2007 היא הקימה עמותה למניעת אלימות במשפחה. "התקשורת התעסקה בפין, בשערורייה, בסקנדל, אבל אני רציתי לשים את הפוקוס על נושא ההתעללות מצד בן הזוג", אמרה.
מאז היא גם קיבלה את האזרחות האמריקנית שייחלה לה, והצליחה להביא לארה"ב את משפחתה שהתגוררה עד אז בוונצואלה. כיום היא עוסקת בנדל"ן, ובשנים האחרונות הייתה מעורבת בהפקת שני סרטים דוקומנטריים על חייה, וסיפרה שעשתה זאת במטרה לעזור לנשים אחרות: "המטרה שלי היא לעזור לאלו שנמצאות במערכות יחסים אלימות. היה קשה לחזור למקום האפל הזה בחיי, אבל אמרתי לעצמי: 'זה קרה לפני יותר מ-20 שנה. את שורדת, את חזקה וקשוחה'".
אף ששמותיהם נקשרו יחד לעד, לורנה וג'ון נמנעו ממפגשים משותפים לאורך השנים, מלבד ריאיון אחד משותף ב-2009 לתוכנית Insider, שבו התנצל ג'ון בפני לורנה על הדרך שבה התנהג כלפיה. היא סיפרה לאחרונה שהוא עדיין מנסה ליצור איתה וקשר, בעוד הוא אמר למגזין "ואניטי פייר": "אם במקום לחתוך לי, היא הייתה מחכה עד שאתעורר ומדברת איתי, סביר להניח שהיינו עדיין נשואים עם משפחה". הוא גם הודה שהציע לה חברות בפייסבוק – אבל היא חסמה אותו.
