הסיפור של אווה גרדנר, אחת הכוכבות המיתולוגיות, התחיל באופן כה מקרי עד כי לגמרי נראה כאילו נלקח מהאגדות, או מקומדיה רומנטית שיכולה להיכתב רק בהוליווד. כמו כל סיפור טוב, הוא נפתח בילדות ענייה וקשה. גרדנר נולדה ב-24 בדצמבר 1922 בצפון קרוליינה, והייתה הצעירה מבין שבעה אחים ואחיות. הוריה היו חוואים שגידלו טבק – עיסוק שלא הקנה להם פרנסה רבה. המשפחה הגדולה חיה בעוני ובדוחק, עד כדי כך שבשלב מסוים ביתם עוקל, והם נאלצו לנדוד ברחבי המדינה בחיפוש אחר עבודות חדשות ומקומות לגור בהם. המצב הידרדר עוד יותר עם מותו הפתאומי של האב, כשגרדנר הייתה בת 15 בלבד.
כתבות קודמות בסדרת "שדרת הכוכבים":
למרות הקושי בבית, היא סיימה את לימודי התיכון ב-1939 והחלה ללמוד מזכירות בקולג' נוצרי, אך בקיץ של 1940 התרחש הנס: גרדנר נסעה לניו יורק כדי לבקר את אחותה ביאטריס ואת בעלה לארי, שהיה צלם מקצועי. הוא צילם כמה תמונות שלה, ואת התוצאה, שהייתה מוצלחת מאוד בעיניו, הציג בחלון הראווה של הסטודיו שלו ששכן באחד המקומות המרכזיים בעיר: השדרה החמישית. בין העוברים והשבים שחלפו על פני התמונה היה אחד העובדים באולפני MGM, שהסתקרן מהאישה הצעירה אשר הוצגה בה והציע ללארי לשלוח את התמונות לאולפנים. הוא עשה זאת, וגרדנר אכן הוזמנה לאודישן.
10 צפייה בגלריה
''היא לא יודעת לשיר, היא לא יודעת לשחק, היא לא יודעת לדבר. היא נהדרת!''. אווה גרדנר
(צילום: GettyImages)
אחרי ששוחח איתה קצת, ראש מחלקת הליהוק אל אלטמן צילם אותה תוך כדי תנועה אבל נמנע מלהקליט אותה מדברת, מכיוון שחש שהמבטא הדרומי הכבד שהיה לה יהיה בעוכריה. ראש האולפנים, לואי ב. מאייר, לא היה צריך לשמוע את קולה. "היא לא יודעת לשיר, היא לא יודעת לשחק, היא לא יודעת לדבר. היא נהדרת!", בישר לאלטמן. לגרדנר לא הפריע שהתקבלה בזכות המראה שלה: "לא הייתי טיפשה, ידעתי שיש סיכוי שהמראה שלי יעזור לי להיכנס פנימה". וזה אכן מה שקרה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
גרדנר הוחתמה על חוזה וחיש מהר נשלחה לשיעורי משחק, שירה ודיקציה. תוך כדי עבודה על שיפור הכישורים שלה היא כבר החלה לעבוד, אבל לרוב הוחבאה ברקע כניצבת, ובין 1941 ל-1944 השתתפה ב-20 סרטים שעליהם לא קיבלה קרדיט. גם זה לא הפריע לה, והיא אמרה בכנות ובהומור עצמי: "הרבה מהדברים שעשיתי נשארו על רצפת חדר העריכה. האמת שהיה צריך להישאר עליה הרבה יותר".
בזמן הזה היא הספיקה להכיר מקרוב כמה מהכוכבים הגדולים של הוליווד, בהם השחקן מיקי רוני שהפך לבעלה הראשון. הם היו צעירים מאוד, הוא בן 21, היא רק בת 19: "הייתי עדיין ילדה, הייתי בתולה", סיפרה. אף שרוני היה אחד מכוכבי הקולנוע הגדולים ביותר של אותה התקופה, היא לא נענתה לחיזוריו בקלות: "אמרתי לו שאני עסוקה. זה היה מטופש, מה כבר היה לי לעשות? לא הכרתי אף אחד בהוליווד ואני זו שעסוקה?". העקשנות שלו השתלמה, ובסופו של דבר השניים יצאו לדייט ראשון: "הוא לא היה ממש גבר נאה, והופתעתי מכך שהיה נמוך, אבל בהחלט היה בו משהו מושך. היה לו שיער סמיך, גלי ואדמוני וגם חיוך שובב ומאוד לא תמים, זה בטוח", נזכרה.
10 צפייה בגלריה
''הופתעתי מכך שהיה נמוך, אבל בהחלט היה בו משהו מושך''. עם בעלה הראשון, מיקי רוני
(צילום: GettyImages)
כשמאייר שמע על הזוגיות המלבלבת של גרדנר עם הכוכב הכי גדול שלהם, הוא חשש שהידיעה על כך שרוני כבר לא זמין רומנטית תכעיס את המעריצות ותפגע בהכנסות סרטיו, ודרש מהשניים להיפרד. רוני סירב: "זה רק מראה כמה כוח היה למאייר באותה תקופה, וכמה כוח היה לרוני, וגם אומץ, כשעמד על שלו בפניו", אמרה גרדנר.
כפי שהתברר, למאייר לא הייתה סיבה לדאגה – גם אחרי שהשניים התחתנו, המעריצות לא נטשו את הכוכב וארבו לבני הזוג בכל מקום שאליו הגיעו, כמו גם צלמי הפפראצי הרבים שהקפידו להדגיש בתמונותיהם עד כמה גרדנר הייתה גבוהה מרוני.
אך למרות ההכרזות הרומנטיות, הנישואים לא החזיקו מעמד זמן רב וב-1943, כשנה וחצי לאחר יום חתונתם, השניים כבר היו גרושים. גרדנר סיפרה שרוני, שהיה מכור לאלכוהול ולהימורים, נהג לבגוד בה ולהגיד לה שעשה טעות בכך שהתחתן איתה. היא לא חששה לענות לו בחזרה: "רבנו בלי הפסקה, הייתי צועקת עליו: 'נמאס לי ממך, חתיכת חרא קטן' והוא היה מעמיד פני פגוע ונעלב. הוא היה ממש שחקן. הוא נהג להגיד לי שאף אחד לא יאהב אותי ויהיה נאמן אליי כפי שהוא היה". במקרים אחרים היא מצאה שעשוע בלהעליב אותו: "הייתי מציקה לו לגבי הגובה שלו, אומרת לו שנמאס לי להיות עם מישהו נמוך".
לבסוף הם נפרדו אחרי שבאירוע חברתי רוני השיכור הוציא פנקס מכיסו והקריא לפני כל הנוכחים, גרדנר ביניהם, את שמות הנשים שאיתן בגד בה. "זה היה הסוף, זרקתי אותו באותו הלילה. ידעתי שאני לוקחת סיכון מקצועי, שאם לא אהיה אשתו הם עלולים לפטר אותי. אבל לא הייתה לי ברירה. שבועיים לאחר מכן האולפנים חידשו את החוזה שלי והעלו לי את המשכורת".
לאחר מכן היא ניהלה רומן קצר עם המיליארדר הווארד יוז, שעזר לה לממן את הוצאות הטיפולים הרפואיים של אימה החולה. גם בקשר אליו גרדנר הייתה כנה, והודתה שמעולם לא אהבה אותו, וגם הוטרדה מהיותו גזען: "הוא לא היה משתין לכיוון אדם שחור גם אם היה רואה אותו עולה באש", חשפה.
גרדנר לא נשארה רווקה לאורך זמן, וב-1945 היא נישאה לנגן הג'אז ארטי שו. הוא היה בעלה השני, היא אשתו החמישית. גם הנישואים האלו לא האריכו ימים: "הוא זרק אותי שבוע אחרי חגיגות השנה שלנו. האידיוט שבר לי את הלב", סיפרה. היא אהבה אותו על אף שלדבריה, היה שתלטן והתעלל בה רגשית: "הוא היה בריון. הוא נהג להעליב אותי כל כך הרבה, עד שאיבדתי לחלוטין את הביטחון העצמי שלי". כדי להתמודד, היא התחילה לשתות: "כשהייתי איתו ממש השתכרתי. הוא גרם לי להיות כל כך חסרת ביטחון".
יחד עם זאת היא מודה: "אני חייבת לו הרבה. הוא גרם לי ללכת ללמוד, נרשמתי לאוניברסיטה בגללו". הם נשארו בקשר ידידותי שנים רבות לאחר מכן, אבל היא סיפרה: "איבדתי אליו כל שביב כבוד שהיה לי, הוא עשה מעשה נוראי. הוא זומן לוועדת הפעילויות האנטי-אמריקניות בוושינגטון והלשין על החברים שלו. אחד מהם היה היי קראפט, סופר בשמאל המאוד קיצוני אבל אדם נהדר. הוא היה השושבין של ארטי בחתונה, עד כדי כך הם היו קרובים. זה לא מנע ממנו לתת את השם שלו לוועדה". בפעם אחרת, היא סיפרה, שו היהודי נכח בסעודה עם כמה מבכירי הוליווד שהתגלו כאנטישמים. "הוא סיפר לי שישב שם בדממה - כנראה שאף אחד מהם לא ידע שהוא יהודי בעצמו - ואז הוא הצטרף אליהם בלגלוגם על היהודים".
בזמן שבזירה הרומנטית גרדנר ספגה עוד ועוד מפלות, הקריירה שלה הלכה ופרחה. אפשר לייחס זאת לכך שעבודותיה הרבות בתור ניצבת סוף-סוף קצרו פירות, או שאולי זו דווקא העובדה שבתור בת זוגם של כמה מהכוכבים המצליחים בהוליווד היא הפכה לסלבריטי בפני עצמה. כך או כך, היא החלה לקבל תפקידים משמעותיים יותר. אחד הראשונים שבהם היה בסרט "הרוצחים" (1946), שהיה מועמד לכמה פרסי אוסקר, זכה עבור התסריט וב-2008 קיבל מארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית הכרה על היותו בעל חשיבות "היסטורית, תרבותית ואסתטית". גם הסרטים הבאים שעשתה בעקבותיו זכו להצלחה, והפכו את גרדנר לאחת השחקניות המובילות והאהודות של אותה התקופה.
10 צפייה בגלריה
מתוך הסרט ''הרוצחים''. קיבל הכרה על היותו בעל חשיבות ''היסטורית, תרבותית ואסתטית''
(צילום: ויקיפדיה)
ב-1951 היא התחתנה בפעם השלישית, במה שהיו כנראה הנישואים המתוקשרים ביותר שלה, שכן בעלה הפעם היה פרנק סינטרה. "הוא היה כמו אלוהים באותם זמנים, אם אלוהים יכול להיות סקסי. אל שחצן, נוטף סקס".
כשהפכו לזוג הוא בכלל היה עדיין נשוי לאשתו הראשונה ננסי, שאיתה היו לו שלושה ילדים. הוא טען שנישואיו הסתיימו זמן רב לפני שפגש את גרדנר, אבל המעריצים והתקשורת לא ממש קנו את הסיפור, התנגדו לזוגיות והאשימו את הכוכבת בהרס הנישואים של הכוכב. אפילו הכנסייה הקתולית הצטרפה למתנגדים והעבירה ביקורת על הזוגיות שלהם. חבריה ומכריה של גרנדר הזהירו אותה מפניו, כולל השחקנית לאנה טרנר, חברתה הטובה שברזומה הרומנטי שלה היו כל בני הזוג של גרדנר: מיקי רוני, ארטי שו וסינטרה. זו אמרה לה: "הייתי שם מותק, אל תעשי את זה לעצמך". גרדנר לא שמעה לעצתה, אף שהודתה לימים: "הייתי צריכה להקשיב לה".
טקס החתונה נערך ימים ספורים לאחר שסינטרה התגרש, ולא עבר על מי מנוחות: עם סיומו החתן נכנס לתגרה עם צלם פפראצי שניסה לעקוב אחרי הזוג הטרי, והשניים נאלצו לברוח בנהיגה פרועה משיירת העיתונאים האחרים שארבה להם במקום.
יחסית לנישואיה הקודמים של גרדנר, לאלו עם סינטרה לקח קצת יותר זמן להתפרק - שנתיים, אף שהגירושים הסופיים נחתמו רק ארבע שנים לאחר מכן. "זו הייתה תקופה לא טובה עבור פרנק המסכן", היא סיפרה. "הוא היה חסר ביטחון, מרושש. לא הייתה לו עבודה. כל מה שנותר לו היה ביתו בפאלם ספרינגס, הנכס היחיד שנשאר לו. אם היה מאבד גם אותו, זה היה סוף הדרך עבורו. הוא יצר לעצמו הרבה אויבים לאורך השנים, אף אחד לא רצה להיות בקרבתו והוא כבר לא עניין אף אחד. לא היה לו אף אחד מלבדי. הקול שלו הלך, MGM פיטרו אותו, הסוכן שלו עזב אותו".
גרדנר נכנסה פעמיים להיריון, ובשתיהן עברה הפלה. באוטוביוגרפיה שלה היא רמזה שהסיבה לכך הייתה לחץ מהאולפנים: "היו בחוזה כל מיני סעיפים נגד כוכבות שילדו". במקביל, היא וסינטרה נהגו לריב ללא הפסקה, בבית וגם בפומבי. המפיק ארווינג מנספילד סיפר שסינטרה חשד שגרדנר בוגדת בו עם בעלה לשעבר ארטי שו. הוא נזכר בפעם אחת שבה סינטרה התקשר לביתם בזמן הפסקה מצילומים, וכשגרדנר לא ענתה חטף התקף זעם על הסט. הוא גם נהג להאשים אותה בפומבי שהיא מנהלת רומן עם לאנה טרנר, שהייתה כאמור האקסית שלו וחברתה הטובה. הן כמובן הכחישו, וטרנר אף כתבה באוטוביוגרפיה שלה שמדובר היה ב"הרבה שמועות חולניות".
הוא איים בפניה כמה פעמים שיתאבד, ואהב להלחיץ אותה: "לילה אחד שמעתי ירייה מהחדר השני, שהפחידה אותי כמעט למוות", סיפרה. "לא ידעתי מה אמצא שם, את כל המוח שלו בחוץ? הוא כל הזמן איים שיעשה את זה. במקום זאת, מצאתי אותו יושב על המיטה בתחתונים עם האקדח בידו, מחייך כמו ילד שיכור. הוא ירה בכרית. לפחות מנות היתר שהוא לקח היו שקטות יותר".
למרות זאת, גרדנר סיפרה באוטוביוגרפיה שלה שסינטרה היה אהבת חייה, ונראה שגם הוא לקח את הפרידה באופן קשה, שכן אחריה הוציא שרשרת שירי אהבה עצובים ומלנכוליים, שבהם זימר לאהובתו "האחת והיחידה" שהוא לא יוכל בלעדיה. הם נשארו חברים טובים מאוד לאורך השנים, ובשנות ה-70 הוא אפילו עזר לה כלכלית.
עוד בזמן נישואיהם, סינטרה עשה קאמבק מוצלח והשמועות סיפרו כי לגרדנר היה יד בדבר, מכיוון שהיא זו שסידרה לו את התפקיד בסרט "מעתה ועד עולם" (1953), שעליו זכה באוסקר בקטגוריית שחקן המשנה. בטקס של אותה השנה גרדנר הייתה מועמדת גם היא על תפקידה בסרט "מוגמבו", אך בניגוד לבעלה סיימה את הערב ללא הפסלון (אודרי הפבורן זכתה בו). זו הייתה מועמדות האוסקר הראשונה והיחידה שלה. היא הייתה אומנם כוכבת גדולה, אבל כמעט שלא קיבלה הכרה בטקסי הפרסים למיניהם. בשנת 1964 היא הייתה מועמדת לגלובוס הזהב על הסרט "ליל האיגואנה", אך גם שם הפסידה. יחד עם זאת, היא זכתה על התפקיד בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של סאן סבסטיאן, כך שמדף הפסלונים שלה לא נותר שומם לחלוטין.
גרדנר לא המתינה עד שגירושיה מסינטרה יהיו סופיים, ובעודם פרודים אך עדיין נשואים כבר עברה לזרועותיו של גבר אחר, המטאדור לואיס מיגל דומינגווין. הוא היה מאוהב בה לחלוטין, רצה להתחתן ולהקים איתה משפחה, אך היא סירבה ומערכת היחסים שלהם הגיעה לקיצה כמה חודשים לאחר מכן. "היא הייתה האישה היפה והקשוחה ביותר שאי פעם פגשתי", אמר עליה. "הייתה לי זאבה חזקה בתוך כלוב". בהמשך היא יצאה עם השחקן בנג'מין טטר ואחריו עם השחקן ג'ורג' סי סקוט, שעליו סיפרה: "כשהוא היה שיכור, הוא היה מאוד מפחיד. הוא היה מכה אותי ללא הרף, ולא זוכר כלום ביום שלמחרת".
לאחרונה סיפר העיתונאי מייקל תורנטון על כך שבשיחה עם הכוכבת שערך בשנת 1982, היא התוודתה בפניו שהשמועות על היותה ביסקסואלית אכן היו נכונות. "היא אהבה גברים והייתה מאוהבת בבעלים שלה, אבל אף אחד מהם לא הצליח לספק את צרכיה המיניים", כתב העיתונאי במאמר לאתר "דיילי מייל". אלו שהצליחו לספק אותה יותר היו הנשים שאיתן ניהלה מערכות יחסים, בהן לאנה טרנר, שהייתה קצת יותר מחברה טובה עבורה, והשחקנית הבריטית כריסטין נורדן. תורנטון נזכר בדבריה של גרדנר לפשר הסיבה לכך שחיבתה לנשים נשמרה בסוד: "אלו היו שנות ה-40 וה-50. היו סעיפי מוסר בחוזים שלנו, והיו יכולים לפטר אותנו ברגע אם היינו מכניסים את האולפנים לצרות. כיום לאף אחד לא אכפת מה שתי שחקניות עושות ביחד בפרטיות, אבל באותם ימים זה בהחלט עניין אותם".
כפי שקורה לנשים רבות בהוליווד, ככל שגילה התקדם כוכבה דעך, וכשהייתה לקראת סוף שנות ה-40 שלה הבינה שההצעות לתפקידים הטובים יגיעו פחות ופחות. בשנים קודמות ידעו שליהוקה לסרט כמעט תמיד יבטיח את הצלחתו, או לפחות עניין רב סביבו, וכעת היא נאלצה לרדוף אחרי במאים כדי לקבל תפקידים שעניינו אותה (אחד מהם היה תפקיד גברת רובינסון בסרט "הבוגר", שאותו גילמה בסופו של דבר אן בנקרופט שהייתה צעירה מגרדנר כמעט בעשור). "גברים מתבגרים, נשים מזדקנות", היא אמרה. "אבל החיים לא נעצרים רק בגלל שאת כבר לא יפהפייה או נחשקת. את פשוט צריכה להתאים את עצמך מחדש".
ב-1968 היא עברה ללונדון, שם עברה כריתת רחם מונעת בעקבות מות אימה מסרטן. היא המשיכה לעבוד לאורך שנות ה-70, אך סרטיה זכו להצלחה פחותה יותר, וב-1982 כיכבה בסרט הקולנוע האחרון שלה. לאחר מכן עשתה עוד כמה תפקידים בסרטי טלוויזיה ותפקיד אורח בסדרה "נוטס לנדינג", ואלו היו נשיקת הפרידה לקריירה שלה.
ב-1986, אז יצא הפרויקט האחרון שבו כיכבה, עברה אירוע מוחי שהותיר את חצי גופה השמאלי משותק לחלוטין, כמו גם את חצי פניה. סינטרה עמד לצידה בתקופה הזו והתעקש להשיג עבורה את הרופאים הטובים ביותר שיכול היה למצוא. הוא אף הטיס אותה במטוס פרטי מלונדון, שם התגוררה, לארה"ב כדי לעבור טיפולים.
ארבע שנים לאחר מכן היא הלכה לעולמה בעקבות דלקת ריאות קשה. היא הייתה בת 67 במותה, ונקברה לצד הוריה, אחיה ואחיותיה בחלקת הקבר המשפחתית בצפון קרוליינה. כשנתיים לפני מותה, היא שכרה את הסופר פיטר אוונס על מנת שיכתוב עימה את האוטוביוגרפיה שלה. כששאל אותה מה מטרת הספר, היא ענתה לו: "אני מרוששת, מותק. זה לכתוב ספר או למכור את היהלומים שלי. ואני די קשורה ליהלומים".