גם דרך הרזולוציות של שיחת זום, אפשר לראות איך עיניו של פול בורל מקבלות תוספת לחלוחית כשהוא נזכר בפעם האחרונה שבה ראה את הנסיכה דיאנה, מכוסה בסדין, מתה, בחדר מבודד ומאובטח בבית חולים בפריז. במשך כמעט עשור הוא היה הרבה יותר מהמשרת האישי שלה. הוא היה הפיקסר שסידר הכל. האוזן הקשבת. הכתף עליה בכתה. האיש לו קראה כשהתמוטטה על רצפת השירותים. והיא, מצידה, הייתה הכל בשבילו.
בסוף אוגוסט 1997 נסעה דיאנה, אז כבר גרושה מהנסיך צ'ארלס, לחופשה קצרה על היאכטה של בן זוגה המצרי, דודי פיאד. בדרך חזרה ללונדון הם עצרו בפריז ללילה. דיאנה התגעגעה הביתה. עשרה ימים בלי לראות את הבנים, וויליאם והארי, היו יותר מדי. בשיחות היומיות עם בורל סיפרה שהיא סופרת את השעות.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"הייתי בלונדון וחיכיתי שתחזור", פותח בורל במונולוג שנשמע מוחשי כאילו הוא מתאר דברים שהתרחשו אתמול ולא לפני כמעט 25 שנה. "הדבר האחרון שהיא אמרה לי היה 'תבטיח שתהיה שם כשאגיע'. באותו ערב לקחתי את המשפחה לתיאטרון, ואז הטלפון צילצל. על הקו הייתה חברה של דיאנה מוושינגטון שאמרה לי, 'שמעתי שהנסיכה הייתה מעורבת בתאונת דרכים, אתה יודע משהו?' אמרתי שלא, והיא ביקשה שאצלצל אליה. דיאנה החליפה טלפון כל שבוע, כך שלאף אחד לא היה את המספר שלה, חוץ ממני וכמה חברים מאוד קרובים. צילצלתי והיא לא ענתה".
לא רוצים להחמיץ אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
המכונית שבה נסעו דיאנה ופיאד דהרה במהירות עצומה ברחובות פריז בניסיון לברוח ממאות צלמי פפראצי על אופנועים שרדפו אחריהם. קצת אחרי חצות איבד הנהג, הנרי פול, שליטה בכניסה למנהרה, והמרצדס התרסקה אל הקיר. פול ופיאד נהרגו במקום. המאבטח, טרבור ריס־ג'ונס, נפצע קשה אבל שרד. דיאנה הגיעה לבית החולים במצב אנוש ומתה כעבור זמן קצר. רשתות חברתיות עוד לא היו קיימות, מה שלא הפריע לשמועות להשתולל כמעט באותה מהירות.
5 צפייה בגלריה
''חשבתי שהיא נפצעה וידעתי שהיא תצטרך אותי לידה''. פול בורל והנסיכה דיאנה
(צילום: GettyImages)
"לא ידעתי שהיא מתה", נזכור בורל. "חשבתי שהיא נפצעה וידעתי שהיא תצטרך אותי לידה. ארזתי תיק קטן עם כמה דברים בשבילה, כולל תמונות של וויליאם והארי, ועליתי על המטוס הראשון לפריז. כשהגעתי אמרו לי, 'כדאי שתשב, זה לא יהיה קל. הנסיכה מתה'. חשבתי לעצמי 'זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות, אני חייב להיות איתה, אני חייב לשמור עליה'".
היה לך רגע איתה?
"שאלו אם אני רוצה להיפרד, אמרתי כמובן. אני זוכר שאחזתי ביד של האחות, נכנסנו לחדר והרגליים שלי הפכו ג'לי. דיאנה שכבה מכוסה בסדין לבן עד צווארה, יכולתי לראות את כפות רגליה והידיים מחוץ לסדין, והציפורניים היפהפיות שלה היו צבועות בלה־רוז‘ של שאנל שהיא אהבה כל כך. ניגשתי למיטה וחשבתי לעצמי, 'תנצור כל שנייה, אל תשכח דבר'. התחלתי לבכות. החזקתי את ידה והיא הייתה חמה ונעימה. אמרתי לה, 'קדימה ילדה, תתעוררי'. ראיתי את הריסים שלה זזים ואמרתי, 'את רואה, את רק ישנה'. לא הצלחתי להבין, היא חמה ורכה, לא כמו אמי שנפטרה שנה קודם והייתה קרה ונוקשה כשנגעתי בה. דיאנה אמרה לי פעם שהדבר הטוב ביותר שקרה בחייה, מעבר לשני הבנים, היה לשבת לצד חבר בזמן שהוא עבר לצד השני, להחזיק לו יד וללוות אותו אל המוות. הרגעים האלה איתה היו הכי רוחניים שחוויתי בחיי. אני לא יכול להסביר את זה לאף אחד, ואף אחד לא יכול להבין".
פול בורל בילה 21 שנה - או עונה אחת של 'הכתר' - בארמון בקינגהאם. 20 מהן העביר כמשרת האישי של המלכה אליזבת והנסיכה דיאנה, זבוב על הקיר, אבל כזה שכולם יודעים שהוא שם. הוא ראה מקרוב את אחת המשפחות הכי מרתקות והכי הזויות בעולם, חָלק איתה בועה אטומה שכמעט בלתי אפשרי לחדור, צפה באורח החיים האבסורדי שמחולק לארוחות דשנות, ציד, דיג, רכיבה על סוסים והרבה אלכוהול, ראה סקנדלים ונעיצות סכין בגב, ולמד להדחיק את נטייתו המינית.
"קשה מאוד להסביר את הממסד המלכותי", אומר בורל. "אלה לא חיים אפילו קרובים לנורמליים. הכל קבוע ומדויק לפי הדקה, אין מקום לאלתורים. ארוחת בוקר בתשע, צהריים באחת, תה בחמש, ארוחת ערב בשמונה ורבע, זה מאוד מפחיד לאדם מבחוץ ותמיד יהיה מי שינסה להכשיל אותך. חלק מחברי בית המלוכה חושבים שזה מצחיק להביך זרים. אתה צריך להסתגל וגם להבין את סדר העדיפויות של המלכה: סוסים, כלבים, בעל, ילדים. הסוסים והכלבים לפני הכל, אחר כך בעלה ורק אז הילדים. לא כל אחד בנוי לשרוד בעולם הזה. אני שרדתי, ושילמתי מחיר, אבל לא הייתי מחליף את התקופה הזאת בשום דבר, למי עוד היו חיים כאלה".
בורל, 63, נולד וגדל בגרסמור, כפר הנמצא כשלוש שעות מצפון ללונדון, ותושביו התפרנסו מכריית פחם. אביו היה נהג משאית ובורל החליט כבר בגיל שמונה שזה לא יהיה עתידו. "באתי ממשפחה מאוד ענייה ומאזור שלא הייתה בו הרבה תקווה", הוא מספר. "עזבתי את בית הספר כשהייתי בן 16 עם אפס כישורים והוריי החליטו לרשום אותי ללימודי מלונאות. שנתיים למדתי את כל האספקטים של ניהול והסעדה וחיפשתי עבודה במלונאות, בבריטיש איירווייז, בכל מקום שיאפשר לי לברוח מהכפר הזה. מנהל הקולג' שבו למדתי אמר לי שמחפשים עובדים בארמון בקינגהאם ושאל אם אני רוצה להגיע לראיון. ברור שרציתי".
ב־1976, והוא בן 18, נכנס בורל לארמון בקינגהאם - מהכניסה הצדדית כמובן - היישר למשרד מנהל משק הבית של הארמון. "הייתי נורא לחוץ, אבל הוא כנראה ראה בי משהו ונתן לי את העבודה. תמיד תהיתי מה היה הדבר שהוא ראה בי, לא הייתי משכיל במיוחד, אבל היו לי חוכמת רחוב וכנות".
הוא עבד שנה במשק הבית הכללי של הארמון, עד שהבוסית הראשית שמה עליו עין. "ראש המשק אמר לי שהמלכה אליזבת מחפשת מחליף למשרת האישי שלה והיא רוצה לבדוק אותי", נזכר בורל. "הוא אמר שהיא אוהבת את החיוך שלי. נשלחתי ליום ניסיון אחד עם המלכה. דפקתי בדלת החדר, בפאניקה מוחלטת, והיא אמרה 'תיכנס', בקול המלכותי הזה שלה. היא עמדה ליד השולחן וישר שאלה, 'אתה אוהב כלבים?'. 'בוודאי הוד מעלתך'. 'בוא נראה אם הם אוהבים אותך'".
וזה היה ראיון העבודה שלך?
"היא הביטה בתשעת הקורגים שלה ואמרה, 'תכיר - זה סמוקי, זה שדו, זה פייפר, זו ג‘ולי' וכך הלאה, וביקשה שאוציא אותם לטיול בגן. חשבתי לעצמי, 'זה המבחן הכי חשוב בחיים שלי?' בארוחת הבוקר באותו היום הגישו נקניקיות, ובמדים שלנו היו כיסים עמוקים, אז הכנסתי לשם כמה נקניקיות שעטפתי במפית כי הנחתי שארצה לאכול אותן בהמשך היום. שיחררתי את הקורגים והתחלתי לרוץ, וכולם רצו אחריי כי הריחו את הנקניקיות. ראיתי שהמלכה צופה בנו מהחלון. כשלא הייתי יותר בזווית העין שלה נתתי לכל אחד מהכלבים חתיכת נקניקייה ומים, והם המשיכו ללכת אחריי גם כשחזרנו. היא אמרה לי, 'הכלבים אוהבים אותך, אני אשמור אותך'. היא שמרה אותי במשך 11 שנים".
מה ההבדל בין אליזבת שאנחנו רואים בטלוויזיה לאדם שהיא באמת?
"המלכה היא שני אנשים. יש את ראש המדינה הרציני שכולם רואים, אבל מאחורי דלתות סגורות יש אישה, אליזבת, והיא חמה מאוד. בכל מקום אליו היא מגיעה ברחבי בריטניה היא קולטת את המבטא המקומי ומביאה אותו איתה חזרה לארמון. היא חקיינית מצוינת, מאוד נבונה, אוהבת לצחוק, וממש עד לא מזמן גם מאוד אהבה אלכוהול. מישהו אמר פעם על אמא שלה, 'האם ראיתי אותה שיכורה? לא, אבל גם מעולם לא ראיתי אותה פיכחת'. היא ירשה את זה".
איזה מין בוס היא הייתה?
"היא הייתה עבורי יותר אם פונדקאית מאשר בוס. היא, מלכת אנגליה, לימדה אותי אנגלית. יום אחד היא אמרה לי, 'הכלבים כאלה recusant'. עניתי, 'הוד מעלתך, אני לא יודע מה זה אומר'. אז היא הסבירה לי שהמשמעות היא עקשניים ומרדניים. היה איתי בחור נוסף ששמו גם היה פול, והנסיכה מרגרט אמרה פעם לאליזבת, 'את צריכה להחליף את שמו של אחד מהם כי את לא יכולה לקרוא לשניהם פול'. המלכה ענתה, 'אבל מרגו, כשאני צועקת פול, אחד מהם מגיע'. פול השני עדיין נמצא שם עד היום, והוא מצלצל אליי לפעמים להגיד לי שהיא ראתה אותי בטלוויזיה ויש לה כל מיני דעות על ההופעה שלי".
ספר על רגע שבו ראית אותה פגיעה.
"היו הרבה כאלה, ראיתי אותה ממש בוכה כשאחד הכלבים שלה מת. מה שרואים בסדרה 'הכתר' זה לא המלכה, זו שחקנית שמגלמת את המלכה וחושבת שככה היא באמת, אבל זה רחוק מהמציאות. המלכה הזאת כל כך נחמדה, אתה רוצה לחבק אותה אבל לא יכול. פעם עמדתי מול הכתר, וחשבתי 'מה יקרה אם אשים אותו על הראש ממש לרגע'. בשנייה שנגעתי בו הדלת נפתחה והמלכה הגיעה. מזל, הייתי עף משם יחד עם הראש שלי".
הצלחת לפתח איתה יחסים אישיים?
"היא שמרה עליי, רצתה להכיר אותי, פגשה את הוריי, הביאה לי מתנות בחג המולד ועודדה אותי להתחתן. היא שמה לב שאני לא נראה עם בחורות בארמון, ויום אחד שאלה אם יש לי חברה ואמרה, 'אני מציעה שתסתכל ברחבי הארמון, תמצא בחורה נחמדה ותקים משפחה. כשתהיה לך משפחה אתה תבין שאין דבר טוב יותר'".
בורל, שידע מגיל צעיר מאוד כי הוא מעדיף בנים, שמע ועשה, קובר את עצמו עמוק באחד ממאות הארונות בארמון. "עובדת אחת שלא הכרתי עד אז ביקשה שאעזור לה עם המצעים בחדרה של המלכה. קראו לה מריה קוסגרוב והיא הפכה אשתי. התחתנו, הבאנו שני ילדים לעולם, אליזבת הייתה מאושרת".
איך זה להיות בארון בארמון?
"זה לא חריג להיות גיי בארמון", בורל מחייך, "גם אשתי ידעה, אבל החלטנו להקים משפחה יחד ונתתי את חיי לילדיי. אחרי שדיאנה מתה הייתה תקופה מאוד אפלה ואז הבנתי שאני צריך להתחיל לחפש קצת אושר לעצמי. יום אחד פגשתי גבר ברכבת, הוא חייך לעברי, חייכתי חזרה, והבנתי שקורה משהו, גם אם עוד לא ממש ידעתי מה".
בן כמה היית?
"48. הדבר הקשה ביותר עבורי היה לשבת מול ילדיי ולהסביר להם, אבל כשסוף־סוף הצלחתי לספר שאני עומד להינשא לגבר, הם אמרו 'תודה לאל, חשבנו שאתה גוסס'".
המלכה ידעה?
"אין דבר שהמלכה לא יודעת לגביי. היא לא יכולה להביע דעה כי היא עומדת בראש הכנסייה האנגליקנית המתנגדת לנישואים חד־מיניים, אבל היא מאוד מבינה ומכילה".
את דיאנה ספנסר בת ה־19 פגש בורל כשהגיעה ב־1980 לביקור ראשון בארמון. אליזבת הטילה עליו לקבל את החברה החדשה של יורש העצר צ'ארלס בן ה־32. זה לא אמור היה להיות אירוע יוצא דופן. צ'ארלס הביא הרבה נשים לפגוש את אמא.
"המלכה אמרה לי, 'אמורה להגיע בחורה צעירה, תראה לה את החדר ותגרום לה להרגיש בנוח. אני יוצאת לטיול עם הכלבים'. דיאנה הגיעה בדיוק בזמן, יצאה מהאוטו עם מזוודה אחת ביד ואמרה לי, 'אני דיאנה ספנסר'. לקחתי אותה לחדר והיא אמרה, 'אני אפילו לא יודעת למה אני פה, אני מכירה את הנסיך רק כמה חודשים והוא הזמין אותי להכיר את משפחתו'. אמרתי לה, 'ככה זה עובד. החברות של הנסיך מגיעות ונשארות פה כמה ימים, זו ועדת הבדיקה של המשפחה'".
מסכנה, איזה לחץ.
"היא הייתה מאוד מאוד לחוצה. הסברתי לה לאט מה עומד לקרות: 'המלכה מטיילת כעת עם הכלבים ובשעה חמש היא שותה תה. תרדי לשתות איתה'. היא אמרה 'אני לא שותה תה', עניתי שאדאג לה לכוס קפה, העיקר שהיא תהיה שם בחמש. המשכתי להסביר שהמלכה אוהבת לשחק ברידג', 'תצטרפי אליה לשולחן הקלפים, תהיי חברותית. אחר כך תשתו דרינק יחד, רק תהיי מוכנה לזה שהם שותים הרבה. ואז תעלי להחליף בגדים לארוחת הערב'".
ושוב, מסכנה, איזה לחץ.
"דיאנה אמרה שהיא הביאה רק שמלה אחת, למרות שהיא באה לשלושה לילות. אמרתי שאדאג לה לשמלות נוספות כי בכל ארוחת ערב היא תצטרך ללבוש שמלה אחרת. הסברתי שהשם שלה יהיה על לוח עם כל שמות הסועדים והמיקום שלהם, אבל נורא חשוך בחדר שבו אוכלים, יש רק אור נרות וכל הווילונות מוגפים, אז אמרתי שאעמוד מאחורי הכיסא שלה כדי שתדע איפה לשבת. היא נראתה אסירת תודה ומאותו רגע הפכנו חברים. דיאנה הבינה שאני העיניים והאוזניים של המלכה, שאני מספר לה הכל".
היא לא הייתה נאיבית כמו המוניטין שלה.
"לא, אבל היא הייתה ביישנית מאוד והיה לה קשה להתחבר לזרים. החדר הזה היה מלא בזרים שלא הפסיקו לשפוט אותה".
דיאנה וצ'ארלס התחתנו ב־1981. בורל, עדיין המשרת האישי של אליזבת, בנה לאט־לאט מערכת יחסים קרובה עם הנסיכה. "היא כל הזמן התעניינה בחיי. גרנו עם שני ילדים בדירה קטנה באמצע לונדון, ודיאנה באה לבקר הרבה. היא אמרה לאשתי, 'אתם לא יכולים לחיות כאן כל החיים', וניסתה לשכנע אותה ללחוץ עליי שאבוא לעבוד אצלה, וכך נוכל לגור לידה בבית גדול. היא אמרה לאשתי, 'אני צריכה מישהו כמו פול, החיים שלי הם לא מה שאנשים חושבים'. אנחנו מדברים על השנים 85’־86’, היא נשואה אז רק ארבע־חמש שנים, וכבר מבינה שזה לא מה שחשבה שיקרה. אשתי לחצה והסכמתי".
איך אומרים למלכה שאתה נוטש אותה בשביל נסיכה צעירה?
"לא ידעתי איך. נכנסתי לחדר, היא עמדה ליד האח כשהכלבים מקיפים אותה ואמרתי, 'יש לי משהו להגיד לך ואני לא יודע איך'. היא חייכה ונתנה לי לסבול קצת לפני שאמרה, 'צ‘ארלס כבר סיפר לי. זה מהלך מאוד נכון עבורך. כשדיאנה וצ'ארלס ייהפכו למלך ומלכה, אתה תחזור לכאן לעשות את אותה עבודה. אתה לא באמת עוזב אותי, אתה רק עוזב את הארמון לתקופה קצרה וכשאני אמות תחזור לכאן'".
המעבר לביתם של צ'ארלס ודיאנה הכניס את בורל ללב סקנדל שאולי לא היה הכי גדול בהיסטוריה של בית המלוכה - בכל זאת, הנסיך אנדרו חגג עם ג'פרי אפשטיין, והמלך אדוארד השמיני היה מעריץ של היטלר - אבל בלי ספק היה הכי מסוקר, מפורט וחוצה יבשות. לכל אחד היה מה להגיד על המשולש צ'ארלס־דיאנה־קמילה פרקר. בורל ראה את כל זה בעיניים.
"איך שדיאנה הייתה עוזבת מהדלת הראשית, קמילה הייתה נכנסת בדלת האחורית. הייתי העד היחיד לריטואל הזה, והייתי צריך לשמור את זה בסוד מכולם. החיים הפכו מאוד־מאוד מורכבים. יום אחד דיאנה קראה לי ואמרה, 'אני יכולה לדבר עם הנסיך?' אמרתי לה, 'הוא לא פה'. 'למה אתה מתכוון שהוא לא כאן?' היא ידעה. אמרתי לה שהוא יצא לאכול ארוחת ערב. 'עם מי?' עניתי שכדאי שתשאל אותו. היא שאלה, 'אתה שומר ממני סודות?' כמובן שעניתי שלא. 'הו, אני יודעת', היא אמרה, 'אני יודעת עם מי הוא'".
בורל הלך לישון, ולא ידע מה מחכה לו למחרת. "הנסיך צ'ארלס צילצל לקרוא לי בפעמון שלו", הוא נזכר, "אני נכנס לספרייה והפנים שלו אדומות לגמרי. הוא אומר לי, 'תסגור את הדלתות מאחוריך'. סגרתי. 'האם שוחחת עם הנסיכה אתמול בערב?' עניתי שכן, שהיא חיפשה אותו ואמרתי לה שהוא יצא. הוא שאל 'למה אמרת את זה?', 'כי יצאת'. 'זה לא נכון. הייתי בבית, הלכתי לישון מוקדם'. התעקשתי שהוא יצא ושאלתי אם הוא מצפה שאשקר לנסיכה בשבילו. הוא ענה, 'כן. יום אחד אהפוך למלך של המדינה הזאת, והעבודה שלך היא לעשות מה שאני אומר. בשביל זה אני משלם לך'. הוא נעמד, הרים ספר וזרק עליי".
סליחה?
"כן. עזבתי את החדר וחשבתי לעצמי, 'אלוהים, מה קרה'. דיאנה אמרה לי, 'אל תדאג, אני אסדר את זה'. אז כבר החל תהליך הפרידה שלהם וזו הייתה עבורי תקופה מאוד קשה. לא יכולתי להיות נאמן לשניהם, לא יכולתי לשקר כל הזמן. הייתי באמצע העולם הזה, באמצע ההתפרקות. הוא באמת התייחס אליה רע. אני זוכר הרבה צלחות וכוסות שהושלכו במהלך ארוחות. פעם ניסיתי לייצר עבורם ארוחת ערב רומנטית, ערכתי שולחן יפהפה עם נרות, ופתאום אני שומע קולות של שבירת כלים. כשהגעתי לחדר השולחן היה הפוך, וחליפת הקטיפה של צ'ארלס מכוסה ברוטב סלט. הוא אמר לי, 'הייתה תאונה'. מה תאונה, כל כלי הקריסטל שבורים. לצ'ארלס היה חדר הלבשה בחדרו, ופעם אחת היא סגרה אותו בתוכו ואמרה, 'אני לא ישנה איתך אחרי מה ששמעתי עליך'".
ומתי היא התחילה עם רומנים מחוץ לנישואים?
"רק אחרי שגילתה שהוא חזר לקמילה".
ב־2017 הודה בורל בראיון כי סייע לדיאנה בתקופת הבולימיה שלה, כשסידר לה אספקת "ליטרים של פודינג". הוא סיפר כי היה קונה לה יוגורטים ובננות, מכין לה מגבות נקיות אחרי סשנים של הקאות, וכי היא למעשה מעולם לא יצאה מבעיות הפרעות האכילה. "אין דבר שלא הייתי עושה בשביל דיאנה", הוא אומר.
מותה של דיאנה שלח את בורל לתהום עמוקה. במשך תקופה הוא ישן במלתחה של הנסיכה המתה, עטוף בבגדיה. "אני יודע שכל זה לא נורמלי", הוא אומר, "אנשים אומרים שהייתי אובססיבי כלפיה, אבל היה לנו כמעט קשר מיסטי. היא הייתה בוכה לי ואני הייתי בוכה לה. פעם מצאתי אותה על הרצפה, בוכה, מחזיקה בשפופרת הטלפון. התיישבתי לידה על השטיח. אמא שלה בטלפון אמרה לה שהיא זונה, שהיא מסתובבת ברחבי לונדון עם גבר מוסלמי, ושהיא בדיחה. דיאנה בכתה, 'אמא, בבקשה אל תגידי את זה. אם לא תפסיקי להגיד לי את הדברים האלה אני אנתק ולעולם לא אדבר איתך שוב'. וזה בדיוק מה שקרה, שבעה חודשים לפני שהיא נהרגה. דיאנה הקדימה את זמנה, אף אחד לא הבין אותה, חשבו שהיא נרקיסיסטית ומרוכזת בעצמה. היום היו מבינים מי היא".
ב־2002 נפתחה נגד בורל חקירה בחשד כי גנב רכוש שהיה שייך לדיאנה, אבל תיק התביעה קרס אחרי שהמלכה אליזבת התערבה לטובתו. "היו אנשים שרצו להרוס אותי בגלל כל מה שידעתי על מה שקורה בארמון", אומר בורל. שנה אחר כך פירסם את הספר A Royal Duty, ומאז, גם הוא לא מכחיש, הוא מתפרנס מהמוות של דיאנה.
"אני מבין למה אנשים חושבים ככה", אומר בורל, "אבל חיי הם מסע מדהים. הייתי עד לדברים שאף אחד אחר לא ראה או ידע. עכשיו אני כבר משוחח עם דור שנולד אחרי מות דיאנה, ואני חושב שיש לי הרבה מה לספר להם. חוץ מזה, אלו גם חיי. דיאנה הייתה חברה שלי ואני מספר עליה כעל חברה, במקרה היא הייתה חברה מאוד מפורסמת. יש גם הרבה מאוד דברים שלא אספר אף פעם, יש רמת אמון שלא אבגוד בה, אקח מטען גדול לקבר".
לקח לבורל הרבה זמן לצאת מהסחרור אחרי מות הנסיכה ורק כשהחל לקבל טיפול, הבין שהוא צריך גם לדאוג לאושר של עצמו. הוא התגרש באופן ידידותי מאשתו, התחתן עם עורך הדין גראהם קופר, ומעביר את חייו בפרשנות לענייני סקנדלים בבית המלוכה. עבודה, תודה לאל, לא חסרה.
אתה רואה דמיון בין האופן שבו הצהובונים התייחסו לדיאנה ליחס שלהם לאשתו של הארי, מייגן?
"כן. מייגן הגיעה עם חתיכת מטען לבקינגהאם: היא גרושה, רב־גזעית, אמריקאית, כל הדברים שמשפחת המלוכה לא רגילה אליהם. היא כבר הייתה בת 36 כשהגיעה לשם וידעתי שיהיו צרות. דיאנה הייתה בריטית, אריסטוקרטית וגדלה על משפחת המלוכה. מייגן לא ידעה שום דבר מזה, ואין ספר הוראות שיכול לעזור. זה כמו להיכנס לקן נחשי צפע".
המשפחה מרושעת?
"לא, אבל אלה שמתחתיהם, אלה שדיאנה כינתה 'החליפות האפורות', מי שאחראים על הניהול הלוגיסטי בכל המחלקות בארמון, יכולים להיות רעים ונקמנים".
אז כשמייגן והארי דיברו על גזענות לזה הם התכוונו?
"כן. רתחתי כשהארי אמר שהייתה גזענות כלפיו במשפחה, כי אני מכיר את המלכה היטב, אני יודע שהיא לא גזענית. היא רואה רק אנשים. הנסיך פיליפ יכול היה לספר בדיחות שנשמעות היום לא ראויות, פשוט כי הוא חשב שזה מצחיק, הוא לא רצה לפגוע באף אחד, זה דור אחר. אבל מתחת למשפחת המלוכה יש בהחלט שכבה של אנשים שחושבת, 'אנחנו לא יכולים לקבל אנשים לא לבנים'".
מה היית מייעץ למייגן לעשות אחרת?
"הייתי אומר לה, 'תהיי חברה של המלכה, היא האדם היחיד שאת צריכה להיות חברה שלו, היא תגן עלייך'. אבל היא לא עשתה את זה וכל המערכת התגבשה נגדה. את לא יכולה להתעלם מהיסטוריה מלכותית של אלפי שנים. למשל, כשהם בנו את הקוטג' שלהם מול חלון החדר של המלכה, כל מה שהיו צריכים זה להגיד, 'סבתא, בואי תראי את הבית, תראי את החדר הזה, מה דעתך', אבל הם לא עשו את זה. כשהקוטג' היה גמור והם עברו להתגורר בו, המלכה אמרה, 'הם לא ראו אותי. היה יכול להיות נחמד מצידם רק לומר תודה'".
אולי הארי מרגיש שהמלכה והמשפחה לא שמרו על אמו והוא לא מוכן לעבור את זה שוב עם אשתו.
"זו נקודה נכונה ומשמעותית. משפחת המלוכה אכן לא הגנה על דיאנה. הייתה שם הרבה קנאה, כי דיאנה הייתה יותר פופולרית מכל המשפחה יחד".
נראה גם שהארי הושפע מהמוות שלה יותר מוויליאם.
"כן. הוא היה נורא צעיר, ואמו, אהבת חייו, נלקחה ממנו. הוא עדיין מתקשה, אבל מייגן שינתה הכל בשבילו. בהתחלה היא התקבלה נהדר, חשבנו שהיא תצליח להמציא מחדש את משפחת המלוכה. היו לי תקוות גדולות כי דיאנה רצתה שהארי יהיה שם עבור וויליאם כשהוא יהפוך למלך, אבל עכשיו הם כל כך רחוקים אחד מהשני ומאוד עצוב לי על כך".
לא נשמע שאתה בצד של הארי כאן.
"אני לא מסכים עם האופן שבו הוא התמודד עם כל הסיטואציה, כי אני לא מאמין בדחיפת אצבע והאשמות. נכון שגם אמו נתנה ראיון סנסציוני, אבל הארי הולך רחוק יותר, הוא כותב ספר, מתכנן עוד חשיפה טלוויזיונית. אני חושב שכולם בבריטניה מבולבלים כי הארי ומייגן אמרו שהם רוצים חיים שקטים רחוק מאור הזרקורים, אבל הפכו לשני האנשים הכי מפורסמים בעולם ולא בדיוק מתחבאים מהמצלמות. אני גם יודע בוודאות שהנסיך צ'ארלס מימן את הארי תקופה ניכרת, והוא נפגע כשהארי אמר 'אבי נישל אותי כלכלית'. זה לא נכון".
אתה עוד חושב על דיאנה?
"כל הזמן. אני באמת האדם היחיד שהיא בטחה בו. נתתי לה הכל, יותר ממה שהייתי צריך. כשעמדתי ליד גופתה בבית החולים בפריז, החזקתי את ידה, פלטתי קללה ואמרתי, 'היית צריכה לקחת אותי איתך'. כשסיפרתי על זה לאשתי היא סטרה לי ואמרה שאני אנוכי, אבל אז זה כל כך כאב, הייתי חסר אונים. שנה קודם הייתה לדיאנה תאונת דרכים אחרת. היא התקשרה ואמרה שהיא לא יודעת מה לעשות כי עוד רגע יגיעו הפפראצי. אמרתי לה ללכת למלון הקרוב, להיכנס לתא השירותים ולא לצאת עד שאגיע. אירגנתי שיגררו את הרכב במהירות, ואכן מצאתי אותה בשירותים של המלון. תמיד תיקנתי הכל והצלתי אותה, ופעם אחת לא יכולתי והיא מתה".
פורסם לראשונה: 07:34, 27.08.21