סגנון: ליאת אשורי
נתחיל בחדשות הטובות. טובות עבורי, בכל אופן: ניצחתי את שלום מיכאלשווילי בפרו־אבולושן. לא מדובר בעניין של מה בכך, מפני שכמו חברו אסי ישראלוף, מיכאלשווילי ממש לא פראייר במשחק הכדורגל הפלייסטיישני. הפעם־פעמיים שבהן יצא לי לפטפט עם חברי מה קשור בשנים האחרונות הסתיימו במגוון איומים הדדיים בסגנון "אתה תקבל 5:0, ילד". אומנם היו למיכאלשווילי נסיבות מקלות בדמות המעבר שעשה די מזמן לפיפ"א, המשחק המתחרה. ובכל זאת: כשסיימנו את הראיון והתגריתי בו קצת בקלאסיקות כמו "בא לך איזה משחקון או שאתה לא בעניין של לקבל בראש?", הוא לא הצליח להתאפק. "מכשיר ההקלטה כבוי?" בירר, ואז הודיע לי בחגיגיות שהוא הולך לזיין אותי והדליק את הקונסולה. המשחק הראשון נגמר בתיקו 0 מביך, אבל השני הסתיים ב־2:1 לעבדכם הנאמן והמבסוט עד השמיים. והנה עוד משהו שאפשר לומר על מיכאלשווילי: הוא מפסיד כמו גבר. אם כי הוא לא הצליח להימנע מהמשפט "בוא נשחק פיפ"א מתישהו ותראה איך אני שובר לך את העצמות" המתבקש.
באופן כללי, מתברר שמיכאלשווילי הוא גבר אמיתי ומארח למופת. כשאנחנו נכנסים לדירתו הוא מכין לי הפוך מצוין, ואז מתחיל לדבר על מוזיקה, כולל שליפת שלל דוגמאות של אלבומים שאני לא מכיר מאוסף הדיסקים המרשים שמעטר את סלון ביתו. "כן, אני עדיין בדיסקים", הוא צוחק.
מבחינה מקצועית - ולא רק, עוד נגיע לזה - מדובר בתקופה לא רעה עבור מיכאלשווילי. את זה שמדובר בקומיקאי תזזיתי ומבריק כולנו יודעים כבר יותר מעשור, אבל בשנים האחרונות הוא מרחיב את היריעה: התפקיד המאיים בסרט "קירות" לצד נינט טייב, מוטי אמויאל ב"עספור" המגה אהובה, וגם אלברט עמר, הדמות הראשית הכריזמטית ב"שביתה" של רני בלייר. את כל אלה הצליח מיכאלשווילי לדחוס לסדר יום שכלל בין היתר גם כמיליארד הופעות עם מה קשור ("זה הלחם והחמאה שלנו"), ג'וב ב"בובה של לילה" בערוץ הספורט, תוכנית המערכונים שלהם "עם סגולה", ואפילו הגשת אולפן טורניר "יורו 2012". וזה לא מפסיק: יחד עם ישראלוף וציון ברוך הוא שב זה עתה ממסע הופעות מוצלח בארצות הברית, והשלישייה ממשיכה לשעוט לעבר שלל פרויקטים נוספים, כמו העונה השנייה של סדרת הבת "בובה של מדינה" בכיכובם, שעלתה לפני שבועיים ומשהו בערוץ 10, ועונתה הרביעית של "הבורר" שחזרה גם היא למסכי HOT אחרי שלוש שנות היעדרות. שם הוא מגלם את ניקולה קובלובה, המרצח המעורער ששכל את אחיו, חדור נקמה ועכשיו גם נחוש בדעתו להרוג חצי מהקאסט. "כבר בעונה הראשונה ביקשתי גם מרשף וגם משי (לוי וכנות, יוצר ובמאי הסדרה - י.ב) לקחת ממני את ההומור" הוא מסגיר, "ביקשתי שלא יהיו לי בדיחות שם. את הדברים האלה אני שומר למקומות אחרים. רציתי שהדמות תהיה יותר רצינית".
אז ביקשת מהם להפוך אותך לדמות הלא־פרודית בסדרה שמלאה בדמויות פרודיות? דווקא אתה?
"כן, זה בדיוק מה שרציתי. וגם ב'עספור': כל בדיחה שהיתה לי, בקריאת הטקסט העברנו אותה לדמויות האחרות. תראה, קומדיה אני עושה כל הזמן, אז בזמן האחרון אני גם מכוון לתפקידים הדרמטיים יותר".
זה השלב הבא בקריירה?
"אתה מגדיר את זה כשלב הבא בקריירה, אבל אני פשוט רוצה לעשות את זה, זה הכל. אני לא חושב על שלבים. טפו טפו, יש לי מספיק הצעות לדרמות וכאלה, אבל אני מחפש משהו שיעניין אותי ויאתגר אותי כשחקן, תפקיד עם מנעד רגשי גדול כדי שאוכל להוציא מעצמי דברים שאולי אני עוד לא מכיר, ושהצופים עוד לא ראו".
מה למשל?
"אני חושב שהדבר הבא שבא לי לעשות זה תפקיד ראשי בקולנוע, באיזה סרט שיוציא ממני את ההכי שחקן שבי".
התפקיד ב"שביתה" אפשר לך ליישם חלק מהרצון הזה?
"כן, אני מאוד גאה ב'שביתה', ושמח בעיקר על ההזדמנות שהיתה לי לעבוד עם רני בלייר. פתאום קיבלתי ממנו טלפון, וזה היה מרגש. חוויית העבודה שם היתה מעולה, וזה שעשיתי את זה עם עמוס (תמם, חבר ילדות של המה־קשורים - י.ב) היה הכי כיף מבחינתי. כשרני אמר לי שעמוס קיבל את התפקיד קמתי מרוב התרגשות ושמחה ופשוט התחבקנו. ידעתי שעמוס עושה את זה לפני שעמוס ידע בכלל, ובאותו ערב נפגשנו ודיברנו וכל הזמן הייתי מת לספר לו אבל לא יכולתי להגיד לו כלום".
באופן כללי נראה שאתה אוהב לאתגר את עצמך.
"זה לא בדיוק עניין מודע, אני לא מתכנן את זה. קח את היורו לדוגמה. אתה יודע איך נהניתי לעשות את זה? ובהתחלה קצת חששתי, לא הבנתי למה הם פנו אליי. 'איך אני קשור לעניין?' שאלתי. 'אתה אוהב כדורגל, אז תעשה את זה טוב', ענו לי. בסוף עשיתי את זה ונהניתי בטירוף".
ותעשה את זה שוב? עוד מעט מונדיאל.
"אם ירצו, אשמח".
ומה עם "בובה של מדינה"? גם שם אתה שמח?
"ברור. זה פשוט כיף. רואים שכיף שם, לא?".
היו שמועות שמדובר בסט לחוץ מאוד.
"אני לא מכיר סט לא לחוץ. כשעוברים משידור בערוץ נישה ב־12 בלילה לפריים טיים בערוץ ברודקאסט, יש מעבר שהוא טבעי. אתה קורא לזה לחץ, אני קורא לזה שינויים".
ספציפית, אומרים שעם יצפאן מאוד קשה לעבוד.
"שמע, יצפאן הוא אחד מהאנשים שהכי מצחיקים אותי בעולם, ואתה יודע איזה לב יש לו? הוא בן אדם מיוחד, אחי".
אז מאיפה מגיעות השמועות שיש לו התקפי זעם על הסט?
"מה זה השטויות האלה? מה זה 'התקפי זעם'? בחיים לא הייתי משתמש במילה 'התקפי זעם' בקשר ליצפאן, בחיים. אנחנו מכירים, אני אוהב אותו, הוא חבר שלי ואני גאה בזה. הוא טוב לב, תמיד רוצה לעזור, אבל למה לדבר על זה? זה נשמע כאילו שאני מנסה למכור לך את יצפאן, ויצפאן ממש לא צריך שימכרו אותו. הוא אחד מהקומיקאים הכי חשובים שיש כאן".
זה נשמע כאילו אתה מגן על חבר שלך.
"הוא ילד גדול. אני לא צריך להגן עליו, אני מכיר אותו יותר מכל האנשים שסיפרו לך את השמועות האלו. ושמע, לא הכל פאן במקצוע הזה. יש רגעים פחות נעימים. אני לא מכיר שום סט שבו צילמו 20 תוכניות לפריים טיים והכול היה נעים ומתוק כל הזמן. ויכוחים זה חלק מהעולם הזה, ויש ויכוחים גם ביני ובין ציון ואסי. נראה לך שאנחנו לא מתווכחים? חבל לך על הזמן".
בניגוד ל"בובה של לילה", "בובה של מדינה" לא קיבלה חיבוק מהמבקרים בארץ, שהאשימו אותה בעממיות יתר.
"אני משתדל ללמוד מכל מה שכותבים, גם טוב וגם רע. 'עממית' זו לא מילה רעה בעיניי, אבל כשהברנז'ה או המבקרים משתמשים בה, נלווית לה קונוטציה לא טובה. אוהבים לאהוב את האנדרדוג, וזה מה ש'לילה' היתה, אנדרדוג. ברגע שהיא הגיעה לפריים טיים, התחילו לבחון אותה בעיניים אחרות".
אתה לוקח ללב?
"לא לוקח ללב. אם אקח כל דבר ללב, יהיה לי קשה להתקדם הלאה. אתה יודע מה? לפעמים אני לוקח קצת ללב, אבל רק קצת, בעיקר בפרויקטים שאני נקשר אליהם כמו 'עספור', או 'הבורר', או 'הישראלים'".
ו"עם סגולה"? גם היא לא התקבלה טוב כל כך.
"אז אזכיר לך שגם 'הישראלים' וגם 'היכל התרבות' (עוד תוכנית של מה קשור עם אדיר מילר - י.ב) לא התקבלו בזרועות פתוחות. רק בתוכנית השלישית של 'הישראלים' אנשים קלטו והתחילה ההיסטריה, וגם ב'עם סגולה' עשינו אחלה רייטינג וב־VOD היה היסטרי. תראה, אם אגיד לך שלא מפריעות לי ביקורות לא טובות אהיה שקרן, כי אני רגיש, מה לעשות. אבל להתעסק בזה יותר מדי זה פשוט לא בריא. פעם כתבו על מה קשור משהו על זה שהיתה לנו שנה של בחירות לא טובות, ואז חשבתי לעצמי: רגע, אני לוקח את זה ללב עכשיו, או שאני מתעסק בזה שיש לי 13 הופעות רצוף ב־13 הימים הקרובים וכולן סולד־אאוט, ואני מצלם דרמה חדשה ויש עוד שתי תוכניות קומיות של מה קשור בקנה?".
ולא קורה שמשהו מכעיס במידה כזו של "שיזדיין, זה"?
"לפעמים, אבל אני משתמש בקללות קצת פחות עדינות".
אתם כבר יודעים שמיכאלשווילי (35), ציון ברוך ואסי ישראלוף מחוברים בטבור. עובדים יחד, מבלים יחד, ולאחרונה גם יוצאים לדאבל וטריפל־דייטים יחד. הקשר ביניהם, אם תהיתם, חזק מתמיד, גם למול העובדה ששלושתם נמצאים בזוגיות מלבלבת. "אנחנו חיים אחד את השני", מתפייט מיכאלשווילי, "ציון קורא לזה 'מרגישים אחד את השני'. השבוע חזרנו מארצות הברית, וכשהגענו לווגאס עלינו לשים את המזוודות במלון, ואני שואל אותו, 'איך נמצא אחד את השני?' כי נגמרו לנו הבטריות בפלאפון. 'אל תדאג, אני מרגיש אותך', הוא אומר לי, ואחר כך הוא הגיע בדיוק לאיפה שהייתי, אתה מבין?".
רומנטי. הפסדת כסף בקזינו?
"קצת, כן. לשמחתי אני לא מהמר, אבל לצערי הפסדתי קצת. לא נורא, היה כזה כיף שזה בקטנה. בכלל היה כיף, כי הקהל שם מגיב אחרת ויצא לנו לעשות בהופעות דברים שהרבה זמן לא עשינו. אתה יודע איזה כיף זה לעמוד על במה בניו יורק מול 1,000 איש ולאלתר עם שני החברים הכי טובים שלך? זו תחושה מדהימה".
הדינמיקה לא השתנתה עכשיו כשכולכם בזוגיות? בטח יש לכם קצת פחות זמן אחד בשביל השני.
"שמע, כשאתה מופיע ארבע פעמים בשבוע אין דבר כזה 'אין זמן'. יש לי יותר שעות אסי וציון מאשר עם ההורים שלי, יותר מאשר כל אחד אחר בעולם".
ולא נמאס קצת לפעמים?
"לא נמאס לכם לשאול את השאלה הבנאלית הזאת?".
לא.
"אם היה נמאס, לא היינו ביחד. אנחנו לא חיבור כלכלי, ואני חושב שזה הסוד. אני מניח שאם היינו מפסיקים ליהנות ביחד גם היינו מצמצמים עבודה, אבל אני לא רואה איך זה יכול לקרות. בשנה הבאה אנחנו מעלים הופעה חדשה, וגם יש עבודה על דברים אחרים. סרט, ואלבום חדש שעוד מעט ייצא ממנו סינגל, וסדרה מוקומנטרית שאולי נעשה עם HOT. עושים מה שכיף לנו, ולא חושבים על מה יביא לנו פרנסה".
בטח שמתם לב שמיכאלשווילי מעטר את עמודי הפפראצי שלנו מעת לעת, כשהוא חולף בנונשלנטיות על הקורקינט החשמלי ברחבי העיר, או שותה מיץ בגופייה חושפת שרירים, או עושה את אחד משני אלה עם החברה היפה ענבל שלוי, אחת מצמד הבלונדיניות מהעונה הראשונה של "המרוץ למיליון", שמאז הספיקה גם להיות כתבת בידור בתוכנית של גיא פינס. שניהם יפים, גרושים (מיכאלשווילי מקרן אחרי חמש שנים, שלוי מטל אחרי כשנתיים) ובעלי פרופיל תקשורתי גבוה. כבר עשרה חודשים שמיכאלשווילי ושלוי מטפחים זוגיות פוטוגנית, ומהווים מטרת רכילות בכירה. "מזמן הגעתי למסקנה שאם אתחיל להאמין לדברים הטובים שנכתבים עליי, אגיע למקומות לא טובים", אומר מיכאלשווילי, "ואם אקח ללב את הרעים, אז Same-Same. אז אני משתדל לחיות את החיים שלי בלי לשים לב לאיזו רשימה הכניסו אותי או מה כתבו עליי פה או שם".
מציקים לך, הפפראצי?
"אני לא חי בהוליווד, אני לא בריטני ספירס או ג'וני דפ והם לא יושבים לי מתחת לבית. אני לא בוכה על זה. כשכבר לא אעניין פפראצי והם יפסיקו לצלם אותי, בטח אזכר בחיוך בימים האלה. אבל הם לא בונים לי את הקריירה, הצלמים האלה".
ספר לי קצת על ענבל.
"ענבל..." הוא מחייך שוב, "כיף לנו ביחד".
זהו? זה כל מה שתגיד לי?
"כן. מה עוד?".
שניכם עברתם הרבה מבחינה זוגית, שניכם מהברנז'ה. עוד.
"היום ענבל עובדת בהייטק, היא מתעסקת בנדל"ן, מאוד מוכשרת במה שהיא עושה, זה לא משהו ברנז'אי במיוחד".
היה לך חשוב שציון ואסי יאהבו אותה?
"זה לא שיש למישהו זכות וטו, אבל למרות שאנחנו אנשים שונים, אנחנו גם מאוד דומים, וידעתי שהם ימותו על ענבל".
למה?
"כי היא שמש, אחי. היא טובת לב. היא אור. וזהו, דיברנו מספיק על ענבל. מה עוד?".
בוא נשחק כדורגל.
"עזוב, אני אקרע אותך".
