אפרת דור בצילומי שער ל"פנאי פלוס"
(צילום: אמיר לוי עריכה: אסף קוזין כתבת: מורן זלמה)
האמת היא שאפרת דור די מתעבת את הבונוסים - ויש יאמרו תוצרי הלוואי - שמגיעים עם הפרסום. קצת מוזר לשמוע כזה דבר ממי שפרצה ב"עספור", על כל הפופולריות העממית והסחבקית שלה. ראיונות הם בכלל קונספט שהיא לא מבינה. ״אני לגמרי לא אוהבת את הקטע הזה ולא מבינה למה אני צריכה לעשות את זה״, היא מתוודה. "סורי, אבל זה נטל. לגמרי".
סלחתי.
"אולי אני פשוט בן אדם סגור. בכל פעם שאני צריכה לדבר עם מישהו זר על דברים אישיים או בכלל על עצמי, זה מלאכותי. זה כאילו אנחנו עכשיו בשיחת נפש ואנחנו בכלל לא מכירות, ואת עוד אצלי, אנחנו שותות תה, עוגיות, ממש בסטי'ז. זו סיטואציה שחשבתי שעם השנים אתרגל עליה. פעם הייתי ממש חרדה מזה, מה יכתבו ומה יגידו בסוף ואיך זה יצא ומה ישאלו, ולא בא לי להגיד כלום ולא בא לי לדבר. אני רוצה שיתנו לי טקסט ושאשחק אותו ומעבר לזה אני לא רוצה כלום, תעזבו אותי. אבל התרגלתי, בסדר, סבבה".
איך מישהי שסולדת מהפרסום הסתדרה עם ההצלחה העצומה של "עספור"?
"זה היה בדיוק כשעברתי לגור במושב, אבל גם שם כל מיני ילדים חיכו לי ליד הבית וצעקו 'שיר, תוציאי יד, תוציאי יד!'. הרגשתי כמו מיץ פטל. זו היתה תקופה הזויה של שנתיים שמאוד סגרה אותי, לא כל כך יצאתי מהבית, וגם כשיצאתי לא הרמתי עיניים מהרצפה. כולם מסתכלים עלייך, מצביעים, מדברים עלייך כשאת ליד, לא מדברים אלייך אלא עלייך, מטר ממך. וערימות של אנשים. פעם חיכיתי לאמא שלי ליד הסינמטק, ופשוט באו ערימות של אנשים והצביעו עליי והצטלמו איתי ולא פנו אליי בכלל. הרגשתי כמו הפוסטרים האלה שיש בלונה פארק, שאתה שם את הראש, עם הקאט־אאוט. אז כן, בשנתיים הראשונות זה היה קצת טראומטי, לא נעים".
והיום את מתמודדת יותר טוב?
"אתה לומד לשים זין. היום זה מצחיק אותי, יש לי הומור עצמי. היינו עכשיו בטיסה לאל.איי, ומישהו מבוגר לא הפסיק להגיד לי, 'יואו, איך את דומה להיא, לא ראית את הסדרה?'. אמרתי לו, 'לא, על מה אתה מדבר?'. בסוף אמרנו לו שזו אני, והוא אומר, 'איזה, זאתי דאבה, ההיא היתה רזה'. פעם איזה זוג אמר לי, 'קראנו לילדה שלנו שיר בגללך', וחשבתי, 'אז היא פאקינג תסתובב כל החיים שלה עם השם הזה?'. היום זו מחמאה שמרגשת אותי. הפרסום זה באמת נחמד, אבל ממש לא הסמים שלי. הסט, מהאקשן עד הקאט, זה הסמים".
כשהיא מצטנפת בכורסה בפיג'מה, צמה נחה על כתפה וכוס תה בידה, קצת קשה לזהות שזו שיר, עורכת הדין הקשוחה והמאופקת שגילמה ב"עספור", או אלכס, השוטרת הקשוחה והמאופקת שגילמה ב"אחת אפס אפס", או אפילו אפרת מ"בננות", מוזיקאית לסבית שהיא גם, איך לומר? אה, כן, קשוחה ומאופקת. "לכי תדעי, אם היינו נפגשות בבית קפה, אולי הייתי באה עם כל הפאסון שלי", היא אומרת. לכו תדעו. ובכל זאת, ההימור הבטוח עבור מי שמנסה להמיס אותה הוא כנראה סול, בתה, שאוטוטו סוגרת שנה וחצי, ששמה לבד מעלה על פניה של דור חיוך ענק. "החיוך הכי ענק והכי מטומטם", היא מפרטת. "אי אפשר בכלל לעצור את זה, מדהים, מומלץ בחום״.
גם בצילומים לעונה השנייה של דרמת האקשן המצוינת ״אחת אפס אפס״, שתעלה בערוץ 10 ב־25.5, אפרת דור 2.0 דפקה נוכחות. בעונה הקודמת היא מספרת שהקשיחות של דמותה, אלכס, היתה משותפת לשתיים, ״אבל בעונה הזאת חזרתי קצת יותר אמא'לה שמחה, מדברת על הבת שלי, מחויכת. כל הזמן אמיר מן,(יוצר ובמאי ״אחת אפס אפס״ - ש"ט) היה צריך להגיד לי 'לא לחייך, אלכס לא מחייכת'. הייתי עושה סצנות והוא היה אומר לי 'מי זאת? זה לא אלכס! תורידי ת׳חיוך!'. לקח לי קצת זמן לחזור לאיפוק של הדמות הזאת, ואני חושבת שגם התפתחתי מבחינת משחק. זה מוזר לחזור לדמות שלוש שנים אחרי".
ואלה היו שלוש שנים הפכפכות. העונה הראשונה, שזכתה לביקורות טובות ולרייטינג משביע רצון, תבעה המשך טבעי, שלא ממש הסתדר עם מצבו הפיננסי של הגוף המשדר. ״תראי, כשסגרנו את העונה אמרו לי, 'טוב, יש לך תשעה חודשים להיכנס להריון וללדת, כי אנחנו מתחילים לצלם עונה שנייה', ואז עברו שנתיים. אני לא בהפקה, אבל היה מאוד ברור שתהיה עונה שנייה, וכשזה התעכב, ממש לא היה ברור לנו שזה יקרה. גם בזמן הצילומים ואחרי הצילומים. שום דבר לא היה בטוח. ואני חשבתי שזה יהיה באמת הפסד נוראי אם לא יראו את הסדרה".
מבאס שזה בערוץ 10, מבחינת החשיפה, הרייטינג?
דור מנידה בראשה לשלילה.
לא מעניין אותך, אה?
"זה לא מעניין אותי, כי זה לא תפקידי. כן חשוב לי שיראו את זה, כי אני יודעת שזו סדרה מעולה, והלוואי שיצפו בה מלא אנשים, ברור".
היחס שלך לביקורות דומה?
"ברור שביקורות חשובות לי, אם כי אני משתדלת שלא לקרוא טוקבקים. הקאסט מדהים, השחקנים מעולים. זאת הולכת להיות עונה מטורפת. עמוס תמם הוא שחקן נפלא, אחלה בן אדם ופרטנר מדהים. תראי, זאת סדרה מעולה, והעונה השנייה פי כמה וכמה מהעונה הראשונה. העונה הראשונה היתה מאוד אקשנית, טיפה יותר קלילה, מרבית העלילה והאנרגיה היו בסיפורי פשע. בעונה הזאת יש הרבה יותר תוכן, וכל מערכות היחסים מעמיקות. הדמויות עוברות הרבה יותר תהליכים. כשחקנית זה היה פשוט תענוג. אני מטורפת, מטורפת על אלכס. אושר צרוף לשחק אותה כל דקה ודקה. אמיר אמר לי עליה שהוא פשוט התעלל בה בעונה הזאת. זה קצת נכון, אבל בשביל שחקנית זה דבר טוב".
דרמות הן מצרך נדיר למדי בימים אלה. לא קלים החיים תחת צל מפלצות הריאליטי הגדולות ועתירות הרייטינג. במקרה של דור, 31, מדובר גם במלחמה מבית: "אחת אפס אפס" תעלה כמעט במקביל לעונה החדשה של "האח הגדול" אותה מביים בעלה, מושיק מימון. ״אנחנו לא נפגשים, אלה שני מסלולי רכבת מקבילים, אנחנו לא רואים אחד את השני״, היא אומרת.
ובכל זאת, יש בין הרכבות האלה סוג של קונפליקט.
"אנחנו לא מרגישים את זה בבית. הוא רוצה לעשות תוכן באיזשהו שלב, ואנחנו גם לא אלה שמחליטים אם יש או אין עבודה. אנחנו הארטיסטים, אנחנו היוצרים".
אז יש טעם בכלל שאשאל אותך מה דעתך על ריאליטי?
"פעם לא צפיתי בזה. כשהכרתי את מוש, אמרתי, 'טוב, אני צריכה לדעת מה הוא עושה'. בתקופה ההיא לא היו לי כבלים, היתה לי טלוויזיה רק עבור סדרות איכותיות. גם בהתחלה הייתי אומרת לו, 'למה אתה רק נכנס לבית והטלוויזיה דולקת? אם אתה לא רואה - תכבה אותה'. זה קורה גם עכשיו, אגב. בשתי העונות האחרונות אני לגמרי רואה. יש לנו את הצחוקים שלנו, אם הוא יודע שאני רואה אז הוא עושה לי זום על ציצי של מישהי. משעמם לו בקונטרול, 4:00 בבוקר, אני ערה פה עם התינוקת, 'מאמי, מה בא לך לראות? את הנחיר של ההוא?', 'כן, כן, תן לי לראות ת'ברך שלו'. גם אני וגם הוא יודעים שזו העבודה שלו".
הם התחתנו ב־2010 והשתקעו במושב נטעים, ליד ראשון לציון. "כל חצי שנה או שנה יש לנו איזה שבוע של התלבטות, אולי נעבור לתל אביב? חושבים, בסוף מחליטים שלא. אני חושבת שזה עושה טוב לזוגיות ולנפש. אני טיפוס של שקט. אני אוהבת ללכת, לטבוע בבלגן כמה שאני רוצה, ואז לחזור הביתה ושקט לי פה".
השקט הזה מאפשר לה להיות עסוקה, כאמור, בעיקר בסול - אותה, אגב, דור ילדה בסלון הבית. "ממש שם", היא מצביעה על נקודה בשטיח. האימהות ריככה אותה, היא מספרת. "אתה תמיד מתעסק בעצמך כבן אדם, וכשיש לך ילד זה מוציא אותך מעצמך בצורה מאוד מאוד חזקה, וגם שם לך מראה גדולה על מי שאתה, איזה מין מודל לחיקוי, מה אני רוצה ללמד אותה. דברים שלא חשבתי עליהם לפני שהיא נולדה ועכשיו הם פתאום נורא חשובים".
את אמא חרדתית?
"לא, אבל אני מאוד בשליטה. הכל חייב להיות מושלם, למרות שברור לי שאין דבר כזה מושלם, אבל אני מאוד רוצה שהכל יהיה לה הכי טוב. לא ברמת הבגדים הכי יפים, אבל זה שהיא לא רואה טלוויזיה, זה שהיא צמחונית. כל מיני דברים, שאין מה לעשות, הילד הוא מין השלכה של כל האידיאולוגיה שלך".
איך לו״ז של שחקנית מסתדר עם זה שיש תינוקת בבית?
"זה לא מסתדר. חמישה חודשים של צילומים ל'אחת אפס אפס', וגם הצטלמתי ל'בתולות' באילת (סדרה חדשה שתעלה ב־HOT, כי כולם יודעים שאין באמת בתולות באילת - ש"ט). היו ימים שהתקשרתי מהסט בוכה, כל הזמן בסמסים, כל הזמן שולחים לי סרטונים שלה. תראי, רוב ימי הצילומים הם מאוד אינטנסיביים, לפעמים נמשכים 14 שעות, כך שביום עבודה הייתי מאוד בתוך זה, השתדלתי להיות מרוכזת. אבל זה קשה באופן כללי, הדילמה המודרנית של האמא. יש משהו שמרגיש מאוד לא טבעי לתת למישהו אחר לטפל בילד שלך. זה מעבר לרגשות אשמה. זה פשוט לא טבעי לשים ילד בגן, או לתת למישהו לטפל בו. ילדת ילד, תטפל בו. הוא שלך".
היו לך מחשבות לא לעבוד יותר, להישאר בבית?
"היו לי. לגמרי. אני זוכרת שצלצלתי מהסט של 'בתולות' באילת לאמא שלי ואמרתי לה, ׳אין סיכוי, אני לא יכולה לעבוד, אני לא יכולה יותר׳. ראיתי ילדה קטנה שנראית מאחור כמו סול והתחלתי לבכות בכי היסטרי. לא היה מישהו על הסט שלא ידע שאני מתגעגעת לבת שלי. מצד שני, אני מאוד מאוד אוהבת את המקצוע שלי, אז אני פשוט מנסה לעשות את הכל, איכשהו".
