פרויקט ביכורים פנאי פלוס - שבועות 2014
(כתבת: לי סובר, צילום: אסי כהן, עריכה: דפי מקל )
כשאלמה דישי ראתה את גיליון הביכורים של "פנאי פלוס" בשנה שעברה, היא אמרה לעצמה "כזה אני רוצה". רצתה, וקיבלה. "ראיתי את חן אמסלם על השער", היא מספרת, "הסתכלתי עליה ואמרתי לעצמי שאני הולכת להיות שם. והנה, מחשבה יוצרת מציאות והשנה אני על השער". במקרה של דישי, 27, בהחלט מדובר בביכורים: היא אומנם שיחקה בהצגה של מיכל בת אדם ועשתה תפקיד קטן במחזה "הרדופים" של מאור זגורי, אבל בקרוב תוכלו לראות אותה בתפקיד רציני על המסך בסדרה "נצפו אמש" (שיצרה שירלי מושיוף ושתעלה ב־HOT), שם היא מגלמת את מה שכל בחורה היתה רוצה להיות (או כמעט כל בחורה - להזכירכם, יש אחת שוויתרה על התענוג )- רונה, החברה של יהודה לוי. דישי, שהתגוררה בצרפת עם החבר בארבעת החודשים האחרונים, שבה לתל אביב ממש לפני ימים ספורים, ובין לבין היא ממלצרת, מחכה שהסדרה תעלה על המסכים.
אנחנו יושבים בבית קפה בתל אביב. יום שישי, חם, ועופר חיון (30) שיושב לצידה מזמין מיץ תפוזים ומנסה להיזכר בפרויקט הראשון שלו. הוא, לעומתה, כבר עבר הרבה: ראיתם אותו בעונה השנייה של "ילדי ראש הממשלה", ב"עדות" של שלומי אלקבץ, ב"אופוריה" וב"בננות" של איתן פוקס. רובכם, עם זאת, תזהו אותו מהפרויקט הלוהט האחרון בו השתתף, זה שהיווה עבורו פריצה: "להיות איתה" של אסי עזר, שבה הוא מגלם את אסף, אחיו הערס של אביב אלוש, שקשה שלא להתאהב בו, למרות אי אלו מעלות. "מה, הוא חמוד", מתגונן עופר, "יש לו קלאס, הוא לא מתחיל עם כל אחת, רק עם אלה שבאמת יפות".
נכון. ובגלל הקלאס הזה אתה יושב פה ומתראיין למגזין שמוקדש לביכורים. איך היו הצילומים?
חיון: "מטורפים! חוויה. לקחו אותנו לפארק הכי חם בארץ, הכל לבן, אין לנו מושג בצילומים ובפוזות ואנחנו מנסים לעשות הכל הכי טוב. אין לנו מושג מהחיים שלנו איך מצטלמים".
דישי: "כן, וככל שאנחנו מתאמצים יותר, ניבר עושה את זה כאילו אין דבר יותר פשוט מלהצטלם, והצלם אומר לה, 'ניבר, איזה יופי של פוזה, שבירות מעולות', ולי אין מושג על מה הוא מדבר בכלל".
ניבר היא ניבר מדר, דוגמנית בת 18, שהתחילה לדגמן לפני פחות משנה, וכבר מצאה את עצמה מתנוססת מעל דפי מגזינים נחשבים בחו"ל, צילמה קמפיין לגדעון אוברזון, לרנואר ולקסטרו, עשתה קמפיינים בספרד, במילאנו, בצרפת, בניו יורק ובלוס אנג'לס. והעיקר: היא בכלל לא חושבת שהיא יפה. סורפרייז, סורפרייז. "אני לא מאמינה לאנשים שאומרים לי שאני נראית טוב", היא מתוודה, "אני אומרת תודה, אבל בתוך תוכי אני לא חושבת ככה. אני יודעת שיש הרבה יותר יפות ממני. לא יקרה מצב כזה שאני אעוף על עצמי. אני יכולה להבין שאני יפה כי אני עובדת, אבל אני לא רואה את זה".
חבל. איך הגעת בכלל לתחום?
"ההורים שלי עשו יד אחת מאחורי גבי. דוד שלי אמר לסוכנות יולי שהם חייבים לראות אותי. הם ראו תמונות וביקשו להיפגש עם ההורים ואיתי. אני לא יודעת אם בכלל רציתי את זה. לא באמת חשבתי על זה, כי מבחינתי זו לא היתה אופציה בכלל. אני מגיעה מכפר ורדים, פריפריה בצפון, ושם הדבר היחיד שמצפים ממך זה לעבוד בהייטק".
חיון, שנולד וגדל באשדוד, הספיק לצבור קילומטראז' על הבמות כשעבד בצוות בידור באילת לפני שהתקדם. "כבר היה לי ניסיון על במות, אבל רציתי קטע יותר רציני. הייתי בן 22 כשהלכתי ללמוד בבית הספר הדרך של אייל כהן ורותי דייכס. באמצע שנה שנייה באו לעשות אצלנו אודישנים לסרט 'ציון ואחיו' (שביים ערן מירב - צ"ב), ובסוף התקבלתי".
דישי, מבחינתה, התחילה מוקדם: היא נולדה בתל אביב, למדה בבית ספר לאמנויות, ומשם המשיכה לתלמה ילין ואחר כך ללימודי משחק בסמינר הקיבוצים. התפקיד שלה ב"נצפו אמש" אמור להוות פריצה משמעותית עבורה. בכל זאת, לא בכל יום זוכים בתפקיד הראשי בסדרה חדשה לצד יהודה לוי.
הרגע הכי מטורף שלה בצילומים התרחש באמצע הלילה, כשהסצנה האחרונה צולמה בכבישי הצפון. דישי נהגה ברכב, לוי ישב לצידה, והיא פשוט רעדה מפחד. "משמאל היתה מותקנת מצלמה, היו ברזלים מאחורה ומקדימה, הכביש מלא מכוניות שנוסעות במהירות מטורפת, בחיים שלי לא פחדתי ככה. גם לנהוג בלילה, גם לדעת שכל שנייה מכונית יכולה להתקרב אלייך ולגלח את המצלמה היקרה, זה היה אקסטרים".
איך היה לקבל את ההודעה שהתקבלת לסדרה? גם זה היה אקסטרים?
דישי: "לגמרי. זה היה מדהים. כשהגעתי לאודישן זה נשמע לי כמו בדיחה: אני חסרת ניסיון, ופתאום לעשות אודישן עם יהודה לוי? כשאמרו לי שהתקבלתי לא הצלחתי להגיב. הסוכנת אומרת 'הלו? הלו?' ואני בוכה, יורדות לי דמעות מרוב אושר, וכל מה שיוצא לי מהפה זה משהו בסגנון 'לכבוד הוא לי'. לא ידעתי מה לעשות עם האנרגיות. הלכתי לים, נעמדתי מול הגלים וצעקתי".
ואיך העבודה עם יהודה?
"הוא בן אדם מיוחד. זה כאילו שהיה לי מורה פרטי למשחק. היינו פרטנרים מאוד צמודים במשך חודשיים, הבנאדם היה לידי 12 שעות ביום. כשהייתי מגיעה בלי חשק רק הסתכלתי עליו ואז אמרתי, 'מגניב, עכשיו בואו נעשה את הסצנה'".
ואצלך, עופר? איך אתה הרגשת בדרך ל"להיות איתה"?
חיון: "אותי זימנו לאודישן אליו הזמינו עוד 5־4 אנשים. הוא היה מדהים, היתה לי הרגשה מצוינת אחריו. הייתי בטוח שהתפקיד כבר שלי. אחרי שחיכיתי חמישה חודשים קיבלתי טלפון מאסי עזר שאמר לי שהם מתו עליי, אבל אני לא עושה את התפקיד. הייתי מבואס רצח, כמעט חצי שנה אני מחכה עם תשוקה לעשות משהו ואז - כלום. בינתיים פתחו את האודישנים שוב, הזמינו חברים שלי שידעו שנבחנתי, ואז פתאום עוד טלפון מאסי - 'תתכונן, מתחילות חזרות'. אושר. אין לתאר".
אלמה, איך זה להיות חברה של יודה? התנשקתם? מה הלך שם?
דישי: "את יודעת, הסדרה הולכת לאן שהיא הולכת. חבל, אני אהרוס לך".
חיון: "היא בת זוג שלו, ברור שהיא התנשקה איתו, זה עוד דבר קטן יחסית למה שהם עשו".
סצנות סקס?
דישי (צוחקת): "אני מציעה שתחכי. בפעם הראשונה שעשינו חזרה על סצנה כל הזמן היה לי בראש 'יהודה לוי, יהודה לוי', וכל החברות שלי באו לשאול אחר כך איך הוא, והתפקיד שלו בעצם היה לנקות הכל - לגרום לזה שאני אפסיק להיות מעריצה ושהוא יפסיק להיות יודה לוי. אי אפשר לעכל כמה הוא מדהים. הבנאדם מסוגל ליצור כימיה עם זבוב. הוא וכוס קפה נקשרים".
את מכינה את עצמך לקראת התגובות?
דישי: "אולי עופר יוכל לתת לי טיפים...".
חיון: "לא להגזים, אני לא ג'ורג' קלוני... אבל צריך ליהנות מזה, זה יכול להיות כיף".
יכול להיות שלאלמה יהיה יותר קל, כי הדמות שלה חיובית. עופר גילם מישהו מעט יותר פרובלמטי.
חיון: "הדמות שלי היתה חיובית מאוד! סתם, סתם. אבל הביקורות היו טובות, לרוב. לצד תגובות כמו 'צריך עזרה במאפייה?' היו גם 'למה מכרת את אחיך?' וכאלה".
מה עונים על זה?
"בהתחלה אתה לא עונה כי אתה חושב שזה בצחוק, אבל כשאתה מבין שזה לא, והבנאדם חוזר ושואל 'אבל איך אמרת לאח שלך כזה דבר?' בשיא הרצינות, אתה כבר לא יודע מה לעשות עם עצמך".
דישי: "אחד הדברים הכי מפקסים זה העבודה. פרסום ומעריצים זה מגניב, אבל זה אומר שתהיה גם עוד עבודה. אני מקווה שהפרסום יביא עוד פרויקטים ושיצליחו לעשות הפרדה ביני לבין רונה".
חיון: "אל תדאגי, לא יצליחו".
ועכשיו נשוב לניבר מדר, ולמידע חשוב ביותר שיש לגביה: אם הפנים שלה קצת מוכרות לכם ולאו דווקא שזפתם לאחרונה את עמודיו של איזה ירחון אופנה איטלקי, זה יכול להיות גם בגלל שהיא החברה החדשה שלמייקל לואיס. השמועות התרוצצו כבר תקופה, אבל רק לאחרונה הם הודו בכך. "כן, אני חברה שלו", היא מודה במבוכה, "זה קרה בדרך הזויה. הוא חשב ששאלתי עליו באחד מהאירועים של הסוכנות, ואני בכלל שאלתי אם הוא בסוכנות, באופן כללי. ויום אחד הוא הגיע לסוכן שלנו וביקש ממנו את המספר שלי. הוא לא הבין מאיפה זה נופל עליו כשאמרתי לו שבכלל לא שאלתי עליו". אפשר להבין את לואיס: לא רואים בארץ הרבה בנות שנראות כמו מדר, אולי בגלל שורשיה האקזוטיים, שנעים בין תימן להולנד. "בדרך כלל חושבים שאני רוסייה", היא מספרת, "ההורים של אמא שלי הם נוצרים ובאו לארץ להתנדב, והילדים שלהם כבר נולדו בארץ והתגיירו כאן".
חשבת פעם לעשות טלוויזיה?
"אולי ייפתח לי הראש לעוד אופציות בעוד כמה שנים, אבל כרגע מציעים לי הרבה הצעות בדוגמנות וזה מפתח לי את הביטחון מול המצלמה. החלום שלי זה להיות על השער של 'ווג'".
חיון: "אני הייתי רוצה לשחק עם אורלי זילברשץ, זה נראה לי מדהים".
דישי: "אני עם משה איבגי ועם ריימונד אמסלם".
חיון: "אבל הייתי רוצה לשחק עם כולם. הנה, עכשיו אני רואה את אלמה והיא מגניבה אותי. הייתי רוצה לשחק איתה".
(סטיילינג: גיא סילברמן; איפור ושיער: שמעון שושן)
