(כתבת: מורן זלמה, צילום: ירון ברנר)
יום חמישי האחרון, האנגר 11, נמל תל אביב. אני מפלסת את דרכי בין נחיל האנשים אל תוך חדר קטן, ושם מקבל אותי בחיבוק דודו אהרון. על השולחן וודקה ורד בול הנמצאים שם בשביל החברים, שיושבים איתו עד הרגע שהוא עולה לבמה. כיאה למקצוען, הוא נראה רגוע לגמרי, כאילו הוא יושב בסלון הפרטי שלו, ולמה שלא יהיה? לעזאזל, יש פה ג'קוזי מפנק שניצב בגאון מאחורי עמדת האיפור. זה כנראה באמת הסלון פרטי שלו, פה. אם כבר יש איזשהו לחץ, הוא לאו דווקא קשור להופעה הראשונה בסיבוב ההופעות החדש של אהרון, אלא לפחד שהשיער יזוז לו. בכמה דקות נתונות אני רושמת אינספור פעמים שבהן אהרון שואל את הספר הצמוד על מצב הפריזורה. "הפרעה קלה", הוא עונה, כשאני שואלת לפשר האובססיה. נו, כל אחד צריך אחת.
כשהוא עולה לבמה, וכל עוד הוא עליה, הוא כוכב. כשהוא יורד ממנה, עם זאת, הוא דודו. חיוך צחור שיניים ועיניים ממוקדות היטב על המטרה. אבל לפעמים גם מקצוענים כמו אהרון יכולים לחוות רגעי שפל, ואת האחרון שלו רשם אהרון לפני קצת יותר משלושה חודשים, כשחווה סוג של משבר. את הסינגל החדש שלו "משהו טוב", שכתבה עבורו הזמרת המצוינת דקלה, הוא בחר להוציא בגלל שהוא מסמל עבורו סיומה של תקופה. "זה התחיל כששברתי את הרגל. עידן, האקסית שלי, הגיעה אליי הביתה, למרות שנפרדנו ממש זמן קצר לפני, ורצתה לעזור לי. לא רציתי לנצל את המצב הזה, כי קיבלנו החלטה להיפרד ולא רציתי שניקשר זה לזה ונגיע לאותו מקום שוב אחרי חודש. ואז, כשהיא הלכה, מאוד כאב לי. גבר אחר היה מנצל את זה, אבל החלטתי שלא. ואז התחילה מלחמת צוק איתן ובאתי לבקר חיילים ונכנסתי לפרופורציות. כאילו, מה אתה עצוב על הרגל? תראה אותם".
לא קל.
"יש משהו עצוב כשבן אדם שהיית מתעורר איתו כל בוקר וחלקת איתו את הדברים הכי כמוסים שלך פתאום נהפך זר לחלוטין. אם אני מתגעגע אליה? לא יודע אם זו שאלה שצריך לשאול. זה מוזר לי, כי אני כבר אחרי. לפני יומיים ראיתי אותה, אחרי שלושה חודשים, והרגשתי שאני מאחל לה טוב. המילים של השיר האחרון שלי אומרות הכל. זה לא עליה כי לא אני כתבתי אותו, אבל הרגשתי שזה מעגל שאני סוגר עם השיר הזה".
לפי השמועות הייתם רגע לפני חתונה.
"העם יותר אחראי לשמועות, כולם אמרו 'יאללה דודו, תתחתן', אבל אני ועידן לא היינו בלופ הזה עדיין. היו ימים שזה היה על הפרק, אבל אנחנו ידענו שזה לא הולך לקרות. הכל קרה מהר אצלנו, אם היינו לוקחים את זה לאט - אני חושב שהיינו במקום אחר היום. אבל שנינו קיבלנו את זה שזה נגמר ושנינו קיבלנו את זה שאנחנו צריכים לחפש משהו אחר".
יש משהו אחר?
"אני יכול להגיד לך שאני לא אחד שנשאר הרבה זמן לבד. בשבת האחרונה ישבתי וחשבתי עם עצמי ואמרתי שמגיל קטן חלמתי להצליח, ראיתי את זה כמטרה ראשונה לנגד עיניי, ואז אלוהים אמר לי: 'הנה, הגשמתי לך הכל, שש שנים עשית מה שלוקח לזמר רגיל 15 שנה לעשות'. אבל אי אפשר לקבל הכל. אולי כשטיפה אשיל מעצמי את הקריירה והעניינים, אהיה פנוי לאהבה. אני לא נכנס לשאלה הזו יותר מדי, כדי לא להיכנס לתסביכים מזה".
אנחנו נפגשים בבית קפה קטן ביפו. מסביבנו היפסטרים תל אביבים שמסתכלים על אהרון כאילו נפל עליהם מהשמיים. לו זה לא מזיז, הוא חבר של כולם ומבחינתו כולם חברים שלו. רק האיקרה שמוגשת על השולחן לידנו מצליחה להטריד את מנוחתו. כשאני אומרת לו שהוא הכי לא מתאים לבית הקפה הזה, הוא לא מבין על מה אני מדברת. "אף פעם לא חוויתי קיפוח. אני, לא העבירו אותי סלקציה במועדון מזרחי. היה מועדון בראשון וכשלא הכניסו אותי חבר שלי אמר לסלקטור: 'אל תדאג, עוד ארבע שנים אתה תשלם לו כסף כדי שהוא ייכנס למועדון שלך'. תקשיבי טוב: לא עברו שלוש שנים והופעתי במועדון הזה, נכנסתי למשרד, מחכה לי שולחן עמוס אלכוהול, פסטלים, מה שאת לא רוצה. אף פעם לא אמרו לי 'ערס', וזה גם לא יעליב אותי אם יגידו. אני לא במקום הזה. אבא שלי פעם עשה לי שיחה, אמר לי 'דודו, תקשיב: לעולם אל תשתמש במילה 'קיפוח'. הכל תלוי בך'. אם בן אדם יגיד על עצמו שהוא דחוי והוא ייתן לזה להשפיע עליו, אז זה ישפיע עליו. הכל מתחיל מהמשפחה. בקריית עקרון יש הכל מהכל, גם תימנים וגם עיראקים. אף פעם לא אמרו לי 'יא מזרחי'. לא נתקלתי בזה. היו לי חברים מכל המינים ומכל הסוגים".
אז אין גזענות ואפליה עדתית במדינה?
"תגדירי גזענות. בכל מקום יש ורצוי למגר אותה כמה שיותר מהר. שמעתי סיפורים, אבל לא נתקלתי בכאלה".
המצב במדינה משפיע עליך? אתה מעורב במה שקורה פה?
"אני מאוד מעורב פוליטית. אבא שלי הוא תוצר של העבודה, שמאלני. היום זה כבר לא כמו פעם, כשאת מסתכלת על הזירה הפוליטית הימין בא למרכז והשמאל בא למרכז. עדיין יש הבדל, אבל כשאני שומע את ביבי וכשאני שומע את בוז'י הרצוג הם מדברים באותן ססמאות. אני חושב שבעשור האחרון אין מנהיג יותר ראוי מביבי. יש שיגידו שהוא דוחה את הקץ ולא עושה הסכמים, אבל היום הכל בוער, כל דבר קטן יכול להבעיר פה את המזרח התיכון ואני חושב שהוא פועל בחוכמה גדולה. למשל עם אמריקה הוא לא התקפל. את יודעת, זו מדינה שלנו".
אז אהרון לא ערס, לא סבל מקיפוח ומתחזק, לדבריו, סגנון חיים שעומד בניגוד קיצוני למדי לקלישאת הזמר הים תיכוני, שתופר הופעות ב־4:00 בבוקר ואז חוזר לפנטהאוז שלו עם שתי מעריצות ובקבוק גריי גוס. בתוך העולם הזה אהרון זן שונה, ילד טוב. טפלון ששום שערורייה עוד לא נגעה בו. "אני מכיר את הצד של המסיבות והבלגן", הוא מסביר, "אבל זה לא עושה לי את זה. יעשה לי את זה אם אהיה במסיבות עם בת הזוג שלי".
בחורות מתחילות איתך?
"יש סמסים ויש כאלה שסתם אומרות שהן רוצות להעביר איתי לילה, אבל לא בבית ספרי. אין לי סטוצים וגם לפני ההצלחה לא היו לי. לא מדבר אליי, בא לי לחגוג עם זאת שאני אוהב. אני מספיק חזק כדי להשתלט על היצר שלי, וגם כשהייתי רווי אלכוהול במסיבות אני לא נותן לזה להשפיע עליי".
על חבר שלך אייל גולן זה השפיע.
"אני אוהב את אייל הן כאדם והן כזמר. אני שמח שהפרשה הזו מאחוריו. מישהו אחר לא היה קם מפרשה כזו. אני מאמין שהרבה אנשים לא חזקים כמוהו, היו חושבים מחשבות אובדניות. ממהרים פה לשפוט, לחרוץ דינם של אנשים. העם זה בית משפט והתקשורת היא השופטת".
יכול להיות שהשיפוט קשור לזה שגולן אף פעם לא חסך מאף אחד את אורח החיים הראוותני שלו?
"אנחנו חיים במדינת ישראל ויש כאן את הקטע של 'אל תנופף בהוד והדר'. אבל תגידי, למה כשביונסה חיה חיים כאלה באמריקה זה בסדר וכאן לא? הוא מרוויח כסף ביושר ולא גנב מאף אחד, ואם שרי אריסון בא לה לגור בחווה ענקית למה לא באים אליה בטענות? אני יכול להגיד לך שחלום הילדות שלי היה להביא מכונית ספורט, ובכסף שהזעתי על הבמה קניתי אחת. אייל לא נפל, את יודעת מה זו נפילה? כשבן אדם פותח קופות ואף אחד לא קונה כרטיס. הבן אדם עשה בקיץ האחרון יותר הופעות מכל זמר אחר בארץ".
ועדיין הוכתם שמו.
"יותר גדולים ממני וממך זיכו אותו. לא היה כלום. לא נכנסתי לרזי הפרשה, אבל זיכו אותו וזה מה שחשוב".
כבר שבע שנים שאהרון הוא נסיך המוזיקה הים תיכונית (נסיך, כי כתר המלוכה עדיין אצל החבר גולן), נציג בכיר של הדור שחיתן את המוזיקה המזרחית של בית אבא עם הפופ ומנגנוני ההפקה המלוטשים שלו, מוכר חפלות ובלדות קורעות לב בלבוש סמי־אתני לכלל בית ישראל. כמו הקונטמפורריז האחרים שלו, גולן ומשה פרץ, חלק נכבד מהצלחתו אפשר לשייך לריכוזיות ולשליטה שלו במקצוע: אהרון כותב ומלחין כמעט את כל השירים שלו, ולטענתו הוא אחראי על כל דבר בהופעות שלו, מאל"ף ועד ת"ו. "את יודעת, יש זמרים שבאים להופעה, מתלבשים יפה, עולים לבמה ורק שרים. אצלי זה הרבה יותר. זה לשבת עם האיש שאחראי על המסכים והתאורה והרקדנים, ואני מעבד את השירים, אני אומר אילו נאמברים ייכנסו ואילו לא. הכל".
כשאני מכנה אותו זמר מזרחי, הוא מתמרד. ברור. זאת הסיבה שעשיתי את זה. "קודם כל אני לא זמר מזרחי, אני זמר ישראלי ששר לכל סוגי הקהל. זמר מזרחי זה נשמע מוקצה. נולדתי בארץ, אני צבר לכל דבר. המוזיקה שלי מושפעת מהרבה סגנונות - יוונית, סטינג, רובי וויליאמס, ווסט לייף, אני הייתי פריק של MTV. אני שונא את המגדרים וההגדרות האלה".
וכזמר ישראלי שעושה מוזיקה ים תיכונית, מה יש לך להגיד על הקיפאון הנוכחי של הז'אנר?
"צפיתי שכל הגל הזה של הפרגון יעבור ותמיד אמרתי שזה יגיע לפיק מטורף ואחר כך רק הטובים יישארו. זה כמו שהיה ברוק, כשהיה את פסטיבל ערד, אבל אחר כך זה נרגע. עדיין מחכים פה ללהקה כמו 'משינה' שתבוא ותהפוך את המדינה. ברור שזה לא נמצא בפיק של לפני שנתיים, זה שובע של הקהל וגם הרדיו רוצה לנשום קצת אחרי שנשם אותנו שלוש־ארבע שנים. אבל כרגע מי שיעשה מוזיקה איכותית ויתייחס למוזיקה כאל קודש קודשים ולא כאל מסחריות, הוא בסופו של דבר זה שישרוד".
ואלה שלא עושים מוזיקה כזו? יכול להיות שהחלטוריסטים אחראים למשבר בענף?
"יכול להיות, והקהל בישראל לא פראייר. המוזיקה המזרחית חזרה לפרופורציות שלה, ברגע שלא יאהבו אדאג. אנשים לפעמים אומרים לי, 'דודו תייעץ לי, אתה תחליט אם השיר טוב', אבל אני תמיד אומר, 'אם אתה אוהב אותו, תוציא אותו'. עם כל ההישגים שלי אף פעם לא באתי מהעמדה הזו של 'אוי, זה רדוד, זה לא טוב'. אלוהים לא פוסל אף יצירה, אז שאני אפסול?"
אביב גפן פוסל יצירות.
"לפעמים קצת בורח לאביב העניין הזה שהוא בטוח שהוא מכון התקנים של המוזיקה ושהוא קובע מה נחשב איכות ומה לא".
גפן, מן הסתם, לא נכנס לשיחה שלנו במקרה: לפני כשלושה שבועות טינף גפן על אהרון במהלך תוכנית של "The Voice", ואמר שהמילים של השיר "אמא יקרה" נשמעות כאילו מישהו הקיא אותן על ז'קט. יום אחרי אהרון הגיב בעמוד הפייסבוק שלו, ומשם הדרך למלחמת בוץ מתוקשרת היתה קצרה.
נפגעת ממנו?
"לא, כשהראו לי את זה הדבר הראשון שאמרתי זה, 'יו, איך הולכים ליפול עליו מחר חצי מדינה'. יכולתי להביא אותו לפינה, לעשות שימוש ציני ולספר לו שהשיר הזה מדבר לחצי מדינה, וזה רק כי אני לא רוצה להגיד לך כל המדינה. יש סרטונים ששלחו לי אחרי מלחמת צוק איתן, שאמא אומרת לי שהסרטון האחרון שהילד שלה שלח לה זה את השיר 'אמא יקרה'. בוא תגיד לאמהות האלה שזה טקסט ירוד, שזה טקסט להקיא על ז'קט. בוא תגיד לילד שאיבד את אמא שלו וזה השיר היחיד שמכניס אותו לצמרמורות, ובוא איתי לבית חולים כששרתי לאמא בימים האחרונים לחייה את השיר, בוא תגיד להם שזה טקסט לא איכותי. זה חרה לי שהוא התבטא ככה, כי גם אני יכול לבוא ולהגיד על השירים שלו את דעתי. לא באתי במטרה להוציא אותו קטן, אלא רק רציתי להגיד לו: 'אתה בפריים טיים, ונכון שאתה אוהב פרובוקציות, אבל למה?'. השיר הזה באמת חצה גבולות, והוא יושב שם על הכיסא האדום הזה ומרגיש שהוא אלוהים. הוא לא".
צילום: רונן אקרמן סטיילינג: אלעד זר איפור: ורד גני שיער: אריק אטיאס
