(כתבת: מורן זלמה צילום: ירון ברנר, עריכה: אסף קוזין)
סטיילינג מורן זלמה: יוני כהן
בגדים: קאלה
א- אינסטגרם
"ההבנה שאני יכולה לשלוט במה שאני רוצה להראות מהחיים שלי פיתחה אצלי התמכרות, וזה פתר לי את כל עניין החטטנות בתקשורת. אני מעלה כמעט הכל, את הילדים שלי, את שי בעלי, את עצמי מיוזעת אחרי אימון כושר. אני אפילו עושה סלפי עם מקל, כבר התקלקלו לי שניים. הדבר היחיד שאני לא מעלה זה תמונות מתוך הבית, ביתי הוא מבצרי, ורק שם מותר לי להיות במצב צבירה לא נחמד. האינסטגרם גם נותן לי הזדמנות להגיב על דברים שבא לי להגיב עליהם.
כשאיזו עיתונאית כתבה על אלמה דישי דברים מכוערים, הגבתי על זה באינסטגרם וזה עשה רעש. עשו על זה אייטם ב'פינס', ואנשים הגיבו לי וזה היה אדיר".
ב- ביקיני
"כן, עשו לי פפראצי בביקיני וזה לא היה קל. זה היה יום ההולדת 38 שלי, וזה מה שקיבלתי מתנה. הייתי בבריכת גורדון עם שלושה ילדים, וזה לא שאני שוכבת עם הבטן בפנים ומשתזפת. זה 'תשים קרם', 'תאכל את הסנדוויץ' נקניק', אני עם גלגלים עליי, מצופים, עניינים, והוא ישב שם בלי שראיתי אותו ותקתק. לא ציפיתי לזה בשום צורה, וחשכו עיניי כשראיתי את זה. כשאת שמנמונת כל החיים, כמה שאת לא מרזה פיזית, את עדיין חושבת שאת שמנה וזה לא שעכשיו אני עומדת מול המראה ומתעלפת על עצמי. מה אעשה? לא אלך לבריכה? אגיד לילדים שלי שמעכשיו הולכים רק להחלקרח? אין מה לעשות".
ג- גיל
"לפני שנה התמודדתי על שני תפקידים מאוד גדולים ובהפרש של שבועיים קיבלתי משניהם תשובות של 'את מבוגרת מדי לתפקיד', וזה עשה לי משהו. אני כבר מתחילה להרגיש את ה־ 40 , אבל גיל זה מדד של מה שהספקת ואני הספקתי המון. הייתי עכשיו 10 שנים בטרפת של גידול ילדים ועכשיו פתאום מתחיל להתפנות לי קצת זמן לעצמי. כשאני מסתכלת במראה אני רואה את סימני הגיל, פה קמט ליד העין, פה כתם פיגמנטציה ושם סימני מתיחה בבטן, וכן, קלוז־אפים מלפני עשר שנים מסרטים שעשיתי נראים אחרת מקלוז־אפים של היום. ברור לי שאני כבר לא ברשימה של התפקידים של הצעירות, וזהו, קיבלתי את זה. בוטוקס? בינתיים לא, אם יש משהו שבא לי לעשות זה לתקן את הצלקת שהשאירו שלושת הניתוחים הקיסריים שעשיתי".
ד- דביבונית
"בבסיס, אני מלאונת, אבל בהריונות שלי אני עולה בין 25-30 קילו כל פעם. אחרי הלידות לוקח לי זמן לרדת, ואז לאנשים יש הרושם שרזיתי בטירוף. אז זאת לא פעם ראשונה שאנשים נורא מתלהבים מזה שרזיתי, כי בהשוואה ליומיים אחרי לידה, כשמצלמים אותי יוצאת מהבית חולים או בברית של הילד, זה באמת מהפך.
בהריונות אני אסון, יש לי קיק לביסלי גריל ומיץ ענבים, ואני תוקעת את זה בלי חשבון. עכשיו ירדתי גם את מה שעליתי בהריון האחרון - שהיה לפני שנתיים וחצי - וגם עוד 13 קילו חוץ מזה, וזה באמת הרבה. בהתחלה עשיתי את השיטה של ד"ר סאקר, ורק פעמים ספורות עשיתי את החוקנים. זו חוויה מאוד מוזרה, ולא ממש בא לי לדבר עליה. בעיקרון, מה שעבד בסוף זאת דיאטה נטולת פחמימות, שזה לא איזה משהו חדש לספר עליו. היום אני מאוד מקפידה על מה אני אוכלת: הרבה טונה וירקות ופסטה מחיטה מלאה, ומה ששומר עליי זה ספורט. אני הכי אוהבת מתוק בעולם, אבל אני מסתפקת בכפית
מהקינוח, לא בכולו".
ה- היסטריה
"אני בבסיס אדם פחדן כי ככה אמא שלי גידלה אותי. כילדה הייתי קמה בבוקר ועל השולחן היתה כתבה שאמא שלי גזרה מהעיתון: 'אנס מסתובב בתל אביב', ואמא שלי עמדה ליד וחיכתה שאני אקרא ואפנים. אם לא הייתי מגיעה בזמן מקומזיץ בים, ואני מדברת איתך על כיתה י"א, היא היתה מתייצבת שם בפיג'מה. הכי בושות. עכשיו גם אני כזו. אם הילדים מאחרים בחצי שעה מבית ספר, אני כבר עם המזכירה על הקו. אני מדברת איתם על סכנות הסמים למרות שהם צעירים. אני רוצה שבבוא היום הם ידעו להפעיל שיקול דעת, ולא לגעת בזה, כמוני".
ו- וולגרית
"אם אשב בפאנל קומי ואצחיק בקול רם תמיד יגידו שאני וולגרית. ב'שבוע סוף' הביקורות קרעו אותי, אבל אם גבר יישב ויגיש את אותם טקסטים בדיוק, אף אחד לא יגיד את זה. בחברה שלנו אשה בטלוויזיה צריכה להיות רק יפה וחתיכה ורהוטה, וסבלתי מזה המון שנים. לא רק אחרים שפטו אותי ככה, גם אני שפטתי את עצמי. היה ממש קשה לי לראות את עצמי בפאנלים האלה. היום אני יורדת מהבמה אחרי הסטנד־אפ ומה אומרים לי? 'איזה ביצים יש לך!'. זה אומר הכל, לא? בגלל זה יש כל כך מעט נשים שעושות סטנד־אפ. עדי אשכנזי, ליטל שוורץ, אורנה בנאי ואני. ואני בכלל לא וולגרית, באמת. אני לא מנבלת את הפה, לא יורדת על אנשים ולא מדברת על זיונים. אני נורא שמרנית בדברים האלה".
