מי שעקב אחרי מירי מסיקה ב-13 שנות הקריירה שלה, כבר הספיק לדעת שהיא זמרת בחסד ושחקנית מופלאה, שיש לה פה גדול והיא לא מהססת להשתמש בו, וגם שהיא אישה מאוד מאוד מצחיקה. בהופעות שלה, בין השירים, תשמעו בדיחות על בית הספר האנתרופוסופי של בתה, אבל גם לא מעט בדיחות על עצמה. "הקטעים נולדים תמיד מאלתור", היא מספרת. "אני אף פעם לא יושבת וכותבת את הקטעים שלי. שאלו אותי מי כותב לי, וגם כמה אנשים ביקשו ממני שאני אכתוב איתם מופעי סטנדאפ שלהם, שזאת המחמאה הכי גדולה".
את גם שולפת נורא מהר.
"כן, אבל יש לזה מחיר, כי אני לא עומדת מאחורי כל מה שאני אומרת, ויש אנשים שיכולים להיפגע מזה. כי אין מחשבה באמת על מה אני צריכה להגיד, יש הרבה דברים שהם לא פוליטיקלי קורקט, והם יכולים לפגוע בציבור כזה או אחר. אבל איכשהו סולחים לי כי מבינים שזה סתם".
תני דוגמה, מה יצא לך להגיד שפגע במישהו?
"אפילו לצחוק על עצמי, 'את לא באמת שמנה'. די! כאילו, זה לא באמת הדבר היחיד שמעסיק אותי, אבל זה מצחיק. להתייחס לדברים שמציקים לך, שמכאיבים לך, זה כמו ליצן שצוחק על עצמו לפני שצוחקים עליו".
ענייני המשקל הם כזה אישיו?
"זה אישיו תמיד, לכל אישה, אבל במיוחד אם את זמרת על במה, ובטלוויזיה. 'בטלוויזיה את יותר שמנה', אומרים לי כל הזמן. אנשים רוצים להחמיא לי, שאני יותר רזה במציאות, אז זה נמצא שם. זה הכל עניין של פרופורציות - כשאני מרזה פתאום רואים את המותניים שלי, וכשאני משמינה אני נראית כמו מקרר. אם הייתי שמנה, ענקית עם צורה של אישה - זה הכי מהמם, הכל בפרופורציות. להרגיש נוח בתוך הגוף של עצמך זה הישג. הלוואי שבגיל 20 הייתי מרגישה מה שאני מרגישה היום. אני בעוד שנה בת 40 , ורק בגיל הזה את מגיעה להבנה של מה זה נשיות, מה זה להיות סקסית באמת. נופל האסימון ואז את אומרת: '20 שנה בזבזתי על השטויות האלה'".
כשהיא לא מתרוצצת בין הצגות של "עלובי החיים" בהבימה, צילומים ל"דה ווייס" והופעות בכל חלקה טובה בארץ, מסיקה מנסה לנהל חיי משפחה רגועים בקריית אונו, כבת הזוג של אורי וכאימא של תמר (7) ויובל (4). שם, היא טוענת, נמצא האושר האמיתי, ולאו דווקא בהופעה סולד אאוט בקיסריה. "גם אם אתה זוכה באוסקר, אז זכית. ואז עומד לך פסל, ואתה מסתכל עליו, ואיך זה גורם לך להיות מאושר? איך אתה מחזיק את זה? יאללה, לדבר הבא, ואז אתה רק במרדף - ומרדף עושה אותי עצובה".
אז את לא במרדף?
"אני כן, כי אני חיה בעולם המערבי, כי אני זמרת... אני במרדף, אבל אני גם מטפלת בעצמי עם מודעות עמוקה שמה שיעשה אותי שמחה זה להיות עם המשפחה שלי באוטו אחד, לשמוע מוזיקה, לחוות חוויות משותפות".
ואיך הילדות חוות אותך?
"הן אומרות לי: 'אל תהיי מפורסמת'. אבל מה זה קשור לפרסום? אני צריכה לעבוד, אז הן עונות: 'אז שאבא יעבוד, את לא חייבת לעבוד'. ואני אומרת: 'אבל אם אני לא אעבוד, אני אהיה עצובה, זה החלום שלי, אני מגשימה את החלום שלי'. ועל זה כבר אין מה לענות, כי רוצים אימא שמחה. וזה גם קצת מעליב אותן, כי מה? 'אנחנו לא מספיקות לך בשביל להיות שמחה?'. והתשובה היא כן, אתן מספיקות לי, מאוד! ועדיין יש בי חלק שזקוק לזה. בדי.אן.איי שלי אני יודעת שילד הוא הכי מאושר כשאימא שלו בבית, וכל הפמיניסטיות יכולות לקפוץ לי. אין כמו לחזור הביתה ולראות את אימא שלך, רצוי ליד הסירים, אתה בא ואתה טועם כל מה שהכינו לך, והכל קשור אליך והיא מבטלת את עצמה ורק אתה קיים".
הראיון המלא עם מירי מסיקה בגיליון פנאי פלוס החדש - עכשיו בדוכנים.
📷עכשיו בדוכנים
צילום: דניאל קמינסקי
