התמונה האהובה עליי
"ליאו ואני בתערוכה 'מקום לאור' של ג'יימס טורל במוזיאון ישראל. מורן, אשתי לשעבר, צילמה את התמונה הזאת לפני שנתיים, בדיוק כשנפרדנו. ובכל זאת, היא מנציחה רגע מיוחד שלי ושל ליאו אל מול היצירה המדהימה הזאת (למרות שהוא פחד מהחושך). ויותר מזה, היא מנציחה את נקודת המבט של מורן, שלא משנה מה - אנחנו משפחה .
מה יפה בו: "בופאלו" מכנים אותו חבריו, כי כזה הוא גרניט – משדר כוח, עיקשות, נוכחות פיזית מודגשת, ובעיקר סמכותיות בלתי ניתנת לערעור. יודעים מה קורה כשמעצבנים בופאלו באיזו סוואנה אפריקאית? תשאלו את האריה המשופד הבא שתראו.
מה נכון בו: גרניט נמצא בכל מקום – שתי תוכניות טלוויזיה ("משחקי השף" ו"מהפכה במטבח", כשאחת לא משודרת, השנייה כן), ראיונות בתקשורת, אייטמים מתחת לכל עץ רענן, קמפיינים פרסומיים – ובכל זאת, עדיין אין תחושה של רוויה ממנו. הפרסונה שלו עובדת על הקהל הישראלי: הוא שף מוכשר וסוער בשוק שצמא תמידית לכאלה, מנטור קולינרי טלוויזיוני תובעני בתחום שבו הקולגות נפעמות מפאקינג קציצות ברוטב, ואיש עסקים בינלאומי שיחד עם שותפיו מתחזק שתיים מהמסעדות הכי מצליחות בלונדון (פלומר וברברי). הצעד הבא: ראשות הממשלה?
ובכל זאת משהו: אומנם עדיין אין רוויה, אבל אנחנו מתקרבים בצעדי ענק. בופאלו יקר, לצאת לאיזו חופשה קטנה מהמצלמות פה ושם לא יהרוג אותך.
