יצא שהצטלמתי פתאום לשער של "לאשה" בבגד ים. הכל התחיל כשאסף, המנהל שלי, זרק לי כבדרך אגב: "אה, ו'לאישה' הציעו שתצטלמי בבגד ים, אבל כמובן שירדנו מזה... אזה יאספו אותך בשש להופעה הערב".
"רגע רגע", הפה שלי הגיב מיד, "למה לא, בעצם?".
סליחה, יוצרת רצינית אמורה ללבוש רק חליפה מחויטת? אמא לשני ילדים אמורה ללבוש שק מעל לחזיית ההנקה שלה? אישה נשואה אמורה ללבוש חגורת צניעות?
מתה על החוף. מי לא היה פעם בחוף? אני בטוחה שכל ישראלי, לפחות פעם בחיים שלו, ראה אישה בגילי עם בגד ים. שם, ביקום מקביל, מאות נשים מתרוצצות להן חופשי, בכל הגילאים, המקצועות והמידות, כשעל גופן בד דקיק עמיד בפני מים. חלקן אפילו מעלות אחר כך תמונות לאינסטגרם.
אז כתבו ששידרתי מסר אנטי פמיניסטי, שעודדתי החפצת נשים, רק שאני מאמינה במולדת המדהימה שלי, באנשים הנאורים ומלאי האהבה שחיים בה. בארץ ישראל היפה, הליברלית, שבה גברים יכולים לאהוב גברים, ונשים נשים, וכל אדם חופשי לחגוג את הווייתו. ואם את אישה בת 37 שיש לה גם חזה גדול ועלית על בגד ים, זה לא הופך אותך מיידית לכוכבת פורנו. הלו? קצת התבלבלתם. זה בראש של המאשים, כי שום נאשמת לא אשמה שכך ברא אותה הטבע.
הטור המלא – ביום שישי במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".
